שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם

    המלחמה בין סין לטראמפ מאיימת על טייוואן

    הטיפול המעולה של טייוואן בקורונה זיכה אותה בחיבוק עולמי, והמחאה בהונג קונג ליכדה את הטייוואנים סביב הנשיאה צאי יינג-וון. בבייג'ינג מרגישים שהאיחוד עם האי בדרכי שלום מתרחק, ומדברים כבר על שימוש בכוח. מלחמת המילים עם טראמפ רק מגבירה את הסכנה

    צאי יִינג-וֵון הושבעה אתמול (יום ד') לכהונה שנייה כנשיאת טייוואן. צאי נבחרה אחרי ניצחון סוחף בבחירות הכלליות ב-11 בינואר, אבל הניצחון הזה כלל לא היה מובן מאליו. על אף הישגים לא מבוטלים, עד כשנה לפני הבחירות היא לא נהנתה מפופולריות גדולה, והסקרים צפו לה הפסד. היעדר הפופולריות שלה נבע בין היתר מקשיים כלכליים, שהיו תולדה של הבידוד הדיפלומטי וצמצום קשרי המסחר שכפתה סין על טייוואן כעונש על המדיניות שנקטה צאי.

     

    עוד על העימות בין טראמפ לסין:

     

      (צילום: shutterstock, MCT)
    טראמפ. נשיאת טייוואן היא תמונת ראי(צילום: shutterstock, MCT)

    אולם במהלך 2019 התהפכו היוצרות. פני הדברים השתנו פחות בזכות אירועים שהתרחשו בטייוואן עצמה, ויותר בשל התרחשויות בקהילה אחרת בעולם הסיני – הונג קונג. הניסיון של המשטר בבייג'ינג לרמוס את שאריות החירות והאוטונומיה של תושבי הונג קונג, ומולו ההתנגדות העזה של ההונג קונגים באחת מתנועת המחאה האמיצות של השנים האחרונות, הציבו מול הטייוואנים מראה ומסר ברור – אתם תהיו הבאים בתור. ואכן, בהפגנות שנערכו בהונג קונג נישאו שלטים הקושרים בין כל חלקי הפריפריה הסינית שאינם מוכנים לקבל את הסדר שהמפלגה הקומוניסטית בבייג'ינג מבקשת להכתיב: "אתמול שינג'יאנג וטיבט; היום הונג קונג; מחר טייוואן".

     

    הכוחנות של סין כלפי הונג קונג התגלתה כחרב פיפיות. צאי רכבה על הגל ותמכה פומבית במפגינים בהונג קונג. בבחירות בינואר הביעו אזרחי טייוואן אמון מחודש בה ובמפלגה שהיא עומדת בראשה, המפלגה הפרוגרסיבית-דמוקרטית. המפלגה הזו מייצגת קו המבקש להרחיק את טייוואן מחזון האיחוד עם סין, שבו תומכת המפלגה היריבה, הקווֹמינטָנג ("המפלגה הלאומית").

      (צילום: EPA)
    הנשיאה צאי יינג וון. מרתיחה את דמה של סין(צילום: EPA)

    הקוומינטנג, שנמלטה לטייוואן והתבססה בה ב-1949, לאחר התבוסה לקומוניסטים במלחמת האזרחים, דבקה בעיקרון שהיריבוּת עם המפלגה הקומוניסטית הסינית היא תולדה של מחלוקת פוליטית פנימית, ולא של סכסוך בינלאומי. העמדה הזאת מקובלת עקרונית גם על המפלגה הקומוניסטית. צאי מצידה הטיפה אמנם למתינות ולשמירה על הסטטוס-קוו, ומעולם לא העלתה על דל שפתיה את המילה "עצמאות", שמבחינת סין היא עילה למלחמה, אולם הקו שהיא ומפלגתה נוקטות, זה המבקש להתייחס לטייוואן כישות נפרדת מסין, מוציא את המשטר בבייג'ינג מכליו.

     

    חיבוק הדוב מוושינגטון

    אחרי הניצחון בבחירות בינואר היטלטלו סין והעולם כולו במשבר הקורונה. טייוואן, תחת מנהיגותה של צאי, התנהלה למופת. אף על פי שמדובר באחד האזורים הצפופים בעולם, עם קרבה גיאוגרפית, תרבותית וכלכלית לסין (כשלושה מיליון טייוואנים עובדים בסין), טייוואן יצאה מהמשבר עם נזק מינימלי: בהיבט הבריאותי נרשמו בה רק 440 חולים ו-7 מתים מתוך אוכלוסייה של יותר 23 מיליון תושבים, ובהיבט הכלכלי החיים בטייוואן הוסיפו להתנהל כסדרם לאורך רוב התקופה. ממשלת טייוואן הציגה כושר ניהול מעולה, אבל מעבר לכך החברה האזרחית שלה הפגינה אחריות, סולידריות ומשמעת.

      ()

    גם את הנחשול השני של צונאמי הקורונה, זה ההסברתי, עברה טייוואן בהצלחה מרובה. למרות הניסיונות של סין להשחיר את פניה בקמפיינים של טרוליזם ודיסאינפורמציה, טייוואן יצאה כשידה על העליונה, אחרי שהגיבה בקמפיינים ציבורים משלה כמו Taiwan Can Help. היא הציגה את עצמה כמי שגילתה אחריות כשניסתה להתריע על הנגיף עוד ב-31 בדצמבר, התרעה שמשיקולים פוליטיים נפלה על אוזניים ערלות בארגון הבריאות העולמי; היא הפגינה סולידריות עם מדינות אחרות בעולם כששיגרה אליהן חבילות סיוע של ציוד רפואי; והיא הצטיירה כקורבן של מתקפה דיפלומטית ותעמולתית מצד סין על לא עוול בכפה.

     

    כל זה הקנה לטייוואן ולצאי יינג-וון תקופה של עדנה. לראשונה זה זמן רב זכתה טייוואן לחיבוק בינלאומי גלוי, כזה שמדינות העולם נמנעו ממנו בעבר בשל חשש מהתגובה הסינית. אוסטרליה, למשל, הודיעה שתתמוך בבקשתה של טייוואן למעמד משקיפה בארגון הבריאות העולמי. הודעת התמיכה הזו עוררה את חמתה של סין, ובייג'ינג בתגובה כבר הכריזה שתפעיל סנקציות כלכליות נגד אוסטרליה. כלכלת אוסטרליה תלויה מאוד בסין, גם בהיותה של האחרונה שוק הייצוא העיקרי למוצרים אוסטרליים וגם בשל הסטודנטים הסינים הרבים שפוקדים את האוניברסיטאות האוסטרליות.

      (צילום: רויטרס)
    לא ל"מדינה אחת, שתי שיטות". נשיאת טייוואן(צילום: רויטרס)

    עוד גורם שמחבק את טייוואן באחרונה הוא הממשל האמריקני. אולם ממשל טראמפ כהרגלו מתהלך כפיל בחנות חרסינה, והחיבוק שהוא מציע נדמה לפרקים כחיבוק דוב. בעקבות טקס ההשבעה בירך הממשל את צאי, ומזכיר המדינה האמריקני מייק פומפאו חלק לה שבחים על "אומץ ליבה ותבונתה". הסינים כצפוי לא נותרו חייבים, ושר ההגנה הסיני הגדיר את ההודעה האמריקנית "מסוכנת מאוד".

     

    עילה למלחמה

    האמונים על מלחמת ההסברה של סין, גם בימים כתיקונים ועל אחת כמה וכמה בזמן משבר הקורונה, הם הדוברים של משרד החוץ, המכנסים מסיבות עיתונאים תכופות ומשחררים ציוצים לוחמניים בטוויטר חדשות לבקרים. אולם באופן חריג, מי שהגיב על ההודעה של פומפאו היה שר ההגנה הסיני, ולא בכדי. גם בחירת המילים וההגדרה של ההודעה האמריקנית "מסוכנת" לא הייתה מקרית. סין הסלימה באחרונה את המדיניות שלה כלפי טייוואן, ורוחות מלחמה התחילו לנשוב מכיוונה. היא אמנם הגבירה את התמרונים הצבאיים מסביב לאי, אבל לעת עתה המילים חריפות מהמעשים.

    U.S. President Donald Trump and Chinese President Xi Jinping during a 2019 G20 meeting in Japan  ()
    טראמפ ונשיא סין שי. מלחמת מילים

    בשורה של מאמרים פרי עטם של פרשנים צבאיים וגנרלים סינים בדימוס, שכולם מוּכּרים כניצים ולאומנים בהשקפתם, דנו לאחרונה הכותבים בזניחת עקרון הברזל של האיחוד עם טייוואן בדרכי שלום, ובאפשרות של מתקפה צבאית ומימוש האיחוד בכוח הזרוע. באחד המאמרים, שהיה חריג כל כך בחריפותו עד שצונזר בהמשך ברשת הסינית, טען הכותב כי הבשילו התנאים למתקפה על טייוואן בשל חולשת הצי האמריקני באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי, חולשה הנובעת מגילוי נדבקים בקורונה על נושאות מטוסים אחדות.

    נגיף קורונה ארה
    נושאת המטוסים רוזוולט, שנדבקים התגלו עליה באוקיינוס השקט(צילום: רויטרס)

    במאמר אחר, המייצג לכאורה את הגישה ההפוכה אבל מהווה למעשה צד אחר של אותו המטבע, טען אמנם עוד איש צבא בדימוס כי יש לדבוק במדיניות של איחוד בדרכי שלום כל עוד לא הופרו התנאים על פי החוק הסיני, אך באותה נשימה הקפיד למנות אחד לאחד את אותם התנאים בחוק – ובהם הכרזה על עצמאות, פריסת כוחות צבא זרים ואפילו תסיסה חברתית רחבת היקף באי – שמא ישכחו הטייוואנים, או שאר העולם, היכן עובר הקו האדום ומה יהיה מבחינת סין בגדר עילה למלחמה.

     

    יש סיניוּת אחרת

    טייוואן וממשלתה של צאי יינג-וון, שדחתה בנאום ההשבעה שלה את הרעיון של "מדינה אחת, שתי שיטות", אותו רעיון המגדיר את יחסי המשטר בבייג'ינג עם הונג קונג האוטונומית-למחצה, מרתיחות את דמה של סין לא רק משום שהן מניפות אצבע משולשת בפני עיקרון המקודש של האיחוד: יתרה מזאת, טייוואן מציגה לאומה הסינית ולעולם כולו מודל שונה בתכלית של סיניוּת. זאת סיניות שדרה בכפיפה אחת עם דמוקרטיה, חירות וזכויות אדם, מבלי לזנוח את המהות התרבותית המסורתית שלה.

     

    טייוואן, שגם הודות לפועלה של צאי נהפכה לדמוקרטיה המתקדמת ביותר באסיה, שומטת את הקרקע מתחת לרגלי מפלגת השלטון הסינית, מפלגה שעדיין דבקה בכינוי "קומוניסטית" אבל נאחזת בתרבות המסורתית, הקונפוציאנית, כאמתלה לסירובה לערוך רפורמות פוליטיות מרחיקות לכת.

     

    למאמרים נוספים של קובי לוי:

     

    טוב יעשו מדינות העולם אם יתמכו בטייוואן ויחזקו אותה, אבל עליהן לעשות זאת בתבונה ובזהירות ולהימנע מלהשתמש בה ככלי משחק לניגוח סין. צאי יינג-וון עשויה להצטייר, ובצדק, כתמונת הראי של נשיא סין שי ג'ינפינג, אולם לא פחות מכך היא מייצגת את ההפך הגמור מדונלד טראמפ. לעומת גבר שמתגאה בבורותו ומפגין מנהיגות קפריזית ומופקרת וחוסר אחריות פושע, צאי היא אישה משכילה המיישמת מנהיגות שקולה, מתונה ואחראית.

     

    במבחן התוצאה, כדי לעמוד על ההבדל בין השניים די להשוות בין נתוני התחלואה והתמותה בארה"ב ובטייוואן. במצב של בידוד מדיני מתמשך טייוואן אמנם לא יכולה להרשות לעצמה לברור את ידידיה, אבל מוטב שתוודא שחיבוק הדוב שהיא מקבלת מהממשל האמריקני הנוכחי לא יהיה הדוק מדי. לא היא צריכה לשלם את המחיר על מלחמת המילים המטופשת שמחרחרות ארה"ב וסין זו נגד זו.

     

    קובי לוי כותב על סין בפורום לחשיבה אזורית . עוד ממאמריו תמצאו כאן .

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock, MCT
    טראמפ. להיזהר מהחיבוק
    צילום: shutterstock, MCT
    מומלצים