"מה אתה מבין? תן לי לחנך את הילדים"

בשבת ביקרתי בתערוכה של מנשה קדישמן במוזיאון תל-אביב וליבי התרונן (ממש כך) למראה הזוגות הצעירים שהגיעו לשם עם ילדיהם. אבות נשאו תינוקות במינשאים, אמהות טיילו יד ביד עם ילדים שהמטירו שאלות, מפעם לפעם התיישבו על הרצפה סביב אחת היצירות, כשההורים מנסים להקנות להם איזשהו ערך מוסף מעבר להתרוצצות כייפית בתוך תפאורה צבעונית.

פסעתי בעקבות זוג הורים ושני ילדיהם שניהלו שיחה ערה בקול רם ובהתלהבות. עד מהרה הציפה אותי תחושת מבוכה הולכת וגוברת. התופעה שנחשפתי אליה היתה כל כך מרתקת בעיניי, שלמרות תחושת המציצנות המשכתי להיצמד אליהם.

זוג ההורים התחרה ביניהם (במודע או שלא במודע) על תשומת ליבם של הילדים, ועל הרבה יותר מכך - התחרות ניטשה במלוא עוזה על 'מי חכם יותר', 'מי רגיש יותר', 'מי מבין יותר באמנות', 'מי מוכשר יותר לדבר בשפתם של הילדים', 'מי מכיר את הילדים טוב יותר', 'מי מחנך טוב יותר', 'מי מצליח יותר לרתק את הילדים', 'מי מבין יותר לליבם', בקיצור: מי מבני הזוג הוא יותר מהשני.

הם נכנסו איש לדברי בן זוגו, קטעו זה את זה, לא הפסיקו לתקן האחד את דברי השני, ניסו לכבוש את ליבם של הילדים בשבחים מוגזמים על רגישותם האומנותית המופלאה, חיבקו ונישקו את הילדים בהפגנתיות. ברגע מסוים הגבר התמרמר על כך שאשתו נשאה נאום ארוך מדי ורטן: "אולי תתני גם לי להשחיל מילה".

מאוחר יותר, כאשר ילדתם פרצה בבכי, האישה החליטה שהגיע הזמן ללכת הביתה ואילו הבעל התעקש להסביר לבנו איך ערימת הזכוכיות השבורות המתפרצת מדלת פעורה (יצירה מפתיעה בעוצמתה) נשארת קפואה ולא ממשיכה לגלוש החוצה. בנקודה זו התחרותיות הבוטה בין בני הזוג כבר נתנה אותותיה בילדים, והם הגיבו בהתנהגות פרועה ובאיבוד עשתונות מוחלט. צמד ההורים ירה זה לעבר זה מבטים עוינים וסינן הערות מאשימות כשהאישה מסכמת: "כל דבר יפה חייב להסתיים אצלנו בבכי ועצבים".

מכניסים הביתה מודלים מהעבודה

בחברה המערבית הקפיטליסטית מקדשים במידה רבה את ערך התחרותיות. הכל מסכימים שתחרות בין חברות שמייצרות אותו מוצר גורמת לירידה במחיר המוצר. כמו כן אדם בעל תכונת תחרותיות דומיננטית נתפס בעולם העסקים כבעל מוטיבציה גבוהה, מצליחן, לוחם, מי שמוכן "להתאבד" כדי להשיג את המטרות שהציב לעצמו.

אין לי עניין להתווכח כרגע עם ההשקפה הזו בכל הנוגע לעולם הקריירה או העסקים, למרות שכבר הוכח אינספור פעמים שבאמצעות שיתוף פעולה ניתן להגיע להישגים גבוהים יותר. אולם באשר לזוגיות דעתי נחרצת: תחרותיות בין בני זוג אינה מועילה לקשר הזוגי, גם לא לתפקוד ההורי. ויותר מזה - כמודל חיקוי לילדים טמון בה פוטנציאל הרסני.

תחרותיות היא מרכיב עיקרי בתפיסת עולם אנכית הרואה את העולם כשדה קרב ואת החיים כמאבק שבו חייבים לנצח את הזולת, לגבור עליו, להיות עליון, לצבור יותר כוח, יותר יוקרה ויותר שליטה.

התפיסה הזו מחלחלת לעיתים קרובות מעולם העבודה לתוך המשפחה. בני זוג מתקשים לבצע את ההפרדה הדרושה והם ממשיכים להתחרות גם בבית, לא רק זה בזו אלא גם בילדים. אלא שתחרותיות מזמינה כוחניות, ויכוחים אינסופיים, חשדנות הדדית, ביקורתיות, פחד ובדידות. לעיתים התחרות בין בני זוג היא דווקא על מי סובל יותר, או קורבן יותר, מקופח יותר, חולה יותר וכו'.

בכל מקרה, הרעיון הוא שהאחד בהשוואה לאחר הוא תמיד מתחתיו או מעליו. במצב יחסים כזה אין מקום להתייעצות, לא תיתכן פתיחות, אין הודאה בטעות ויש מעט מאוד שיתוף פעולה.

אפשר להתווכח

אם נצא מתוך הנחה שבזוגיות טובה לבני הזוג יש מטרה משותפת "לחיות באושר ועושר עד עצם היום הזה", האם תחרותיות תקדם אותם למטרה? האם הזוגיות של אותו זוג במוזיאון יוצאת נשכרת מכך שהאחד חייב תמיד להיות יותר צודק, יותר חכם או יותר קובע מהשני?

תחרותיות מתאפיינת במטרות מנוגדות, ולכן אין לה מקום בזוגיות. לשני שותפים החותרים לאותה מטרה נחוץ שיתוף פעולה. הצלחתו של הבעל לעולם לא תבוא על חשבון הצלחתה של האישה, מהטעם הפשוט שהצלחת כל אחד מהם קשורה בהצלחתו של השני. מטרת בני הזוג במוזיאון היתה להקנות חוויה אומנותית לילדיהם, אלא שההתנצחות ביניהם הרחיקה אותם ממנה.

אין בכוונתי להלעיט אתכם בדברי הטפה מתחסדים להרמוניה ולהסכמה הדדית נצחית. ממש לא. זה גם לא באמת מזיק לילדים לשמוע את הוריהם מתווכחים על נושא מסוים. להיפך, הם יכולים ללמוד תוך כדי כך איך טוענים טיעון וכיצד מנמקים.

אבל כמו בכל דבר, הכל תלוי במינון וגם בקונטקסט. אני מציעה, כתרגיל, לבדוק באיזה תחום הקשור בזוגיות אתם תחרותיים ובאיזה משתפי פעולה. אם אתם מוצאים שברוב הסיטואציות הזוגיות אתם חייבים להיות "יותר" בהשוואה לבני זוגכם, נסו להשיב לעצמכם בכנות ובאומץ על השאלות: למה זה חשוב לכם? ואיזו מטרה זה משרת?

נשים רבות רואות עצמן עליונות על בני זוגן בתחומי חיים כמו חינוך הילדים וחיי רגש, ואילו גברים רבים חשים עצמם עליונים בתחומים פיננסיים וטכניים. תחושת העליונות הזו אינה מאפשרת לבן/בת הזוג להתקרב לתחום השליטה של זולתו, שכן התקרבות כזו מתפרשת כאיום.

בזוגיות טובה ויעילה נחוצה עבודת צוות, שהרי החיים מזמנים בעיות שדורשות פתרון ומשימות שיש לבצען. רק באמצעות שיתוף פעולה, תחושת ביטחון הדדית, מחויבות ואמון ניתן להגשים מטרות משותפות.

הכותבת היא מנחת קבוצות ויחידים בנושאי זוגיות ונישואין

לטורים הקודמים בסדרה:

• רוצים להיות הורים טובים? קודם כל תשקיעו בזוגיות
• איך אומרים לבן הזוג מה דעתנו עליו, בלי לפגוע בו
• כשאתה מתקרב, היא מתרחקת. יש עתיד לזוגיות?
• רוצים זוגיות טובה? תפסיקו לנסות לשנות את בן הזוג
• למה היא תמיד רוצה לדבר על זה, והוא מפהק?