שמעתם על גיא שלנו?
מלחמת "גיא שלנו" נגד "מאיה שלנו" זה פרווה לעומת היודה ונינט של מלחמות האמהות – לאיזו אמא יש רכב שטח ארבע על ארבע, למי יש תיק עגלה שיודע גם להכין את הבקבוקים ולחתל את הילד, ומי חזרה לגזרה שלה דקה אחרי היציאה מבית החולים
אין מצב שלא פגשתם את "גיא שלנו". גיא שלנו הוא לא סתם ילד, הוא תופעה.
גיא שלנו נגמל מחיתולים כבר בגיל שנה וחצי בלי פספוס אחד. הוא בעצמו ביקש. מה, גיא שלכם עוד לא גמול? גיא שלנו יודע לשחות ולצלול מגיל חצי שנה, בוחר לבד ספרים בחנות ומאוד אוהב לטוס לחו"ל. הנה, אתמול הוא ביקש שוב לנסוע לפריז. מה, שלכם עוד לא יודע מילים בצרפתית?
"מאיה שלנו" היא גירסה מתקדמת של גיא שלנו. מאיה שלנו כבר יודעת את כל הא'-ב', קוראת ספרים בכריכה דקה ומבקשת ללכת למוזיאונים. אז מה אם מאיה שלנו רק בת שלוש?
פעם הייתי עדה לוויכוח מר ונמהר בין אמא של "מאיה שלנו" לאמא של "מיכל שלנו", שמסתבר שהיא כבר יודעת את כל ה- ABC. הוויכוח לא הסתיים עד שהתערבתי ואמרתי שרשמתי את האינדיאני שלנו למכון ויצמן למדע. פה נפלה שתיקה. לא מפני שהן הבינו עד כמה הוויכוח מגוחך, חלילה, הן פשוט תהו איך לעזאזל לא ידעו שההרשמה כבר החלה.
מי רוצה להיות מסכן
התחרות בין "גיא שלנו" ל"מאיה שלנו" מתחילה דקה אחרי שהם יוצאים לאוויר העולם. "כמה הוא נולד?" זו השאלה הכי פופולרית המופנית ליולדת, כאילו מדובר בשקית גרעינים שצריך לשלם עליה. "אה, רק 3.420 ק"ג? ממש קטנה", פוסקת השכנה, "הנכד שלי יצא 4.385 ק"ג בלידה טבעית, בלי תפרים ובלי אפידורל. שתי לחיצות והוא היה בחוץ". כן, בטח, ואמא שלו יצאה מבית חולים בצעדי ריקוד לחוג הטנגו השבועי שלה.
אחר כך מתחילה תחרות שעות-שינה. המנצח משתנה בהתאם למשתתפים בשיחה. אם התחרות היא "מי רוצה להיות מסכן" אז כמובן ש"גיא שלנו" היה מתעורר חמש פעמים בלילה ומסרב לחזור לישון, אבל אמא שלו למרות העייפות המשיכה לעבוד בחופשת לידה וגם התנדבה לעזור לקשישים בין הנקה להנקה.
אם התחרות היא על האם המצטיינת של השנה, אז ברור ש"מאיה שלנו" מנצחת, כי מגיל שבועיים היא ישנה כל הלילה, עושה גרעפס אחרי כל ארוחה ואין לה בכלל גזים.
ההשוואות האלה רק משתכללות עם הזמן. למי יש מטפלת מרובת תארים (אני חושבת שלמטפלת של השכנים מקומה שלישית יש תואר דוקטור לחינוך), למי יש גן יותר אנתרופוסופי או זורם, ולמי קונים בגדים רק בטומי הילפיגר כי גאפ "כבר לא מייצרים בגדים איכותיים כמו פעם".
מלחמת עגלות מירוץ
מלחמת "גיא שלנו" נגד "מאיה שלנו" זה פרווה לעומת היודה ונינט של מלחמות האמהות – לאיזו אמא יש רכב שטח ארבע על ארבע (כדי לנסוע מקניון לקניון?), למי יש תיק עגלה שיודע גם להכין את הבקבוקים ולחתל את הילד, ומי חזרה לגזרה שלה דקה אחרי היציאה מבית החולים. מה דקה? אחרי שהשילייה היתה בחוץ היא כבר רכסה את הג'ינס.
זה גם נהיה מאוד מסוכן להסתובב בימים אלה בקניונים. עזבו פיגועים, אתם יודעים מה הסיכויים להידרס בקניון על ידי עגלת בוגאבו מודל 2007 עם הנעה קדמית ומנוע דיזל, שרק במקרה יש בתוכה גם תינוק? עוד שנייה יתלו שלט שאין כניסה לעגלות ספורט ראנר שנת ייצור 2003 כי הן לא מגיעות למהירות המינימלית המותרת על פי חוק.
אבל למי אכפת איזה ילד מוצלח יותר - גיא שלנו או מאיה שלנו. העיקר שאמא של "מאיה שלנו" תמיד מגיעה לגן השעשועים עם קעריות אוכל לכל השכונה, ספרים וצעצועים ואטיטיוד של מורה-גננת, והעיקר שלאבא של "גיא שלנו" יש חבילת צפייה במונדיאל, מסך פלזמה גדול ושישיית בירות. תמורת הזמנה לשעות הערב נשמח לשמוע מה עשתה מאיה שלנו באודישנים ל"לרקוד עם חיתולים".
לטורים הקודמים בסדרה:
מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל עצמך?
