- 26 -
אלמלא הסכנה שאקבר במכונית שכורה תחת שלג כבד, הייתי ממשיכה לשבת באלם מוחלט עוד שעה.
אני רואה רק אותך.
זה מה שדום אמר. עלי.
עכשיו הוא אומר, "צאי מהמכונית, מאדי. שלא תקפאי למוות."
אמירה קצת פחות משנת חיים מהקודמת.
דום יוצא מהמכונית, מקיף אותה, אוחז בידי ועוזר לי לצאת ולהשתרך בשלג ההולך ונערם. אם ההליכה היתה נמשכת זמן רב יותר, אני לא בטוחה שדום היה מצליח להחזיר אותנו לכאן. אנחנו מסירים את השלג מהנעלים ונדחקים אל הבית החמים. אח בוערת בסלון, ואני מתה לגשת אליה ולהתחמם באורה המעושן.
אבל במקום זה אני הולכת אחרי דום, שפונה אל דלפק הקבלה.
"אלוהים! חזרתם בגלל הסערה?" סנדרה, אישה לבנה בעלת שיער שיבה ועיניים כחולות אדיבות, בוחנת אותנו בדאגה מאחורי הדלפק. היא מנהלת את האכסניה הזאת עם בעלה אלן, קוריאני אמריקאי עדין בעל עפעפיים כבדים וחיוך קליל.
"כן." דום מחייך אל סנדרה בעוגמה. "אנחנו יכולים להישאר כאן הלילה?"
"לצערי, החדרים שלכם כבר נתפסו."
הבטן שלי צוללת ואני מביטה בעיניים של דום.
מה נעשה?
גם נסיעה בעיר עלולה להיות מסוכנת עכשיו.
"אבל," מצייצת סנדרה, "אל תדאגו. יש לנו מקום בשבילכם. חדר הבוקר אנחנו קוראים לו ככה כי רואים ממנו את הזריחה פנוי. תיאלצו להיות בו יחד, אבל יש שם מיטה זוגית וספה נפתחת. והרבה מקום. איך זה נשמע לכם?"
דום ואני שוב מצליבים מבטים, אבל אני לא מצליחה לקרוא את ההבעה הסטואית שלו.
ביחד.
לישון ביחד.
באותו חדר, אני מזכירה לעצמי. לא באותה המיטה.
"כן," אני מקרקרת כשאני מבינה שדום מחכה להחלטה שלי. אני מכחכחת בגרון. "זה יהיה מצוין."
לא שיש לנו ברירה.
אני מקבלת את המפתח בזמן שדום יוצא למכונית ומביא את התיקים שלנו. אני נמשכת כמו עש אל האח הבוערת, עומדת ברדיוס הזוהר שלה. כעבור רגע דום מצטרף אלי, וגופו פולט חום כמעט כמו הלהבות שמרקדות ליד האצבעות שלי, למרות שהוא כרגע חזר מהשלג.
"אם זה יימשך ככה, אני לא חושב שנוכל לנסוע לדקוטה הצפונית מחר," הוא ממלמל.
אני עוקבת אחרי מבטו אל החלון ורואה שהשלג ממשיך לרדת. הרוח מטלטלת את החלונות, ואני מתפעלת מהאווירה.
"נראה מה קורה בבוקר. אם השלג יימשך, אולי סנדרה תיתן לנו להזמין את חדר הבוקר ללילה נוסף."
לילה נוסף בחדר אחד עם דום.
אני רואה רק אותך.
העור שלי סמוק, אבל אני בהחלט יכולה להאשים את האש.
הוא מהנהן ואנחנו עומדים זה לצד זה זמן מה, עד שסנדרה מציצה לסלון.
"השלג מתחזק. אבל אל תדאגו. אלן מכין לכם כריכים ויש מרק על האש. תתמקמו ובואו לחדר האוכל. נאכיל אתכם."
"תודה, סנדרה," אומר דום, מניח את ידו בשקע גבי ומרחיק אותי מהאח, כאילו פחד להשאיר אותי לבד עם האש.
אולי הוא צודק. אני אוהבת אחים כל כך, שמתחשק לי להצטנף לרגלי הלהבות המתפצחות.
בחדר שלנו אני נכנסת ראשונה לחדר האמבטיה ופותחת את ברז המים החמים. העור שלי דוחה, מכוסה זיעה מיובשת. אני מתפשטת ועורמת את הבגדים בפינה. כשאני נעמדת מתחת לזרם המים החמים, אני גונחת בהקלה. הסבון מדיף ריח נעים של מנטה, ואני מקציפה אותו על כל הגוף, ושוטפת מיד. מתחשק לי להישאר, אבל גם דום צריך להתקלח. כשאני מסיימת, אני מתנגבת וכורכת את המגבת סביב השיער. אני לובשת את החלוק שהאכסניה סיפקה, מרימה את הבגדים המלוכלכים ויוצאת אל חדר השינה. דום חולף על פני ברגע שאני יוצאת, וסוגר את הדלת בנקישה החלטית.
בעודי מחכה שיסיים להתקלח, אני לובשת סוודר וטייטס נקיים, מנגבת את השיער ובודקת את הספה הנפתחת. היא נראית נוחה למדי, מכוסה בכריות ובשמיכות רכות. היא ניצבת מתחת לחלון שנשקף אל ארץ הפלאות החורפית שבחוץ. בסך הכול, פינה חמימה ונעימה לישון בה.
אבל העיניים שלי נמשכות אל מיטת האפריון. זה מזרן שאפשר לשקוע בו ולא לצאת במשך ימים.
במיוחד אם שוכבים לצד בחור מסוים -
"תפסיקי," אני מסננת ומנענעת בראש.
דום החזיק לי את היד וסחב אותי על הגב ואמר לי משהו מתוק שיכולה להיות לו יותר ממשמעות אחת... אבל הוא לא הזכיר את הנשיקה בשדה התעופה.
אנחנו מעמידים פנים שהיא לא התרחשה. אנחנו משאירים את הטעויות שלנו מאחור ונעשים ידידים. זה מה שחשוב.
אני רואה רק אותך. המילים שלו לוחשות לי. ידידים לא מחליפים הצהרות אינטימיות כאלה.
אבל אני לא רוצה לחזור על טעויות העבר. אולי הפרשנות שלי שגויה? אולי הבנתי לא נכון?
אני לא מסוגלת לעשות עוד צעד רק כדי לחטוף עוד דחייה.
אני מעסיקה את עצמי בחיפוש גרבי צמר וגורבת אותם. דום יוצא בשיער לח, כולו רענן. הוא לובש מכנסי ג'ינס אחרים וחולצה תרמית.
"בוא נלך לאכול," אני פולטת, נרגנת פתאום, כי הוא כל כך מושך אותי.
אולי אני אישן על הספה ליד האש, כדי שלא אצטרך לחשוב עליו שוכב במרחק מטרים ממני.
בחדר האוכל אנחנו מוצאים שולחנות קטנים, ערוכים. שניים כבר תפוסים על ידי אורחים. דום ואני מתיישבים בפינה המרוחקת, ליד חלון גדול. חשוך מדי בחוץ, אבל אור חיצוני חושף את הפתיתים הממשיכים לרדת ללא לאות.
"מזג אוויר טוב לשינה," מכריזה סנדרה כשהיא ניגשת לשולחן שלנו בחיוך רחב. "אבל אסור ללכת לישון על בטן ריקה. יש לנו מרק עוף עם אטריות, טוסט גבינה וכריכי רוסטביף. מה תרצו?"
אחרי שאנחנו מזמינים אני בוחרת טוסט גבינה כמובן סנדרה ממהרת למטבח ומשאירה אותנו לבד.
"הרשמת אותי עם הנהיגה הזאת בשלג," אני אומרת. "נדמה לי שלא החלקנו אפילו פעם אחת."
דום נוהם ומתמקד בסידור הסכו"ם. הוא לא מסתכל עלי.
אני מנסה שוב. "לאור העובדה שניצחת בהתערבות, בטח תרצה לישון אצלי בדרך לאיידהו. מתי אתה רוצה שניסע?"
"אני לא בטוח," הוא ממלמל, ומעביר את מבטו מהסכו"ם אל החלון המושלג.
"חיפשת את הקואורדינטות?"
"כן." כשהוא לא מפרט, אני משתדלת לא לחרוק שיניים ברוגז.
"נו?" אני לוחצת.
"גם שם צריך ללכת ברגל." דום מקיף את החדר במבטו ובוחן את הסועדים האחרים.
נראה שאני משעממת אותו. "הליכה. מגניב. אני אתכונן בהתאם." כדי שלא תצטרך לסחוב אותי שוב, אני מוסיפה ביני לביני.
דום מהנהן, ואז האוכל מגיע. הוא שותק עד סוף הארוחה, וגם אני, כי לא מתחשק לי שהוא ימשיך להתעלם מהניסיונות שלי לנהל שיחה. אני מבעבעת בשקט, ומחייכת, בכוח, רק כשסנדרה חוזרת לשולחן עם ספלים מהבילים.
"זה הוויסקי המתובל של אלן. מתכון מושלם. בדיוק מה שצריך בלילה מושלג. רוצים לטעום?"
אלכוהול שיסיח את דעתי מהמתח השורר סביב השולחן? "כן, בבקשה!" אני מושיטה את הידיים לאחד הספלים החמים. סנדרה מחייכת מאוזן לאוזן, נותנת לי את המשקה ופונה לשולחן הבא, אחרי שדום מנענע בראשו בחיוך הדוק.
אני קופצת שפתיים ונושפת על הנוזל הלוהט, מתה לשתות אבל לא להיכוות.
יד צצה פתאום מעל הקוקטייל הריחני, מונעת ממני לטעום.
"חכי." דום לוטש בי מבט נחוש. "אל תשתי את זה."
"מה עובר עליך?" אני מתפרצת, שוב נותנת דרור למזג החם שלי. חשבתי שהתגברתי על הרוגז שדום מעורר בי מרוב חוסר ביטחון. אבל השתקנות שלו מאז שהגענו לאכסניה התישה אותי.
אני מניחה שהוא מתחרט על מה שאמר במכונית. שהוא יודע שפירשתי אותו לא נכון.
"את מוכנה... לחכות רגע? אל תשתי."
הלחיים שלי בוערות. "אתה חושב שאני אלכוהוליסטית או משהו? אני שותה אולי ערב אחד או שניים בשבוע. אני לא מורידה ג'ין כדי לעבור את היום."
חוץ מזה, ויסקי מתובל כל כך מתאים כרגע. דבש ולימון חמים, עם נגיעה של ציפורן ועקיצה של ויסקי.
"זה לא העניין." דום מרחיק את ידו, וכשאני לא מניחה את הספל הוא ממשיך לדבר בבהילות. "בכל פעם שאת שותה את מנשקת אותי." הלסת שלו מתהדקת ונרגעת. "ואז את בורחת. אני לא רוצה שזה יהפוך לדפוס קבוע."
הראש שלי ניתז למעלה.
הוא לא טועה.
אבל זאת לא אשמתי הבלעדית.
"מה אתה לא רוצה שיהפוך לדפוס?" אני שואלת. "שאני מנשקת אותך? שאני משתכרת ועושה את זה?" אני משלבת את הידיים ולוטשת מבט בפנים היפות שלו.
"אני לא רוצה שזה יהפוך לדפוס קבוע שאת מנשקת אותי כשאת שיכורה ואני לא יודע אם את מתכוונת לזה באמת." הוא רוכן מעל השולחן הקטן ועיניו הכהות מרתקות אותי למקומי. "אין לי שום כוונה לנצל אותך כשאת שיכורה. למרות שכרגע אין שום דבר שבא לי לעשות יותר מלמצוץ את השפתיים המשורבבות שלך."
השפתיים המשורבבות נשמטות יחד עם הלסת שלי. ואז אני יורה. "לא הייתי שיכורה בכל הפעמים שהתנשקנו."
דום זוקר גבה. "ג'ין במטוס. בירה, ג'ין וטקילה בדלאוור. וגם בפעם הראשונה שתינו."
הוא צודק. בליל הקיץ ההוא רציתי לפנק את דום הלחוץ בבירה האהובה עליו. שכנעתי את המציל בבריכה שיקנה לי שישייה של קורס לייט דום היה בן עשרים ואחת, ומן הסתם אנין טעם יותר ממני וחלקנו אותה. שתי בירות לייט לא נחשבו לשכרות כשהייתי בגיל ההתבגרות. מקסימום באזז קטן בשביל האומץ.
אבל הכאב בפניו של דום מלמד אותי שהוא זוכר זאת היטב.
"לא קיבלתי ממך אפילו נשיקה אחת כשהיית פיכחת, מאדי. וזה הורג אותי."
אני בוהה בבחור שחשבתי שאני מכירה. החבר הכי טוב של אחי, שהאמנתי שרואה בי רק חובה. אחריות. השכנה הקטנה והאומללה שצריך לרחם עליה, לעשות לה טובה ומיד להתחרט עליה.
מאז אריזונה עשיתי כמיטב יכולתי להכניס את דום לקטגוריה של ידיד.
עשיתי כמיטב יכולתי לא לנטור לו טינה.
עשיתי כמיטב יכולתי לא להתאהב בו.
ידידות. מטרה פשוטה וברורה.
והוא רוצה לנשק אותי עד כדי כך שזה הורג אותו?
"מה שלומכם?" סנדרה עומדת ליד השולחן שלנו, לא מודעת לכובד השיחה.
אני נושמת עמוק ומחייכת. "טוב, אבל אני נורא עייפה. אם אשתה את זה, אני אירדם בן רגע. אבל תודה." אני מחליקה את הספל החם עדיין לעבר המארחת שלנו.
"מאדי " פותח דום.
"אין שום בעיה. היה לכם יום מלא הרפתקאות. תזכרו שיש שמיכות נוספות בארון. ארוחת בוקר מוגשת בשמונה. לילה טוב." בעלת האכסניה מרימה את הספל, קורצת רק לי וממהרת לדרכה.
העיניים של דום בוחנות אותי מעבר לשולחן הקטן.
"בוא." אני קמה ומצליחה לדבר בקול יציב יחסית. "נמשיך לדבר למעלה."
- 27 -
"אני לא אנשק אותך."
דום קופא מול הדלת שזה עתה סגר. הממתי אותו.
אולי. לא יודעת.
זאת הבעיה עם דום. אני אף פעם לא יודעת. בשעות האחרונות ניסיתי להבין אם דום נמשך אלי.
כשחציתי את סף החדר שלנו, נחתה עלי הכרה חשובה.
זה לא התפקיד שלי לפתור את זה.
זה התפקיד של דום.
דום צריך להחליט אם הוא רוצה אותי. ואז הוא צריך להגיד לי את זה.
"לא תנשקי אותי," הוא חוזר אחרי ועומד מולי בהבעה סתומה. כרגיל.
"לא. ולשם הבהרה, אם תתרחש נשיקה, אני אשתתף."
הגבות שלו צוללות. "איזה מין הבהרה זאת?"
אני צונחת על הספה הנפתחת, והיא חורקת. "טוב. אני אפשט את זה עוד יותר." אני מסתכלת לו בעיניים מקצה החדר. אני לא משתופפת או מתביישת. אני לא משתמשת באלכוהול כדי לאזור אומץ. אני לא מנחשת ולא מקווה. אני פשוט שואלת, "דום, אתה רוצה לזיין אותי?"
לעזאזל. התכוונתי להגיד "לנשק".
בחיי! נשבעת!
אבל אני אשמח לקבל תשובה גם לשאלה הזאת.
הגבות הסמיכות של דום מזדקרות והפה שלו נשמט במקצת.
דממה.
אולי הוא סופר עד חמש. אולי הוא סופר עד חמישים. אין שום שעון, מכוון או לא מכוון, בשדה הראייה שלי, כך שאין לי מושג כמה זמן חולף.
אני רק יודעת שהשתיקה שלו נהפכה לתשובה.
"הבנתי." אני מסיטה את המבט אל החלון, מתמקדת בשלג ומצטערת שאין לי חדר נפרד.
"מאדי." המזרן שוקע כשדום מתיישב לצדי, וזה מרגיז, כי הוא לא חייב לשים את הגוף המושך שלו ליד הגוף שלי דווקא כשהוא עומד לדחות אותי.
שוב.
כמה פעמים זה כבר קרה? ארבע? מתי אני אלמד?
"דום." אני לועגת לקול הנמוך שלו כי לעולם לא אתבגר.
"תסתכלי עלי."
"לא. הכול טוב."
שקרנית. שום דבר לא טוב. גם כשאני מנסה להציב חומה רגשית בין דום לביני, אני עדיין פגיעה לדחייה שלו. כשנכבה את האורות, אני אברח למטה ואישן על הספה.
"מאדי "
"תפסיק להגיד את השם שלי!" אני מסתובבת ונועצת בו מבט. "אני היחידה בחדר הזה! למי עוד אתה יכול לפנות? פשוט תגיד מה שאתה רוצה להגיד."
השמוק הדפוק מעז לחייך אלי. ואז הוא תופס את הצוואר שלי בעדינות אבל בתקיפות, מושך את הפנים שלי אליו ועוצר במרחק נשימה.
"אם אני אגיד שאני רוצה לזיין אותך " הוא מדבר כל כך מקרוב שהשפתיים שלנו מתחככות "תרשי לי גם לנשק אותך?"
אה.
הדופק שלי רועם, ודום בטח מרגיש את פעימות הלב המואצות ביד שעוטפת את צווארי ברכושנות ארוטית ועם זאת מנחמת.
"טוב, אם אתה מתעקש על הסדר הזה." ההערה העוקצנית יוצאת בקוצר נשימה. "מצדי אפשר לחרוג מרצף האירועים המסורתי."
"מאדי סנדרסון." הפעם דום נוהם את שמי, ואני נרעדת. "את מציעה לי לחרוג מהכללים? אני אתקלקל."
בעודי צוחקת, דום מנשק אותי.
הוא מנשק אותי.
סוף סוף.
וכצפוי, הוא משתלט על העניינים. הפה שלו תובע את הפה שלי והאגודל נצמד לסנטר שלי, מטה את ראשי למעלה באצבע אחת. השפתיים ה"משורבבות" נענשות בליפוף לשון ונשיכה גוערת.
אבל הוא לא חונק אותי בנשיקות. כמה פעמים קטעתי התמזמזויות כי הריאות שלי מחו על חוסר חמצן. אבל לא עם דום. רגע אחד הוא טורף את הפה שלי, וכעבור רגע מאפשר לי לשאוף אוויר בחופשיות ומתמקד בלחיים, בקצה הלסת, בנקודה הרכה מתחת לאוזן. ואז הוא עולה לסיבוב נוסף של נשיקות, וחוזר חלילה.
דום עושה עבודה כל כך טובה עם הפה, שיש לי רטיבות בין הרגליים. אני מצמידה את הירכיים כדי להגביר את התחושה.
ואיכשהו, הוא יודע.
יד כבדה נוחתת על הירכיים שלי ושוקעת ביניהן. דום חופן אותי מעל הטייטס והפה שלו ממשיך לחקור ולדרוש. המגע שלו מפעיל לחץ כבד על כל הגוף שלי, ואני נשענת עליו. אני אפילו מרחיקה לכת ותופסת את הזרוע שלו, כורכת את הידיים סביב השרירים שלו ומתחככת כמו חשפנית על עמוד.
"אלוהים," דום גונח לתוך הפה הפתוח שלי. "את כל כך רטובה. אני מרגיש את זה." היד שלו מועכת אותי בחוזקה והלשון שלו נגררת לאורך הלשון שלי. "אני רוצה להרגיש עוד."
כשדום מוציא את היד מבין הרגליים שלי, אני מייללת בצורה מעוררת רחמים. אבל כעבור רגע האצבעות שלו משתחלות מתחת לגומיית התחתונים וצוללות בין התלתלים שלי, תובעות לגעת בקפלים הרגישים.
בהתחלה זה מדהים.
כל מה שחלמתי.
האצבעות החזקות שלו מתקרבות למקום העורג, מבטיחות עונג שרק הוא יכול להעניק לי.
אבל פתאום אני נזכרת.
פתאום אני חוזרת אל נדנדת המרפסת של משפחת פרי, כשדום נישק אותי לאט והיד שלו התקרבה למקום שעד אז היה שלי בלבד. האופן שבו הוא נגע בי באותו קיץ שינה את עולמי. הוא ליטף וחקר את גופי, עד שהתפרק.
וכשרעדתי בין זרועותיו, דום הצמיד אותי אליו, נישק את צווארי שלי ואמר שעשיתי עבודה טובה.
ולמחרת הוא בחר במישהי אחרת.
אני נוחתת על קרקע ההווה, דוחפת את היד של דום, קורעת את הפה שלי מהפה שלו וקמה מהמיטה.
מרחק. אני צריכה מרחק. ומרחב.
אבל כשאני עומדת ורואה את השפתיים שלו, הנפוחות מהנשיקות שלי, ואת הלחיים הסמוקות ואת העיניים הרעבות שלו, הכמיהה בוערת בי מחדש. ואיתה הפחד שהוא יעשה את זה שוב.
"מאדי?"
"אני לא מסוגלת," אני פולטת, ודום מתאבן.
הפנים שלו מתחילות לרעוד, והוא כובש בכוח את כל התשוקה שראיתי.
הקרביים שלי מתכווצים והחרטה מכרסמת בי מבפנים.
"את לא חייבת," הוא אומר. "את לא חייבת לעשות שום דבר שאת לא רוצה."
"אני יודעת," אני נוהמת, מתוסכלת ממנו ומעצמי. הכול הלך כל כך חלק עד עכשיו. "אני רוצה לעשות את זה. אבל.. אתה יכול לא לדחוף לי אצבע?"
דום בולם את הנסיגה הרגשית, מטה את ראשו ובוחן אותי. "את לא אוהבת את זה?"
גופנית, אני מתה על זה. נפשית, זה מעורר את כל החרא שחשבתי שהתגברתי עליו.
גם אם הוא ידחף לי אצבע הלילה, זה לא אומר שהוא יעזוב אותי מחר בשביל רוזלין, אני אומרת לעצמי.
ובכל זאת, אני לא מסוגלת. זה דומה מדי למה שקרה בעבר.
"אני רוצה לעשות משהו אחר," אני אומרת במקום לענות לו.
"מה שתרצי, מאדי. אם מתחשק לך רק להתחבק, אפשר לעשות גם את זה." הוא פורש את זרועותיו. "זה לא חייב להיות מיני."
יופי. השמוק האחראי הצליח להשתחל לתוכי ולהזכיר לי שאורגזמה מגבר שעד לא מזמן שנאתי כל כך ושחי בסוף העולם היא אולי לא הרעיון הכי טוב.
"אתה מוכן לסתום את הפה ולהוריד את המכנסיים?" אני מתפרצת.
אזהרה לבנות שעוסקות בשיחות ארוטיות: מאדי סנדרסון מאיימת על הפרנסה שלכן.
הגבות של דום צוללות כשהוא בוהה בי, ואני מחכה שהוא יסרב. שיתעקש לשנות כיוון. לדבר.
ואז האצבעות הארוכות שלו מתמקמות על חגורת המכנסיים, שהחולצה התרמית התרוממה מעליה בכמה סנטימטרים. אני בוחנת את העור של בטנו התחתונה, ופשוט מתחשק לי למצוץ אותו כמו סוכרייה. דום מלטף את הבד, ואז אני רואה את התפיחה המרשימה הנדחקת אליו.
"המכנסיים האלה?" שואל דום, כאילו זקוק להנחיה.
הלסת שלי נשמטת.
המניאק מתגרה בי. אני רואה את זה בחיוך שהולך ומתפשט על פניו.
אני סוגרת את הפה כדי שלא אחייך בטעות. "כן, דום. המכנסיים האלה." אני מנסה להישמע אדישה. "תוריד אותם."
"למה?" הוא מעביר אגודל על החגורה, ואף ששנינו רואים כמה הוא מגורה, הוא לא מציית.
"כי אני רוצה לראות אם דחפת לשם גרביים כדי לחזק את הביטחון העצמי שלך."
כשדום פורץ בצחוק, אני חוזרת אל הספה הנפתחת. אני נעמדת בין ברכיו הפשוקות ונועצת מבט מאיים ככל האפשר בעיניו החומות, המותכות.
"אני רוצה שתוריד את המכנסיים, כי אני רוצה לגרום לך לגמור."
כי לפני שנים הוא קיבל את האורגזמה שלי, ועכשיו אני רוצה להחזיר לו. בשביל האיזון.
להוכיח לעצמי שהוא לא סתם ריחם עלי.
דומיניק פרי חייב להתמוטט לי בידיים. אחרת אני אתמוטט.
"ואם אני רוצה לגרום לך לגמור?" הוא שואל וחופן את הירך שלי. היד שלו מתרוממת מתחת לסוודר שלי, מלטפת את עור המותניים הלוהט.
אני אהיה חייבת להתפשט בקרוב אחרת אתעלף ממכת חום. אולי נפתח איזה חלון ונכניס קצת אוויר קפוא לחדר.
אבל קודם, השאלה שלו דורשת תשובה.
"דומיניק פרי. אני מציעה ללקק ולמצוץ לך את הזין עד שתגמור לי בפה. מדובר באורגזמה סוג אל"ף. אני לא נותנת כזאת לכל אחד." אני רוכנת קדימה, נוטעת נשיקה עדינה על שפתיו ונהנית לשמוע אותו נושף. "עכשיו, אתה רוצה שאני אמשוך את ההצעה, או שתוריד את המכנסיים?"
אני מניחה שהתשובה ברורה ולכן אני מתרחקת, משלבת את הידיים וזוקרת גבה מתריסה.
החזה של דום עולה ויורד בנשימות אטיות, כבדות.
וסוף סוף הבחור מתיר את כפתור הג'ינס ופותח את הרוכסן. אבל מכיוון שבכל זאת מדובר בבחור מסודר, הוא משנה כיוון ומוריד קודם את החולצה בתנועה חלקה.
אני נושכת את השפה התחתונה כדי שלא אגנח למראה החזה החשוף שלו. לילות רבים בחודשים האחרונים שכבתי במיטה ונזכרתי איך הוא הפיל אותי לבריכה, ואיך התלפפתי סביבו. דמיינתי שאני שורטת את העור המתוח שלו, והוא מפשיל את מכנסי הפיג'מה שלי, מחליק לתוכי והמים עוטפים אותנו.
אבל הלילה אני לא צריכה לדמיין כי הוא שרוע לפני, חולץ את הנעלים בעזרת הבהונות ומוריד את המכנסיים והתחתונים. בשקט השורר בחדר אני שומעת את הזקפה שלו משתחררת ונחבטת בבטן. העטרה של דום אדמדמה, ואני תוהה אם העונג כרוך בכאב מסוים. אם הוא קשה כל כך שהוא זקוק נואשות להרפיה.
המחשבה גורמת לי ללקק את השפתיים. אבל לפני שאני מתקרבת, אני מחזירה לו כגמולו ומתפשטת. מהר, כי אין לי סבלנות לטיזינג.
יחפה, אני קורסת על ברכי לפניו.
"פאק," מסנן דום, ואני כל כך שמחה שחילצתי ממנו מילה חסרת אחריות.
אני תופסת בחוזקה את הבסיס ביד אחת, ומחליקה עם השנייה במורד גופי. אני מניחה את הראש על השפה התחתונה שלי, ובינתיים מפרידה את הקפלים האינטימיים שלי. אני מלקקת את הנוזל השקוף מהקצה, ובה בעת מאתרת את הדגדגן הלהוט שלי. אני מכניסה אותו עמוק ביניקה עמוקה, רטובה, ומתחילה לשפשף את עצמי.
הטעם שלו משכר, לא כמו אוכל, אלא כמו סקס ותשוקה ושנים של כמיהה. מזווית העין אני צופה באצבעות שלו, במפרקים המלבינים כשהוא מאגרף את השמיכה הרכה.
הדגדגן שלי רוחש ופועם מהליטופים שלי. גניחות נשפכות מגרוני ורוטטות כנגד הזין של דום כשאני מוצצת לאט ונושמת עמוק דרך האף.
"מאדי." הוא אומר את שמי כלא מאמין. "את... פאק. את דוחפת לעצמך אצבעות?" אני מפשקת את הרגליים כדי שיראה, והוא נחנק מהשאלה של עצמו. "אני מת!"
וזאת רק ההתחלה של השפה הלא אחראית. מתברר שכשדום מגורה, הוא נהפך למַלָח. הוא לא שולט בפה המלוכלך שלו כשאני בולעת אותו הכי עמוק שאני יכולה, ומעסה את הדגדגן בדיוק כמו שאני אוהבת.
המותניים של דום מתרוממים פעם אחת ביניקה חזקה במיוחד, ואז הוא נרגע, והשרירים רוטטים ממאמץ להחזיק מעמד.
תחושת הכוח מתמזגת בעונג שלי, ולרגע אני מבינה את הצורך של דום לשלוט בכל דבר.
"אני חייב לגעת בך," הוא נוהם, חופן ביד אחת את השיער הפזור שלי, וביד השנייה מערסל את עורפי. ושוב, הוא לא מנסה להשתלט על המקצב הוא רק מתאים את עצמו לקצב שלי.
התשוקה הגולמית שאני שומעת במילים של דום מגרה אותי עוד יותר, ואני מניחה לזין שלו להחליק מתוך הפה, עד שהוא נחבט, רטוב, בעצם האגן, בדיוק כשהאורגזמה מטלטלת אותי. אני משתנקת ומייבבת ומנסה לזכור לנשום.
"פאק, מאדי. תני לי להרגיש."
גלי העונג חולפים בעצבים שלי כשדום מרים אותי מהרצפה ומשכיב אותי על החזה שלו. הוא מכניס את היד בין הרגליים שלי כמו קודם, וכפו הגדולה החמה חופנת את הפות שלי. המגע החורך, הסוגד שלו, מאריך את זנב העונג, והאגן שלי מתפתל תחת ידו.
דום לא חודר אלי או אפילו מנסה ללטף את הדגדגן. הוא פשוט מתענג על רעידות האורגזמה שלי.
כשאני נרגעת ונשכבת בתנוחת התאוששות, אני מבינה שעשיתי טעות.
לעזאזל. זה לא היה בתוכנית.
"היית אמור לגמור לפני." אני הודפת את המילים, כועסת על עצמי ששוב נפלתי בפח.
"אולי אני אגמור אחרייך?" שואל דום, כשפניו טמונות בצווארי. "ואז נפסיק לנהל רשימות ופשוט ניהנה מההרגשה?"
קל לו להגיד. הוא מנצח.
אני נחלצת מחיבוקו ונשכבת לצדו על המיטה הקטנה. הזקפה הכבדה שלו מונחת על בטנו, העור עדיין רטוב מהרוק שלי. כשאני אוחזת אותו, הגוף של דום מפרכס והוא נוהם.
"תענג את עצמך עם היד שלי," אני אומרת לו.
"מה?"
"תאונן. עם היד שלי."
תמיד חשבתי שאוננות היא אקט אינטימי. לדעת בדיוק מה השותף שלך צריך בחוויה המינית.
אני רוצה שדום יהיה פגיע בנוכחותי. שיפתח לי סדק קטן, כדי שאדע. כדי שתהיה לי בעלות כלשהי, ולו קטנה, על העונג שלו.
כמו שהוא תבע בעלות על העונג שלי.
היד של דום עוטפת את היד האוחזת שלי. אני מצפה שהוא ירים ויוריד אותה לאורך הכלי שלו. אבל האגודל שלו דוחק את שלי לעבר הקצה. ושם הוא מראה לי איך לצייר מעגלים קטנים והחלטיים, עד שהנוזל השקוף מתחיל לזלוג החוצה. האצבעות שלי נעשות חלקלקות.
"איך זה?" אני שואלת בקול צרוד ולא טבעי.
"מושלם. את פאקינג מושלמת," הוא מפטיר, חושק שיניים וגונח, מתחיל סוף סוף ללטף את עצמו ומהדק את אחיזת האצבעות שלי בעוצמה שלא ציפיתי לה. אחיזה נזעמת כמעט. מענישה.
אני מתה על זה.
אני מתיישבת בתנוחה נוחה יותר, מניחה את היד החופשית על החזה של דום וממשיכה לעבוד על הכלי שלו. הלב שלו הולם בחוזקה ובמהירות, ואני שמה לב שאני מתאימה את הליטופים שלי למקצב.
"מאדי... אלוהים... פאק, מאדי." דום גונח בין הנשיפות, וכשהמבטים שלנו מצטלבים אני רואה את העפעפיים הכבדים שלו ואת המבט הכהה שהוא נועץ בפני.
"קדימה, דום." אני מועכת בחוזקה את הבסיס. "תראה לי איך אתה גומר."
הוא אומר שוב את השם שלי והבטן שלו מתכווצת, הזין מזדקר בתוך היד שלי והשפיך מכסה את האצבעות שלנו, השלובות על בטנו.
סוף סוף.
כשדום שוכב ככה על הספה הנפתחת הסתורה, מכוסה בפורקן שלו ולופת את ידי, אני לא טורחת לכבוש את החיוך. הגוף המותש, הסחוט שלו יפה במיוחד.
בסוף הוא מזדקף לישיבה, נוטע נשיקה מהירה על פי ופונה אל חדר האמבטיה. אני מחניקה צחקוק כשאני רואה את הקעקוע על התחת שלו.
צנצנת ריבה.
דום חוזר כעבור רגע עם מטלית רטובה בשבילי, ואני מנגבת את ההוכחה הדביקה לעונג שלו מהאצבעות ונשכבת במיטה הזוגית.
דקירת חרדה מפלחת את החזה שלי.
מה עכשיו? הוא שוב ייסוג? שוב יגיד שזאת היתה טעות?
דום יוצא מהאמבטיה, פלג גופו העליון כבר נקי, ומתכופף מעל התרמיל. הגוף העירום של הבחור הזה מדהים ומרגיז אותי פתאום. החשש מהבאות מפעיל את מנגנון ההגנה של הכעס.
על קצה הלשון שלי מונחת הערה עוקצנית, מוכנה לדקור, כשדום מסתובב אלי וזורק משהו על כיסוי המיטה.
קונדום.
"את עוד רוצה אותי?" הוא שואל, ואני נשבעת שאני שומעת משהו מהפגיעוּת ששיגעה אותי בחודשים האחרונים.
כדי לחפות על כך שכמעט ניסיתי להרוס את הרגע, אני חוטפת את הקונדום וקורעת את שקיק האלומיניום. "אז אתה חושב שאתה מתאושש מהר."
דום חוטף את הקונדום מהידיים שלי, ואני צופה בו בעיניים פעורות כשהוא מגלגל אותו על הזין שלו, שאכן שוב זקור.
"זה בגללך, מאדי. אני צריך אותך יותר מפעם אחת. הרבה יותר."
הוא גוהר מעלי, מטפס על המיטה, וגופו הגדול מאיים לרמוס את גופי. ואף שבתיאוריה הייתי אוהבת את זה, במציאות אני יודעת שזה רעיון גרוע.
"מצטערת, בריון." אני טופחת על כתפו. "אתה לא תהיה מלמעלה. למדתי את זה בדרך הקשה."
הוא קופא. "למה את מתכוונת?"
אני משתחלת מתחת לגופו המרשים. "אני מתכוונת שפעם שכבתי עם מישהו וחטפתי התקף אסתמה כשהוא היה מעלי."
"מה קרה?" הוא צופה בנסיגה שלי בעיניים מצומצמות.
אני מושכת בכתפיים. "כמו שאמרתי. חטפתי התקף אסתמה. השתמשתי במשאף החירום. הוא התחרפן וברח."
"הוא השאיר אותך לבד באמצע התקף?" הלסת של דום מלבינה ומתהדקת.
אני תוהה אם הוא צריך להרכיב סד כדי לא לחרוק שיניים בלילה.
"טוב, נראה לי שזה די מבהיל כשמישהי שאתה מזיין מתחילה לחרחר."
"אז מפסיקים," הוא מתפרץ. "לא עוזבים. למה זה לא מרתיח אותך?"
הצורך שלו להתגונן מעכיר את האווירה הסקסית. אבל אין לי מצב רוח לפינוקים.
"לא יודעת, דום." הקול שלי מריר מעוקצנות. "אולי כי אני רגילה שעוזבים אותי."
כשאני מבינה כמה פגיעה נשמעתי, אני מתהפכת על הצד כדי להתרחק ממנו.
אבל דום לא נותן לי. הוא כורך את זרועותיו סביב מותני וגורר את גופי בחזרה, מושיב אותי עליו בפישוק. כף ידו הענקית לופתת את הירך שלי, והשפתיים נצמדות לאוזן שלי.
"לא התכוונתי לצעוק."
הוא מתחיל ללטף אותי, וכף היד מזדחלת לעבר החריץ שבאמצע גופי. הבהלה שוב משתלטת עלי, ואני תופסת את שורש כף היד שלו לפני שידחף לי אצבע.
"אני לא מסכימה להיות היחידה," אני נוהמת. "אנחנו צריכים לעשות את זה יחד. אתה צריך להיות בתוכי. אני לא נשארת לבד."
דום מסתכל לי בעיניים לרגע, גבותיו הסמיכות משתרגות, אבל בסוף הוא מהנהן. "תגידי איזה תנוחה את הכי אוהבת."
למען האמת, התנוחה הכי טובה בשבילי היא ששנינו נשכב על הצד, והוא מאחורי. אבל אני לא יכולה לשאת את המחשבה שהוא יחדור אלי ואני לא אסתכל לו בעיניים. אני חייבת לדעת שהוא מרגיש בדיוק כמוני.
"בעמידה. דחיפות קצביות. עם כל שרירי הראווה שלך."
"סגרנו." דום מרים אותי בקלות, מוצא אזור פנוי ליד הקיר ומשעין עליו את הכתפיים שלי. ידיו הגדולות תומכות בי כשאני כורכת את הרגליים סביב מותניו ומרגישה אותו נשען על החריץ שלי. "זה טוב?"
"וואו. אה, מהיר. עשית את זה מהר." המילים נעלמות לי ברגע כשאני קולטת שדומיניק פרי עומד לחדור אלי.
"אל תדאגי. את החלק הבא נעשה לאט." הוא מכוון את האגן ומתחיל לדחוף בעדינות, טובל בזהירות מעבר לשפתיים המגורות שלי.
הגוף שלי נמתח סביבו והבטן התחתונה מרפרפת ומתכווצת, עד שאני מבינה שהוא מסוגל לגרום לי לגמור בפעם השנייה עם הקצה של הזין בלבד.
"ומאדי?" כשהוא אומר את שמי בקולו העמוק, המרגיע, אני מסיטה את המבט מנקודת המפגש בין הגופים שלנו ומסתכלת עליו.
"כן?" אני לוחשת, בחשש שאם אדבר בקול רם מדי החלום יתנפץ.
"את כבר יודעת" הוא נשען ושוקע עמוק יותר "שהשרירים האלה לא לראווה." דחיפה נוספת, והאגן שלו פוגש את הירכיים שלי כשהוא חודר עד הסוף. "אני משחק בשתי ליגות בייסבול לחובבים."
ואז, בלי להוריד ממני את העיניים, הבחור מעז לחייך.
דום מקניט אותי בזמן זיון, ואין דבר מושלם מזה.
"אתה כזה שמוק." אני צוחקת, ואז גונחת כי הצחקוקים מכווצים לי את הבטן ומשום מה עוזרים לו לחדור עמוק יותר ולמלא אותי לחלוטין.
"אוי, מאדי." האצבעות של דום ננעצות בתחת שלי, ואני תוהה אם הן ישאירו חבורות.
אני מקווה שכן.
"תבואי לאחד המשחקים שלי, נכון?" הוא מחליק החוצה כמעט עד הסוף, ונדחק שוב פנימה בנהמה. "תעודדי אותי. תספרי לכולם שהחובט הוא הגבר שלך?"
"אלוהים," אני גונחת. חלקית כי הוא בלתי נסבל, אבל בעיקר כי זה כל כך טוב. "מתישהו תלבש את הז'קט שלך כשנזדיין, נכון?"
דום מחייך ומנענע בראשו, השיער הכהה נחבט בפניו ונדבק למצחו המיוזע. הלחיים שלו הולכות ומאדימות ממאמץ הדחיקה. ואז הוא נשען עלי ומנשק אותי מתחת לאוזן לפני שהוא לוחש, "לא. אנחנו נזדיין מתישהו כשאת לובשת את הז'קט שלי."
ואז דומיניק פרי מחלץ ממני אורגזמה שנייה.
אבל מי סופר?
- 28 -
"אני יכולה לשתות ויסקי מתובל הלילה, ועדיין תסמוך עלי שאני נמשכת אליך?" אלה המילים הראשונות שאני אומרת לדום למחרת בבוקר. השאלה שאני משתמשת בה כדי להעיר אותו.
התעוררתי לפני עשרים דקות, אני שוכבת על הסדינים הסתורים שלנו ומשננת את האופן שבו דום מחבק אותי. זה לא מצב כפית קלאסי, כי אנחנו שוכבים עם הפנים זה מול זה. אבל זה גם לא חיבוק קלאסי של חזה אל חזה. בשלב מסוים, כששקענו בשינה, הוא השחיל את היד בין הרגליים שלי ומשך אותי אליו באחיזת ירך. הראש שלי התמקם גבוה יותר מהראש שלו על הכרית, והפנים של דום מצאו בית חדש בין הציצים שלי. עכשיו, הוא עדיין מחבק את הרגל שלי כמו דובי, ואני מנצלת את התנוחה כדי להעביר אצבעות בשערו המשיי ולרחרח אותו, כי אני אוהבת את השילוב של שמפו הארזים עם עקיצת הזיעה המלוחה.
אבל עם כל ההנאה מהליטוף המנומנם הזה, נראה לי שהגיע הזמן לחזור לעולם החיים.
דום נוהם מעומק הגרון ומעביר רטט בעורי החשוף. "תוכיחי."
"להוכיח שאני נמשכת אליך?"
אני עוקבת בקצה האצבע אחרי קימור אוזנו ומחייכת כשהעורף שלו מצטמרר. "מרתון הסקס שלנו לא הספיק?"
הוא גונח ומחכך את אפו מתחת לשדיים שלי. "אני צריך עוד הוכחה."
"אתה לא יודע שובע. היינו צריכים לקנות לך חוברות פורנו בתחנת דלק." ובעודי מעמידה פני מיואשת, אני נחלצת מאחיזתו ומתחילה לסלול את הדרך במורד הגוף המסיבי שלו בנשיקות. כשאני מגיעה נמוך מספיק, אני תופסת את הזין החצי זקוף שלו, ובן רגע הוא מתקשה לחלוטין.
דום שרוע על הגב בלסת שמוטה, מבטו המזוגג נעוץ בפי המלקק ומנשנש את עצם האגן שלו. משהו בנקודה הזאת לעולם לא ישביע אותי. אני מכורה לעוויתות ולחום שהוא פולט תחת ידי.
אני מחליטה לסמן את הנקודה. להשאיר חותם, לא קבוע כמו זה שבשורש כף היד שלו, אבל כזה שיחזיק מעמד לזמן מה. הוכחה לכך שדום היה שלי, ולו לזמן קצר.
אני יונקת את העור שנמתח מעל עצם האגן שלו. אני מוצצת ועוקצת בעזרת הלשון והשיניים, יודעת שאני משאירה סימן בנקודה האהובה עלי.
הלסת של דום נטרקת והנחיריים שלו מתנפחים. הבחור מתנשף בכבדות וצופה בי, והאגן שלו מתנועע מעצמו.
אחרי הסימון, אני מרפה מהאזור העדין ומדביקה נשיקת התנצלות על העור החבול.
מצטערת, לא מצטערת.
ההתנשפויות של דום צוברות תאוצה והאגן שלו שוב נע קדימה ואחורה בלי שליטה.
אני תופסת את בסיס הכלי ומסתכלת בעיניו הכהות מעל תלולית החזה. "זה מה שאתה צריך?" הלשון שלי מטפסת על העורק העבה המתפתל במעלה הזין ואוספת את הנוזל המלוח מהקצה. "זאת ההוכחה שאני רוצה אותך?"
"מאדי," הוא גונח. "אלוהים. את לא חייבת."
דום מזדקף לישיבה, כאילו מתכוון לעצור אותי. כאילו זה מבחן, ולא הפנטזיה שלי מגיל חמש עשרה, כשלמדתי למצוץ.
ולפני שהוא יחליט שהמעשה האחראי הוא לעצור, אני יונקת אותו פנימה, טומנת את דום בחום החלקלק של הפה שלי. לא עמוק מדי, אבל מספיק.
הבחור המגודל גונח ומתמוטט בתבוסה על הכריות.
בדיוק. אני השולטת בעניינים עכשיו.
בעודי מוציאה ומכניסה אותו, האגן של דום דוחק בעדינות, מתחנן לחדור לעומק הגרון שלי. לרוע המזל, אחד מגורמי הסיכון לאסתמה הוא חנק מזין, אז אני מקפידה על טבילות רדודות, מייסרות. ואז אני מפצה על דרכי הנלוזות ביניקה עזה של העטרה הרגישה.
דום מפטיר שורה של מילים לא אחראיות, עקביו נעוצים בחוזקה במיטה, ושרירי הבטן התחתונה מתוחים.
"אוי לא. אני גומר. פאק, מאדי. פאק."
אני מניחה לזין להחליק החוצה, מתיישבת ועובדת עליו ביד אחת, מלטפת בלחיצות חזקות כמו שהראה לי, וביד השנייה מערסלת בעדינות את הביצים, מושכת אותן בזהירות, בהתגרות. מהזווית שלי, אני זוכה לראות את הגבר האסוף בדרך כלל, מתפרק לחתיכות. ידיו העצומות נשלחות אל ראש המיטה, שרירי הזרוע נמתחים. הוא שואג וגבו מתקמר מעל המזרן.
ואז הזין מזדקר מתוך היד שלי ומתיז את העונג שלו על האצבעות שלי והחזה החשוף שלו.
אני נהנית מכל רגע.
הזרועות של דום נשמטות לצד ראשו והוא שואף אוויר במקוטע ומביט בי בהבעה לא ברורה. כשאני משחררת את הכלי, דום מסנן משהו שנשמע כמעט זועם. אני זוחלת לאט במעלה גופו, גוהרת מעליו, עירומה, על ארבע. השיער שלי נופל כמו מסך חום בהיר על פניו, סוגר עלינו במרחב אינטימי.
"קיבלת הוכחה?" הטון שלי אגבי לגמרי.
הוא משלב את זרועותיו סביב פלג גופי העליון, משכיב אותי על החזה שלו ומנשק אותי בפה בהתלהבות.
אני צוחקת וגונחת. "לא!" אני מחכה עד שהוא עובר לנשק את הסנטר והצוואר שלי. "הכנת לנו כריך שפיך! ההוכחות מרוחות על כל הגוף שלי!"
"אני רוצה לראות את ההוכחה על הציצים שלך," הוא ממלמל כנגד הדופק שלי.
ושילך לעזאזל, כי הוא מקבל את מבוקשו.
בסוף אנחנו מתקלחים ביחד ומכינים משהו לאכול במטבח ביחד ומתיישבים בסלון מול האח. השלג כבד כל כך שלא יעלה על הדעת לנסוע היום לדקוטה הצפונית. סנדרה אומרת שאנחנו יכולים להזמין את החדר ללילה נוסף, ואנחנו עושים זאת.
למרבה הצער, החופש שלי לא רשמי. אני מתמקמת על הרצפה עם המחשב הנייד ופאזל ציפורים ישן שסנדרה מצאה בשבילי. אני מתחברת לתיבת האימייל של העבודה ומנסה לא להתפלץ ממספר ההודעות שמחכות לי. כל חמש תשובות אני מוסיפה חתיכה אחת לפאזל, אני מבטיחה לעצמי.
אני מסדרת את החתיכות על שולחן הקפה ומתחילה לפנות את תיבת הדואר הנכנס. דום יושב מאחורי על הספה הנפתחת, רגליו משני צדי גופי, מחזיק עיתון מאתמול בזרועות רפויות שמאז הלילה אני מכירה הרבה יותר טוב אבל מסרבת לחשוב עליהן כדי שלא ישתרבבו בטעות למייל שאני שולחת למחלקת השיווק.
דום לא עוזר לי, כי הוא עושה את הדבר המופקר ביותר שגבר יכול לעשות: לובש מכנסי טרנינג אפורים. אני לא מצליחה לשבת ישר בלי לנטות לעבר הרגל שלו, להתרפק על הבד החמים והרך. בכל פעם שאני עושה את זה, שריר השוק שלו מתכווץ ומתרפה, ואני נשבעת שאני מרגישה משיכה בשיער.
אחרי שכבשתי זמנית את פסגת האוורסט של המיילים והפאזל גמור, אני עוזרת לדום לפתור את ההגדרות האחרונות בתשבץ, לפני שאנחנו חומקים שוב למעלה. דום שואל אילו תנוחות נוספות לא גורמות לי קוצר נשימה, ומבצע כל אחת מהן ברוחב לב.
בין סיבובי הסקס הדקדנטי אנחנו מדברים על דברים קטנים וחסרי חשיבות, שרק גורמים לנו לחייך. ספרות הפנטזיה האהובה עלי. ליגות הבייסבול שלו. חנויות יד שנייה שבהן אני מוצאת את הסוודרים הכי טובים. היונה שנועצת בו מבט בכל פעם שהוא עושה על האש במרפסת.
אני מקניטה אותו ומנשקת אותו ומבטיחה לעצמי שלא אתאהב בו שוב.
זה מושלם.
אבל גם שברירי. אף אחד מאיתנו לא מזכיר את העבר, כאילו אנחנו חוששים שההתפתחות החדשה תתרסק תחת כובד הזיכרונות. אנחנו חותמים על ברית אילמת לחיות בבועת הסקס המושלגת שלנו ולשכוח משאר העולם עד כמה שניתן.
מחר יתפרסם כאן בידיעות+ החלק העשירי של הספר.
לורן קונולי / נ"ב: אני שונאת אותך
Lauren Connolly / PS: I Hate You
מאנגלית: קטיה בנוביץ'
עורך אחראי: דב איכנולד
עורכת הספרות המתורגמת: נועה אילסר
עורכת התרגום: יעל לוי
עיצוב הכריכה העברית: סטודיו גאלה בע"מ
עיצוב טיפוגרפי ועימוד: טפר בע"מ
ידיעות אחרונות * ספרי חמד
עדיין איך לכם את אפליקציית עברית? הורידו עכשיו:
להורדה במכשירי אייפון - עברית App - App Store
להורדה במכשירי אנדרואיד (דוגמת סמסונג) עברית ספרים - אפליקציות ב-Google Play
