גבר בן 40 וקצת הגיע אליי להתייעצות בעקבות פציעת פין, אבל לא בגלל זה אני מזכיר אותו כאן. הטבע, אם להתנסח בעדינות, היה קמצן בעת שעיצב את גופו ואת תווי פניו. ״אז מה אם אני מכוער״, הוא התבדח, ״העיקר שאשתי קוראת לי 'אפולו שלי'״.
אותו אפולו חי עם בת זוג שאוהבת אותו ללא סייג והסקס ביניהם מצוין. כשנפרדנו לשלום צחקתי בגלל צירוף מקרים: לחדר נכנסה בחורה יפהפייה בת 23, מישהי שפעם היינו מכנים כמי ש"יצאה מהז׳ורנלים", אבל דווקא לה היו טענות נגד המתנה שהעניק לה הטבע. היא שנאה את המראה שלה. ״איזהו עשיר? השמח בחלקו״, מתמצתת לנו מסכת אבות את הנוסחה לשמחת חיים. לעניינו: כדי להפיק כמה שיותר מהקיים אנחנו צריכים להרגיש טוב עם עצמנו. הדברים נכונים שבעתיים בהקשר המיני. כדי שנתפקד היטב במיטה עלינו להרגיש נוח בתוך העור שלנו. כאשר אנחנו מרוכזים בפגמים, כשאנחנו בטוחים שאנחנו שמנים מדי או רזים מדי או נמוכים מדי או גבוהים מדי ועוד כהנה וכהנה מדי, זה עלול לפגוע בתפקוד המיני שלנו. המחשבה שבעצם אין לנו מה למכור, מקטינה מלכתחילה את היכולת שלנו ליהנות מסקס ולהסב לעצמו ולזולתנו הנאה.
תכלס: אין אדם מושלם. לכולנו יש איזשהו דפקט, שומה, פלולה, אף ארוך, בטן כדורית, שיער גב, אוזני פיל, קרחת ועוד. רק הבובות מושלמות. אנשים שסוגדים לשלמות ועסוקים באופן מוגזם במראה שלהם ובאופן שבו הם נתפסים בעיני אחרים, לא משוחררים דיים בין הסדינים, ובכך נפגמת החוויה המינית.
מחקרים מעידים כי בעוד אנחנו שואפים להיות מושלמים, דווקא מפריע לנו פחות שהפרטנר או הפרטנרית אינם כאלה. בני אדם סומכים פחות על החפים לגמרי מפגמים, ופני בובה גורמות לנו לחשוב שהדמות שמולנו אינה אמינה
יש לי לא מעט פציינטיות שעוסקות בתחום הדוגמנות. רובן משוכנעות שמשהו לא בסדר אצלן. ככל שהן חטובות ויפות יותר, כך הן מרבות להתלונן על מה שבעיניהן הם פגמים, שבטח כל אחד ואחת מבחינים בהם. כשאני מעיר שדווקא לא הבחנתי, אני מתבשר שאני, משום מה, לא כל אחד.
מעניין, אגב, שהמחקרים מעידים כי בעוד אנחנו שואפים להיות מושלמים, דווקא מפריע לנו פחות שהפרטנר או הפרטנרית אינם כאלה. בני אדם סומכים פחות על החפים לגמרי מפגמים, ופני בובה גורמות לנו לחשוב שהדמות שמולנו אינה אמינה.
מסקנה? משלימים עם מה שיש ושמחים בחלקנו, וכך עלינו לחנך את ילדינו כבר מגיל צעיר: לטעת בהם את התובנה שאף אחד אינו מושלם; לא להיות טרודים ממה שאנשים אחרים חושבים עלינו; להבין שלכל אחד יש משהו בתוכו שמאוד מפריע לו; לחיות בשלום בראש ובראשונה עם עצמנו.
מסקנה? משלימים עם מה שיש ושמחים בחלקנו, וכך עלינו לחנך את ילדינו כבר מגיל צעיר: לטעת בהם את התובנה שאף אחד אינו מושלם; לא להיות טרודים ממה שאנשים אחרים חושבים עלינו
הייתה לי מטופלת שאמא שלה מיררה את חייה מגיל מאוד צעיר. הדאגה למראה שלה התבטאה במטחי הערות פוגעניות: ״איך את נראית, את לא מתביישת?״; ״עם גוף כזה מי ירצה אותך בכלל?״; ״אף אחד לא יבזבז עלייך מבט״. הסגנון הבוטה נבע כמובן מהבעיות של האם, אבל הילדה, ואחר כך הנערה, כילתה כמעט את כל האנרגיות שלה על דיאטות חריפות וצומות. כשהגיעה אליי בגיל 26 היא נראתה מצוין, אבל הראש שלה היה שקוע עמוק בסוגיית ה״מי ירצה אותי״, והיא נשאה כאות קין את תווית ה"אף אחד לא יבזבז עלייך מבט".
אז זה לא רק לקבל את הילדים כפי שהם אלא לטפח בהם את הביטחון העצמי בגופם. חינוך כזה יכשיר אותם לתפקוד מיני וזוגי מספקים ומהנים בעתיד. לכולנו יש זכות קיום, זכות לזוגיות וזכות לסקס גם בלי להידמות לאפולו או לוונוס, ולא לבובות המעוצבות שבחלונות הראווה.
- ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
