כשג'ולי חג'ג' (36), או כפי שהיא מכונה באינסטגרם 'ג'ולס וילונות', קראה ב־ynet שנטע אלחמיסטר ורמי גרשון עוברים דירה, היא הציבה לה מטרה – להתקין להם וילונות בבית. "אמרתי, 'אלוהים תקשיב טוב. אני רוצה את נטע אלחמיסטר', ופתאום אחותה שולחת לי הודעה בשמה. כל הדרך אליהם אני מזיעה מרוב לחץ. כשהגעתי אמרתי לה: 'נטע, אני אעשה לך וילונות הצגה, אבל מה הסיכוי שתעשי לי תיוג?', בכל זאת, מיליון עוקבים. היא הסכימה שנצטלם ושאעלה ואספר שעשיתי לה את הווילונות לבית. ברגע שסגרנו את העסקה העברתי את האשראי שלה במקום, כי ידעתי שברגע שאני אצא ואעלה את הפוסט כולם יציעו לה חינם. הסטורי שלי באותו יום הופצץ. נהייתה היסטריה".
חג'ג' נכנסה לעולם הווילונות לפני קצת יותר משנתיים, עם 400 עוקבים באינסטגרם, והיום החשבון שלה חוגג 30 אלף עוקבים והיילייט מרשים של תיעוד תהליכי העבודה אצל סלבס רבים, ביניהם נוי בר ואבנר נתניהו, דנית גרינברג, עינב בובליל ועוד. "עשיתי טוב לכולם בשוק. הפכתי את המערכת", היא אומרת. "מי עושה אינסטגרם וילונות? אני הפכתי את התחום הזה לסקסי, נגיש והיסטרי. עד אז אנשים חשבו שווילונות זה רק באיקאה או לקנות בדים בנחלת בנימין".
"200 שקל בסופר"
חג'ג' גדלה ברמת־גן, שם היא מתגוררת כיום עם בעלה גבריאל, שאותו הכירה בתאילנד בטיול אחרי צבא, ועם שלושת ילדיהם יותם (8), נדב (6), מאיה (2.5). "בגיל 20 הלכתי ללמוד משפטים ובמקביל התחלתי לעבוד כדיילת אוויר ב'ארקיע'", היא מספרת. "עבדתי שם 14 שנה, הייתי בטוחה שאני מזדקנת שם".
כשסיימה את לימודי המשפטים התחילה התמחות, אבל הבינה שהיא כנראה לא בנויה למקצוע. "זה היה להתעסק רק בצרות של אנשים. מצאתי את עצמי כל היום בוכה, זה מאוד העציב אותי. אמרתי לעצמי, 'ג'ולי, כיף לך בדיילות. קיבלת קידום, בגיל 27 את יכולה להיות מנהלת שירות בטיסה'. לא עשיתי את מבחני הלשכה, ופרשתי. לקחתי את קורס מנהלי שירות בטיסה ועפתי באוויר".
"כולן משלמות אצלי: נטע אלחמיסטר, אופירה אסייג, עינב בובליל, דניאל עמית. למרות שחושבים שאני עושה חינם. אחרי מה שעברתי יש לי ערך לכסף"
האושר נקטע בבת אחת כשהייתה בהיריון השלישי. רשת הטקסטיל של בעלה קרסה והמשפחה נכנסה למשבר כלכלי. "הייתי הולכת לסופר עם 200 שקל, מעבירה מוצרים ואומרת לקופאית, 'כשאת מגיעה ל־200 את עוצרת'. אבל כלפי חוץ אף אחד לא ידע. אני מאמינה בשמחה, כשאת שמחה ומאושרת את מושכת את הדברים הטובים, אז גם כשהיה לי חרא חייכתי וצחקתי. פעם שמעתי שזמן הלחיצות בלידה זו שעת רצון הכי גדולה, וכל מה שמבקשים מתגשם. ואז מגיע הרגע של הצירים וכל מה שאני מחכה לו זה הלחיצות. יש לי רשימה מסודרת, אני לא מוותרת על כלום ומבקשת בריאות איתנה, אושר גדול ופרנסה מבורכת בשפע. אני חוזרת על זה כמו מנטרה".
בחופשת הלידה החליטה לנסות להכניס קצת כסף ממה שנשאר מעסקי הטקסטיל. ההתחלה הייתה איטית. "יום אחד החלטתי להרים טלפון למכר בשם עדי כבירי, מלחין ופזמונאי מאוד חזק בברנז'ה התל־אביבית. אמרתי לו, 'עדי, מה העניינים? זאת ג'ולי אשתו של גבי. רק שתדע שפתחתי עסק של וילונות, אם אתה שומע על מישהו שצריך'. והוא אומר לי, 'אדל בספלוב עוברת דירה, תני לי לדבר איתה'.
"פתאום אדל מזמינה אותי לעשות לה וילונות ולמחרת היא מעלה פוסט. מי בכלל ציפה לפוסט? לא יכולתי לתת לה חינם. אין לי. שווי הבדים שעשיתי לאדל בבית הראשון היה 8,000-7,000 שקל. אז היא שילמה לי על הבדים ואני ישבתי לתפור. שתביני, היא יכלה לקבל חינם מכל אחד, אבל היא רצתה לעזור לי. אם אני קונה את הבדים מהכסף שלי זה אומר שאני צריכה לקחת הלוואה וחודש לא לעשות קניות הביתה. זה לא קורה. כולן משלמות אצלי: נטע אלחמיסטר, אופירה אסייג, עינב בובליל, דניאל עמית. למרות שחושבים שאני עושה חינם. אחרי מה שעברתי יש לי ערך לכסף".
3 צפייה בגלריה
גם הן לקוחות. נטע אלחמיסטר, מעיין אדם ואופירה אסייג
(צילומים: אלכס ליפקין, שי פרנקו, דניאל אלסטר)
פרס התחיל את הקרחנה
העבודה אצל אדל הייתה יריית הפתיחה לעסק החדש של חג'ג'. "התחילו להגיע אליי בזכותה ובזכות שני בר מ'מלח הארץ' (חנות כלי בית, ד"פ) שגם עזרה לי מאוד. אלו שתי נשים שהיו אבני הדרך שלי, הן פתחו לי את הדלתות. התחלתי לתפור פפיונים כחבק לווילון, משהו שלא היו פה עד היום. שמתי כאלה אצל שני בר על הווילון שתפרתי לה, ומאותו רגע הם הפכו לסימן ההיכר שלי".
מה את עושה בפועל?
"אני מעצבת חללים באמצעות הווילונות. אני יכולה לשנות את כל החדר בשנייה. לפעמים אני גם תופרת, אני מתה על תפירה עבודת יד. אני יושבת על כל חיבור עם מטר לוודא שהוא בין 8.5 ל־9 סנטימטרים".
בעצם לא למדת אף פעם לתפור. מאיפה הידע שלך בתחום?
"מהחיים עצמם. כל החיים אהבתי טקסטיל, כשהייתי ילדה הייתי תופרת וילונות לבית הברביות שלי. בתור דיילת היינו מגיעים להודו, כולם הולכים לראות אתרים, שווקים, רק אני הולכת לחפש חנויות בדים. קונה בדים, לא יודעת למה. עד לפני שבוע עוד היה אצלי 100 מטר של בד מפשתן ורוד שסחבתי במזוודה, ואמרתי לעצמי, 'יום אחד אני אעשה איתו משהו'. עוד לפני שהכל קרה, כשגבריאל היה עושה את הווילונות, אני הייתי מעצבת מאחורה, סתם כי היה לי פּאשן לַדבר".
"כל החיים אהבתי טקסטיל, כשהייתי ילדה הייתי תופרת וילונות לבית הברביות שלי. בתור דיילת היינו מגיעים להודו, כולם הולכים לראות אתרים, שווקים, רק אני הולכת לחפש חנויות בדים"
מתי החלטת לעזוב את הדיילות?
"שנה אחרי שהתחלתי. נדחקתי לפינה, לא יכולתי לשלב עם הווילונות סיכה. ידעתי שאני צריכה לקבל החלטה אם לעזוב את הדיילות ולהתעסק רק בווילונות. ישבתי בסניף של 'ויקטוריה סיקרט' בווגאס ואמרתי, 'אולי הווילונות זה רק מזל זמני?'. היה לי אז מנטור והתקשרתי אליו משם. הוא שאל אותי שתי שאלות והבנתי שאני עוזבת. ואז יצרה איתי קשר גילה פרס, הכלה של שמעון פרס ז"ל. היא הייתה העבודה הגדולה הראשונה שלי אחרי שעזבתי את הדיילות. אני עובדת אצלה בבית ועושה סטורי עם התמונה של פרס מאחור והתחילה שוב קרחנה: משה בר סימן טוב, מעיין אדם, אפי נוה. כשהגעתי לאפי נוה בכלל לא ידעתי שאני מגיעה אליו. עשיתי וילונות לבת הזוג שלו, בר כץ, היא בחורה מקסימה והיה בינינו קליק. היא קבעה לי פגישה איתו בלי שידעתי אפילו את שמו. כשהייתי במעלית לבית שלו דיברתי איתה ושאלתי איך קוראים לו. היא ענתה לי 'אפי', אמרתי לה 'אפי כץ?', והיא ענתה לי 'לא, נוה'. ואז בום, נסגרת עליי המעלית. השם מוכר לי, אבל אני במעלית ואין גוגל. אני נכנסת לפנטהאוז והוא מוכר לי, אבל אני לא מצליחה להבין מאיפה.
"צילמתי שם סטורי, הוא עבר ברקע לשלוש שניות ואמר רק 'בוקר טוב'. כמות התגובות והצפיות שהיו לי שברו שיאים. הוא צלצל אליי למחרת ואמר לי: 'מה זה האינסטגרם הזה שלך? התקשר אליי שופט עליון ואמר לי תתחדש על הווילונות'. זה אחד האנשים הטובים שהכרתי בחיים שלי. אני יודעת שכל מה שהיה, היה. יש לי כמה חברות עובדות סוציאליות ואני עושה חיבורים. הוא תרם את כל תכולת הבית שלו לנוער בסיכון, רק הסלון שווה 50,000 שקל".
איך הקורונה השפיעה על העסק?
"תפסתי את הראש ואמרתי, 'הלכו לי החיים'. עד שטעמתי את ההצלחה, עד שקניתי לילדים כל מה שהם ביקשו, נתתי להם את תחושת השפע שלא הייתה הרבה זמן. כתבתי איזה פוסט על הקורונה ופתאום שני מ'מלח הארץ' מתקשרת אליי ואומרת לי – 'תורידי מיד את הפוסט הזה. קורונה לא קורונה, את משדרת עסקים כרגיל'. היא החזירה אותי למסלול. וככה עשיתי, קמתי בבוקר וצילמתי סרטונים על איך לקחת מידות. זה היה לפני פסח. הבנתי שאנשים מחפשים על מה לבזבז. תמיד אמרתי שהבית צריך להיות הדבר הכי נעים, אבל פתאום אנשים הבינו גם את זה. הם יושבים בבית, מסתכלים על החלון שלהם ורואים שהוא מכוער. ואני מעלה יצירות ואת עצמי תופרת. ואז דניאל עמית בלוגרית האוכל הזמינה ממני וילונות, וזה העלה לי מלא עוקבים".
איזו עבודה הייתה הכי מרגשת בשבילך?
"הכי מרגש היה לי בהתקנה האחרונה אצל אדל בספלוב כשהיא שוב עברה דירה, שנתיים אחרי. בדרך אליה הייתה לי נפילת מתח, התפוצצתי מבכי. פתאום הבנתי איפה הייתי ואיפה אני היום. תוך שנה סגרתי את החובות. לא חייבת לאף אחד כלום. התחלתי תהליך ייצוא לארצות־הברית. יש לי עסק מצליח, הרמתי אימפריה".
