שם המשחק הוא מינון

מפגשים מיניים ללא נוכחות פיזית של בני זוג שגשגו בקורונה. מתברר שזה לא נגמר

מאז משבר הקורונה רבים לחוות סקס בסלולרי או במחשב. למה זה קורה? מה כל כך מדליק בזה? ואיפה הבעיה? ד"ר צחי בן ציון מסביר

פורסם: 07.07.21, 08:41
בעיצומו של משבר הקורונה, וגם בתקופת המעבר עד לצניחה הגדולה בשיעור התחלואה, אנשים לא יצאו, או מיעטו לצאת, מהבית. על רקע הקושי להיפגש פיזית, שגשגו מעקפים למפגשים מיניים ישירים. אנשים עשו סקס באמצעות שימוש במדיה זו או אחרת: שוחחו ארוכות בטלפון, שוחחו וכתבו בווטסאפ, הפעילו מצלמות, התמכרו לחדשנות של ה־VR.
בימים אלה מתברר שהמורשת מסרבת להתפוגג. רבים ממשיכים, במינון זה או אחר, ליזום מין תקשורתי. הם מסתובבים חופשי במרחב הציבורי, נפגשים עם כל העולם ואחותו, ועדיין מעדיפים לחוות סקס בטלפון או במחשב. למה זה קורה? מה כל כך מדליק בזה?
הסיבה שברירת המחדל המינית של הקורונה ממשיכה לעבוד היא שסקס עם בן או בת זוג - שאינם נוכחים עמנו פיזית - מכריח אותנו לדמיין, לפנטז, לצייר תמונה מהרהורי לבנו. כאשר אנחנו לא רואים מה השותף או השותפה שלנו עושים, אנחנו מתסרטים את החסר במוחנו. בשילוב הזה, בין המציאות לפנטזיה, יש משהו מדליק מאוד ומעורר.
אני מכיר כמה אנשים שלא נגמלו מסקס תקשורתי והם די מוטרדים מכך. מישהו שהתייעץ איתי בנושא סיפר: "אני הרבה יותר נהנה כשאני מסתגר בחדר שלי במקום העבודה ומשוחח עם בת הזוג שלי. אנחנו מאוננים ביחד בטלפון, היא מתארת לי מה היא עושה, אני מתאר לה מה אני עושה, ותכלס - אני מוצא שהפטנט הזה הרבה יותר מהנה אותי מאשר מגע מיני של אחד על אחת. מצד שני זה מתחיל להדאיג אותי. אני מרגיש שאם זה יימשך ככה, יש כאן הכרזה על נתק גופני סופי בינינו".
סקס ללא מגע ישיר, שמזמין פנטזיה, זה נהדר, בתנאי שהוא לא מכחיד את הדבר האמיתי. כשהוא הופך לחזות הכל, לעיקר, זו בעיה
הרגעתי אותו, הסברתי שהכל בסדר, אם כי בעירבון מוגבל, כי שם המשחק הוא מינון. כל הנאה בחיינו - מיין ושוקולד ועד סופ״ש מפנק בצימר או גיחת נופש לחו״ל - תלויה במינון סביר. שתי חפיסות שוקולד זו כבר לא הנאה, זו האבסה. בילוי של סופ״ש בצימר שבוע אחר שבוע אחר שבוע זו כבר לא הנאה, זו שגרה. סקס ללא מגע ישיר, שמזמין פנטזיה, זה נהדר, בתנאי שהוא לא מכחיד את הדבר האמיתי. סקס כזה הוא סוג של קינק, של בריחה הצדה, מין גוון נוסף שמתווסף ליחסי המין הישירים. אבל כשהוא הופך לחזות הכל, לעיקר, זו בעיה. יש לראות בו גוון נוסף בתוך פָּלֶטָת הצבעים של יחסי המין.
מדי פעם אני מציע לזוגות בטיפול זוגי או מיני לגוון ולהעשיר את הקשר ביניהם בסיוע החבר הטלפוני. מְפנים חלון זמן נינוח, יוצרים קשר ויוצאים למסע מיני הרחק מהמיטה המשותפת: מה את לובשת? על איזה חלק בגוף שלי אתה חושב? תפתי אותי! תגיד לי איפה לגעת בעצמי! ואת המשך התסריט אני משאיר לדמיון היוצר של השותפים למגע הלא נוגע.
ומה באשר לשימוש במצלמה או במשקפי VR? זה כבר קצת מין בשאינו מינו. הפנטזיה במצבים האלה לא בדיוק קיימת, זו המציאות שמשתקפת, אם כי דרך המצלמה. דווקא האמצעים הבסיסיים, נעדרי ההמחשה הפיזית, אמורים לעורר יותר.
בהקשר זה אזכיר שבימים עברו אנשים עשו אהבה דרך מכתבים. הם לא חסכו בתיאורי גוף גרפיים, נתנו דרור לתשוקותיהם, והגיעו כך לעוררות מינית הרבה לפני המצאת הטלפון. לפעמים המכתבים היו מבושמים בבושם שלה ושלו, ולזה עדיין לא הצליחו להגיע באמצעים הווירטואליים של ימינו

  • ד"ר יצחק (צחי) בן־ציון, מנהל המרפאה לבריאות מינית בבית החולים "סורוקה" ופסיכיאטר מחוז הדרום, שירותי בריאות כללית
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.