אני: פרופ' רחל אליאור מהחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית בירושלים, כלת פרס גרשם שלום לחקר הקבלה, כלת פרס ויצו לאישה ששינתה את המציאות. פרטים נוספים תוכלו למצוא בעמוד שלה ב"פרויקט בן יהודה". וגם: אמא לשלושה, סבתא לשש, מתגוררת בתל אביב.
אנחנו מתקרבות לפסח, חג החירות. שלושה מהספרים שלך עוסקים בנושא הזה. איך המושג "חירות" מתחבר למחקר שלך? "בהרבה שפות 'היסטוריה' ו'סיפור' (Story) הן אותה מילה. היסטוריה היא מה שהיה או אולי היה, וסיפור הוא מה שראוי שיהיה. המילה העברית להיסטוריה היא 'תולדות', כלומר, מי ילד את מי. זה הציר של התנ"ך. לפי הסיפור המקראי ירדנו למצרים בגלל רעב, והיינו שם עבדים במשך חמישה דורות. העבדות היא רע מוחלט ביהדות, והגאולה והחירות הן ערכים מקודשים שחלים על כל אדם. אלוהים מציג את עצמו בחומש כמי שגאל אותנו מהשעבוד, 'אני ה' אלוהיכם אשר הוציאכם מארץ מצרים מבית עבדים'.
"למרבה הצער, כיום אנחנו חיים במציאות הפוכה: במקום להוביל את החירות, הפכנו לעם שמוביל שעבוד ודיכוי, וזה ממיט עלינו אסונות. במקום לעגן את החירות בחוק יסוד לכל אדם שחי תחת ריבונות ישראלית, נעשינו עם מדכא.
"משה, בן הדור החמישי במצרים, הוביל אותנו למדבר, ושם נהיינו עם שהתחלק לשבטים וקיבל תפקידים ואחריות. במצרים לא היינו עם, היינו בית עבדים. עבד הוא מי שאין לו ריבונות על הזמן שלו ועל ההחלטות שלו".
"הגדרתנו כעם התחילה בקריאה 'שלח את עמי ויעבדוני', שחוזרת שבע פעמים בסיפור יציאת מצרים. הרעיון הוא להחליף את השעבוד הכפוי לאדם בשעבוד מרצון לאל"
את אומרת "ריבונות על הזמן". איך לוח השנה קשור לחופש שלנו? "הסיפור על הפיכתנו לעם מתחיל במשפט נפלא בספר שמות (י"ב, ב'): 'החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה'. מדובר בחודש ניסן, החודש שבו יצאנו ממצרים, שבמקור הוא החודש הראשון בשנה. למה זה חשוב? כי לעבדים אין זמן, זמן יש רק לאנשים חופשיים. הפכנו לעם כשנהיה לנו זמן משותף".
מתי השתנה לוח השנה שלנו? "לקראת סוף האלף הראשון לפני הספירה, הלוח שלנו התחלף מלוח מקראי עתיק בן 364 ימים ללוח ירחי יווני, שמבוסס על תצפית אנושית, שבו החודש הראשון הוא תשרי.
"הלוח הקדום, שהיה מופקד בידי הכוהנים לבית צדוק, היה מתמטי ומסודר, לכל יום היה תאריך ידוע מראש, ובכל שבע שנים היו מוסיפים שבוע לא ספור. הם בחרו בלוח הזה כי הוא התחלק לשבע. את החירות הם הבטיחו על ידי זה שבכל יום שביעי כולם בני חורין, ושכל שבעת המועדים, החגים, שמתקיימים בשבעה חודשי השנה הראשונים, בין ניסן לתשרי, חלים בתאריך קבוע.
"כשאנטיוכוס כבש את ירושלים, הוא מינה כוהן שהסכים ללוח שלו ופעל לפי ההוראות שלו. הכוהנים לבית צדוק עזבו את בית המקדש ולקחו איתם את המגילות שבהם נכתב בין היתר על לוח השנה השמשי. המגילות האלה נמצאו במערות קומראן".
"במצרים לא היינו עם, היינו בית עבדים. עבד הוא מי שאין לו ריבונות על הזמן שלו ועל ההחלטות שלו. הפכנו לעם כשיש לנו זמן משותף"
מה המשמעות של המספר שבע שחוזר פעמים רבות כל כך? "שבע זו שבועה, הבטחה נצחית. זו השבועה בין השמיים לארץ. אלוהים מבטיח שאם נשמור את השבתות והמועדים, כלומר, אם נשבות מכל מלאכה ב־70 ימי השביתה שיש ביהדות (52 שבתות ו־18 מועדים) ובשנת השמיטה לא נעבוד את האדמה ונקיים את המצוות הקשורות לשנת היובל ואם לא נשעבד אף אדם אחר - הוא ייתן את הגשמים בעיתם ונזכה לראות בשבעת החודשים הראשונים של השנה את שבעת המינים שארץ ישראל התברכה בהם. ביהדות החירות היא המקודשת, לא העמל. הרעיון היהודי כל כך יפה: כולם שובתים, גם האדונים, גם האנשים הפשוטים וגם הבהמות".
במאמר שלך על שבועת השביעיות של החירות את קושרת את הקמת המדינה לחירות המקראית. איך זה מתחבר? "מגילת העצמאות מציגה רגע נדיר של מעבר מתחתיות השעבוד של הגלות והשואה אל החירות והריבונות. הסולידריות היהודית שאפשרה את הקמת המדינה מקורה בברית עתיקה של עם שוחר חירות, שהערכים שלו הם דעת, אמת, צדק ושוויון.
"עם ישראל נולד בסימן חוויית העבדות וכיסופי החירות - המעבר ממשפחה בת חורין בספר בראשית לעם עבדים בספר שמות. הגדרתנו כעם התחילה בקריאה 'שלח את עמי ויעבדוני', שחוזרת שבע פעמים בסיפור יציאת מצרים. הרעיון הוא להחליף את השעבוד הכפוי לאדם בשעבוד מרצון לאל, שהוא כוח מופשט שמבטיח צדק ומשפט".
מה השתנה עם השנים באופן שבו אנחנו מציינים את פסח? "אנחנו לא מקריבים את קורבן הפסח כי אין מקדש, אבל עורכים את ליל הסדר כזיכרון לקורבנות שהקרבנו במקדש ולסיפור יציאת מצרים ולשבעת הימים שעברו עד חציית ים סוף. במהלך 3,500 השנים שחלפו מאז הוספנו הרבה מנהגים, פיוטים וסיפורים - זו דרכה של מסורת. חוטי השתי של חג הפסח הם החוטים המקראיים שכתובים בספר שמות, וחוטי הערב, ההגדה, הם מה שכל דור הוסיף מזיכרונו ומפירושו, ויפה שכך, כי אנחנו קהילת זיכרון.
"אני ממליצה לכולם לפני שקוראים את ההגדה, לקרוא את סיפור יציאת מצרים בספר שמות שהוא הרבה יותר יפה, ברור וצלול".
"החירות היא המקודשת, לא העמל. הרעיון היהודי כל כך יפה: כולם שובתים, גם האדונים, גם האנשים הפשוטים וגם הבהמות"
את חוקרת, בין היתר, את סיפורי החסידות, שעוסקים ביציאת מצרים הפרטית של כל אדם, באופן שבו הוא יהיה חופשי ממגבלות. איך אנחנו יכולות כיום לצאת לחירות? "בספרי 'סבתא לא ידעה קרוא וכתוב: על הלימוד ועל הבורות, על השעבוד ועל החירות' כתבתי מה נשים צריכות לעשות כדי לא להיות משועבדות להלכה במקום שהיא מפלה נשים; לא להיות משועבדות לאלימות במקום שיש לה היתר הלכתי; לא להיות משועבדות להדרה מהירושה; לא להיות משועבדות לבורות שגברים כפו על נשים באומרם 'ישרפו דברי תורה ואל ימסרו לנשים'. אנחנו מסרבות לאפליה הזו. החירות שלנו היא הזכות ללמוד בכל מקום וכל תחום בלי לחכות לרשות מאף אחד. לא להיות כפופה לשתלטנות של בעל שאומר 'את לא צריכה לדעת'. אנחנו דורשות חירות, שוויון וכבוד האדם, ורוצות לתרום בדרכנו לתיקון עולם".
הערת שוליים:
מה הייתי עושה עם מלגה של מיליון דולר? "הייתי פותחת מוסדות לימוד בחינם לכל ילדה, נערה או אישה, שנמנע ממנה ללמוד מכל סיבה שהיא".
מה הדבר החשוב ביותר לחוקרת לדעתך? "זמן פנוי לקריאה, תמיכה של המשפחה, שיהיה לה חדר משלה וכסף משלה ושוויון בנגישות לכל סוגי הידע ומקורות הדעת".