אנשים לא מעוניינים להשכיר בגלל המצב המשפחתי

"בעלי הדירות לא מעוניינים להשכיר לי": מצוקת הדיור של גרושות קשה במיוחד

מה קשה יותר מלמצוא דירה שכורה במחיר שפוי? למצוא דירה שכורה כשאת גרושה עם ילדים וצריכה להישאר בסביבה של האקס, להתפרנס ממשכורת אחת ולהסביר בתחנונים לבעלי הדירה שגם אם אין לך בן זוג, זה לא אומר שלא תשלמי בזמן. ארבע נשים משתפות

פורסם: 21.06.22, 08:10
שוכרי הדירות בכל הארץ נאלצים להתמודד עם זינוק במחירים, אבל לאמהות גרושות קשה במיוחד. ארבע נשים משתתפות במסע לחפש דירה במחיר שפוי, ושבעל הבית יסכים לקבל אותן.

"הרגשתי שגם בימינו להיות גרושה זה אות קין"

הילה ביטון (39), אמא ל־4 (14, 12, 9, 8), סייעת רפואית, גרה באשקלון
6 צפייה בגלריה
הילה ביטון
הילה ביטון
הילה ביטון
(צילום: תומר שונם)

"לי ולבעלי לשעבר היה בית משלנו. כשהתגרשנו, לפני שנתיים וחצי, הוא קנה ממני את החלק שלי בבית. חשבתי לקנות דירה קטנה עם סכום הכסף שקיבלתי, אבל בשביל זה הייתי צריכה לקחת גם משכנתה והבנקים סירבו לי. למה? כי המשכורת שלי לא גבוהה מספיק. הבנתי שאין לי ברירה אלא לעבור לגור בשכירות, וגיליתי שגם זה לא פשוט: בעלי דירות סירבו להשכיר לי רק בגלל הסטטוס שלי.
בפעם הראשונה הגעתי למתווך דירות בעיר שלי, אשקלון. אהבתי דירה שהוא הראה לי, אבל כשבעל הבית שמע שאני גרושה עם ילדים, הוא אמר למתווך: 'אם היא לא נותנת שכר דירה של שנה מראש אני לא משכיר לה'. הייתי בשוק, אבל לא הייתה לי ברירה. כבר הייתי חייבת לפנות את הבית שבו גרתי עם בעלי לשעבר. למזלי יכולתי לתת את כל הסכום שבעל הדירה ביקש בתשלום אחד כי האקס שלי קנה ממני את חלקי בדירה, אבל ברור שידעתי שאני יוצאת מופסדת מזה, שזה נוגס לי בהון העצמי.
כעבור שנה, כשהגיע הזמן לחדש את החוזה, המתווך אמר לי ששכר הדירה יעלה ב־400 שקל. בזה כבר לא יכולתי לעמוד. יש לי משכורת מינימום ודמי מזונות לא גבוהים. התחלתי לחפש דירה אחרת.
הגעתי לבעל דירה שבהתחלה נראה מקסים. אחרי שהוא הראה לי את הדירה הוא שאל, 'איפה בעלך?'. אמרתי לו, 'אני גרושה'. ואז הוא אמר: 'ולא חשבת לציין את זה?'. אמרתי לו: 'למה הייתי צריכה לציין את זה? למה זה חשוב?'. הוא ענה: 'אני לא מתעסק עם גרושות. הן יכולות להגיד יום אחד שהן לא קיבלו החודש מזונות ושהן לא יכולות לשלם. זה לא בשבילי. אני רוצה את הכסף בזמן'. התעצבנתי. אמרתי לו שהוא עושה הכללה, אבל הוא אמר לי באופן נחרץ: 'מצטער, אבל לא'.
אמרתי לבעל הבית: 'אני אפתח בפניך את האפליקציה של הבנק שלי ותראה שיש לי משכורת ודמי מזונות שנכנסים תמיד בזמן, שאני לא במינוס'"
דירה אחרת הלכתי לראות עם שני ילדיי הגדולים. התלהבנו מהדירה ומהאזור. המתווך התקשר בנוכחותי לבעלים ושם אותו על ספיקר. הוא אמר: 'יש כאן בחורה מקסימה שמעוניינת בדירה'. הבעלים אמר לו: 'נהדר, יש להם תלושי משכורת?'. המתווך השיב: 'היא גרושה. יש לה את התלושים שלה'. ואז הבעלים, שלא ידע שאני מאזינה לשיחה, אמר: 'לא, לא, לא. רק לא גרושות'. לקחתי מהמתווך את הטלפון ומצאתי את עצמי מתחננת בפני אדם זר. אמרתי לו: 'תשמע, אולי ניפגש? אני אפתח בפניך את האפליקציה של הבנק שלי ותראה שיש לי משכורת ודמי מזונות שנכנסים תמיד בזמן. אני אפילו לא במינוס'. הוא אמר לי: 'אני מבין אותך אבל תביני, הבעיה היא אשתי. היא לא מסכימה'. שאלתי: 'אתה יכול לתת לי לדבר איתה?'. הוא אמר: 'תני לי רגע לדבר עם המתווך ואראה מה אפשר לעשות'. החזרתי למתווך את הטלפון והתברר שהבעלים אמר לו להגיד לי שזה לא ילך.
"חזרתי הביתה בוכה. לא ישנתי כל הלילה. עד היום כשאני נזכרת בזה בא לי לבכות. אמרתי לאמא שלי: 'לא מתאים לי להמשיך לראות דירות יותר. נראה לי שאני אורזת הכל ועוברת לגור איתך ועם אבא'. לפני הגירושים אני וילדיי חיינו ברמת חיים גבוהה וגם עכשיו לא ביקשתי טובות מאף אחד. לא ביקשתי מאף בעל דירה הנחה בגלל המצב האישי שלי. בסך הכל רציתי לשכור דירה. הרגשתי שגם בימינו להיות גרושה זה להתהלך עם אות קין.
"ואז התקשר אליי מתווך אחר. הפעם החלטתי ללכת בלי הילדים, כדי לחסוך מהם לפחות את האכזבה. עוד לפני שנכנסנו לדירה אמרתי לבעלים, 'אני רוצה להבהיר משהו: אני גרושה עם ארבעה ילדים. אני עובדת, אני מקבלת מזונות ויש לי הון עצמי, אבל כמה בעלי דירות כבר סירבו להשכיר לי רק בגלל שאני גרושה. אם אתה רוצה, אני יכולה להראות לך את חשבון הבנק שלי. תראה שאני לא במינוס ושמעולם לא חזרו אליי צ'קים'. להפתעתי, הוא אמר, 'לאן את רצה? את לא רוצה לראות את הדירה קודם? אם תהיי מעוניינת, הדירה שלך'. התחלתי לבכות, הפעם משמחה. כבר לא היה אכפת לי איך הדירה נראית מבפנים, ידעתי שאני לוקחת אותה, עד כדי כך הייתי נואשת. בסוף הדירה הייתה סבבה לגמרי, ואני מתגוררת בה עד היום".

"כדי להיות קרובה לגרוש שכרתי דירה בלי חימום"

מאיה אלון (48), גרושה + 4 (20, 16 ותאומים בני 10), מנהלת משרד, גרה בירושלים
6 צפייה בגלריה
מאיה אלון
מאיה אלון
מאיה אלון. "כל התיקוונים עליי"
(צילום: אלכס קולומויסקי)

"עד גירושיי, לפני חמש שנים, בעלי ואני לשעבר גרנו בדירה שכורה בבית הכרם. אחרי הגירושים הוא נשאר בה ואני חיפשתי דירה קרובה אליו במחיר נמוך יחסית, מה שאומר להתפשר על איכות הדירה. בדירה הראשונה ששכרתי התפשרתי ממש. זו הייתה דירה קטנה בלי הסקה ולכן מאוד מאוד קרה בחורף הירושלמי. אבל היא הייתה באזור שרציתי, ובעל הדירה הסכים להוריד לי מהסכום המקורי שביקש ל־4,800 שקל. נאלצתי לחמם אותה בעזרת תנורים, מה שהעלה לי משמעותית את חשבון החשמל.
"כעבור שלוש שנים הבנתי שאני חייבת לעבור לדירה אחרת. מצאתי דירה בערך באותו גודל, גם קטנה מאוד, שלוש קומות בלי מעלית, אבל לפחות היה בה חימום. בעל הדירה ביקש עבורה 5,000 שקל, והתוספת הזו של 200 שקל הייתה שווה מבחינתי. במקביל חסכתי בכל מה שיכולתי: לק ג'ל היה בגדר פנטזיה, את השיער התחלתי לצבוע בעצמי, קניית בגדים ומסעדות ירדו למינימום, ובחרתי בחבילת הכבלים הכי בסיסית.
"חשוב לי להדגיש שאני ממש לא מבקשת יחס מיוחד בגלל שאני גרושה. נכון, לנו יכול להיות קשה יותר, אבל אני יודעת שזו לא צריכה להיות הבעיה של בעלי הדירות"
"חלפו שנתיים, ולאחרונה, כשבאתי לחדש את החוזה לשנה השלישית, בעל הדירה הודיע לי שהוא מתכוון להעלות לי את שכר הדירה ב־1,000 שקל. הייתי המומה, התחלתי לגמגם, ניסיתי לדבר ללבו. אמרתי לו שבתקופת הקורונה הייתי בחל"ת ושבניגוד לשוכרים רבים ששילמו לבעלי הדירות שלהם בתשלומים, אני לא ביקשתי דבר. שילמתי כל מה שצריך בזמן, מעולם לא ביקשתי התחשבות. אבל עוד 1,000 שקל זה באמת כסף שאין לי לשלם.
"התחלתי לחפש דירה אחרת באזור, אבל המחירים עכשיו מטורפים. שלא לדבר על כך שלעבור דירה עולה לא מעט: לשלם להובלה, לטכנאים, לקנות דברים שיתאימו לדירה. לצערי, נאלצתי בסוף להישאר בדירה אחרי שהגעתי לפשרה עם בעל הבית: לשלם לו 5,500 שקלים כשכל התיקונים עליי. זו דירה ישנה ותיקונים יכולים לעלות לא מעט. כרגע אני שמה 200 שקל בצד כל חודש, כדי שאם תהיה לי תקלה בבית יהיה לי ממה לשלם. אני נאבקת לסגור את החודש, כי באמת צמצמתי בכל מה שאני יכולה.
"חשוב לי להדגיש שאני ממש לא מבקשת יחס מיוחד בגלל שאני גרושה. נכון, לנו יכול להיות קשה יותר, אבל אני יודעת שזו לא צריכה להיות הבעיה של בעלי הדירות. ועדיין, צריך לחוקק חוק שאמור להגן על השוכרים - בלי קשר לסטטוס שלהם - מפני המשכירים. זו פשוט חוצפה שהם יכולים להחליט יום אחד להעלות את שכר הדירה בלי שום פרופורציה. אין שום אכיפה נגד זה והם מרגישים שהם יכולים להעלות את שכר הדירה בכל סכום שהם רוצים".

"התפשרתי על דירה באזור שיש בו פשע'"

שרה ורסנו שושן (43), אמא ל־3 (17, 14, 3), עובדת בבית מרקחת, גרה בנשר
6 צפייה בגלריה
שרה ורסנו
שרה ורסנו
שרה ורסנו. "בעלי הבית התלוננו שאני לא יכולה לתקן לבד"
(צילום: שרון צור)

"התגרשתי לפני 14 שנה, כשבתי האמצעית הייתה תינוקת. את בן הזקונים שלי הבאתי לעולם לבד. לבעלי לשעבר הייתה דירה שהוא קנה עוד לפני שהתחתנו, ואחרי הגירושים היא נשארה אצלו. התחלתי לחפש דירות להשכרה וגיליתי לתדהמתי שאנשים לא מעוניינים להשכיר לי בגלל מצבי המשפחתי. חלק אמרו לי את זה בפירוש, שהם חוששים שלא אעמוד בתשלומים ושהם לא רוצים 'מישהי שתציק להם על כל דבר שמתקלקל', וחלק פשוט היו נעלמים. אחרי שהייתי רואה את הדירה והייתי מתקשרת אליהם כדי להתקדם, או שהם לא היו עונים לי או שאמרו שיחזרו אליי ולא חזרו.
"מאחר שאני לבד ויש לי בנות, היה לי חשוב למצוא דירה באזור טוב. שלא אפחד שאני או הן חוזרות הביתה בערב. אבל אחרי שאף אחד לא רצה להשכיר לי הייתי נואשת, והתפשרתי על דירה במקום שיש בו אלימות ופשע. זה היה מפחיד מדי ואחרי שנה התחלתי שוב לחפש דירה ונאלצתי להתמודד שוב עם בעלי בית ששמעו שאני גרושה ולא רצו להשכיר לי. בשלב מסוים ביקשתי מאחי שיצטרף אליי בזמן החיפושים, מתוך תקווה שאז הם לא ישאלו איפה בעלי.
"אחרי מסע ארוך הצלחתי בסוף למצוא דירה באזור שרציתי. כמובן, לפני החתימה הבהרתי לבעלי הדירה מה הסטטוס שלי. לא הפריע להם שאני גרושה, אבל הפריע להם מאוד שהייתי מתקשרת אליהם כשמשהו התקלקל בדירה. הם היו זוג שגר במרכז הארץ. לא התאים להם לנסוע עד לכאן לראות מה הבעיה, ולא התאים להם לשלם לאיש מקצוע שיתקן. הם התלוננו שעל כל דבר אני צריכה עזרה ושאני לא יכולה לתקן לבד. בעלת הבית אפילו אמרה: 'כדאי שתמצאי לך כבר מישהו, ככה יהיה מי שמסדר לך דברים'.
"השכנים סיפרו לי שבעלת הבית נכנסת לדירה כשאנחנו לא נמצאים. אני מניחה שזה היה קשור לסטטוס שלי, אולי היא בדקה אם אני מביאה לשם גברים"
"אחרי שזה הפך לבלתי נסבל, נאלצתי שוב לעבור. מצאתי בעל בית מקסים עם שכירות שלא הייתה גבוהה: 2,800 שקל לחודש. בנשר המחירים לא גבוהים, אבל דירות שוות באמת עולות עוד כמה אלפי שקלים. גרנו שם שש שנים עד שהרגשתי שאני כבר לא יכולה עוד עם המטבח הקטן, ומצאתי בית אחר באותו סכום עם מטבח גדול יותר. הרגשתי שהתמזל מזלי, רק שאז, כרגיל, בעלת הבית שמעה שאני גרושה ולא התלהבה. באתי אליה עם אמא שלי שתהיה ערבה לי. נתתי לה לדבר עם בעלי הבית הקודמים שלי שהעידו שאני דיירת מצוינת ושתמיד שילמתי את שכר הדירה בזמן. בסוף היא הסכימה, אבל זה התגלה כסיוט. השכנים סיפרו לי שהיא נכנסת לדירה כשאנחנו לא נמצאים. אין לי מושג מה בדיוק הפריע לה, אבל אני מניחה שזה היה קשור לסטטוס שלי. אולי היא רצתה לבדוק אם אני מביאה לשם גברים. היא הייתה שואלת את השכנים מי נכנס לבית מלבדנו. היא גם שאלה אותי מי עוד הולך לגור בבית מלבדי ומלבד הילדים.
"בסופו של דבר היא ביקשה שנעזוב ונתנה לנו התראה של חודש, בהתאם לחוזה. זו הייתה בומבה רצינית. זה לא פשוט להעביר כל הזמן ילדים שמאז הגירושים גם ככה החיים שלהם לא הכי יציבים, וזה גם קשה כלכלית כי מדובר שוב בהובלה ובהתקנה מחדש. לשמחתי, מצאתי את הבית שבו אני מתגוררת בשנים האחרונות. הייתי צריכה לשלם 3,300 שקל עבורו, 500 שקל יותר ממה ששילמתי קודם, אבל לפחות בעל הדירה לא התרגש מהעובדה שאני גרושה".

"אם הייתי רווקה בלי ילדים הייתי עוברת למושב בצפון"

אנה קנטרוביץ (47), אמא לבן (6), מנהלת פרויקטים בתחום הניו־מדיה, גרה ביפו
6 צפייה בגלריה
אנה קנטרוביץ
אנה קנטרוביץ
אנה קנטרוביץ
(צילום: טל שחר)

"כשהאקס שלי ואני נפרדנו, החלטנו לעבור מדירה שכורה בנווה צדק לדירות שכורות בשכונת צהלון ביפו, שהיא קצת זולה יותר. רצינו לגור קרוב אחד לשני כדי שלשנינו יהיה קל יותר באיסוף של הילד וגם כדי שהבן שלנו ירגיש שאמא ואבא נוכחים בחיים אחד של השני.
"כרגע אני משלמת על הדירה 7,800 שקל. כשחתמתי על החוזה הייתה לי משכורת שאפשרה לי לעמוד בזה, אבל המשכורת הנוכחית שלי נמוכה יותר. כדי לא להגיע למינוס, התקציב שלי לשכר דירה צריך להיות עד 5,000 שקל. כאן מתחילה הבעיה: מצד אחד, אני חייבת להישאר באזור שלי. גם כדי להיות קרובה לאבא של הבן שלי, וגם כי בשנה הבאה הוא עולה לכיתה א' והתקבל לבית ספר נחשב שנמצא באזור. אני לא יכולה לעבור לגור במושב בצפון, מה שהייתי עושה היום אם נניח הייתי רווקה בלי ילדים. האופציות שעומדות בפניי מצומצמות. לרדת דרומה יותר, ליפו ג' או ליפו ד', זה אומר להתרחק יותר מהאקס ולגור בשכונות עם אוכלוסייה קשת יום, שאני פחות רוצה לגדל בהן את הבן שלי.
"כחד־הורית הלו"ז שלי לא גמיש. אני לא יכולה ללכת לראות דירה מיד כשמתפרסמת מודעה כי לפעמים זה בדיוק בזמן שהילד ישן"
"בסופו של דבר החלטתי להתפשר ולעבור לדירה ישנה. יש לי חברים שגרים בשיכונים הישנים שמשלמים 4,500 שקל לחודש. ברגע שראיתי שהתפנתה שם דירה נפגשתי עם הבעלים. רק מה? למרות שהדיירת שעוזבת אכן שילמה עד עכשיו 4,500 שקל, הבעלים החליטו לעלות את שכר הדירה ל־6000 שקל. זה הזוי כי מדובר בדירות מתפרקות. לצורך השוואה, הדירה שבה אני גרה כרגע היא דירת ארבעה חדרים בפרויקט חדש, ועד לאחרונה שכירות לדירת שלושה חדרים בפרויקט הזה הייתה 5,900 שקל לחודש, ומדובר בדירה חדשה מהניילונים, לא דירת שיכון מתפרקת עם עובש בחדרים. אבל מה שקורה עכשיו הוא שעבור הדירות בשיכונים מבקשים את הסכום המטורף הזה, ובהתאם, בעלי הדירות בפרויקט החדש מעלים גם הם את שכר הדירה ומבקשים עבור דירות שלושה חדרים יותר מ־6,500 שקל. כרגע אני בונה על זה שבכל זאת אמצא איזו מציאה.
"כחד־הורית יש לי עוד בעיה: הלו"ז שלי לא גמיש. אני לא יכולה ללכת לראות דירה מיד כשמתפרסמת מודעה כי לפעמים זה בדיוק בזמן שצריך לקחת את הילד לגן או בערב כשהוא כבר ישן. כך שבינתיים, אם בכל זאת יש דירה טובה במחיר נורמלי, היא נחטפת מיד".

"כדי לערוך שינוי אמיתי יש להגדיל את המלאי של הדיור הציבורי"

ד"ר רוית חננאל מאוניברסיטת תל־אביב מסבירה למה דיור ציבורי הוא הפתרון
האם דיור ציבורי יכול לשפר משמעותית את המצב בשוק הנדל"ן בישראל? ד"ר רוית חננאל, ראש המעבדה למדיניות עירונית מהחוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל־אביב, מאמינה שכן. "בשנות ה־50 וה־60 היו עולים חדשים זכאים לקבל דירה מהמדינה בתשלום שכר דירה נמוך", היא מסבירה. "עד שנות ה־70 חצי מהבנייה בארץ הייתה בנייה ציבורית, אבל עם השנים זה הצטמצם. משנות ה־80 החלה הפרטה של הדיור הציבורי: הדירות כבר היו ישנות, המדינה פחות רצתה להתעסק בתחזוקה, ולכן עודדה את הדיירים לרכוש אותן במחיר מסובסד לפי קריטריונים שונים (האזור, הוותק בדירה, מספר הילדים ועוד)".
ואחר כך?
"בשנות ה־90 עבר חוק הדיור הציבורי שקבע בין היתר שהכספים שייכנסו מקניית הנכסים של הדיור הציבורי, יהיו מיועדים לפיתוח דיור ציבורי נוסף. אלא שסעיף זה מעולם לא יושם, ובהמשך אף התקבל תיקון לחוק הדיור שביטל אותו. בפועל זה אומר שבשנת 2014 מלאי הדיור הציבורי הגיע לשפל היסטורי של 58 אלף דירות בלבד. כך נוצר פער בין היצע לביקוש. כדי לצמצם אותו, ממשלת ישראל הקשיחה את תנאי הזכאות לדיור ציבורי: רק כאלה שמשתייכים לשלושת העשירונים הנמוכים ביותר מבחינת הכנסה ושיש להם ילדים מתחת לגיל 18. מכיוון שההיצע נמוך, את יכולה לחכות בתור כמה שנים טובות, ועד שיגיע מקומך, הילד שלך כבר יעבור את גיל 18 ולא תהיי זכאית. החל מ־2014 התקבלו החלטות שנועדו להגמשת התנאים, אכלוס דירות ריקות והגדלת מלאי יחידות הדיור".

6 צפייה בגלריה
ד"ר רוית חננאל
ד"ר רוית חננאל
ד"ר רוית חננאל
(צילום: נדב חננאל)

זה עזר?
"זה מתקדם בעצלתיים. נכון להיום יש רק כ־60 אלף דירות בדיור ציבורי, רובן בפריפריה ובמצב תחזוקה עגום".
איך המצב בעולם?
"גם באירופה, עם השנים, נרשמה ירידה במלאי של הדיור הציבורי, אבל באף מדינה בעולם המערבי לא קרה מצב כמו בישראל: מכירת רוב הדירות והפסקה מוחלטת של הבנייה. הגענו ממצב שבו 90% מהדיור בארץ היה ציבורי, למצב שבו הוא עומד כעת על 2% בלבד. יש מדינות בעולם כמו הולנד, שווייץ, גרמניה, אוסטריה ובריטניה, שבהן לא צריך להיות עני מרוד כדי להיות זכאי לדיור ציבורי. במדינות האלה ממשיכים את הבנייה. במדינות עם שיעור גבוה של יחידות דיור ציבורי, כמו שוודיה לדוגמה, אפילו מעמד הביניים נהנה מדיור ציבורי".
"נכון להיום יש רק כ־60 אלף דירות בדיור ציבורי, רובן בפריפריה ובמצב תחזוקה עגום. במדינות כמו הולנד ובריטניה לא צריך להיות עני מרוד כדי להיות זכאי לדיור ציבורי"
מה דעתך על פרויקטים כמו "מחיר למשתכן" או "דירה בהנחה"?
"זה סיוע שממנו יכולים ליהנות רק המשתייכים למעמד הבינים הגבוה. גם מי שזכה להנחה ב'מחיר למשתכן', למשל, היה צריך הון עצמי לא מבוטל. בנוסף, ההנחה גדולה ככל שהדירה יקרה יותר. מי שקנה דירה בגליל־ים קיבל מהמדינה מתנה בעלות של יותר ממיליון שקל. מי שקנה בדימונה קיבל מהמדינה אולי 500 אלף שקל. זה בהחלט לא צדק חלוקתי".
מה בנוגע לעזרה לנשים גרושות?
"אין קריטריון ספציפי עבורן, ואין ספק שנשים גרושות או אמהות יחידניות סובלות הכי הרבה מכל מה שקשור לדיור. כד להגדיל את אופציות הפרנסה הן לא יכולות להתרחק יותר מדי מאזור המרכז. הן חייבות לגור בקרבת בתי הספר של הילדים, והבעיה היא שאזורים במרכז נעשים פחות ופחות נגישים להן כי אין אכיפה על שכר הדירה".
האם לדעתך המדינה צריכה לסייע יותר?
"חד־משמעית כן. הממשלה בהחלט יכולה להחליט שהיא מקצה לזה יותר כספים. לא חייבים לבנות במיוחד מתחמי דיור ציבורי כמו בשנות ה־50".
אלא?
"לחייב יזמים פרטיים להקצות חלק מהדירות שהם בונים לדיור ציבורי, משום שהקרקעות שהם בונים עליהן שייכות למדינה. הבעיה היא שהמדינה מעדיפה להשתמש בקרקעות האלה לפיתוח ולקבל את הכסף מהשוק הפרטי. כדי לערוך שינוי אמיתי יש להגדיל את המלאי של הדיור הציבורי, להרחיב את הקריטריונים באופן כזה שגם אוכלוסיות לא הכי עניות יוכלו ליהנות ממנו ולייצר פיקוח על השכירות בשוק החופשי. זה לגמרי אפשרי. הכל רק שאלה של רצון פוליטי".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.