מיה דגן מגיעה לראיון מדירתה החדשה ביפו, שאליה עברה עם בתה בת ה־12 אמליה לאחר פרידתה מבן הזוג ערן פפר בקיץ האחרון. היא מזמינה מיץ ומוותרת על כריך או על מאפה. לאחרונה קיבלה קריאת השכמה בנושא. "ממש לפני הריאיון הזה עשיתי בדיקות דם, כי חזרתי לקחת הורמונים של גיל המעבר, והרופא התקשר ואמר, ׳את יודעת שאת טרום־סוכרתית?׳. תפסתי את הראש, ׳מה? איך זה יכול להיות?׳ זה עשה לי בום רציני. אחרי תקופה שממש לא אכלתי בריא, אני מתחילה להתייחס לגוף שלי בכבוד. זה כבר לא עניין של להיות רזה. פעם רציתי רק להיות כוסית. היום אני אוכלת נכון כדי להיות בריאה".
(כתבת וידאו: של מלי זיידמן | צילום: אורי דוידוביץ)
היית מהראשונות שדיברו על השפעות גיל המעבר על הגוף והנפש.
"אני קיבלתי את כל התסמינים, ובעיקר חוסר איזון וחוסר שקט. זה חרדות, דיכאונות, עצבות, עצבים ברמות. פתאום מצאתי את עצמי בקושי רוצה לקום מהמיטה. איזושהי עננה מטורפת. גם היצירתיות שלי כבתה. הבנתי שאני לא מעוניינת לחיות ככה, אז פשוט לקחתי את עצמי בידיים. נשים צריכות לדעת מה עובר עליהן, ויותר מזה אני אגיד לך – גברים צריכים לדעת מה עובר על הנשים שלהם".
"היום ההצלחה שלי לא נמדדת באם אני משחקת בתפקיד ראשי. ההצלחה היא אם אני קמה בבוקר ואוהבת אותי"
בן זוגך לשעבר, ערן פפר, לא ידע?
"היו מקרים שהוא לא היה מבין מה קורה לי ופשוט היה אומר לי ׳צאי מזה׳".
איך צלחת יום הולדת 50 בצל פרידה?
"עבר. היה. צלחתי את האירוע. חגגתי מאוד בצניעות. אני לא בן אדם של מסיבות גדולות. באופן כללי, שום דבר לא קרה לי יום אחרי גיל 50. השמיים לא התמוטטו. הצמחים לא פרחו. החיים שלי לא החלו אחרי גיל 50 כמו בקלישאות. החיים המשיכו והם קורים. אני במסע הזה כבר 50 שנה, לפעמים פונה ימינה, לפעמים שמאלה, ובדרך יש כל הזמן תובנות".
6 צפייה בגלריה
"האלכוהול הפך להיות החבר הכי טוב שלי. הוא נתן לי כוח"
(צילום: שי פרנקו , סגנון: מזל חסון)
את ערן פפר, גרוש ואב לילדים, אחיו של השחקן אורי פפר, הכירה לפני 15 שנה לאחר שהתגרשה מהשחקן יוסי מרשק (כעבור שנתיים של נישואים). גם עבור פפר זה היה פרק ב'. האם יש דבר כזה פרידה מאושרת? לדגן התשובות.
״לא רבנו. הפסקנו לראות אחד את השני. אפילו כבר לא היה חרא יותר. עברתי חמש שנים של דיכאון קשה מאוד, וזה השפיע מאוד. ברור שזה כואב לפרק משפחה, אבל זה כאב אנושי. הצלחנו לשמר את החברות. אנשים שואלים אותי איך נפרדנו יפה, וזה קרה כי ערן הוא חלק מהנשמה שלי. הוא חלק ממי שאני היום. סירבתי בכל תוקף, ולמזלי גם הוא, להגיד שנגמר הסיפור ושאם נפרדנו אנחנו לא מכירים יותר אחד את השני. אין לנו את זה. ערן תמיד יהיה חלק מחיי. ההחלטה שלנו היא לכבד אחד את השני, לאהוב אחד את השני כבני אדם, להבין שהתא המשפחתי משתנה אבל הוא נשאר תא משפחתי, כי יש לנו ילדה מהממת.
"ערן ואני היינו 15 שנה ביחד. זה המון זמן. גדלנו זה לצד זו. הוא איש כל כך מקסים, הוא אבא סוף הדרך, והוא היה בן זוג נפלא. קרו דברים בדרך שקשורים בחיים האישיים שלי ובחיים האישיים שלו, ובסוף כל אחד הלך לכיוון משלו. וזה בסדר".
אמא, אין אותך
ב־2022 חשפה דגן את ההתמכרות שלה לאלכוהול. לאחרונה, בריאיון לפודקאסט של איתי סגל, שיתפה בדיכאון שעמו התמודדה בחמש השנים האחרונות. למרות שמעל פני השטח היא המשיכה לתפקד כרגיל, גם אחרי 7 באוקטובר (״נסעתי כל יום לחלק לחיילים המבורגרים בכניסה לעזה״), עדיין – עננה גדולה אפפה את חייה עם פרוץ הקורונה, ורק לאחרונה הצליחה להכניס שמש אל החיים.
״מגיל צעיר מאוד הייתה לי תחושה שלא רואים אותי ולא הרגשתי שייכת", היא מספרת. "בגיל 12 שתיתי את המשקה (האלכוהולי) הראשון. זה נשמע הזוי, אבל למרות שהרגשתי פיזית לא טוב, הייתה הקלה כל כך גדולה. כאילו הגעתי הביתה. קיבלתי מהאלכוהול איזה סופר־פאוור. כבר לא היה אכפת לי מה אנשים חושבים עליי, וכך האלכוהול הפך להיות החבר הכי טוב שלי. הוא נתן לי כוח, הוא נתן לי עוצמה וביטחון ואישור לקיום שלי. פתאום הייתי מצחיקה ויכולתי לדבר ולהיות נוכחת. זה ליווה אותי המון שנים".
מה הצית את הדיכאון שממנו סבלת?
"ההתמכרות היא מקום שמאוד מבודד אותך. יש תחושות של בושה ואשמה וקורבנות, הרגשה ש'העולם הוא זה שאשם'. את לא לוקחת אחריות על שום דבר. כשפרצה הקורונה הדיכאון היה בשיאו. ערן לא היה פרטנר למצב, כי את לא נותנת לאף אחד להיכנס לעולם שלך. תביני, אני חמש שנים עברתי מהספה לכורסה ולא עבדתי כמעט. בתקופה של הקורונה גם החלטתי להיפרד מהסוכן שלי ולעזוב עבודות. כשחקנית, עברתי לסוף התור. ראיתי את החיים ממשיכים בלעדיי. ירדתי מהעגלה ואנשים המשיכו לנסוע. הייתי בתחושות קשות של קורבנוּת, של שוב לא רואים אותי, לא מעריכים אותי ולא מגיע להם בכלל שאני אהיה שם".
איך מעבירים שנים כאמא וכבת זוג כשאת בדיכאון?
"הייתי בחורה מתפקדת. יש אנשים כאלה וזה מאוד מתעתע, כי כאילו אתה אומר – היי, הכול בסדר איתי, אני לא שותת דם, אני לא בבית חולים, יש בית נקי ואוכל על השולחן, אבל בפנים הכול היה לא בסדר. וערן פשוט היה שם, ניסה להבין ולא הצליח, ניסה לקבל, ובסוף זה נתן את אותותיו. לא היה אותי. הבן אדם שהוא הכיר לא היה יותר, ולא ראיתי גם דרך שאני יוצאת מזה".
"בגיל 12 שתיתי את המשקה (האלכוהולי) הראשון. למרות שהרגשתי פיזית לא טוב, הייתה הקלה כל כך גדולה. כאילו הגעתי הביתה. קיבלתי מהאלכוהול איזה סופר־פאוור"
זה לא הרגיש שנעלמת ממפת השואו־ביזנס לחמש שנים.
"הדעיכה קרתה לאט לאט, וגם דאגתי להסתיר את זה יפה מאוד. בתוך התחושות האלה את לא באמת מבינה מה קורה מסביב. לא הייתי בשפיות. להגיד לך שאין לי את הרגעים שאני אומרת לעצמי - אוף, למה אני לא יכולה להיות נורמלית? מה הפסדתי בדרך? אילו מחירים שילמתי? אבל בסוף זה המסע שלי, ובלעדיו לא הייתי יכולה להגיע לרגע הזה שאני יושבת איתך ושטוב לי מבפנים".
מי הושיט לך יד?
"לא רציתי עזרה. את לא יכולה להציל מישהו שלא רוצה להציל את עצמו. נקודה. בטח ובטח בהתמכרויות. לא משנה כמה תנסי. בסוף ההחלטה צריכה לבוא ממך – הרצון וההבנה שההחלמה היא מעל הכול. ולמרות שיעל גולדמן גיסתי ניסתה והיו עוד חברים, בגיהינום הזה של עצמי התנתקתי מכולם. אנשים לא הבינו לאן נעלמתי. יעלי האהובה שלי, שהיא באמת חלק ממני, נשמתי - פתאום נעלמתי לה. היא לא הבינה מה קרה. לא חילקתי הסברים, לא אמרתי – חבר'ה, אני במקום שחור, תניחו לי לכמה שנים. לא עניתי לטלפונים. והיא לא ויתרה עליי. לאט־לאט התחלתי לסמוך על אנשים, על המשפחה שלי, על החברים שהסכימו לקבל אותי בחזרה. פגעתי בהרבה ואכזבתי הרבה אנשים".
6 צפייה בגלריה
"גם היום יש ימים שאני קמה ויש בי עצבות, אבל זה חולף"
(צילום: שי פרנקו , סגנון: מזל חסון)
איך יצאת מהמצב שהיית בו?
"התחלתי ללכת לקבוצת גמילה, עשיתי את העבודה וגם נפלתי אחר כך. חשבתי שאני שולטת בעניינים. הייתי שאננה וזהו, זה כל מה שצריך בשביל לחזור בחזרה. ההבנה שההתמכרות היא לכל החיים היא הבנה קשה. לא סתם אומרים רק להיום, One day at a time. אני שנה ושלושה חודשים נקייה. כשהתחלתי את תהליך ההחלמה, אני זוכרת את הרגע שאמליה באה ואמרה לי, ׳אמא, יש אותך. איזה כיף שאת פה׳".
הסיפור שלך מרגש ונותן תקווה.
"היום ההצלחה שלי לא נמדדת באם מזמינים אותי לאודישן, אם אני בסדרה, אם אני בסרט או אם אני משחקת בתפקיד ראשי. ההצלחה שלי היא אם אני קמה בבוקר ואני אוהבת אותי, והיא תלויה בי. יש לי כוח מפלדה להרים את עצמי מהתהומות הכי עמוקים. גם היום יש בורות ומהמורות. גם היום יש ימים שאני קמה ויש בי עצבות, אבל זה חולף".
נזכרתי שאני קומית
עכשיו דגן חוזרת לעשייה, עובדת קצת באינסטגרם כמו כולן כדי להתפרנס, ויותר מהכול חזרה לבמה עם ההצגה ״שקרים קטנים״ בתיאטרון toMix, שרצה בכל הארץ. "התיאטרון בשבילי תמיד היה מקום קדוש, ועכשיו חזרתי לקומדיה המהממת הזו ואני נהנית לשמוע צחוק של קהל אחרי שנתיים שלא הייתה טיפת שמחה בארץ. מישהי ניגשה אליי אחרי ההצגה ואמרה לי, ׳תודה על זה שפעם ראשונה מאז שבעלי נפצע הרשיתי לעצמי לצחוק צחוק אמיתי מהבטן׳.
דגן מתחילה בקרוב להרצות על הסיפור שלה. ״אני עושה הרצאה עליי ועל המסע שלי, על ההתמודדות עם התמכרויות. ואם יהיה אדם אחד שישמע אותה וזה יעזור לו, עשיתי את שלי. זה מאוד חשוב בתהליך הריפוי שלי. קיבלתי הרבה טלפונים מאנשים שאני לא מכירה, ואני שם היום מיד כדי לעזור להם.
"חשוב לדבר את האמת, גם אם היא לא פוטוגנית או לא מצטלמת טוב. אני עומדת מאחורי האמת ואני גאה בה. התביישתי המון שנים לדבר עליה, אבל בסוף היא התרופה שלי. גם זאת ההצלחה שלי: לדעת לאט־לאט מי אני ולאוורר את זה החוצה".
- הריאיון המלא עם מיה דגן מתפרסם בגליון "לאשה", השבוע בדוכנים
ניהול סט: דור רביב מרדכי, איפור: גלית ורטהיים, שיער: מאור קידושים
