הנה כמה סצנות שאולי מוכרות לך:
- כשאת בהיריון, פתאום כולן בהיריון. כל החברות, כל הסלבס, כל הפיד שלך מלא בתמונות של הריוניות. אבל איזה היריון מושלם יש להן! האחת, בקושי רואים לה בטן בחודש שישי; השנייה ממשיכה שגרה מטורפת של עבודה, כושר ובילויים; השלישית נראית מיליון דולר גם עם בטן ענקית, סוחבת את ההיריון כמו אקססורי אופנתי. ואת? גמורה מבחילות והקאות, רובצת על הספה בטרנינג של בעלך, כי כלום לא עולה עלייך. מה הקשר בין ההיריון שלך לכל היופי הזה?! מתסכל!את יוצאת מחדר הלידה, כולך בכאבים מהתפרים, הכול עדיין נפוח ומטפטף מכל הכיוונים, מנסה להבין מה את אמורה לעשות עם החבילה המצווחת שבסלקל. ברשתות רצים סרטונים של נשים שמצלמות את הלידה שלהן מחויכות: "איזו לידה מהחלומות הייתה לי!" או: "אני יוצאת מבית החולים עם הג'ינס של לפני ההיריון!". את מרגישה מרומה, זה לא מה שהבטיחו לי.
- הבית בבלגן אטומי. כביסות, כלים, שאריות אוכל, חפצים בלי סוף (כמה חפצים יש לתינוק כזה קטן?) פזורים לכל עבר. אין לך כוח לזוז. קבוצת "אמהות בחל"ד סביוני השרון" עושה סבב אירוחים בבתים. את נכנסת לבתים מעוצבים, מתוקתקים, מסודרים, עם בופה של ירקות חתוכים (ותינוק קטן!). איפה זה ואיפה כל הבלגן שאצלי? איזה פדיחות לארח את האחרות.
- יש אבא לילד הזה, והאמת היא שכבר שכחת שפעם הוא היה הממי שלך. את נזכרת כשאת רואה ברשתות תמונות של חברים מחופשות זוגיות, ממסיבות או מ"לקחנו צימר לסופ"ש והשארנו את הילדים עם ההורים שלנו" או "קפצנו לספא כשהילדים בגן". אוי, הקנאה.
- הגיע פורים, יום העצמאות או שבועות, כל חג שמצטלמים בו יתר על המידה, והרשתות מלאות בתמונות של ילדים חמודים ומחייכים עם בגדים לבנים וזרים על הראש ליד ערימת חציר או עם טנא או דגל ביד. איפה הם ואיפה הילדים שלך? אין מצב שאצלך תהיה תמונה שכולם עומדים בה (תמיד מישהו זז) או מחייכים (תמיד מישהו עצבני) או לבושים בבגדים לבנים באמת (תמיד מישהו מלכלך). איך הן עושות את זה? אלה הילדים שלהן באמת או AI?
- היום האחרון בשנת הלימודים, והרשתות מלאות תמונות של הורים משוויצים בתעודות ההצטיינות של הילדים. איך הילדים של כולם מצטיינים? פנייך נופלות. מה, רק הילדים שלי לא חכמים? לא מושקעים? איזו אמא מזניחה אני? את מתייסרת וממהרת לרשום אותם בחופש לשיעורים פרטיים במתמטיקה, באנגלית, במדעים, במחשבים ובשפה זרה נוספת, לא יזיק. ומי הולך לשלם את זה? תיקחי משרה נוספת?
אז מה עושים?
מבינים שזה פייק ניוז: קודם כול מבינים שמה שרואים בתמונות אינו המציאות. אין לנו מושג מה קרה רגע לפני שצולמה התמונה או אחריו. כמה בגדים הם החליפו עד הלוק הנכון (והנקי), באיזה ווליום האמא צעקה על הילדים שיחייכו יפה וכמה בעלה התעצבן שהיא סוחבת אותו אחרי יום עבודה להצטלם ליד טרקטור. גם אם אלה חברים שלנו, אנחנו לא תמיד יודעים באמת מה היחסים במשפחה. יש הרבה משפחות שמשדרות "הכול מושלם" למראית עין ומאחורי הדלת הדברים אחרים לגמרי.
מכירים במחיר הפרפקציוניזם: חשוב להבין שפרפקציוניזם הוא לא משהו לשאוף אליו אלא סוג של הפרעה. שאיפה לשלמות מפריעה לתפקוד תקין של המשפחה. זה מפריע לילדים להיות מי שהם, כי כל הזמן מבקרים אותם ודורשים מהם להיות יותר, עסוקים בליישר אותם לאיזה אידיאל שבעיני ההורה "כך צריך להיות" ו"זה הילד המושלם". זה גובה מחיר אישי גם מכל אחד מההורים (כלום לא מספיק מושלם בשבילה; היא אף פעם לא מרוצה), ובוודאי מהזוגיות. כשהיא אף פעם לא מרוצה והוא עסוק בלרצות אותה ומרגיש שמה שלא יעשה לא יספיק, הוא מרגיש שבתכלס הוא לא מספיק טוב בשבילה, או להפך.
יוצאים מהתחרות: כשאנחנו משדרים לילדים שהם לא בסדר כמו שהם ושאנחנו לא מרוצים מהם, זה לא גורם להם לעשות אחרת ולהשתפר. מה שעוזר להם להשתפר הוא קודם כול שנפרגן להם על מי שהם ונעודד אותם לצמוח ולהגיע לשלב הבא שלהם ולא של מישהו אחר, ולא בהשוואה. אנחנו לא בתחרות עם אף אחד - לא על המראה, לא על הבית, לא על החופשות, לא על הציונים ולא על הפיד.
מתעלים את התסכול: אז הבנו שלא כל התמונות ברשתות משקפות את המציאות, שאי אפשר לשמוע בהן את הצעקות שקדמו להן ושגם זאת שהבית שלה מסודר בטח דחפה את כל הבלגן לארונות לפני שבאנו. הבנו שפרפקציוניזם גובה מחיר יקר. ובכל זאת, מתסכל לראות את ההיא בג'ינס אחרי הלידה, את הבתים המעוצבים, את הילדים המתוקתקים, את תעודות ההצטיינות, את החופשות הזוגיות וכו'.
עכשיו בידינו הבחירה בין מרמרה לספינת האהבה, אם תרצו. למה הכוונה? תסכול, אכזבה ותחושות כישלון מובילים ל... צדקתם, עוד תסכול, אכזבה ותחושות כישלון ופעמים רבות גם להוצאת התסכול והאכזבה האלה על אחרים סביבנו.
דרכים לצאת מהלופ הזה
- לצמצם מאוד את הגלישה שלכם ברשתות ולהקציב לה זמן (כן, ממש עם טיימר, כמו שאולי אתם עושים לילדים), וגם לבטל חברות/מעקב אחרי אלה שהתכנים שהם מעלים רק מעלים לכם את רמת התסכול.
- לזכור שמשום מה אנחנו עושים השוואות שתמיד אנחנו יוצאים מהן רע, ושוכחים את הצד השני. לכל אחד יש דברים שהוא טוב בהם! אם ההיא מכינה עוגות מושלמות ומעלה לרשת, ואת שורפת גם עוגה פשוטה, את בטוח מעולה בדברים אחרים. במה? תעשי רשימה.
- להפוך קנאה לפעולה. אתם באמת רוצים לוק חדש, בית מתוקתק או ילדים מושקעים? בדרך כלל אי אפשר לעשות מהפך בכל תחומי החיים. זה מתיש (וכן, מתסכל). אבל אם אתם רוצים שינוי, בחרו מטרה אחת, הכינו תוכנית פעולה לחודשים הקרובים, ויאללה, לעבודה. זה לא קשור לרשתות וגם לא לפרפקציוניזם. אלה שינויים מותאמים לאורח החיים שלכם, בקצב ובסגנון שמתאימים לכם.
- לשים לב אם בדרך "להדביק את הקצב" של "מה שצריך להיות", שכחנו את מה שחשוב באמת: את המשפחה שלנו, את הערכים שלנו, את הייחוד שלנו. הרי אין עוד משפחה כמונו בעולם! אז בואו נחגוג את הייחוד שלנו: הכיף, הצחוקים, השטויות, הבלגן, ההשתטות. נצטלם עם בגדים לא תואמים, עם תעודות לא מצוינות, עם סלון לא מסודר. נעלה או לא נעלה לרשתות? זה כבר ממש לא משנה. כי זה שלנו.
ועוד משהו: אנשים מתחברים יותר לאנשים "אנושיים" שחווים דברים דומים לשלהם (עייפות, קשיים, כישלונות, יום שיער רע, שכחתי שהיום צריך חולצה לבנה, לא התעוררתי בזמן והילד איחר לבית הספר) ופחות לאנשים שמציגים מצג שווא של שלמות. חפשו גם אותם בפיד ובסביבה הפיזית. זכרו שהורה טוב דיו אינו הורה מושלם, הוא שלם עם עצמו ועם חוסר המושלמות שלו.
- הכותבת היא מדריכת הורים מוסמכת מכון אדלר
