מור (Commiphora Myrrha) הוא שרף שמופרש מגזעו של עץ קוצני, הגדל באזורים צחיחים כמו אתיופיה ותימן. שמו נגזר מהשורש השמי מ.ר.ר, בשל טעמו המריר והדומיננטי.
במשך אלפי שנים הוא נחשב לאחד מחומרי הגלם היקרים ביותר בעולם מכיוון ששימש כמרכיב המרכזי בקטורת בבית המקדש (מור ולבונה) והיה חלק מטקסי בישום מלכותיים.
לפי הרפואה הקלינית:
יש לצמח תכונות אנטי־דלקתיות הפועלות כחומר חיטוי חזק נגד חיידקים, פטריות ונגיפים בחלל הפה.
המור נחשב לחומר "אסטרינג'נט" (מכווץ) שמסייע בכיווץ רקמת החניכיים ומחזק את הצמדתן לשן. פעולה זו קריטית במיוחד בקו התפר שבין החניכיים לשן, אזור שבו האמייל דק ופגיע במיוחד לחדירת חיידקים.
חומרים פעילים המצויים במור מעכבים אנזימים האחראיים ליצירת דלקת בגוף, ובכך מסייעים בהפחתת נפיחות ודימומים מהחניכיים.
לפי הרפואה העממית:
ברפואה העממית המזרח־תיכונית שימש המור במשך אלפי שנים לחיטוי פצעים בפה, לטיפול בדלקות חניכיים קשות ולמניעת ריח רע מהפה.
ברפואה הסינית המסורתית נחשב המור לצמח ש"מניע דם" ומשמש לשיכוך כאבים חזקים ולזירוז החלמה של רקמות פגועות.
הרופאים הקדמונים נהגו להשתמש בו לחיטוי דרכי הנשימה, לייבוש ליחה ולטיפול בשיעול ובזיהומים בגרון.
איך משתמשים?
שמן אתרי: בשימוש מקומי (כשהוא מדולל בשמן נשא), אפשר למרוח על פצעים בפה (אפטות) בעזרת מקלון אוזניים לזירוז ההחלמה.
שטיפת פה ביתית: מוסיפים 3-2 טיפות של תמיסת מור (טינקטורה) לחצי כוס מים ושוטפים את הפה לאחר הצחצוח לחיטוי ולהרגעת החניכיים.
משחות שיניים טיפוליות: יש לחפש את המילה Myrrh (מור) ברשימת המרכיבים.
זהירות!
אסור בהיריון ובהנקה, כי הוא עלול לגרום להתכווצויות רחם.
אין לבלוע שמן אתרי של מור בנפרד ללא ייעוץ מקצועי. הוא מיועד בעיקר לשימוש חיצוני או לשטיפות פה.
אנשים הנוטלים תרופות לסוכרת או לדילול הדם צריכים להתייעץ עם רופא לפני השימוש.
הערה: כשנוטלים צמחי מרפא יש להתייעץ עם הרופא/ה המטפל/ת ולוודא שהתוסף אינו משפיע על תרופות אחרות או על מדדים רפואיים.
- הכותבת היא דיאטנית קלינית ומטפלת בצמחי מרפא
