נופים מוכרים פחות. צפון צרפת

פארק מים, טירות קסומות ומוזיאון מכוניות: טיול משפחתי בצפון צרפת

מיכל סופר זמרני בנתה חופשה שלמה סביב כפר נופש בחבל שמפיין־ארדן, שמגיע עם פארק מים מקורה. חוץ משכשוך בבריכות וגלישה במתקני מים, הילדים נהנו גם מסיורים בעיירות ציוריות, וההורים משמפניה

מיכל סופר זמרני
פורסם: 21.07.22, 09:17
בדרך כלל כשמתכננים חופשה מחליטים לאן רוצים להגיע ואז מחפשים את המלון. אצלנו זה הלך הפוך: רצינו את המלון, ליתר דיוק את אחד מכפרי הנופש של רשת סנטר פארקס, שמגיעים כולם עם פארק מים מקורה, ומרגע שמצאנו את זה שמתאים לנו בתאריכים ובמחיר, התחלנו לבנות את החופשה סביבו.
כך, מצאנו את עצמנו בצפון צרפת, חבל שמפיין־ארדן, קרוב לחבל או־דה־פראנס, בלב אזור חקלאי מובהק, כשעתיים נסיעה צפונה מפריז. לא ברור אם זה היה המרחק, האווירה הכפרית או שבמקרה נפלנו על עונה חלשה בשוק התיירות הצרפתי, אבל כל המקומות שהגענו אליהם היו רגועים, נעימים ולא צפופים, מה שהקנה אווירה נינוחה מאוד לחופשה כולה.
עוד כתבות על תיירות באתר לאשה

מתחילים בכפר: סנטר פארקס לאק ד'איילט


10 צפייה בגלריה
פעילויות לילדים. סנטר פארקס
פעילויות לילדים. סנטר פארקס
פעילויות לילדים. סנטר פארקס
(צילום: מיכל סופר זמרני)
כפר הנופש שבו לנו (Le Lac d’Ailette של רשת CenterParcs) ממוקם בקצה הצפוני־מערבי של חבל שמפיין, על שפת אגם קטנטן, שלא נמצא על אף מפה, קצת כמו הטירה של הוגוורטס. יש בו בקתות עשויות עץ, מאובזרות עם מקרר, מדיח, תנור וכלי מטבח - שלנו הכילה בנוחות 8 אנשים - וברווזים שבאים להגיד בוקר טוב במרפסת. יש בו גם פארק מים מקורה נהדר, עם בריכת גלים שממנה יוצא מין מסלול מים שסוחף אותך בנעימות לטיול קטן בחוץ, מגלשות לפעוטות, מגלשות לילדים ומגלשות לילדים גדולים שלא ברור מי נהנה מהן יותר, אני או בת השש.
מתבקש לחזור לפארק הזה שוב ושוב, אבל זו טעות, כי הכפר מציע עוד פעילויות לילדים: לאורך חוף האגם פזורים מתקני משחק כמו שבשבות מים, מברג ארכימדס ומחפרון חול, ויש פינת ליטוף, מועדון ילדים, ג'ימבורי, גני שעשועים מעץ ומשחקים אלקטרוניים מגניבים להפליא כמו עמדת סקרצ'ינג ופינת משחק כדור אינטראקטיבית. בתשלום נוסף אפשר גם לצאת לשיט באגם, לשחק במיני־גולף, לרכוב על סוסי פוני, לקפץ בטרמפולינות ענק, לטפס בפארק חבלים עצום ומושקע, או - וזה כבר למבוגרים - להיעלם בספא לחצי יום של התרגעות.
יש גם מינימרקט קטן ובית מרקחת ומסעדות, כדי שלא יהיו לכם באמת סיבות לצאת החוצה, והאמת היא שיכולנו להישאר במקום אפילו חודש ולא היה נגמר לנו מה לעשות. לרשת הזאת יש 27 כפרים בצרפת, הולנד, גרמניה ובלגיה (אתר: centerparcs.eu), אבל הקונספט הזה פועל היטב גם ברשתות מקבילות־מתחרות של כפרי נופש באירופה, ולמשפחות עם ילדים חופשה שכזאת מתאימה כמו כפפה ליד.

מסורת מקומית: יקב השמפניה מואה א־שנדון


10 צפייה בגלריה
להגיע בלי הילדים. יקב מואה א-שנדון
להגיע בלי הילדים. יקב מואה א-שנדון
להגיע בלי הילדים. יקב מואה א-שנדון
(צילום: מיכל סופר זמרני)
המלכה הקטלנית מהשיר של קווין שמרה את המואה־א־שנדון שלה בארונית קטנה. היקב עצמו, הגדול והמפורסם שביקבי חבל שמפיין, שומר את הבקבוקים שלו במבוך תת־קרקעי ענק (28 קילומטרים של מנהרות), המשתרג מתחת לרחובות העיירה אפרני (Épernay). בסיור במקום אפשר ללמוד על תהליכי ייצור השמפניה המקומית, החל מזני הענבים, דרך דגשים על הבציר (הנעשה באופן ידני, כמובן) ועל תהליכי הערבוב והביקבוק, ועד היישון, האחסון והקטלוג, שנעשים תוך שימוש בקודים מסתוריים הידועים רק לצוות הייננים של המקום.
על הדרך ניתן להתבדר ברכילות מהמאה ה־18, הקשורה במשפחת מייסדי המקום ובחברות האמיצה שקשרה עם אושיות כמו מאדאם פומפידו ונפוליאון בונפרטה; לחזות בחבית עץ אלון ענקית, שהעניק זה האחרון לאבי המשפחה כשהיא מלאה בפורט משובח מפורטוגל (השמועה אומרת שהם סיימו אותו ביומיים); ולהחכים, למשל, בנוגע לחשיבות תפקידו של הרידלר: לא, הוא לא חד חידות לבאטמן, הוא מסובב את הבקבוקים לפני גמר היישון. רבע סיבוב בכל פעם, בין 35 ל־50 אלף בקבוקים ביום.
מומלץ להגיע ללא הילדים, להביא עליונית (במרתפים קר!), ולהישאר לטעימות בגינה הנעימה של המקום. כשתצאו משם, מבוסמים ומתנדנדים קלות, תוכלו להמשיך, ברגל, אל אחת המסעדות הנעימות הפזורות סביב כיכר הרפובליקה.
כמה עולה? 50 אירו לאדם לסיור פלוס טעימות מהסדרה הגבוהה, 35 אירו לטעימות מהסדרה הרגילה.

כואב כמה שיפה פה: העיירה שאלון אן שמפיין


10 צפייה בגלריה
להתפעל מהנוף העירוני. שאלון
להתפעל מהנוף העירוני. שאלון
להתפעל מהנוף העירוני. שאלון
(shutterstock)
העיר העתיקה של שאלון (Châlons-en-Champagne) בנויה סביב שלוחות של נהר המרן (Marne), ולכן נקראה בעבר שאלון סור מרן: שאלון שעל נהר המרן (שמה הוחלף רשמית ב־1998). הכנסייה העתיקה ביותר בה, סיינט־אלפין, מתוארכת למאה העשירית לספירה, ויש בה גם כנסייה מחודדת צריחים (נוטרדאם אה־וקס), קתדרלה שנבנתה במקור בסגנון רומנסקי ואוחזת במראה גותי מאוד, עם קשתות כפולות לאורך החזית וויטראז'ים יפים, בית עירייה מהמאה ה־18 ובתים עתיקים מקושטים בקורות עץ.
כולם נמצאים במרחק של כרבע שעה הליכה זה מזה, ברחובות מרוצפים, נעימים ורגועים. בכיכר הרפובליקה, ממש בהמשך של כנסיית סיינט־אלפין, אפשר לשבת לאכול באגט משודרג או ללקק גלידה, ואם אתם מטיילים עם ילדים, אפשר להמשיך עוד מעט הלאה, לפיקניק נחמד ב"גן הקטן" או אל מתקני השעשועים שב"גן הגדול", הנמצאים משני עבריה של אותה השדרה.

ארוחת טעימות: שאטו דה קורסל


10 צפייה בגלריה
חמש מנות, 85 אירו לסועד. מסעדת שאטו דה קורסל
חמש מנות, 85 אירו לסועד. מסעדת שאטו דה קורסל
חמש מנות, 85 אירו לסועד. מסעדת שאטו דה קורסל
(צילום: מיכל סופר זמרני)
כדי להגיע לשאטו דה קורסל (Chateau-de-Courcelles) חצינו יערות, שדות חרדל וכפרים קטנטנים של חמישה בתים ועז. השאטו עצמה ממוקמת בכפר קטן כל כך, עד שבתיו נושקים לדרך הצרה, ולכן חזית הטירה המרשימה תפסה אותנו קצת לא מוכנים.
היא נבנתה במאה ה־17, כמעונה הפרטי של משפחת אנטוניוז, ולפני כ־30 שנה הפכה למלון בעל ארבעה כוכבים, שלו מסעדה מומלצת מישלן. בקבלה הזמינו לאפריטיף בסלון, והסכמנו, כי כשמזמינים אותך לאפריטיף בטירה הנימוס מחייב, והובלנו אחר כבוד לסלון קטן עם כורסאות מרופדות, קירות מכוסי טפטים וארונות של בקבוקי ברנדי וקוניאק משובחים. שם פגש אותנו הסומלייה, והגיש לנו תפריטים ועצות באנגלית מעט משובשת. בחרנו בארוחת טעימות של חמש מנות, במחיר 85 אירו.
שתי כוסות שמפניה ושני מגשים של משעשעי חך מאוחר יותר הוזמנו להיכנס למסעדה עצמה. היא מחולקת לכמה חדרים מרוהטים בגוני אדום וזהב, השולחנות ערוכים עם מפות בגוני ירוק, ועל אדן החלון הסמוך אלינו ניצב פסל דג משולב כסף ועץ. איכשהו, בשאטו, הערבוביה הזו הצליחה בכל זאת לשדר איפוק אלגנטי.
מלצרית חיננית הציעה לנו לחמים לבחירה מתוך סלסילה גדולה (דגנים, רוזמרין או לימון. הם הוצעו לנו שוב ושוב בין המנות) והגישה לנו מתאבן: קציפת סלרי. אחר כך החלו לזרום המנות עצמן: פואה גרה ברווז עם מנגו, צ'אטני פסיפלורה ותפוחים; בס מעושן עם מקצפת זעפרן, קוויאר מביצי דגים מקומיות וירקות מוחמצים; פילה עגל, שהוגש עם בצל מיובש, מוס בצל מתקתק ופרסניפ (גזר לבן) בחומץ תפוחים, צלוי עד מתיקות.
הסומלייה חזר עם עגלת גבינות בת שתי קומות, שכללה גבינות מקומיות משמפיין, מקורסיקה ומהפירנאים, ומתוכן דגמנו קומטה, רוקפור בשלה חריפה ומוצלחת, גבינות עם אגוז מוסקט ועם רוזמרין ועם צ'ילי, ברי וגבינות עזים עם עשבי תיבול. לבסוף הוגש הקינוח: מוס שוקולד לבן עם ליבת בזיליקום, טיפות מוס אגוזי לוז, קרעי עוגת בזיליקום וסורבה לימון ירוק. הוא עוצב כמו יער דרדסים ירוק ולבן והיה מעולה שאין דברים כאלה.
בסך הכל, כולל השמפניה מהמערכה הראשונה ושני בקבוקי מים, שילמנו 217 אירו לזוג (הארוחה פחות מתאימה לילדים), מוצדקים וטעימים להפליא.

אתר מורשת: קתדרלת נוטרדאם דה ריימס


10 צפייה בגלריה
20 שנות בנייה. הקתדרלה של ריימס
20 שנות בנייה. הקתדרלה של ריימס
200 שנות בנייה. קתדרלת ריימס
(צילום: מיכל סופר זמרני)
הקתדרלה המרשימה של העיר ריימס (Reims), שצריחיה נראים למרחוק, ממוקמת בלב העיר העתיקה. החל מהמאה השביעית של צרפת ועד המאה ה־19 זה המקום שבו הוכתרו מלכי צרפת, ובהתאם לכך היא מפוארת ומקושטת בצורה באמת יוצאת דופן.
את הקתדרלה הנוכחית, שהחליפה אחת קודמת שנהרסה בשריפה ב־1210, לקח יותר מ־200 שנה לבנות, והיא מהווה דוגמה חשובה לאדריכלות בסגנון "גותי קורן". החזית המערבית שלה מקושטת בשני מגדלים גדולים, בשלוש קומות של ויטראז'ים ובעשרות פסלים, ובהם פסלו הייחודי של "המלאך המחייך", שנחשב לחלוצי בכל הנוגע לאמנות המתארת יצורים שמימיים: עד אז הם עטו לרוב הבעה סטואית. הקתדרלה עצמה מוקפת בקשתות דואות, גם הן מעוטרות בפסלונים, ומקושטת בשטיחי קיר, בציורים ובחלונות ויטראז', שאחדים מהם עוצבו על ידי מארק שאגאל. בארמון טאו (Palais du Tau) הסמוך, שהיה ארמון הבישוף ומקום מושבם של מלכי צרפת לעתיד בימים שלפני הכתרתם, נמצאת שלוחה של מוזיאון הלובר המציגה יצירות אמנות וחפצי דת ששימשו בעבר את הקתדרלה, כמו גם אביזרים טקסיים הנוגעים לטקסי ההמלכה. שני הבניינים, כמו גם כנסיית סן־רמי (basilique Saint-Remi de Reims) שבעיר, הוכרו כאתרי מורשת עולמית של אונסק"ו. הכניסה לקתדרלה חופשית.

על הדרך: הטיילת של ריימס

אל הטיילת הנעימה של ריימס הגענו במקרה: המטרה שלנו הייתה להגיע בכלל אל פורט דה מארס (La Porte de Mars), שער הכניסה הרומי הקדום של העיר, ובדרך אליו מצאנו את עצמנו נוסעים לאורך שדרה ארוכה, ירוקה, מקסימה, זרועה במתקני שעשועים לילדים. מובן שמטרת הביקור המקורית נשכחה.
עשינו רק חלק קטן מהטיילת. עברנו את הכיכר שמול השער הרומי, שבקיץ יש בה מזרקות קופצות לילדים, המשכנו לגן שעשועים קטן שמתהדר בין השאר בטרמפולינות שקועות ברצפה, התנדנדנו על ערסל נינוח בצל העצים, ועשינו עצירה הכרחית בקרוסלה מנגנת. רצינו להגיע עד קצה הטיילת, שם זיהינו פארק חבלים ענק ומרשים, אבל הילדים הכריזו על עייפות ורעב. לכן חתכנו אל המדרחוב שברחוב Pl. Drouet d’Erlon, ואכלנו המבורגר מצוין במזללה כיפית בשם 231 East st.
בווייז: Porte de mars, Reims או Le Square Colbert, reims

חגיגה לילדים: מוזיאון המכוניות של ריימס


10 צפייה בגלריה
חגיגה לכל גיל. מוזיאון המכוניות
חגיגה לכל גיל. מוזיאון המכוניות
חגיגה לכל גיל. מוזיאון המכוניות
(צילום: מיכל סופר זמרני)
המוזיאון ממוקם בהאנגר חסר ייחוד ומשולט בצניעות, וכדי למצוא אותו צריך לדעת שהוא שם. הוא נבנה בשנת 1985 כדי לאכלס את אוסף המכוניות הפרטי של המעצב התעשייתי פיליפ שרבונה, שהתמחה בעיצוב מכוניות ועיצב בין השאר דגמים עבור רנו, פורד ובוגטי.
האוסף המקורי של שרבונה כלל כ־160 מכוניות עתיקות. מאז התרחב מעט המוזיאון, וכיום הוא כולל כ־230 אופנועים ומכוניות, שהעתיקות שבהן משנת 1908, ונחשב לאוסף החמישי בגודלו בצרפת. בנוסף אפשר למצוא במוזיאון כלי תחבורה לילדים, מתלת־אופן ועד מכוניות קבריולט ומכוניות מרוץ לקטנטנים, כמה כבאיות שגרמו לבן השלוש שלי לפרוץ בצהלות של אושר ולחפש את סמי, ואגף נפרד של מכוניות־צעצוע וינטג'. את מכוניות הצעצוע ניתן למצוא גם בחנות המוזיאון הצנועה.
כמה? 10 אירו למבוגרים, 7.5 אירו למתבגרים (גילאי 18-10), 4 אירו לילדים (גילאי 10-6, מתחת לזה - חינם).
Musee Automobile Reims Champagne,
84 Avenue Georges Clémenceau, Reims

לאן: רכבת תיירים והנצחה מפתיעה


10 צפייה בגלריה
הנצחה למנהיג הישראלי. טיילת רבין בעייר לאן
הנצחה למנהיג הישראלי. טיילת רבין בעייר לאן
הנצחה למנהיג הישראלי. טיילת רבין בעייר לאן
(צילום: מיכל סופר זמרני)
העיר העתיקה הנעימה והרגועה של לאן (Laon) מתנשאת על גבעה קטנה, כך שאפשר לראות אותה מרחוק. יש בה קתדרלה (נוטרדאם דה לאן, הוקמה ב־1160), כנסייה (סן־מרטין), שרידים של מבצר וחומה עתיקה שממנה נשתמרו שערים מרשימים העומדים מעל רחובות צרים ומפותלים.
מהרחבה שמול הקתדרלה, שאליה צמודה גם לשכת התיירות המקומית, יוצאת בשעות הצהריים, בכל שעה עגולה, רכבת התיירים של לאן. זו רכבת מהסוג שלוקחים בהם ילדים לטיול בספארי ובפארקי שעשועים, אבל במהלך נסיעה של כמעט שעה היא עוברת בכל נקודות הציון החשובות של העיר, תוך מתן מידע היסטורי מעניין ורלוונטי, בצרפתית ובאנגלית. בדרך היא עוברת בטיילת יצחק רבין (האנשים הטובים בלשכת התיירות לא ידעו מי זה. הם חשבו שאולי הוא מישהו שנולד פעם בלאן) ומגיעה גם אל העיר המודרנית, רק כדי להגיח אל מול הגבעה ולתת לנו פנורמה של העיר העתיקה בכל תפארתה.
כמה? 6 אירו למבוגרים, 4 אירו לילדים מגיל 4. שעות הפעילות משתנות בהתאם לעונות השנה.

אמני רחוב: מסלולי הציורים של לאן


10 צפייה בגלריה
אמנות רחוב. ציורי קיר בעיירה לאן
אמנות רחוב. ציורי קיר בעיירה לאן
אמנות רחוב. ציורי קיר בעיירה לאן
(צילום: מיכל סופר זמרני)
בשנת 2019 הגיע אמן הרחוב הצרפתי כריסטיאן גואמי (Christian Guémy), המכונה C215 ונחשב לתשובה הצרפתית לאמן הגרפיטי הבינלאומי בנקסי (Banksy), אל רחובות לאן (Laon). הוא השאיר בה 13 ציורים של אושיות מההיסטוריה הצרפתית שקשורים בדרך זו או אחרת לעיר, ובהן נפוליאון בונפרטה וויקטור הוגו. את הציורים הוא השאיר על קירות מתפוררים, חבויים בחצרות, על דלתות ותיבות דואר, ובלשכת התיירות המקומית ישמחו לספק לכם מפה שתאפשר לכם להתחקות אחר מסלול הציורים של האמן.
לא רחוק מהלשכה, חפשו את הרחובון הזעיר Ruelle des Neufliers, היוצא מהמדרחוב הגדוש בחנויות Rue Chatelaine. מדובר בסמטה צרה (חלקה, כנהוג בערים עתיקות, עוברת מתחת לבתים), שחזיתות כל הבניינים בה מעוטרות בציורי דמויות מימי הביניים. בלשכת התיירות המקומית מספרים בלחישה שאמן מסתורי הגיע להשתלם אצל צייר בעל סטודיו בסמטה, צייר על קירות הבתים, ויום אחד, כפי שהגיע - נעלם. חיפוש קצר בגוגל מעלה שלאמן המסתורי קוראים פייר גרנייה (Pierre Grenier), והוא צייר פה על קירות הבתים אי־שם ב־2018.

מלחמת עולם: מערת הדרקון


10 צפייה בגלריה
היסטוריה מדממת. מערת הדרקון
היסטוריה מדממת. מערת הדרקון
היסטוריה מדממת. מערת הדרקון
(צילום: מיכל סופר זמרני)
הנוסעים בכבישים הרגועים של צפון חבל שמפיין ואו־דה־פראנס יופתעו לגלות שבינות לנופים הפסטורליים של שדות החרדל, הכפרים הרגועים וכנסיות האבן משתרעים גם בתי קברות צבאיים. עשרות חלקות קטנות, מטופחות, עם שורות סדורות של צלבים מתנוססים מהאדמה.
קרבות רבים ניטשו פה באזור במהלך מלחמת העולם הראשונה, וצרפת, אף על פי שברית מדינות ההסכמה שבה הייתה חברה מוטטה בסופו של דבר את הקיסרות הגרמנית, יצאה מהמלחמה מוכת טראומה ומצולקת, לאחר שאיבדה בה 4.2 מיליון מתושביה, שמתוכם יותר מ־1.2 מיליון חיילים. כ־300 אלף מהם נהרגו באזור, הנחשב לבעל חשיבות אסטרטגית בשל המיקום שלו על "דרך הנשים". היא קרויה כך על שם שתיים מבנותיו של לואי ה־15, אדלייד וויקטורי, שזכו לכינוי "הנשים של צרפת", ונמתחת לאורך גבעות המשקיפות על שני עמקים, קילומטרים רבים לכל כיוון.
המוזיאון, המוקדש להיסטוריית המלחמה של האזור, נמצא בתוך מחצבה תת־קרקעית מהמאה ה־16, שבמהלך הקרבות הפכה לבונקר ענקי ועברה ידיים, בין הצרפתים לגרמנים, לא פחות משמונה פעמים. את השם מערת הדרקון (Caverne du Dragon) העניקו לה הגרמנים, בשל הלהבות וניצוצות המקלעים שהבזיקו מהכניסות למערה, שהזכירו להם את לועו הרושף של דרקון.
במהלך הביקור ניתן לקרוא על ההיסטוריה של המקום, לצפות בתמונות מלפני ואחרי המלחמה וללמוד איך נראו החיים במערה במהלך המלחמה, כולל קווי תקשורת שהוקמו בה, נשקים ששימשו בה ובית קברות שהקימו בתוכה הגרמנים, כשכותרו מכל הכיוונים ונאלצו לקבור בתוכה את מתיהם.
כמה? 9 אירו לאדם, כולל סיור מודרך של שעה. הסיור בצרפתית, אבל המוזיאון מספק עזרים ווקאליים באנגלית.
Caverne du Dragon, Chemin des Dames - Oulches-la-Vallée-Foulon

לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.