את נאום הפתיחה שלה כיו"רית הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, הקדישה ח"כ פנינה תמנו שטה (המחנה הממלכתי) לאמא שלה ולכל האמהות יוצאות אתיופיה, "שחוו את המעמד הכי נמוך בחברה, שהתחתנו בגיל 12, שהפכו לאמהות בגיל 13, שילדו לבד בבית, שהלכו יחפות במדבר במשך חודשים כשהן מגינות בחירוף נפש על עולליהן, ואחרי כל זה הגיעו לארץ, ולמרות כל הקשיים הצליחו לגדל פה דור לתפארת".
כשתמנו (41) מדברת על דור לתפארת, היא מתכוונת גם לעצמה - כאישה שבגיל 25 כבר הוסמכה כעורכת דין, בגיל 27 מונתה לכתבת לענייני משפט של הערוץ הראשון, בגיל 31 נבחרה לכנסת, ובגיל 38 כבר כיהנה כשרה בממשלה, בנושא הקרוב ללבה: העלייה והקליטה. "כן, החיים שלי זה אוטוסטרדה", היא צוחקת.
לפני שלושה חודשים, אחרי שנתיים וחצי כחברת ממשלה, מצאה את עצמה תמנו שטה באופוזיציה. כשהתבקשה לבחור בין ראשות ועדת העלייה והקליטה ובין ראשות הוועדה לקידום מעמד האישה, לא היה לה ספק במה היא בוחרת: לפני שהיא "אתיופית", היא אומרת, היא קודם כול אישה.
"היה לי ברור שנשים זה הכוח שלי. אני באה מבית של נשים חזקות, יש לי חמש אחיות שידעו להילחם על הזכויות שלהן", היא מסבירה. "הרגשתי שאחרי עשר שנים של מאבקים למען העדה, הגיע זמני לשים את הפוקוס על קידום והעצמת נשים. אני פמיניסטית מגיל צעיר, אבל אף פעם לא ידעתי את זה. למשל, כשהתחתנתי היה לי ברור שאני תמנו־שטה, כי הרגשתי שאם אוותר על שם נעוריי, אני מוותרת על הזהות שלי".
3 צפייה בגלריה
תמנו שטה עם אמה מזל ובתה תהל. "אני באה מבית של נשים חזקות"
(צילום: עדי אורני, סגנון: לימור מאיה ריחאנה )
למה מלכתחילה פנית לפוליטיקה?
"תמיד הייתי אקטיביסטית חברתית, עוולות חברתיות הפריעו לי מאוד. כשהייתי עורכת דין ידעתי שאני לא במקום הנכון, וגם כשהגעתי לטלוויזיה ידעתי שאני לא צריכה להיות שם, אלא בכנסת. בגיל 30, כשהייתי בהיריון עם בני אורי, הרגשתי שאני בשלה לפרוץ את הדרך לשם".
את נחשבת לפורצת דרך כחברת הכנסת והשרה הראשונה מהעדה האתיופית. מאיפה הבעירה?
"מהבית, מההורים. קודם כול, אבא שלי היה פמיניסט. הוא איבד את אמא שלו בגיל שבע, ובשבילו נשים זה כוח. אמא שלי עברה חיים לא פשוטים. היא איבדה שישה ילדים בגילים שונים, ילדה 13, ונשארו לה שבעה. היא התחתנה בגיל 12 ולא ידעה קרוא וכתוב, עבדה כל חייה בניקיון, אבל התעקשה שכולנו נלך לאוניברסיטה. בסוף יש כאן סיפור של עוצמה מאין כמוה שהתוותה לי את הדרך בשליחות הציבורית שלי".
בילדותך חשת גזענות כלפייך?
"היה ילד שזרק עליי אבנים או ילד שצעק לי 'כושית' או ילד שלא היה מוכן לתת לי יד בהפעלה של ריקוד בבית הספר. פעם אמא של חברה מהכיתה אמרה לה, 'מה את מביאה לי את הילדה הזאת הביתה?'. זה לא הוריד אותי. איכשהו ידעתי בתוך תוכי שיהיה בסדר, שאני אהיה פעם משהו ואני אראה לכם".
"היה לי ברור שנשים זה הכוח שלי. הרגשתי שאחרי עשר שנים של מאבקים למען העדה, הגיע זמני לשים את הפוקוס על קידום והעצמת נשים"
כחברת כנסת חשת גזענות?
"לצערי כן. אם זה כשהדובר שלי לשעבר, לירון יחזקאל, סיפר לי מזועזע שיועץ של אחד מחברי הכנסת שאל אותו 'איפה הכושית שלך?', או כשאורן חזן קרא לי 'עולת מחמד' בוועדת הכנסת. לא שתקתי. אמרתי לו, 'אתה עוד תשב בבית ותראה אותי מושבעת לממשלה', וזה מה שקרה".
לפני שנה התגרשה מבעלה, ציון שטה, אחרי 15 שנות נישואים ושני ילדים: תהל (13) ואורי (10). "התגרשתי בתקופה רצופה משברים מבחינת המשרד. כשרת העלייה והקליטה הייתי עסוקה במלחמת האזרחים באתיופיה ובעולים שברחו מאוקראינה בגלל המלחמה, והמשבר האישי הפך למשני. יום לפני הגט ראש הלשכה שלי היה צריך לזרוק אותי מהמשרד. הוא אמר לי, 'פנינה, את מתגרשת מחר, לכי הביתה ואל תגיעי מחר, אנחנו נסתדר', אבל אני הרגשתי שאין לי את הזכות ולא את הפריבילגיה לטפל במשבר האישי שלי כשהעולם כמרקחה".
"אמא שלי התחתנה בגיל 12 ולא ידעה קרוא וכתוב, עבדה כל חייה בניקיון, אבל התעקשה שכולנו נלך לאוניברסיטה. בסוף יש כאן סיפור של עוצמה מאין כמוה שהתוותה לי את הדרך בשליחות הציבורית שלי"
מתי בכל זאת קלטת את גודל האירוע?
"כשטסתי לארצות־הברית. 12 שעות הייתי עם עצמי, ופתאום קלטתי את השבר הגדול של פירוק המשפחה. נשארנו חברים טובים, אנחנו מכירים מגיל 14 וביחד מגיל 18, ובסוף הוא גם האבא של הילדים שלי".
אז מה הוביל לגירושים?
"פשוט לא הייתי בבית. אני בן אדם שמתמסר למשימה, ולא ידעתי למצוא את האיזונים. נכנסתי לכנסת בגיל 31 עם שני ילדים קטנים בבית, ועבדתי בשעות מטורפות. אני זוכרת שלילה אחד הגעתי הביתה, ותהל, שהייתה בת שבע, הייתה ערה. שאלתי אותה, 'למה את ערה?', והיא ענתה: 'אני מחכה לך'. זה שבר אותי לגמרי, לא הפסקתי לבכות. אם קיבלתי מתנה בגירושים האלה הוא שחזרתי להיות אמא. הרווחתי את האימהות, כי עכשיו בימים שהילדים אצלי זה רק אני, אני חייבת להיות שם".
תהל הולכת בדרכך?
"היא לוחמת צדק, זה בטוח. היא דעתנית, היא מנהלת את כולם, ממש כמוני. היא הלכה לאולפנה, אבל בחרה לעזוב אחרי שנה, כי הרגיז אותה שהיא לא יכולה ללכת לבית ספר במכנסיים. יש לה תודעה חברתית גבוהה מאוד. בבני עקיבא, כשקראו לילד 'הומו', היא הגנה עליו ויצאה על כולם. היא נותנת לי שיעור כל יום. היא לימדה אותי שילדים יודעים מה הם רוצים, ואנחנו ההורים צריכים להיות צנועים יותר כדי לא לקלקל".
ח"כ תמנו שטה עונה על שאלות של פמיניסטיות מובילות
חגית פאר, יו"רית נעמת: מהם שלושת הנושאים הראשונים שתעסקי בהם בתפקידך כראש הוועדה לקידום מעמד האישה?
"בראש סדר העדיפויות שלי נמצאים מאבק ברצח ואלימות פיזית, מינית ונפשית וקידום מוגנות לנשים; קידום זכויות נשים מוחלשות וקידום זכויות עובדות קבלן; ומאבק ברפורמה המשפטית. צריך להכיר בהיסטוריה: הקפיצה הגדולה ביותר במעמדן של נשים נעשתה על ידי שופטי בג"ץ לדורותיהם בפסיקות פורצות דרך - אם זה בג"ץ אליס מילר שפתח בפני נשים תפקידים בצבא, בג"ץ שקבע חובת ייצוג הולם לנשים בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות ובג"ץ שאִפשר לנשים לקבל הבטחת הכנסה למרות החזקה ברכב פרטי".
מירה מינס, מנכ"לית ויצו: כיצד תרתמי את הוועדה בראשותך לסייע למיליוני אמהות לצמצם את העומס האינסופי? למשל, בהתאמת שוק העבודה למערכת החינוך, הרחבת ימי מחלת ילד וכו'?
"ברוב המקרים נשים נאלצות לצאת מוקדם יותר ממקום העבודה או ליצור לעצמן הסדרי עבודה גמישים יותר, מה שפוגע בקידומן. בקורונה למדנו שעבודה מרחוק היא אפשרית ואף יעילה יותר במצבים מסוימים. יש מגמה חיובית אך לא מספקת של מתן אפשרות לעבודה מהבית, באופן מלא או היברידי, אך זה מוגבל ואפשר להרחיב ולאפשר זאת יותר. הכוח שיש לוועדה שלי הוא לכנס סביב שולחן אחד את כלל הגורמים המקצועיים, במטרה להתאים את שוק העבודה לנשים - ולא להפך".
פרופ' חנה הרצוג, מייסדת לימודי המגדר בישראל, סוציולוגית: הרפורמה המשפטית נותנת כוח כמעט בלתי מוגבל לקואליציה, שלא רואה לנגד עיניה זכויות של אזרחים, ובעיקר של נשים. כראשת הוועדה לקידום מעמד האישה, כיצד את מתכוונת להיאבק, שלא ייפגעו זכויות הנשים?
"מרגע שבו הצהיר שר המשפטים על הכיוון הדורסני של מערכת המשפט שהוא מוביל יחד עם הקואליציה, היה ברור לי שהניסיון לפגוע בעצמאות השופטים יפגע בראש ובראשונה באוכלוסיות מוחלשות ו/או הסובלות מאפליה, ובכלל זה גם בנשים. כינסתי את הוועדה, יחד עם ארגוני נשים וארגונים נוספים, לדיון חירום על ההשלכות של הרפורמה. יחד הבהרנו שלא נפקיר את בית המשפט על מזבח הקואליציה הדורסנית, כי פגיעה בשופטים ובעצמאותם היא פגיעה בזכויות שלנו. אני מאמינה שצריך רפורמה משפטית, אך לא באופן שמוביל לפוליטיזציה של מערכת המשפט ולמתן כוח בלתי מרוסן לפוליטיקאים".
שולה קשת, מנכ"לית ארגון "אחותי": התחנה המרכזית החדשה היא המוקד הקשה ביותר לאלימות נגד נשים, שחוששות להיכנס אליה בשל החשש מתקיפות מיניות, אונס ואפילו רצח. כיצד את מתכוונת להבטיח את שלומן של הנשים המוחלשות ביותר בחברה, תושבות דרום תל־אביב, המשתמשות התחבורה הציבורית?
"את התחנה המרכזית בתל־אביב אני מכירה היטב, עוד מהתקופה שהייתי נערה ונסעתי דרכה בימי ראשון לפנימייה, ועד היום אני מוטרדת כשאמי עוברת שם. מאז ועד היום הסיכונים רק גברו. את התחנה במתכונתה הנוכחית צריך להרוס ולפרק, שכן המקום אכן הפך למסוכן מאוד עבור נשים - מוקד לסחר בסמים, זנות וניצול נשים, בני ובנות נוער ופגיעה באלה הנאלצים להשתמש בתחבורה הציבורית. צריך לסגור את התחנה הזו ואפעל לשם כך".
עו״ד רוני אלוני סדובניק, אקטיביסטית פמיניסטית, מומחית בייצוג נפגעי עבירה: אגודת "אפרת" הניחה על שולחן הכנסת במהלך השנים הצעת חוק של איסור הפלות והפללת מבצעי/מבצעות הפלה. אילו צעדים תנקטי אם תונח כעת שוב על שולחן הכנסת ההצעה המזעזעת שתאסור הפלות ובעצם תבטל את האוטונומיה של אישה על גופה?
"אני לא מכירה את ההצעה, אך יכולה להבטיח בצורה חד־משמעית, כי ככל שזה תלוי בי ובחבריי למחנה הממלכתי, חוק כזה לא יעבור במשמרת שלנו. אני רואה בחומרה רבה את המחשבה כי ניתן לאסור על אישה לעשות עם גופה כרצונה, או את הרצון להפוך את זכויותיה של האישה על גופה לעבירה פלילית. אנחנו לא נלך בדרכה של ארצות־הברית. בתקנות שאושרו בכנסת הקודמת הוקל ההליך לביצוע הפלות, הורדו ממנו שאלות פולשניות ואישיות, וכן ניתנה אפשרות לבצע חלק מההליכים במסגרת הקהילה. הוועדה שלי עוקבת כל העת אחר הנושא, ואם יש למישהו בקואליציה מחשבה לקדם חוק מיזוגני כל כך, שידע מראש כי עוצמת ההתנגדות שבה הוא ייתקל תאלץ אותו לחשב מסלול מחדש".
עו"ד אורית להב, מנכ"לית עמותת "מבוי סתום": בבתי הדין הרבניים יש רק דיינים גברים, מה שפועל ברוב המקרים לרעת הנשים המתדיינות מולם. בשנה החולפת הגשנו הצעת חוק למינוי נציגות ציבור בבתי הדין הרבניים, שיהוו קול עבור המתדיינות שם. האם את מתכוונת לקדם את החוק בוועדה בראשותך?
"מצב שבו אישה כלואה בנישואים שאינה רוצה בהם הוא עוד סוג של אלימות. לצורך התרת עגונות אני מאמינה במהלך גדול של שכנוע הגורמים ההלכתיים שדווקא שחרורן שומר על ההלכה ולא להפך. בינתיים, יש לי שותפים גם במפלגות החרדיות שמוכנים לסייע בעניין. הגשתי את הצעת החוק המדוברת ואני מודה לארגונכם על שיתוף הפעולה. בינתיים קיימתי סדרת פגישות משמעותיות בנושא, בין היתר עם מנכ"ל בתי הדין הרבניים, מר אלי בן דהן, במטרה לרתום את גורמי ההלכה ללכת בדרכו של הרב עובדיה יוסף, שהתיר עגונות באומץ רב".
עו"ד צילית יעקבסון, יו"ר עמותת "בת מלך": עמותת בת מלך מפעילה מקלט לנשים מוכות דתיות־חרדיות, ומעניקה להן הגנה וסיוע נפשי ומשפטי. כיצד את מתכוונת לפעול במגזר הדתי־חרדי, כדי שתהיה הסברה מותאמת שתגיע גם לזרמים הסגורים ביותר?
"לצערי, נשים חרדיות סובלות עדיין כתוצאה מחברה שמרנית יותר שקשר השתיקה בה הוא רחב יותר, מה שמונע מגורמי טיפול ואכיפה להיכנס לתמונה. אנחנו רואים את הצורך הזה גם במגזר הערבי וגם בקרב עולות חדשות. אחד הנושאים שאני שמה עליהם דגש הוא התאמה תרבותית על כל מרכיביה, כולל קמפיינים יעודים למגזרים השונים. בנוסף, חייבים להוביל מדיניות הסברה מגיל צעיר גם בחינוך החרדי. בכוונתי להמשיך ולהיפגש עם ארגונים הפועלים למען נפגעי עבירות מין בתוך המגזר החרדי, כדי שאוכל לגבש יחד איתם צעדים אופרטיביים נוספים".
עו"ד אלה אלון, מנכ"לית עמותת "איתך, מעכי" (משפטניות למען צדק חברתי): מה תעשי כדי לצמצם רצח נשים בחברה הערבית?
"חפים מפשע רבים מדי הפכו לקורבנות האלימות הגואה במגזר ובתוכם, הראשונות לשלם את המחיר הן הנשים. נשקים ברישיון מתגלגלים לחברה הערבית ובסוף לצערנו זה נגמר ברצח של אישה. המשטרה חייבת להמשיך במלוא העוצמה במלאכת איסוף הנשק בחברה הערבית. החברה הערבית עצמה צריכה להיות שותפה מלאה במאבק. אני מתכוונת לקדם תוכניות לשיתוף מנהיגים ומנהיגות מהמגזר הערבי למאבק באלימות ולהרחבת קמפיינים להסברה".
לילי בן עמי, מנכ"לית ומייסדת פורום מיכל סלה ואחותה של מיכל ז"ל: האם תפעלי להחמרת הענישה נגד גברים שרצחו בתוך המשפחה ולהשוותה לענישה כנגד רוצחים ביטחוניים, כדי לייצר הרתעה?
"לא אעשה השוואה בין מחבלים לרוצחי נשים, כל סוגיה חמורה דייה לגופה. הייתי היוזמת של החוק לשלילת רכושו של רוצח זוגתו, ויזמתי את החוק לשלילת האפוטרופסות על ילד משותף למי שניסה לרצוח את זוגתו/גרושתו. כחברה בוועדת שרים דאגתי שחוקים להחמרת ענישת גברים אלימים ורוצחים יעברו, וכך אמשיך לעשות גם בכנסת באמצעות הוועדה. רוצחים לא צריכים לקבל חופשות ולא קיצור מאסר, ואני מאמינה שהם צריכים לאבד את כל רכושם לטובת הילדים היתומים ושיקומם אחרי התופת שעברו".
הילה צור, נפגעת אונס בתוך המשפחה: עברתי אונס בתוך המשפחה מגיל ארבע עד גיל 19. שנים רבות אחר כך הרגשתי מספיק חזקה כדי לדבר על זה, וכך אחי, האנס שלי, חמק מעונש. לנפגעות ולנפגעי עבירות מין בתוך המשפחה או מחוצה לה לוקח זמן להתחזק ולעמוד לבד מול המשפחה ומול הפוגע. האם את מתכוונת לקדם חקיקה בעניין התיישנות על עבירות מין?
"ראשית, הילה יקרה, תודה על אומץ לבך, תעצומות הנפש והשליחות שגילית כשבחרת לחשוף את סיפורך האישי (בתוכנית "המקור", ד"ח). אני בהחלט מתכוונת לקדם ולהיאבק על הארכת זמן ההתיישנות בעבירות מין, על מנת לאפשר עשיית צדק.
"בעבירות רצח אין התיישנות. למרות התנגדות גורמים מקצועיים במשרד המשפטים, כולנו מבינים שזה מאבק הכי צודק שיש, בטח כאשר המציאות היא שלנפגעות ולנפגעי עבירות מין לוקח זמן, לעתים שנים ארוכות, להצליח להתמודד עם הפגיעה ולדבר עליה. אני שמחה לבשר לך שלאחרונה הצבענו, כל חברי סיעתי, בעד הצעת חוק להארכת ההתיישנות למי שנפגעו כקטינים, מגיל 28 לגיל 50, שיזם ח"כ אליהו רביבו מהליכוד. בנוסף, אני מקיימת מגעים אינטנסיביים עם גורמים בקואליציה שיאפשרו לי לקבל את האחריות בוועדה בראשותי לדון ולהכין כמה הצעות חוק בעניין, המונחות על שולחן הכנסת, וזאת במטרה להאיץ את תהליך החקיקה. בכוונתי להפעיל לחץ על הממשלה כדי לקדם את ביטול ההתיישנות על עבירות מין או לכל הפחות להאריך משמעותית את תקופת הזמן עד לכניסת ההתיישנות, ולא רק לקטינים. המצב הזה חייב להשתנות".
עו"ד ניצן כהנא, ממקדמות החוק לאיסור צריכת זנות: אחת הזירות החשובות למאבק באלימות מינית היא הזירה החינוכית. כיצד מתכוונת הוועדה לקדם חינוך למיניות בריאה מגיל צעיר?
"ילד או ילדה שלומדים מגיל צעיר מהי מיניות בריאה, מה מותר ומה אסור, גדלים להיות אנשים מכבדים ולא אלימים. בכל דיון שעוסק בהטרדות מיניות ובאלימות מינית אנו מזמינים גם נציגים של משרד החינוך, כדי שיציגו את תוכניות הלימוד בנושא. לאחרונה, למשל, קראתי למשרד החינוך להקצות משאבים ולדאוג לפריסה רחבה של תוכנית חדשה העוסקת בתופעה של סמי אונס – שכרגע הוטמעה במעט בתי ספר - כחובה, כך שכל נערה ונער יידעו איך להתמודד עם התופעה".
ילנה דיוואיין, ממייסדות ארגון "קול שורדות הזנות בישראל": החוק בישראל אוסר צריכת זנות וסרסרות לזנות, פרקליט המדינה אסר על הלאפ דאנס, ואפילו אתרי זנות הוצאו אל מחוץ לחוק, ובכל זאת הם עובדים. מה תעשי כיו"רית הוועדה כדי שתעשיות הניצול המיני יהפכו באמת לנחלת העבר, ולא רק על הנייר?
"לאחרונה קיימתי דיון על מועדוני חשפנות שעוברים על החוק, ודאגנו ששני מועדונים מתוך שלושת המועדונים שפעילים ייסגרו. אמשיך לעקוב אחר הנושא מול המשטרה ואחר פעולות משרד המשפטים בעניין, לצד פיקוח על התקציבים לסיוע לנשים היוצאות ממעגל הזנות וזקוקות לעזרה. אוסיף שפניתי לשר לביטחון לאומי ולשר המשפטים, ליישם את החלטת הממשלה בדבר הקצאת תקציב ותקנים לנושא המאבק בסחר בנשים והמאבק בצריכת זנות".
תמר שוורץ, מנכ"לית עמותת "רוח נשית": העמותה מקדמת כבר זמן רב הצעת חוק להכרה באלימות הכלכלית כעוולה אזרחית, מה שלא קיים היום. כיצד תוכלי לסייע בקידום החוק התקוע כבר יותר משבע שנים?
"לצערנו, הרבה נשים חיות תחת אלימות כלכלית יומיומית ואפילו אינן מודעות לכך. מדובר באלימות לכל דבר, שאליה מתווספים הפחד והחרדה הכלכלית של נשים, שמשתקים אותן מלפעול ולצאת מהמעגל שבו הן נמצאות. בממשלה האחרונה, שבה הייתי חברה, הייתה פריצת דרך בתחום: החוק למאבק באלימות כלכלית עבר בקריאה ראשונה והגדיר אלימות כלכלית כאלימות במשפחה, אך לצערנו הממשלה התפרקה לפני שהצעת החוק עברה בקריאה שנייה ושלישית. המטרה כעת היא לדרוש ולשכנע את הממשלה להכיל דין רציפות ולהביא את החוק לאישור בכנסת".
יעל יחיאלי, מייסדת מיזם 5050 לשותפות ושוויון מגדרי: ראש רשימת המחנה הממלכתי, בני גנץ, מצהיר על שוויון מגדרי, אבל אין שוויון ברשימתו. האם את מתכוונת, כראש הוועדה, לדאוג לכך שלפחות ברשימה שאת נמצאת בה יהיה יותר ייצוג לנשים?
"ראשית, כן: תמיד אפשר וצריך יותר. כמי שפועלת ומובילה את נושא קידום מעמד האישה, ברור לי שאני צריכה לעשות הכול כדי שבכל מערכת בחירות יהיה ייצוג ראוי של נשים חזקות ומשפיעות. יש לי שיחות עם בני גנץ, ואני יודעת עד כמה הוא מאמין בשוויון ובקידום נשים, אך לא אני אעיד על זה אלא מעשיו בפועל: הוא מינה שתי אלופות בצה"ל; את חברת הכנסת הדרוזית הראשונה; את השרה החרדית הראשונה; את הפרקליטה הצבאית הראשונה; אותי לשרה הראשונה בת הקהילה האתיופית ועוד ועוד. כל אחת מאיתנו נבחרה או מונתה בשל כישוריה, בזכות ולא בחסד.
"אני אישית שמחתי כשגנץ בחר להציב אותי כמספר 2 במפלגתו, כשאיתי במפלגה נשים חזקות כמו ח"כ יפעת שאשא־ביטון, ח"כ אורית פרקש־הכהן וח"כ שרן השכל. יש עוד מה לעשות ולשפר, אבל הדוגמאות האלה מראות עד כמה האג'נדה למען נשים וקידומן היא משמעותית עבורו, ואני גאה בו על כך מאוד".
אורנה שרגאי, מנהלת משותפת, "נשים עושות שלום": לאור העובדה שמקומה של האישה במוקדי ההשפעה, נכון לממשלה הנוכחית, הולך וקטן, כיצד תפעלי כדי שנשים ייקחו חלק הרבה יותר משמעותי בהחלטות מדיניות. האם תפעלי לקדם את סיום הסכסוך ביחד איתנו?
"אני מאמינה שבמקום שיש נשים יש פחות קונפליקטים ויותר מקום לפשרות. בכנס לציון יום האישה הבינלאומי שיזמתי, קיימתי פאנל של נשים בביטחון, בהשתתפות קצינות בכירות בהווה ובעבר, ובו דיברנו בין היתר גם על הצורך לממש את החלטה 1325 של האו"ם, להגן על נשים ולהבטיח את ייצוגן בתהליכי שלום. אני מאמינה, כפי שאמרה שופטת בית המשפט העליון האמריקאי, רות ביידר גינסבורג ז"ל, כי מקומן של נשים הוא בכל מקום שבו מתקבלות החלטות, וזה כולל את צמרת ההחלטות המדיניות".
מעיין ארזי מלינרסקי, מנכ"לית עמותת "שוות" לטיפול ולקידום נערות: מה אנחנו צריכות לומר לנערות צעירות שמסתכלות על הכנסת ועל משרדי הממשלה ולא רואות מספיק נשים? איך נסביר להן עד כמה חשוב ואפשרי לשאוף למקומות הללו?
"זכינו לחיות בדור שבו לא מעט תקרות זכוכית כבר נשברו עבורנו על ידי נשים רבות ואמיצות שפעלו עבור צדק, חופש ושוויון וסללו דרך בדם, יזע ודמעות, תוך הקרבה של מחיר אישי. את ההיסטוריה הזו אנו צריכות ללמד את בנותינו כל הזמן, להבהיר שמעמדנו כנשים אינו מובן מאליו ואל לנו לשקוט על השמרים. ההוכחה לכך היא התקופה האחרונה, שבה אנו עומדות מול פרץ של שמרנות שמנסה להצר צעדי נשים בתחום הביטחון, הפוליטיקה ועוד. יותר ויותר קולות מאיימים להחזיר אותנו עשרות שנים אחורה, ואנחנו צריכות לגייס את בנותינו למאבק כבר מגיל צעיר, שיכירו בזכות שלהן לשוויון ויילחמו על זכות זו יחד איתנו, כי את גורלנו אסור לנו להפקיר רק בידי הגברים".
ליזי דלריצ'ה, ראשת מועצת גני־תקווה, מקימת פורום ה־15 לנשים בראש הרשויות: רק 15 נשים מכהנות כראשות רשויות במדינת ישראל, מתוך 257 רשויות. מה הוועדה שברשותך תעשה בשביל לקדם שוויון ברשימות השונות לכנסת ובבחירות לרשויות המקומיות שיתקיימו השנה?
"לאחרונה קיימנו כנס חוצה מפלגות בסימן 'קריאת השכמה לנשים לרוץ בבחירות המוניציפליות'". המטרה היא לחזק את כל השותפות הפועלות בתחום כדי לוודא שבבחירות הקרובות נגדיל ייצוג של נשים בכלל הרשויות המקומיות. אני קוראת גם לקוראות 'לאשה' להיות שותפות באחריות על איך ייראה המחר שלנו: יש לנו כוח. אל תבחרו ברשימות שאין בהן נשים במקומות ריאליים.
"משיחות רבות שאני מקיימת עם מועמדות בעבר ובהווה, עולה כי אחד החסמים המשמעותיים שעומדים בפני נשים הוא נושא מימון הקמפיין. לכן, בכוונתי לזמן את מנכ"לי המפלגות המשקיעות תקציבי עתק בבחירות המוניציפליות, במטרה לעודד אותם לסייע לנשים במימון".
רות שהם, מנכ"לית האוניברסיטה הפתוחה: למרות הצמיחה העסקית האדירה, תעשיית הסייבר השאירה את הנשים מאחור. איך תפעלי כדי להביא לכך שיהיו יותר נשים בעולמות הטכנולוגיים ולאפשר לנשים להוביל בתחום זה?
"אני מתכוונת להקדיש דיונים ממוקדים בנושא בנוכחות כלל משרדי הממשלה הרלוונטיים, במטרה לפקח על הנעשה לטובת קידום ילדות ונשים בתחומי הטכנולוגיה, מדעי המחשב ועוד, שבהם אנו רואים מיעוט מובהק של נשים. המטרה היא לשנות באמצעות מערכת החינוך את ההבניות החברתיות והמגדריות, שבהן הבנים מוסללים למדעי המחשב ומשם להייטק וסייבר. בנוסף, אדרוש מהרשות לחדשנות, שמשקיעה מיליארדים בעידוד תחומי ההייטק, להעניק מענקי עידוד לחברות הייטק שיכשירו ויעסיקו נשים בסייבר".
טלי רוזין, מנכ"לית עמותת "אחת מתשע": התוכנית הלאומית לגילוי מוקדם של סרטן השד, המיועדת לנשים בגיל 74-50, פועלת בארץ משנת 1995. האם לדעתך לא הגיע הזמן להוריד את גיל המינימום ולהעלות את רף המקסימום אל מעבר לגיל 74?
"לצערנו, יש עוד דרך ארוכה לשוויון ולקידום בריאות לנשים. אחד הנושאים שמונחים על שולחני הוא העלאת המודעות לסרטן על סוגיו, הרחבת הסיוע לנשים הזקוקות לטיפולי פוריות ועוד. בקרוב אקיים דיון בנושא, כי כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו".
