מרים קריכלי (36) מחולון, עורכת דין בתחום המסחרי ושוק ההון, עובדת במשרד שבלת ושות', נשואה ואם לשניים (חמש, חודש). היא נולדה באוקראינה. בגיל ארבע התגרשו הוריה והיא עקרה עם אביה למוסקבה, שם גדלה אצל סבה וסבתה. אחותה גדלה עם אמה ושתיהן מתגוררות כיום בקנדה.
עורכת דין מגיל צעיר: "סבתא שלי עבדה 40 שנה במערכת המשפט הציבורית ברוסיה. לפעמים היא לקחה אותי לעבודה והסתירה אותי מתחת לשולחן, כי אסור היה להביא ילדים. גדלתי לתוך העולם המשפטי ותמיד ידעתי שאהיה עורכת דין. בשנה האחרונה של התיכון למדתי כמו מטורפת כדי להתקבל למשפטים באוניברסיטת מוסקבה, שנחשבת הכי טובה ברוסיה".
הטריגר לעלייה: "אחרי שעבדתי שנה במקצוע, נסעתי עם חברים לטיול בן עשרה ימים בישראל. כשהגענו לכותל וראיתי כל כך הרבה אנשים מתפללים ביחד, הרגשתי שאני חלק מהחיבור ההיסטורי למקום הזה והתרגשתי מאוד. לא הייתה לי תחושה כזו בחיים. חזרתי לרוסיה וקניתי ספר היסטוריה של ישראל. כשסיפרתי לאמא שלי שהיה מדהים, היא אמרה: 'נו, אז תעלי!', וחשבתי שכדאי לנסות. דרך הסוכנות היהודית הצטרפתי ל'תגלית'. כשביקרתי במקומות עתיקים כמו יפו, עכו וצפת, פשוט התאהבתי. אחרי שנה וחצי עליתי לארץ".
"נסעתי ברכבת מתל־אביב לחיפה, בשירותים לחצתי על הכפתור ובדיוק באותו רגע התחילה אזעקה! תפסתי סדרן ואמרתי לו: 'האזעקה, אני עשיתי את זה! זו אני!'. והוא ענה: 'גברת, תירגעי, זו לא את, זה החמאס'"
ההתאקלמות: "בגיל 27 עליתי ארצה לבד. למרות שניסיתי ללמוד קצת עברית ברוסיה, ידעתי להגיד רק 'שלום'. הלכתי ישר לאולפן בחיפה והשקעתי את כל הזמן שלי בלימודים, כי ידעתי שאני חייבת שפה כדי להצליח במקצוע שלי. בסיום האולפן נבחרתי כמצטיינת והציעו לי עבודה ברשות לקליטת עלייה בחיפה".
פדיחות: "שלושה חודשים אחרי שעליתי היה מבצע 'צוק איתן'. כשנסעתי ברכבת מתל־אביב לחיפה, הלכתי לשירותים. היה שם כפתור שלידו היה כתוב משהו בצבע אדום. לחצתי על הכפתור ובדיוק באותו רגע התחילה אזעקה! יצאתי מהשירותים, ראיתי אנשים מתכופפים מתחת לחלונות וחשבתי שאני הפעלתי את האזעקה! תפסתי סדרן ואמרתי לו: 'האזעקה, אני עשיתי את זה! זו אני!'. והוא ענה: 'גברת, תירגעי, זו לא את, זה החמאס'.
"היה גם משהו מביך בעבודה: פעם שאלתי מישהי בטלפון: 'מה שם המשפחה שלך?', והיא ענתה: 'יום טוב'. עניתי: 'גם לך, ומה שם המשפחה?', והיא שוב ענתה: 'יום טוב'. בשלב הזה היא קצת התעצבנה ואני התנצלתי".
זוגיות: "בערב אופרה הכרתי את בן זוגי, שהוא זמר אופרה, ואחרי שנה עברתי לגור איתו בחולון. כשהחלטנו להתחתן, קולגה אמרה לי: 'עכשיו את כבר לא אומרת החבר שלי, אלא ארוסי', ועניתי לה: 'הוא לא רוסי, הוא גיאורגי'. בתחילת 2017 התחתנו".
קריירה: "אחרי שסיימתי את כל הקורסים הנדרשים לקבלת רישיון ישראלי, עשיתי התמחות ולמדתי לבחינות הלשכה. בהמשך עשיתי תואר שני במשפט מסחרי באוניברסיטת תל־אביב. בגלל שאני יודעת כמה מורכב תהליך השגת רישיון עריכת דין ישראלי, הקמתי קבוצת פייסבוק לעולים עורכי דין, כדי לתמוך בהם ולשתף מידע. המטרה שלי היא שאף עולה לא יוותר על המקצוע שלו. במקביל אני מלמדת משפטים בחברה פרטית ומעורבת בהצעת חוק שהגיש ח"כ זאב אלקין: כיום לשכת עורכי הדין לא מכירה בעורך דין שלא היה לו רישיון בארץ המוצא. ברוסיה, למשל, רישיון הוא חובה רק בדין פלילי, ואני פועלת לשינוי החוק הזה".
היום: "עד עכשיו אני לא מבינה איך היה לי אומץ לעזוב משפחה, חברים, קריירה ומעמד ולבוא לארץ. ברוסיה יכולתי להתקדם יותר בקלות, אבל אולי לא הייתי מאושרת כמו פה. אני מרגישה ששומעים אותי, שאני יכולה להשפיע, ושאם אשקיע מאמצים, אוכל להגיע לאן שאני רוצה".
איזה הרגל רוסי כדאי לישראלים לאמץ?
"לדבר יותר בשקט ולא לצעוק".
למה את הכי מתגעגעת ברוסיה?
"לשלג".
לְמה לא תצליחי להתרגל?
"לעובדה שאנשים שעולים לתחבורה הציבורית לא נותנים לאנשים לרדת קודם".
מה המקום האהוב עלייך בארץ?
"העיר העתיקה בירושלים".
