לרובנו יש צרכים זהים: להרגיש משמעותיות, מוערכות, חזקות, בעלות יכולת לנהל את חיינו. אבל יש גם רגעים שבהם אנחנו זקוקות להרפות, להרגיש קטנות מול משהו גדול מאיתנו - איתני הטבע, אמנות טובה, אפילו הילדים שלנו. לכאורה מדובר במצבים מנוגדים. בפועל, טוענים הפסיכולוגים ארי קרוגלנסקי וסופיה מוסקאלנקו, מדובר בצרכים שמשלימים זה את זה, והיכולת לנוע ביניהם באופן דינמי וחופשי עשויה להיות חיונית לחיים מאוזנים ומלאים יותר.
בספרם המרתק שיצא לאור לאחרונה, Feeling Big, Feeling Small: The Human Yearning for Significance and Wonder, הם מכנים את שני הקטבים האלה Bigness (תחושת גדלות): המצב האנושי שמתדלק אמביציה, תחרותיות, הישגים ותחושת שליטה ו־Smallness (תחושת קטנות): המצב האנושי שמתדלק חיבור, השתאות (Awe) ופרספקטיבה. אף אחד מהמצבים אינו טוב או רע בפני עצמו: שניהם יכולים להעניק לנו משמעות ולחזק אותנו אבל גם לגבות מאיתנו מחיר.
Bigness בצורתו החיובית גורם לנו להרגיש טוב שהשגנו מה שרצינו, שהתקדמנו לעבר היעדים שלנו, אבל יש לו גם מחיר של מרדף בלתי פוסק ושל שליטת יתר, גם על חשבון האחר. Smallness בצורתו החיובית גורם לנו להרגיש טוב כשאנו חלק ממכלול גדול הרבה יותר מאיתנו, אבל יכול גם לגרום לנו להרגיש רע אם הוא מוביל לתחושת חולשה, חוסר חשיבות או השפלה. היכולת הטבעית שלנו לנוע בין הקטבים האלה, על נדנדה דמיונית שאנו יכולים לבחור היכן לשבת בה, נפגעת בחיים המודרניים הלחוצים והדינמיים שמתעדפים את ה־Bigness באופן מוגזם וגורמים למחסור כרוני ב־Smallness. כאן, לדברי שני מחברי הספר, מתחילות הבעיות בכל תחומי החיים.
קרוגלנסקי, בן 86, יליד פולין שגדל בישראל, הוא פרופסור מחקר באוניברסיטת מרילנד בארצות הברית וחוקר כבר יותר מחמישה עשורים נושאים כמו משמעות, מוטיבציה ורדיקליזציה. מוסקאלנקו, בת 50, היא פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת לטביה וחוקרת גם היא רדיקליזציה וקיצוניות. לאורך הספר הם בוחנים על סמך מחקריהם ומחקרי עמיתים את חשיבות החזרת התנודתיות לחיינו, את הצורך בשני הקטבים להעצמת היצירתיות (Bigness נותן אמביציה אבל ה־Smallness את ההשראה), כיצד הפרעות מנטליות משקפות עיוותים בנדנדה, ואפילו כיצד תנועות רדיקליות יכולות לייצר Smallness מזויף ומסוכן שעלול למשוך אנשים למצבים קיצוניים. "בספר אנחנו רוצים להזמין את הקוראים לשחרר את הנדנדה שקפאה במקום אחד ולזהות את המשחק הפנימי כפעימת הלב של המשמעות", הם אומרים.
אהבה רומנטית: נדנדה של תחושות
הבנת הדינמיקה במעברים בין Bigness ל־Smallness יכולה לעזור לנו להבין גם את התפתחות היחסים הרומנטיים בין בני זוג ומערכת היחסים לאורך השנים. מה גורם לנו להתאהב, שואלים החוקרים ומוצאים במחקריהם שני כוחות מרכזיים: אנחנו מתאהבים במישהו שאת איכותו אנו מעריצים ואז חשים ב־Smallness אל מול גדלותו, אבל לצד זאת חייבים גם להרגיש הערכה מצד מושא האהבה שלנו ולהרגיש אז את שיא ה־Bigness שלנו. שני הכוחות האלה גורמים לנו להרגיש משמעותיים - גם בתחושה שאנו חשובים למישהו אחר וגם בתחושה שאנו יוצאים מעצמנו ומצליחים לראות את האדם שמולנו במלוא משמעותו.
ולמה ניצוץ ההתאהבות מתפוגג עם השנים? כי עם הזמן אנו מתרגלים אפילו לדברים הכי נהדרים אצל בן הזוג. הכול צפוי יותר והמגבלות ניכרות יותר. כשה־Bigness של בן הזוג מתחיל לרדת, קשה יותר גם להרגיש את ה־Smallness שלנו מולו. אבל יש גם תקווה. המחקרים מראים כי זוגות שממשיכים להתנסות בדברים חדשים ומרגשים יחד או לומדים דברים חדשים באופן עצמאי אך משתפים את בן או בת הזוג, מדווחים על שביעות רצון גבוהה יותר וגם על יותר תשוקה. ה־Smallness הראשוני של ההתפעמות נוכח בן הזוג מתחלף ב־Smallness של קשר בטוח שמביא איתו תחושת יציבות לאורך זמן.
דרך נוספת שמאזנת את מערך היחסים לאורך זמן היא מציאת התחומים השונים בחיים שבהם לכל בן זוג יש יתרון על בסיס כישורים טבעיים ויכולות נרכשות, תוך כבוד והערכה ל־Bigness ול־Smallness של כל אחד.
"ביחסים ארוכי טווח חשוב לשותפים לשמור במודעות את איכות ה־Bigness וה־Smallness", כותבים מחברי הספר. "ההרגשה שאנחנו קטנים יכולה להיות טובה בהיבט של להיות מאוהבים עמוקות, אבל גם יכולה להיות רעה בהיבט של תחושת השפלה ובושה. הגשת קפה לבן הזוג במיטה יכולה לגרום לו להרגיש 'קטן ואהוב' ולכם להרגיש 'גדולים וטובים'. אבל אם ננדנד לו להרים את הגרביים שזרק על הרצפה או נפציר שיֵרד במשקל, הוא עלול להרגיש 'קטן ומבויש' גם אם אתם מרגישים גדולים ובשליטה באותו רגע".
אהבה הורית: התכווצות מול התרחבות
הורות טובה, מציעים החוקרים, היא למעשה אמנות של שינוי גודל. אהבה בין הורה לילד מתחילה בחוסר איזון עצום, שמקורו ביולוגי. ההורה הוא חזות הכול עבור התינוק - מקור לחום, לאוכל, לביטחון ומשמעות. התינוק קטן במונחים פיזיים אך גם נותן להורה משמעות וכוח. בשנים הראשונות שולט ה־Bigness של ההורה: אנחנו מחזיקים אותך, יודעים מה אתה צריך, אחראים עליך. אבל ככל שהילד גדל, ההורה צריך לדעת להקטין את עצמו במובן הבריא: אני לא אחליט במקומך הכול, אני לא יכולה למנוע ממך תסכול, אתה נפרד ממני וצריך לפתח יכולת משלך.
"ההורות המודרנית משקיעה מאמץ נכבד במינימיזציה של חשיפת הילדים לתסכול, לכישלון ולסיכון", מסבירים החוקרים. "הרבה חוויות רגילות של Smallness, כמו ללכת לאיבוד, להיכשל בפני כולם, להשתעמם, מופחתות שיטתית ונמנעות מילדים. יש לזה השלכות, כי Bigness אמיתי נובע גם מ־Smallness - הילד מתחרה ומתאמץ, לעתים נופל ואז קם וממשיך. האהבה ההורית של השנים הראשונות חייבת להתפתח. עם הזמן ההורה חייב לסגת ולתת לילד לגדול לא רק פיזית אלא גם פסיכולוגית".
המטרה היא לא להימנע מהגנה הורית, מסבירים מחברי הספר, אלא להגדיר אותה מחדש. למשל, לאפשר חופש גדול יותר לילדים ללא בקרה הורית תמידית, כדי להגביר את תחושת המסוגלות שלהם. אפשר גם לצמצם או להפסיק את החשיפה למדיה החברתית ולקדם פעילויות משותפות, הכול כדי להגדיל את הסבירות שילדים ייחשפו לתסכול ולכישלון וילמדו להחלים מהם.
"הקושי של התהליך הזה הוא רגשי כמו גם התפתחותי. כשאנחנו רואים את הילד שלנו מתרחק, בוחר בחירות עצמאיות שמוציאות אותנו מהתמונה, אוהב אחרים, זה יכול להרגיש כחזרה ל־Smallness, אבל זה לא כישלון אלא צניעות שפירושה לתת מקום לאחר לגדול מעבר לנו. אהבה הורית בריאה היא בעצם דינמיות של כיווץ והתרחבות. ברגעים של הגנה או לימוד, ההורה דורש מחדש Bigness. ברגעים של הקשבה, סליחה או שחרור, ההורה חוזר ל־Smallness".
תפקידים מגדריים: יותר גמישות, פחות קיבעון
מיצובים מגדריים מסורתיים קיבעו מציאות: גברים תומרצו להשיג Bigness - שליטה, כבוד, משאבים וכוח; נשים תומרצו להשיג Smallness - להכיל רגשית, לקנן, לשמר. כשהציפיות מתאימות למצב האישי, המצב טבעי ומרגיע, אבל כשהדרישות החיצוניות משתנות, המיצובים האלה כבר לא מתאימים. בחברה המודרנית, אומרים החוקרים, כוח פיזי כבר לא מרכזי להישרדות כלכלית ואין צורך להפריד בין הצורך להתפרנס ובין הצורך לטפל. הבעיה היא שגם כיום נשים רבות מחזיקות ב־Bigness מקצועי, אבל עדיין מצופה מהן לספק Smallness בזוגיות ובמשפחה. מה הפתרון? לדברי החוקרים "צריך לגלות יותר גמישות ולשחרר את הציפיות המושרשות. כשגם גברים וגם נשים יורשו להגיע לטווח מלא של Bigness ו־Smallness אנושי, יחסים ייעשו יציבים יותר וכל אינדיבידואל ירגיש מסופק יותר.
דרך נוספת, פיזית לגמרי - בניית שרירים, למשל, על ידי הרמת משקולות. מחקר מראה שעם הזמן נשים שמרימות משקולות מפתחות יותר הערכה עצמית, סיפוק ומסוגלות. הן גדלות לא רק פיזית אלא גם פסיכולוגית. האתגר לגברים בו־זמנית הוא להיות מסוגל ליותר Smallness".
4 שאלות שכדאי לשאול את עצמך בסיטואציה משמעותית
- האם אני מנסה להרגיש גדולה עכשיו? להוכיח, לנצח, לשלוט, לקבל הכרה?
- האם אני מסוגלת להרגיש קטנה בלי להרגיש חסרת ערך? להקשיב, ללמוד, להתפעל, לא לדעת?
- האם אני תקועה באחד הצדדים?
- מה הסיטואציה דורשת ממני עכשיו, Smallness או Bigness?
2 שאלות שכדאי לשאול את עצמך בסוף כל יום
- איפה היום הרגשתי שאני משמעותית, מסוגלת או משפיעה?
- איפה היום הצלחתי להתפעל, להקשיב, ללמוד או להכיר בכך שאני חלק ממשהו גדול ממני?
אם על אחת התשובות אין לך אף פעם דרך לענות, ייתכן שיש אצלך חוסר איזון שכדאי לשים לב אליו.
10 צעדים לאזן בין תחושת גדלות לקטנות
- בני תחושת ערך שאינה תלויה רק בהישגים. הישגים נותנים Bigness, אבל אם הערך העצמי תלוי רק בהם, כל כישלון מרגיש כמו התרסקות. חשוב שיהיה לך מקור נוסף לערך.
- תרגלי Smallness. צאי לטבע, הקשיבי למוזיקה, למדי משהו שאת לא יודעת, התבונני בשמיים, צרי לעצמך חוויות של התפעמות (Awe) שיזכירו לך שאת חלק ממשהו גדול יותר.
- אל תנסי תמיד להיות האדם הכי חשוב בחדר. לפעמים הדרך להיות משמעותית יותר היא דווקא לתת לאחרים מקום. Smallness יכול להפוך אותך למנהיגה טובה יותר.
- מרגישה שמזלזלים בך? עצרי לפני שאת מגיבה. פגיעה בתחושת המשמעות יכולה להפעיל צורך "להוכיח מי אני". שאלי את עצמך: "אני באמת צריכה לפתור את הבעיה, או שאני רק מנסה להחזיר לעצמי את תחושת החשיבות?".
- שאפי לגדול, אבל לא בכל מחיר. שאפתנות היא לא הבעיה. הבעיה מתחילה כשהצורך להיות "גדול" נעשה אינסופי: עוד כסף, עוד סטטוס, עוד הכרה, עוד ניצחון.
- במערכות יחסים תהיי משמעותית, אבל גם פתוחה להשפעה. Bigness אומר: "אני רוצה להיות חשוב לך". Smallness אומר: "אני מוכן לראות אותך, ללמוד ממך ולהכיר בכך שאת לא תמיד צודקת".
- כישלון לא חייב להיהפך ל־Smallness רעיל. כישלון לא אומר שאת קטנה או חסרת ערך. אפשר להכיר במגבלה בלי להפוך אותה לזהות שלך.
- חפשי מטרות שמחברות את שני הקטבים. המטרות החזקות ביותר הן אלה שנותנות לך תחושת משמעות והשפעה (Bigness) ובו בזמן משרתות משהו מעבר לאגו האישי (Smallness).
- שימי לב לאנשים שמנסים "להרגיש גדולים" דרך אידיאולוגיה או קבוצה. הצורך במשמעות יכול להיות מנוצל לרעה על ידי קבוצות רדיקליות שמציעות לאדם זהות, חשיבות ושליחות ומנצלות את רצונו להיות חלק מקבוצה.
- המטרה היא לא לבחור צד אלא לדעת לעבור ביניהם. לפעמים צריך להגיד "אני מסוגלת" ולפעמים צריך להגיד: "אני לא יודעת". הבשלות היא היכולת לעשות את שניהם - אל תנסי להיות תמיד גדולה ואל תפחדי להיות קטנה. למדי לנוע בין המצבים.
