שחר טבוך: בן 26, שחקן, זמר ויוצר, שיחק ב"שבאבניקים" ובסרט "הולה צ'או". לאחרונה יצא אלבומו השני, "תעני דחוף". בימים אלה נמצא בחזרות לפסטיגל שבו ישתתף זו הפעם השלישית. באוגוסט האחרון נישא לבן זוגו, המפיק המוזיקלי אמיר אהרון. מתגורר ברמת גן.
אתי טבוך: בת 55, מנהלת חשבונות ראשית בפירמת עורכי הדין הבריטית אשרסון. גרושה, אם לשניים (שחר ואחיו יובל), מתגוררת ברמת גן.
שחר ואתי טבוך על הקשר המיוחד ביניהם
קשר מיוחד: טבוך מרבה לדבר על הקשר הקרוב עם אמו. אחרי שיצא מהארון היא החלה להתנדב בתהל"ה ולסייע להורים של להט"בים. הקשר ביניהם נכנס גם למוזיקה שלו: ב־2025 הוציא את השיר "מאמא", שלדבריו הוא מכתב הודיה לאמו האהובה.
אתי, איזה ילד שחר היה?
"ילד מאוד־מאוד שמח. תזזיתי, אבל בקטע טוב, יצירתי וצבעוני. הוא רקד מגיל חמש, ובבית הספר היסודי הקים להקה עם חברים והיה הסולן".
חשבת שהוא יגיע לעולם הבמה?
"כן. קשה לי להגיד את זה כי זה נשמע לא צנוע, אבל תמיד האמנתי שהוא יהיה משהו גדול בתחום האמנות, ואני גאה בו כי הוא השיג הכול לגמרי לבד. אני לא עשיתי כלום. רק רשמתי אותו למה שהוא ביקש".
שחר: "אל תגידי שלא עשית כלום. בכל חוג שהייתי בו היא חיכתה שעות בחוץ. היא הייתה צריכה לעבור הרבה מחסומים, בתוך המשפחה ומחוץ למשפחה, כדי שאני אגיע למקומות שהגעתי אליהם".
אתי: "קשה לי לקבל את העובדה שהוא דתי. אני עושה הכול כדי לא לאבד אותו - כשהוא בא לשבת אני מכינה פלטה ומים חמים לקפה, אבל בפנים, בהוויה שלי, אני עדיין לא שם"
שחר יצא מהארון בגיל 14. מתי הבנת שהוא הומו?
"מגיל צעיר. הוא רקד מחול עם 30 בנות ושיגע אותי לקנות לו בובות בראץ. את ימי ההולדת שלו חגג רק עם בנות. זרמתי איתו, ועדיין, אמרתי לעצמי: אולי אני טועה? כשהוא סיפר לי, הפחד היה גדול כי ידעתי שזה יביא איתו המון אתגרים. חששתי איך הסביבה תגיב וזה הדאיג אותי".
הוא סיפר בראיונות שסבל מבריונות.
"וזה כואב לי אפילו כשאת מדברת על זה עכשיו. כשהוא סיפר לי, לא בכיתי, כי הייתי צריכה להיות חזקה בשבילו, אבל עכשיו אני בוכה".
הוא גם אמר שדווקא כשהתחיל לשמור שבת היה לך קשה יותר מאשר כשיצא מהארון. למה?
"זה נכון. תמיד היה לי קונפליקט עם אלוהים. אני בן אדם שמתעסק בדברים אנליטיים, אז אני צריכה משהו מוחשי. גם לא באתי מבית דתי. שחר מתחזק, זה תהליך שנמשך כבר יותר משבע שנים, וחששתי שזה יגיע לקיצון. בגלל זה אני אפילו אומרת תודה על זה שיש לי ילד הומו. כי זה לא יאפשר לו להיטמע באיזה זרם חרדי קיצוני".
שחר, איזו תכונה הכי בולטת קיבלת מאמא?
"פרפקציוניזם ועבודה קשה. ראיתי אותה עובדת קשה כדי להשיג את הדברים שחשובים לה. ממנה למדתי להיות הארד־וורקר".
אתי, על מה את אומרת "את זה בוודאות שחר לא קיבל ממני"?
"על הבלגן והפיזור. אין יום שעובר בלי שהוא מאבד או שוכח משהו. פעם התקשר אליי מישהו ואמר: 'אני בדרך אלייך, תכיני 80 שקל מזומן. אני נהג המונית ששחר שכח עכשיו אצלו את הלפטופ'. כשהוא היה ילד והייתי אומרת לו: 'תראה איך החדר שלך נראה', הוא היה עונה בהומור: 'עוד לא הבנת? אי אפשר להיות מושלם בהכול'".
שחר, איזו אמא היא הייתה בילדותך?
"מושלמת. ידעה עליי דברים שהורה לא אמור לדעת על הילד שלו, אפילו על הנשיקה הראשונה שלי. היא מאוד אנליטית, אני מאוד רוחני, אז היא מקרקעת אותי ונותנת לי את הקונטרה שאני צריך. גם היום, על כל דבר קטן שקורה לי בפן הרומנטי, בעבודה, כל פיפס קטן - היא יודעת. אם אני נושם והיא לא מודעת לנשימה הזאת, זה ממש מוזר".
אתי, מה עבר לך בראש כשראית את הילד שלך עומד מתחת לחופה עם הגבר שהוא אוהב?
"גאווה אדירה. אני שמחה כל כך בשבילו שהוא מצא אהבה גדולה".
שחר כבר סיפר שהוא חוסך כסף כדי להפוך לאבא. עד כמה את רוצה להיות סבתא?
"אני רוצה, אבל אפשר לחכות שנתיים־שלוש. אני רוצה להגיע לזה קצת יותר פנויה בחיים. אבל זו החלטה שלו, וברגע שיהיו ילדים, ברור שאהיה מסורה לעניין הזה פול גז. כבר כשהוא היה בן 15 אמרתי לו: 'גיי, שמיי, העיקר שתביא לי נכד'".
שחר: "אמא שלי מנהלת לי את חשבונות הבנק, קובעת לי תורים בקופת חולים, מבשלת לי. בגלל שאין לי רישיון, הרבה פעמים היא גם מסיעה אותי"
שחר, מה היא עדיין עושה בשבילך שאתה בהחלט מסוגל לעשות לבד?
"מנהלת לי את חשבונות הבנק, קובעת לי תורים בקופת חולים, מבשלת לי. בגלל שאין לי רישיון, הרבה פעמים היא גם מסיעה אותי. היא חושבת שאני בן 13 וחצי. היא מזכירה לי להגיע בזמן, לאסוף את הדברים שלי, שואלת אם אכלתי".
כמה פעמים ביום אתם מדברים?
אתי: "חמש פעמים ביום בממוצע. אם הוא לא מתקשר, חבל לו על הזמן".
שחר: "היא אומרת: 'למה אתה לא מתקשר? אתה לא אוהב אותי יותר??'".
מתי בפעם האחרונה רבתם?
שחר: "ממש עכשיו. אמא הרגישה שאחרי החתונה אני כבר פחות מדבר איתה, והיא צודקת. הייתי באינטנסיביות עם כל העולם ואשתו, ואחרי פיק כל כך גדול אתה צריך רגע להחזיר אוויר ולמלא את הבטרייה. אבל ברור שאמא היא הראשונה. לאמא יש בטרייה נפרדת".
אתי: "שחר יצא לראשונה מהבית לפני החתונה. במשך שנים יש לך בבית ילד שעושה קולות של עשרה ילדים, ויש לך ילד שלא שומעים אותו - אחיו אנליטי, כמוני, הוא בחדר עם שוק ההון והמניות שלו, והולך עכשיו לראיית חשבון. אז כשהילד שעושה את כל הרעש יוצא מהבית, פתאום יש שקט. קשה לי".
שחר, מה העצה הכי טובה שקיבלת מאמא?
"'העיקר ליהנות'. גם אם זה אודישן גורלי, הופעה גדולה, היא תמיד אומרת: 'תבוא ליהנות'".
על מה אתם צריכים לבקש סליחה אחד מהשני?
שחר: "על זה שלא הערכתי אותה מספיק כשהייתי צעיר. אמא עבדה בשלוש עבודות ובמקביל העמידה כל יום סירים. בגלל שגדלתי לתוך זה, לפעמים זה היה לי מובן מאליו, וזה לא. אני גם מבקש סליחה על זה שלמרות שאני אומר לה המון שאני אוהב אותה, אני לא מראה את זה מספיק. ואני לא מבקר מספיק".
אתי, על מה את מבקשת סליחה?
"על זה שקשה לי לקבל את העובדה שהוא דתי. אני כן מקבלת את זה במעשים. אני עושה הכול כדי לא לאבד אותו: כשהוא בא לשבת אני מכינה לו את הבית, את האוכל, את הפלטה, את המים החמים לקפה. אבל בפנים, בהוויה שלי, אני עוד לא שם. אני עדיין בקונפליקט, ועל זה אני מבקשת ממנו סליחה".
שחר: "חיים שלי, אמא, אין לך על מה להתנצל. זה כל היופי באמונה. מבחינתי אמונה היא גם המאבק הזה. זה לא כשהכול ברור לך. את מדהימה ואני אוהב אותך, ואין לך על מה להצטער בכלל".
פורסם לראשונה: 23:45, 17.09.26
