לפני חמש שנים, כשהייתה בת 29, בילתה מור ברמוחה, מפיקת אירועים, עם כמה חברים בכנרת. מזג האוויר היה סתווי, אבל מור הרגישה אחרת לגמרי.
"בכלל לא היה שיא החום", היא משחזרת. "הייתה אפילו רוח קרירה, אבל אני הזעתי מאוד. חבר קרוב שלמד רפואה סינית שאל אותי, 'מה יש לך?'. עניתי לו, 'לא יודעת, חם לי'. הוא אמר: 'נראה לי שיש לך גל חום, איך המחזור שלך?'. עניתי: 'לא סדיר במיוחד'. הוא המליץ שאגש לבדוק את זה. כך הגעתי לגינקולוג".
ומה הגינקולוג עשה?
"תיארתי לו את התסמינים שאני חווה. הוא שלח אותי לבדיקות דם ופרופיל הורמונלי, ואני הבעתי חשש שאולי משהו בגוף שלי משתבש ושאולי כדאי שאקפיא ביציות. כשחזרתי אליו, ישבתי במתח. הוא פתח את התוצאות, בדק אותי גם גופנית, ואמר לי: 'אני לא יודע על מה את מדברת, אין לך ביציות להקפיא'".
כך, בגיל 29, מור ברמוחה גילתה שהיא כבר עמוק בתוך גיל המעבר, ושהגוף שלה סיים את תפקידו האבולוציוני לייצר חיים. "הייתי בהלם מוחלט", היא משחזרת. "בכל פעם שאני נזכרת ברגע ההוא, אני נחנקת, זה גומר אותי. הרגשתי שהעולם נפל, ראיתי רק שחור מול העיניים. מבחינתי מה שהרופא ההוא אמר היה שלעולם לא אהיה אמא. יצאתי מהקליניקה שלו לאוטו, התיישבתי ובכיתי כמה שעות בלי לעצור. חברות התקשרו אליי, כי ידעו שאני אצל רופא ורצו לשמוע מה הוא אמר. לא עניתי לטלפונים, לא הצלחתי לדבר מרוב כאב. בסופו של דבר, כתבתי לקבוצת החברות: 'אהבתי אתכן, אין לי מה לחיות יותר'. זה באמת מה שהרגשתי. איך יכול להיות שדווקא אני, שהייתי בנעוריי הבייביסיטר של כל העיר (הוד השרון); דווקא לי, שאני הכי אימהית וכל התינוקות של החברות שלי, אלה שהתחתנו מוקדם וכבר עשו ילדים, מרגישים הכי בנוח אצלי בידיים, דווקא אני לא יכולה להיות אמא? הלב שלי היה מרוסק".
מה היה השלב הבא לאחר שעיכלת את הבשורה?
"נכנסתי לדירה השכורה שלי בהוד השרון ופשוט שקעתי בדיכאון. לא הסכמתי לראות אף אחד, לא פגשתי חברות ולא הסכמתי לצאת מהבית. היו לי מחשבות קיומיות ממש, 'מי ירצה אותי אם אין לי מה לתת לו? מי אני, אם לא אוכל להיות אמא? מה הטעם בכלל להמשיך לחיות?'.
"עבדתי רק על הפקות שכבר הייתי מחויבת אליהן. במשך שלושה חודשים החזקתי את הסוד ביני ובין שלוש חברות קרובות. לא יכולתי לספר להורים שלי, חששתי לאכזב את אמא, המחשבה שהיא לא תהיה סבתא, זה הכי גמר אותי. אני הבכורה במשפחה, גם הנכדה הבכורה במשפחה, כל העיניים עליי, ואני גם בלי זוגיות, גם אחרונה מהחברות שלי שעוד לא התחתנה, איך אני אשבור לאמא את הלב?".
איך בסופו של דבר סיפרת לאמא?
"הגעתי לבקר את ההורים, היינו שתינו במטבח, בישלנו משהו, ואמרתי לה, 'הייתי אצל הרופא והוא אמר שאין לי ביציות'. היא שאלה: 'מה זאת אומרת?'. עניתי: 'אין לי, אין לי אפילו אחת להקפיא'. היא הסתכלה עליי ואמרה לי: 'אוקיי, ומה הוא רוצה? מה הוא אמר שאפשר לעשות עם זה?'. הסברתי לה שאין מה לעשות, שאוכל להיכנס להיריון רק עם תרומת ביצית ותרומת זרע.
"אמא שלי מאוד משימתית. היא החליטה שנלך לעוד רופא, ואכן הלכנו לעוד רופא ועוד רופא ועוד רופא. עברנו לפחות חמישה רופאים, כי היא לא האמינה שזה הגיוני. האמת היא שאף אחד מאיתנו לא הבין בכלל איך זה יכול להיות".
מחזור לא סדיר בגיל 27
תקציר הפרקים הקודמים: מור ברמוחה גדלה בהוד השרון, בתם הבכורה מבין שניים של עדי, חברת מועצת העיר בהוד השרון וסמנכ"לית כספים בחברת אבטחה, ושל ויקטור, בעלים ומנהל חברת שיווק ירקות קלופים. בחטיבת הביניים, היא מגלה, עברה חרם חברתי קצר שהותיר בה חותם עד סוף התיכון. בצבא שירתה במשרד ראש הממשלה. לאחר השחרור למדה תואר ראשון בפרסום ותקשורת שיווקית בקריה האקדמית אונו ועבדה במשרדי פרסום עם לקוחות כמו שופרסל, תנובה וארקיע. בגיל 27, רגע לפני שפרצה הקורונה, פתחה עסק עצמאי להפקות אירועים והצליחה לשרוד את התקופה של הסגרים. כיום היא מפיקה אירועי השקה בוטיקיים למותגים כמו שופרסל, תמי 4, וולט ו־Fox לצד אירועים גדולים כגון פסטיבלי בירה וחגיגות יום העצמאות בכפר יונה, בלוד, ביפו ובנתניה.
במבט לאחור, היא זוכרת שכבר בגיל 27 החל המחזור החודשי שלה להיות לא סדיר, אך בתוך העיסוקים והיומיום לא ממש התפנתה לבדוק את הדברים. ואז היה הרגע ההוא בכנרת, שאחריו נבדקה וגילתה שהאפשרות היחידה עבורה היא תרומת ביצית.
בגיל 32 הגיעה אל פרופ' יעקב (ג'קי) אשכנזי, שאישר כי מדובר בגיל מעבר מוקדם (Early Menopause), שנחת עליה כ־20 שנה לפני הגיל הצפוי, בלי שנמצא הסבר רפואי חד־משמעי לתופעה.
"פרופ' אשכנזי היה האחרון בשרשרת הרופאים שעברתי", היא מספרת. "הרופא הראשון השליך עליי את הבשורה הקשה בצורה מאוד קרה ומכאנית. אתה רואה אישה צעירה לבד, שהגיעה בלי ליווי, איך אתה אומר לה דבר כזה? זו הייתה חוויה קשה מאוד. אחריו הלכתי לעוד כמה רופאים שאמרו אותו דבר, רק במילים יפות ועדינות מאוד, שהסבירו גם למה זה יכול לקרות".
"ההפריה התבצעה בחו"ל עם זרע ישראלי, יצא מספר יפה של עוברים שנשלחו לארץ, ואחד מהם הוחזר אליי. חיפשתי גנטיקה מהצבעים שלי, לא בלונדיני ועיניים כחולות, כדי שלא אצטרך להסביר את עצמי כל הזמן"
למה, בעצם?
"ההסבר יכול לנוע על טווח רחב: החל באנדומטריוזיס, דרך שחלות פוליציסטיות ועד כל מיני מחלות גנטיות שונות ומשונות. עשיתי את כל הבדיקות ונמצאתי שלילית להכול. כל הרופאים הרימו ידיים. כשהגעתי לג'קי, שהיה מאוד רגיש, הוא לחץ לי את היד ואמר לי: 'טוב שהגעת, את בדד־אנד, את לא צריכה לעבור שום טיפול הורמונלי, אין לך מה לנסות בכלל, אבל אנחנו הולכים לעשות ילדים ביחד'. וכך הבנתי שאני צריכה לשחרר את הציפייה והמחשבה שהילדים שלי יהיו שלי מבחינה גנטית".
היו רופאים שניסו לתת לך הורמונים כדי לייצר ביוץ?
"היה רופא אחד שעשה את זה וגם הוא אמר, 'תשמעי, אין לי איך לעזור לך'. לקח לי איזה שלוש שנים לעכל את זה, לעבד, לשבת שבעה על הילדים שלא יהיו לי, להיות באבל רגע על מה שלא יקרה".
איך מסבירים ברפואה את מה שקרה לך?
"זו שאלה טובה, אני עדיין בודקת את זה בעצמי, עדיין מנסה להבין את התשובה. אני חושבת שזה שילוב של כמה גורמים, ולדעתי זה גם משהו שילך ויהיה נפוץ יותר בדור שלי ובדורות שמתחתיי אפילו יותר. אלה הקידמה, הטכנולוגיה, האוכל המתועש שאנחנו אוכלים, העובדה שעישנתי הרבה. אני הולכת לומר משהו נוסף, אולי אלה הקורונה או החיסונים. אני לא מאשימה אף אחד, אבל העובדה היא שיש משהו שהשפיע. עליתי 20 קילו תוך ארבע שנים. היום אני יודעת שזה אחד התסמינים של גיל המעבר".
בשלה כמו אבוקדו
אחרי השיחה המעודדת עם פרופ' אשכנזי, החליטה ברמוחה להרים את עצמה. "כשהוא אמר שאוכל להיות אמא, הייתי צריכה לשבור כמה תבניות: אחת, שתרומת ביצית זה לא כזה נורא - לקבל את זה שלא יהיו לי ילדים שהם שלי מבחינה גנטית. אחרי זה להבין שזה לא יקרה בתוך זוגיות, כי ראיתי שזוגיות פשוט לא מגיעה והייתי צריכה לשחרר את העניין. פתאום היו כמה חברות מסביבי שהתחילו תהליכים לבד, וקראתי לזה סימנים מהיקום שזורע לי זרעים של מחשבות בראש. פתאום נחתה עליי ההבנה שאני רוצה ילד, לא עכשיו, אתמול.
"באותה תקופה, לפני כשנה וחצי, אמא שלי אובחנה עם סרטן שד גרורתי. זה גרם לי לרצות לעצור את התהליך. אמרתי, באיזו זכות אני עכשיו הולכת ועושה את התהליך שלי, שכולו שמח, Happy, כאשר הקרקע נשמטה לנו מתחת לרגליים? אבל אמא שלי אמרה לי לא לעצור. היא בטיפולים, ואני מקווה שהמחלה תיבלם וישיגו עליה שליטה. אני רואה גם את ההתרגשות שיש לה ולאבא סביב ההיריון שלי, שממש מחיה ומבריא אותה. אני בטוחה שהבת שלי, כשתבוא, תביא איתה אור".
איך מתכוננים נפשית בגיל צעיר כל כך לתרומת זרע וביצית?
"זה גיל צעיר, אבל הרגשתי שאני כל כך מוכנה, הייתי אבוקדו בשל שצריך לצאת למסע. יתרה מזאת, כשחיפשתי בן זוג מצאתי את עצמי תמיד מחפשת את מי שיכול להיות האבא של הילדים שלי. ואז אמרתי לעצמי, רגע, אולי אני כבר לא צריכה לחפש בן זוג לפי המחשבה אם הוא מתאים להיות אבא של ילדיי, אלא אם הוא מתאים לי - אם נעים לי איתו וטוב לי איתו, ולא מתוך הלחץ להיות אמא. כשהצלחתי לשבור את התבנית הזאת של זוגיות שמובילה למשפחה, הבנתי שזה יכול להיות הפוך - קודם אעשה לעצמי משפחה, ואז בן הזוג יכול לבוא עם המשפחה שלו. הוא יכול להיות גרוש, אלמן, רווק שעשה ילד בהורות משותפת. יש היום הכול. אמרתי לעצמי, האהבה תגיע, אני בטוחה שהזוגיות תגיע, זה פשוט לא יקרה בצורה המקובלת".
מעטפת משפחתית
מרגע שקיבלה את ברכת הדרך מהוריה - "הם אמרו, 'עופי על זה, אנחנו מאחורייך'" - עברה למוד מעשי. "הבנתי שתהליך תרומת ביצית בישראל מאוד מסורבל והביורוקרטיה לוקחת זמן רב. העדפתי לקבל תרומת ביצית בחו"ל בתהליך מהיר ויעיל יותר. אני מפיקת אירועים, אוהבת יעילות".
כמה עולה תהליך כזה?
"את תרומת הזרע קיבלתי מהבנק בישראל, הייתי צריכה לשלם רק על ביצית. התהליך עלה כ־150 אלף שקל. היו לי חסכונות, סבתא נתנה כסף, ההורים נתנו, ובכנות, הכסף כל כך מתגמד לעומת מה שאני מקבלת. התהליך עצמו מהיר, מרגע שקיבלתי את ההחלטה ועד הרגע שנכנסתי להיריון, לקח שנה.
"בחרתי בחברת "אימהית" שעזרה לי בתהליך תרומת הביצית. ההפריה התבצעה בחו"ל עם זרע ישראלי, יצא מספר יפה של עוברים שנשלחו לארץ, ואחד העוברים הוחזר אליי. חיפשתי גנטיקה מהצבעים שלי, לא בלונדיני ועיניים כחולות, כדי שלא אצטרך להסביר את עצמי כל הזמן", היא צוחקת.
"כשהצלחתי לשבור את התבנית הזאת של זוגיות שמובילה למשפחה, הבנתי שזה יכול להיות הפוך - קודם אעשה לעצמי משפחה ואז בן הזוג יכול לבוא עם המשפחה שלו"
את זוכרת את רגע ההחזרה?
"כן. ההבנה הזאת שפתאום את רואה את זה ממש - את לא מורדמת. מחדירים לך את הזרע ואת הביצית עם מזרק. כשעשיתי אחרי ההחזרה הראשונה את הבדיקה וראיתי שני פסים, זה היה מבחינתי – וואו, זה קורה. התמוטטתי מהתרגשות".
איך עובר ההיריון?
"ההתחלה הייתה קצת מקרטעת, היו לי כאבים, דימומים, בחילות. עד בדיקת הדופק בשבוע השביעי היה לי איזה חודש וחצי של המתנה כדי לראות שזה באמת נקלט. ואז החלטתי ליהנות מכל רגע. הזמנתי לי שמלות ואוברולים יפים להיריון מאתרים בחו"ל כדי להרגיש טוב".
תאריך משוער ללידה: נובמבר. בינתיים חברת ההפקות שלה ממשיכה לעבוד ולספק אירועים ללקוחות והיא ממשיכה בליווי פסיכולוגי. "אני מטופלת המון שנים, תמיד מלווה אותי קואוצ'רית או פסיכולוגית. כרגע אני מכינה את עצמי גם לרגע שבו אהיה אמא יחידנית. עברתי לאחרונה לדירה חדשה עם חדר נוסף, ויש לי את המעטפת המשפחתית ותמיכה מחברות. הצלחתי לבנות שבט נשים סביבי, ויש על מי להישען. כל החברות שלי כבר אחרי ילד או שניים, ויש כאלה גם אחרי שלושה, אז ההתרגשות כרגע היא סביבי".
את עדיין יוצאת לדייטים?
"כן. כאמור, לא ויתרתי על אהבה. בתחילת ההיריון הייתי בזוגיות קצרה ונעימה שהסתיימה בטוב. באמצע ההיריון הייתה לי זוגיות עם גרוש פלוס ילד, שקיבל את הסיפור שלי ואמר, 'אנחנו נראה איך נעשה את זה ביחד'. גם הזוגיות הזו לא נמשכה, אבל בזכותו הבנתי שאני ראויה לאהבה, למרות שאין לי ביציות ואין לי דרך להביא לבן הזוג העתידי ילדים".
את כבר חושבת על היריון נוסף?
"מבחינתי בעוד שנה או שנה וחצי כבר להתחיל את התהליך הבא. אני רוצה אותם צמודים, אני אוהבת את המחשבה שיש לאחים תקשורת אחד עם השני ולא פערים גדולים מאוד. גם ברמה הפרקטית, ילדים צמודים זה אומר שלא צריך לקנות עכשיו הכול מחדש".
איזה מסר יש לך לנשים צעירות?
"תהיו קשובות לגוף שלכן. שימו לב לתסמינים של חום בלתי מוסבר, מחזור לא סדיר. אל תהיי שאננה, אל תתעלמי מהסימנים שצצים. אם אני הייתי בת 25 והייתה לי המודעות שיש לי היום, שגיל המעבר יכול ליפול עליי מוקדם מהצפוי, הייתי כנראה מספיקה לשאוב ביציות משלי. ואם הצלחתי בכתבה הזו לפקוח למישהי אחת את העיניים, אז עשיתי את שלי".
יש כמה מקרים כאלה בשנה
פרופ' יעקב (ג'קי) אשכנזי, מומחה למיילדות וגינקולוגיה, שטיפל במור ברמוחה, מסביר: "אני עוסק בבעיות פריון עשרות שנים ונתקל במקרה כמו של מור כמה פעמים בשנה", הוא אומר. "לנו, הרופאים, התופעה הזו מוכרת. ב־80%-90% מהמקרים הסיבה אינה ידועה ואנו לא יכולים לשים את האצבע על הגורמים לפגיעה מוקדמת בפריון של האישה. לפעמים אישה יכולה להידבק בווירוס שאצל מיליוני אנשים לא עושה נזק, אבל אצלה הוא יפגע בשחלה. אם היא תגיע לטיפול בזמן, היא תחבק ילד.
פרופ' יעקב (ג'קי) אשכנזיצילום: אלבום פרטי"כמובן, יש סיבות ידועות שגורמות לבעיות פריון, ולכן תמיד הבירור יתחיל בבדיקות גנטיות וחיסוניות, בדיקה של מחלת אדיסון ותפקודי יותרת הכליה. מבחינה גנטית, יש מצבים של איקס שביר שיכול לפגוע בפעילות השחלתית או תסמונת טרנר שבו כרומוזום איקס חסר, ויש עוד רצף גנים שקובעים את בריאות האישה. לפעמים זו בכלל תגובה חיסונית, למשל, נשים שיש להן בעיה בבלוטת התריס ונוצרים נוגדנים שפועלים גם נגד השחלה. גם ניתוח להסרת ציסטה יכול לפגוע בתפקוד השחלתי ומתחילות להיווצר הפרעות במחזור".
מה ההמלצה שלך לנשים?
"על פי רוב, הגוף מאותת קצת קודם, לפני שאישה מגיעה לרופא ומגלה שאין לה יותר זקיקים. אני ממליץ לנשים לשים לב להפרעות במחזור, האם הוא מזגזג, מופיע ונעלם, האם יש לה גלי חום. כשנשים לא ערות לסימנים, הן מוצאות את עצמן מול שוקת שבורה.
"אני רוצה לומר גם משהו לנשים שגילו את המצב מאוחר מדי וזקוקות לתרומת ביצית. העובר הזה יגדל ברחם שלך, הוא ניזון מכלי הדם שלך, מהשליה, יש חומרים שמתערבבים בחומר הגנטי ויש את הפן הפסיכוסומטי שבו אישה מרגישה את העובר ונוצר חיבור רגשי. כשהוא נולד היא מגדלת אותו בצלמה ובדמותה. הוא לגמרי הילד שלה. אף אישה מעולם לא אמרה לי שהיא הצטערה על תרומת הביצית ועל התהליך".
