את השיר "קוקאין"כתבה ד"ר ענבר נבו במהלך תורנות לילה שגרתית כמתמחה ברפואת עיניים. לא משהו שהייתן מצפות מרופאה. היא תכננה לעצום עיניים לכמה דקות בחדר התורנים החדש, אבל כמו שקורה לא פעם בבית החולים, המציאות החליטה אחרת. הטלפון לא הפסיק לצלצל, מקרה רדף מקרה - ילד עם חסימה של צינורית בדרכי הדמעות או הוצאת תולעים מהעין, פרוצדורה שמצריכה שימוש בטיפות קוקאין, כדי לשתק את התולעים ולשלוף אותן. בסיום הפעולה נשאר מעט קוקאין במזרק, וענבר מצאה את עצמה עומדת שם, עייפה, רעבה, מבולבלת, עם קוקאין ביד ולא ממש בטוחה מה לעשות איתו. בסוף, מזרק הקוקאין מצא את דרכו לפח האשפה, אבל התורנות הזאת הפכה לשיר.
קוקאין בכיסים/ להקת MED band
משמרת לילה כבר לא נגמרת/ כמעט איבדתי שליטה
ערה משבע לא מתלוננת/ אבל אני מחוקה
רציתי שקט קצת להרגיע/ ולהטעין מצברים
וכבר תכננתי איך כל הלילה/ אני אספור לי כבשים
פזמון:
לא יודעת באמת מה קרה/ כנראה שאיבדתי תחושה
האחות אליי התקשרה/להגיד שאבוא בריצה
ובאמצע בין מצמוצים/ הופיע ילד עם צינור בריסים
ולך תבין איך תופסים תולעים/ ותסביר לי מה עושים
עם קוקאין בכיסים
ד"ר נבו היא אחת משש חברות להקת הרופאות הראשונה בישראל, MED band. בדיי ג'וב שלהן הן מבצעות ניתוחים מורכבים, מאבחנות מחלות ומצילות חיי אדם. אבל כשהן מסיימות תורנות ותולות את החלוקים, הסטטוסקופ מתחלף בגיטרה, ובמקום אזמל ניתוחים הן אוחזות במיקרופון, עולות לבמה, מנגנות, שרות שירים מקוריים שלהן ומרימות את הקהל עם מוזיקה בועטת בסגנון רוק, אינדי וגראנג'.
ההרכב נולד בפברואר 2025. ד"ר רות גור, מומחית בנוירוכירורגיה עם התמחות־על ברפואה לשיכוך כאב ומנהלת המרכז לטיפול בכאב בשיבא, החליטה להקים להקת רופאות. היא נגנית קלידים שמופיעה בהרכב נוסף ואמא לשני מוזיקאים, וכשהעלתה פוסט בקבוצת הפייסבוק "חדר רופאות" והזמינה רופאות שיש להן תשוקה למוזיקה לפנות אליה, עשרות הגיבו. בסופו של דבר התגבשה קבוצה קטנה של רופאות שמוכנות להשקיע, להגיע לחדר החזרות וליצור מוזיקה למרות השגרה העמוסה.
MED band בהופעת הבכורה
אחת מהן היא ד"ר יעל דרזניק, מומחית בכירורגיית ילדים וסגנית מנהל המחלקה לכירורגיית ילדים בשניידר. דרזניק, שהתפרנסה מנגינה על פסנתר כנף בתקופת לימודי הרפואה, מצאה את עצמה בשנים האחרונות דווקא מאחורי התופים, עם חלום ישן לנגן בהרכב, שעכשיו פתאום קרם עור וגידים.
אליה הצטרפו ד"ר ענבר נבו, מומחית ברפואה אסתטית, ששרה ויוצרת מגיל צעיר וד"ר גלית שניידר ויזל, מתמחה בכירה בגינקולוגיה בבית החולים כרמל, שמנגנת על גיטרת בס והתמידה בחזרות גם בעיצומה של תקופת בחינות ההתמחות המפרכות. בהמשך הצטרפה גם ד"ר רעות שמיר, שסיימה לאחרונה סטאז', ועלתה לבמה לראשונה למרות שהייתה בהיריון מתקדם. היא גיטריסטית ונגנית צ'לו שלא החמיצה אף חזרה למרות שהייתה בהיריון מתקדם. אחרונה הצטרפה ד"ר סיון ברקאי, מומחית בכירורגיה כללית, העוסקת באבחון מוקדם של סרטן השד. היא זמרת, שמביאה איתה ניסיון כווקאליסטית מלהקה אחרת בשם "הרכב אכילס".
להקת הרופאות החלה להתאמן באופן קבוע בחדרי חזרות, תחילה בהוד השרון וכיום בקיבוץ אייל - מקוות לחזור לשם כשיתאפשר מבחינה בטחונית. "החזרות הראשונות היו רחוקות מלהיות מושלמות. היו לנו התכתבויות בווטסאפ בשעות הזויות וכמעט בכל חזרה מישהי איחרה. לפעמים בחצי שעה, לפעמים יותר, בגלל תורנות, כוננות, ניתוח שהתארך, כנס או בחינה. באיזשהו שלב אפילו עלה הרעיון לקרוא להרכב בשם "המאחרות", אומרת בחיוך ד"ר דרזניק.
בתחילת הדרך, הלהקה ביצעה בעיקר קאברים, ואז, לאחר כמה מפגשים, המוזיקאי והיוצר גיא פורטוגלי, שמנוסה בהובלת הרכבים מוזיקליים, הצטרף ללהקה כמלווה מקצועי. פורטוגלי הציע לבנות ליצור שירים מקוריים משלהן. חצי שעה אחרי ההצעה הזאת, נולד השיר "קוקאין בכיסים".
"מאותו רגע משהו השתנה אצלנו. בכל מפגש התחלנו לזרוק מנגינות, מילים ורעיונות, חלקם הגיעו מהחיים שלנו כרופאות, ומהר מאוד זה התרחב למקומות אחרים בחיינו - חיפוש אהבה, משפחה והתמודדות יומיומית עם מציאות לא פשוטה. אלו היו ימים שבהם מדינת ישראל כולה ציפתה בכיליון עיניים לחזרתם של החטופים מעזה, והמציאות הזאת נכנסה גם למוזיקה שלנו. מתוך המקום הזה נולד שיר נוסף, שהקדשנו לארבל יהוד, כששמענו על חזרתה מהשבי. ואז, כמעט באופן טבעי, עלתה גם ההצעה להופיע, ופתאום זה כבר לא היה רק שלנו, אלא משהו שרצינו לחלוק עם אחרים".
"היו לנו התכתבויות בווטסאפ בשעות הזויות וכמעט בכל חזרה מישהי איחרה בגלל תורנות, כוננות, ניתוח שהתארך. חשבנו לקרוא להרכב 'המאחרות'"
איך הייתה ההופעה הראשונה שלכן?
"הופענו במועדון לבונטין בתל אביב. לא היה הכי טבעי עבורנו להגיש לקהל משהו כל כך אישי, כל כך חשוף, בלי חזרה גנרלית, בהרכב לא תמיד מלא. זו הייתה קפיצה למים עמוקים. אבל החלטנו דבר אחד - לא משנה מה, אנחנו נהנות ונותנות לקהל ליהנות מאיתנו".
הביקורות היו נלהבות והובילו לביקוש של הופעות נוספות. מאז, בין תורנויות, ניתוחים, מרפאות והחיים עצמם, הלהקה ממשיכה ליצור, לכתוב, להופיע ולתכנן את האלבום הראשון שלה, של רופאות שכותבות, חיות ונושמות מוזיקה.
איך אתן מצליחות לשלב בין הקריירה התובענית שלכן כרופאות ובין החזרות בלהקה?
"למרות העומס, כולנו הרגשנו שאנחנו חייבות שיהיה לנו עולם של יצירה מלבד הרפואה, עולם שיש בו פורקן אמיתי ללחצים, לדרמות של חדר הניתוח, לעומס של המרפאה. במובן הזה, באופן פרדוקסלי, זה דווקא מפחית מהעומס הרגשי, זה נותן אוויר. אומרים שלמוזיקה יש יכולות מרפאות, ואנחנו בהחלט מאמינות בזה".
הכירו חברות הלהקה:
שירה: ד״ר סיון ברקאי, נשואה ואמא לארבעה
- סגנון מוזיקלי מועדף: רוק.
- זמר אהוב: מייק פטון, סולן להקת פיית' נו מור.
- שעות עבודה: שש שעות ביום ללא תורנויות, מקבלת מטופלים של קופות חולים כללית, מכבי ומאוחדת.
- אוויר לנשימה: "הצטרפתי במהלך ההתמחות ולמרות התורנויות לא פספסתי אף חזרה. מבחינתי הנגינה בלהקה היא אוורור מהשגרה הלחוצה ומזון לנפש".
- תגובות מהסביבה: "המשפחה והסביבה תומכים מאוד, אפילו ניגנתי עם ההרכב ביום הולדת 80 של אבא שלי".
שירה, כתיבה והלחנה: ד"ר ענבר נבו, אם יחידנית לילדה
- רקע מוזיקלי: ניגנה על פסנתר מגיל חמש, מנגנת מעט גם על גיטרה.
- סגנון מוזיקלי מועדף: בלוז, R&B, אינדי־רוק.
- זמר אהוב: דיוויד בואי.
- שעות עבודה: כעצמאית בתחום האסתטיקה הרפואית היא עובדת בבוקר, בערב ולעתים גם בלילה.
- אוויר לנשימה: "הנגינה בלהקה ממלאת בי מקום של יצירה ואהבה למוזיקה. היא מאפשרת לי להתנתק מהשגרה ולהתחבר למה שאני הכי אוהבת".
- תגובות מהסביבה: "מדהימות, זו הפתעה לטובה".
תופים: ד"ר יעל דרזניק, נשואה ואמא לשניים
- רקע מוזיקלי: פסנתרנית מגיל חמש, מנגנת גם על גיטרה וסקסופון, ובשנים האחרונות עברה לתיפוף.
- סגנון מוזיקלי מועדף: הכול מהכול, מזרחי, אינדי, רוק וקלאסי.
- זמר אהוב: אדי ודר, סולן להקת פרל ג'אם.
- שעות עבודה: תשע שעות ביום, כחמש תורנויות בחודש וכשמונה כוננויות בחודש.
- אוויר לנשימה: "הנגינה בלהקה היא עבורי דרך ליצור, לרגש ובעיקר לעשות משהו טוב עבור עצמי, מחוץ לחדר הניתוח. זו דרך לפרוק לחצים ולהביא לידי ביטוי רגשות ומחשבות".
- תגובות מהסביבה: "אנשים ממש מתחברים לשירים שלנו".
גיטרה חשמלית: ד"ר רעות שמיר, נשואה, אמא לבת ובהיריון
- רקע מוזיקלי: מנגנת מגיל תשע על גיטרה חשמלית וקלידים, בתיכון ניגנה גם בצ'לו.
- סגנון מוזיקלי מועדף: כל הסוגים - רוק, אינדי, ישראלי, פופ, קלאסי, רגאטון.
- להקות או זמרים אהובים: משתנה כל הזמן, החל מלולה מארש דרך פו פייטרס ועד מטאליקה או בילי אייליש.
- שעות עבודה: בדיוק יוצאת לחופשת לידה.
- אוויר לנשימה: "מרגש לחזור למה שאהבתי כשהייתי נערה ולהקדיש זמן לעצמי ולמוזיקה".
- תגובות מהסביבה: "המשפחה עפה עלינו. הם רקדו כל ההופעה, וחלק אפילו בכו".
גיטרה בס: ד״ר גלית שניידר ויזל, נשואה ובהיריון
- רקע מוזיקלי: החלה לנגן גיטרה בס לפני כחמש שנים.
- סגנון מוזיקלי מועדף: ג’אז, בלוז, מוזיקה אינסטרומנטלית ומוזיקה מסורתית (כולל הודית), לצד רוק וישראלי.
- זמרים אהובים: בילי הולידיי ומתי כספי.
- שעות עבודה: תשע שעות. עד שבוע 20 להיריון ביצעה שש־שבע תורנויות בחודש.
- אוויר לנשימה: "ההרכב מאפשר לי ביטוי עצמי והקשבה עמוקה, לצד השגרה המקצועית".
- תגובות מהסביבה: "מפרגנים מאוד וגם התינוקת בבטן מגיבה למוזיקה".
קלידים: ד״ר רות גור, נשואה, אמא לשניים
- רקע מוזיקלי: מאז ומתמיד ניגנה לבד, לאחרונה גילתה את עולם ההרכבים המוזיקליים.
- סגנון מוזיקלי מועדף: רוק ופופ, כמה שיותר מקפיץ.
- שיר, זמר או מלחין אהוב: אם חייבים לבחור, אז באך.
- שעות עבודה: כ־77 שעות בשבוע בבית חולים ובמרפאה פרטית.
- אוויר לנשימה: "גיליתי את חדוות היצירה המשותפת ואת התקשורת המוזיקלית עם אחרות".
- תגובות מהסביבה: "מפרגנים מאוד".
