אורלי סברדלוב, בת 31 מתל אביב, רווקה. בבלגיה עבדה כמנהלת תיקי לקוחות, כעת מחפשת עבודה בישראל.
חיים נוחים בבלגיה: "גדלתי באנטוורפן בבית מסורתי, בכורה לאח אחד. ההורים שלי עוסקים בתחום היהלומים והתגרשו כשהייתי בת שבע. למדתי בבית ספר יהודי עד גיל 16 ואחר כך עברתי לבית ספר בינלאומי. היינו מחוברים לקהילה היהודית – השתתפנו בפעילויות של תנועת הנוער היהודית, הדרכתי בתנועה והיו לנו סעודות שבת.
"תמיד הייתה לי זיקה לישראל. אבא שלי נולד בארץ ועבר לבלגיה כשהיה ילד. הוא חזר לישראל כדי לשרת בצבא ובסיום השירות חזר לבלגיה. אחי ואמי עלו לישראל לפני 12 שנה. אני נשארתי בבלגיה, הייתי בת 19 והחיים שם היו נוחים. קניתי דירה בגיל 28, הייתה לי עבודה טובה, אבל התחלתי להרגיש שחסרה לי תחושת קהילה, שייכות".
ההחלטה לעלות: "חשבתי על עלייה במשך שלוש שנים וזה תמיד נשאר בגדר מחשבה. ואז הגיע 7 באוקטובר ואיתו האנטישמיות. בעבודה התחילו שיחות נגד ישראל, ומישהו הדביק מדבקה של דגל פלסטין על הדלת שלנו במשרד. אף אחד לא תקף אותי פיזית, אבל פגעו בי מילולית. הבנתי שאני לא רוצה לחיות במקום שבו אני צריכה להסתיר את הזהות שלי, הרגשתי שאני חייבת להיות בישראל. כאן לא צריך להסביר כל הזמן. באפריל האחרון עשיתי עלייה".
ההתאקלמות: "בהתחלה זה היה מוזר. חיפשתי דירה בתל אביב, ובעל הדירה אמר לי: 'עשית עלייה? הדירה שלך'. זה ריגש אותי. נכון, קשה למצוא פה את כל מה שצריך, כמו סופרמרקטים ענקיים עם הכול במקום אחד, כמו שיש בבלגיה. אצלי ליד הבית יש רק חנויות קטנות. אבל אפילו עם הקושי, ההרגשה הכללית פה טובה פי עשרה ממה שהרגשתי בבלגיה".
"התקרה, החלונות - הכול נשבר מהטיל. זה היה רגע מטלטל. רק התחלתי לבנות משהו ועכשיו אני צריכה להתחיל מאפס"
תיעוד בטיקטוק: "כשעליתי התחלתי לתעד את התהליך בטיקטוק. שאלו אותי הרבה שאלות: למה עשית את זה? האם את מפחדת? האם את שוקלת לחזור לבלגיה? היו גם תגובות קשות, אבל הרוב המוחלט דווקא תומך. מישהי כתבה לי, 'המשפחה שלי חושבת שאני משוגעת שאני רוצה לעלות, את יכולה לעזור לי?'. בריטי אחד כתב לי: 'הלוואי שהיה לי האומץ שלך'. אפילו ישראלים אומרים לי: 'את עוזרת לנו להיזכר למה אנחנו פה'".
פגיעת הדף: "רגע לפני שהתחילה המלחמה עם איראן טסתי לבלגיה לחתונה של בן דוד שלי ונתקעתי שם. יום אחרי החתונה התקשרו אליי מהמשטרה. שכן שלי נתן להם את המספר שלי והם הודיעו לי שהדירה נפגעה מהדף של טיל. התקרה, החלונות - הכול נשבר. עברתי לדירה הזאת רק שבועיים לפני כן והכול היה חדש. זה היה מטלטל. רק התחלתי לבנות משהו ועכשיו אני צריכה להתחיל מאפס. מצד שני, אם הייתי שם, אולי זה היה נגמר אחרת. כולם אמרו לי: 'תישארי בבלגיה'. אבל לא – הלב שלי שם. הדירה תוקנה וחזרתי אליה".
להישאר למרות הכול: "אני לא מתכוונת לעזוב את ישראל, גם לא כשיש מלחמה. אני מרגישה בטוחה יותר כאן מאשר בבלגיה. יש משהו עוצמתי בעם הזה, באנשים שחוזרים לחיים, שמתנדבים, שתומכים. מעולם לא פגשתי אנשים כל כך חמים. פה אני מרגישה שייכת. הייתי עצובה וכבויה, ועכשיו אני מרגישה שנולדתי מחדש".
השאלון:
מה ההרגל הבלגי שישראלים צריכים לאמץ?
"להיות יותר מנומסים ופחות ישירים".
למה הכי קשה להתרגל כאן?
"למחירים הגבוהים".
למה את הכי מתגעגעת בבלגיה?
"לאיכות החיים".
מה המקום האהוב עלייך בישראל?
"תל אביב".
