ב־17 באוקטובר, כשהמחאה נגד יוקר המחיה בצרפת הידרדרה להתפרעויות ולביזה באזור השאנז אליזה, וירג'יני חליפה־חג התחילה לדאוג. לא רק בגלל התמונות הקשות שהגיעו מהרחובות, אלא גם משום שאמה הייתה בלב המהומה.
"אמא שלי מנהלת חנות ברחוב קטן ליד השאנז אליזה", היא מספרת, "ובעל החנות התעקש לפתוח כרגיל את החנות. בשעה יחסית מוקדמת היה ברור שהמצב לא טוב ושיש התפרעויות ואלימות, פתאום גם הופיעו דגלי Free Palestine . אמא ממש התחבאה בחנות, סגרה בשקט והלכה ברגל לתחנת מטרו רחוקה, רק כדי לא להיות בתוך הבלגן שבו הם הורסים, שורפים ושוברים הכול".
כמה הופתעת מהאנרכיה ברחובות פריז?
"מה שקורה בצרפת מטורף, אבל הכתובת הייתה על הקיר. זו לא הארץ שגדלתי בה. אבא שלי ז״ל תמיד אמר לי 'אנחנו גדלנו באלג'יריה, אנחנו לא מפחדים'. אבל היום היהודים מפחדים. פריז בוערת. זו ממש אינתיפאדה.
"לחברה של אמא שלי יש חנות באזור כיכר הרפובליקה, והפורעים בחליפות השחורות והמסכות ממש בזזו לה את החנות והיא לא הצליחה לעצור אותם. היה הרבה עשן באזור. כל מי שצופה בטלוויזיה שואל את עצמו, איפה הממשלה ולמה לא מטפלים בזה טוב יותר".
יין באצבע הגליל
חליפה־חג (40) מוכרת לצופי "פאודה" כמחבלת מהעונה החמישית. היא שחקנית, במאית, מגישה והבעלים של סוכנות התוכן Delicate Genius Digital. היא נולדה וגדלה בפריז, בתם של אב ממוצא אלג'יראי ואם ממוצא פולני. להוריה היו במשך שנים חנויות בגדים בעיר, בדומה למשפחות יהודיות רבות בפריז.
את דרכה המקצועית החלה כדוגמנית כבר בגיל ארבע. בהמשך השתתפה בסרטים קצרים ובפרסומות והופיעה על שערים. פרסומת שבה השתתפה למותג המחברות קלייר פונטיין שודרה במשך שלוש שנים ברציפות, עד שחבריה בבית הספר החלו לקרוא לה בשם המותג. בהמשך שימשה פרשנית בערוץDirect 8 , עם פינה על בידור ותרבות, סיקרה את פסטיבל קאן וראיינה מפורסמים.
"החברים מצרפת הפסיקו לדבר איתי אחרי 7 באוקטובר. רק כמה בודדים סימסו לי, 'אנחנו איתכם'. עם הרבה חברים מטורקיה ומיוון אי אפשר לדבר על שום דבר, כי מבחינתם 'עשינו ג'נוסייד'"
לישראל החליטה לעלות לפני כ־13 שנה. את העברית למדה בעיקר מהרחוב, וכיום היא מדברת אותה ברהיטות, במבטא צרפתי. היא נשואה לעורך הדין אורן חג (49), שגדל בטבריה ובקריית שמונה ("ילדים עוד אין לנו, בעזרת השם זה יקרה בקרוב"). בני הזוג מתגוררים במושב בית הלל שבאצבע הגליל, סמוך לגבול לבנון ("אנחנו עושים יין, קוטפים פקאנים ומתחילים לערוך סיורים בשטח"), ובמקביל מחזיקים גם דירה בתל אביב
פריז של היום עדיין דומה לפריז של ילדותך?
"ממש לא. זיכרון ילדות שלי הוא מסופי השבוע ברובע המארה, כולם היו ברחובות, בארוחות אצל חברים. האנטישמיות הייתה שם תמיד, ומגיל צעיר הרגשתי שהמקום הזה לא הכי טוב בשבילנו. גם מבחינת העסקים המשפחתיים, לאט לאט נכנסו הסינים למסחר הבגדים, החנויות היהודיות נסגרו, ואנשים עזבו לאמריקה ולישראל".
מתי הכרת את ישראל?
"כל קיץ באתי לישראל לחודש וחצי ויותר, אל בני הדודים שעלו בגיל צעיר וגדלו בהרצליה פיתוח, ואת העברית למדתי מהרחוב. כאן הרגשתי שהכול פתוח, שאנשים עוזרים זה לזה, שאני אף פעם לא לבד. בצרפת אנשים לא עוזרים בקלות, לא מחברים אותך אל הקשרים שלהם. בארץ זה בדיוק להפך. הרבה פעמים פגשתי מישהו שאמר, 'אם את צריכה איזו עזרה, רק תגידי".
הייתה לך קריירה מתפתחת. למה עצרת הכול ועלית לארץ?
"מבחוץ זו נראתה קריירה שרק עולה, אבל בכל פעם שחזרתי מישראל לצרפת, הייתי בדיכאון. רציתי להישאר בישראל. באחד הקיצים אמרתי לחברים שלי בארץ שנמאס לי ושאעבור לישראל ברגע שתהיה לי עבודה".
"החברים קצת צוחקים שעברתי מפריז למושב בישראל כדי לקטוף פקאנים ולעשות יין. אבל האמת? אני נהנית. החיים בצפון מתחילים לחזור לעצמם"
באוקטובר 2012 חברה סיפרה לה שביפו מקימים ערוץ חדשות בינלאומי בצרפתיתi24news. הערוץ עלה לאוויר בקיץ 2013, וההצעה הגיעה בדיוק בזמן. "עשיתי אודישן, התקבלתי כעיתונאית ומגישה ועליתי לארץ תוך חודש, בת 26, רווקה, בתחושה שאם לא יצליח תמיד אפשר לחזור. השנים הראשונות היו עבודה מטורפת, קימה בארבע לפנות בוקר ועבודה עם השחקנים של הפקות שצילמו כאן.
"הייתה תקופה שחזרתי לצרפת כדי לטפל באבא שלי, שסבל מדיכאון, נכנס ויצא מבתי חולים. נשארתי בפריז פחות משנה, כי ידעתי שאם אחזור לישראל – לא אשוב עוד לצרפת".
רדפתי אחרי תפקיד המחבלת
העונה החמישית של "פאודה", ששודרה ב־yes בין מאי ליולי 2026 ועלתה לנטפליקס בספטמבר, הגיעה לעשירייה הראשונה בטבלת הצפיות ב־43 מדינות ואף לראש הטבלה בלבנון. חליפה־חג מגלמת בה מחבלת צרפתייה שחוברת לתא טרור, לצד השחקנית מלאני לורן, המוכרת בין היתר מתפקידה בסרט "ממזרים חסרי כבוד".
"כשהבנתי מחברים בתחום שהעונה החמישית עוסקת בצרפת והעלילה מתרחשת במרסיי, שנתיים אחרי 7 באוקטובר, ממש רדפתי אחרי התפקיד במשך חודשים", היא מספרת, "במקביל התקשרתי למלהקות של 'פאודה', ממש רציתי לקחת חלק בעונה שמתרחשת בצרפת (אך צולמה בבודפשט ובישראל), כי ידעתי שמה שהם כותבים זה בדיוק מה שקורה שם היום. רק שבועיים לפני הצילומים התקשרו אליי והודיעו לי שקיבלתי תפקיד של מחבלת. אמרתי, 'אוקיי, זה יהיה מאתגר, אבל העיקר שאני בפנים'. כשהסדרה עלתה, הציפו אותי הודעות מכל העולם".
מזהים אותך?
"לפעמים קצת במסעדות. אני ממש אחרת בלי איפור ואני גם גבוהה, מטר ושמונים, אבל אנשים מסתכלים עליי במבט של ׳אני מכיר אותך׳״.
איך הגיבו החברים הלבנונים, הטורקים והיוונים שיש לך בצרפת?
"הייתה תקופה, אחרי שעליתי לישראל, שהיינו בקשר טוב. כשהם ביקרו בביירות, הם שלחו לי סרטונים ועשינו פייס־טיים, אבל הם הפסיקו לדבר איתי כשפרצה המלחמה ב־7 באוקטובר. רק כמה בודדים סימסו לי, 'אנחנו איתכם', אבל עם הרבה חברים מטורקיה ומיוון אי אפשר לדבר על שום דבר, כי מבחינתם 'עשינו ג'נוסייד'".
מה היית אומרת ליהודי צרפת?
"תהיו מוכנים לעזוב, כי בצרפת כבר לא יהיה לכם ביטחון. יש הרבה שכבר קונים פה דירה, ליתר ביטחון. להגיד לכולם לבוא לפה? אני לא יודעת. לי יש מזל, יש לי עבודה ויש לי את בעלי, אבל למי שבא עם משפחה ובלי עבודה - זה קשה.
"ויש לי גם חברים שקצת צוחקים על זה. וירג'יני מפריז באה לגור בישראל במושב לקטוף פקאנים ולעשות יין. אבל האמת? אני נהנית. החיים בצפון מתחילים לחזור לעצמם".
