ערב אחד, לפני שמונה שנים, התחשק לנופית פרייצייט לצאת לבר עם מישהו שהיא לא מכירה. "רציתי לפגוש אדם חדש, גבר או אישה - לאו דווקא בדגש רומנטי - ולא היה לי עם מי", היא מספרת.
למה דווקא עם מישהו חדש?
"לא משנה כמה חברים יש לי, תמיד ארצה להכיר אנשים חדשים. זה כזה כיף".
אז נכנסת לאפליקציית היכרויות?
"לא. אפליקציות ההיכרויות לא מיועדות למפגשים ספונטניים, כי גם אם נוצרת התאמה ומתחילה שיחה, ייתכן שאקבל תשובה רק בעוד שלושה ימים. מחקר נורווגי מצא שכדי להשיג דייט אחד צריך להשיג 57 התאמות באפליקציות – וכדי להגיע לכמות כזו של התאמות, צריך לעבור על אלפי פרופילים".
"אחרי הפגישה מקבלים בקשה למשוב קצר: האם נפגשתן והאם תרצי לפגוש אותה שוב. אם סימנת לא, הצד השני לא יֵדע זאת"
אז מה עשית?
"אמרתי לעצמי שבטוח יש עכשיו הרבה אנשים בגבעתיים שהיו שמחים לצאת איתי לבר, אבל לא הייתה לי שום דרך לצעוק בשכונה: 'מי בא לבר?'. כתבתי פוסט בקבוצת פייסבוק שמיועדת לדייטים לאותו ערב, אבל לא יצא מזה שום דבר. אחר כך עברתי על פוסטים של אחרים בקבוצה הזו וראיתי שיש צורך גדול, אבל אין מענה, או שעונים תשובות לא רלוונטיות, כמו: 'הייתי שמח לצאת איתך, אבל אני באילת' – או שלא מגיבים בכלל".
מפגש חברתי, לא רומנטי
בעקבות אותו ערב החליטה לפתח כלי שיאפשר לאנשים להיפגש בהתראה קצרה, בלי לנהל שום שיחה וירטואלית או טלפונית לפני הפגישה.
למה מסובך כל כך להיפגש בעולם האמיתי?
"כי כולנו, ילדים וגם מבוגרים, מכורים לרשתות החברתיות, שרוצות שנגלול כל היום ונראה פרסומות. זה המודל העסקי שלהן. הרשתות לא רוצות שנצא מהבית ונפגוש אנשים, להפך! והגלילה האינסופית הזו לא טובה לרווחה הנפשית שלנו".
פרייצייט (39), רווקה, פסיכולוגית מחקרית, נולדה וגדלה בגבעתיים. אמה רואת חשבון, כיום בגמלאות, אביה סוכן עצמאי בתחום כלי הבית. היא למדה בתיכון שמעון בן צבי, ובמהלך שירותה הצבאי בחיל המודיעין החלה ללמוד לתואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה. כשהשתחררה, המשיכה בלימודים אלה, ובו־זמנית עבדה כמדריכה בהוסטל של צעירים אוטיסטים. לאחר שסיימה את התואר בהצטיינות, התקבלה לתואר שני במסלול קוגניציה, רגש ומוח בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת בר־אילן ובמקביל עבדה כעוזרת מחקר.
"אמרתי לעצמי שבטוח יש עכשיו הרבה אנשים בגבעתיים שהיו שמחים לצאת איתי לבר, אבל לא הייתה לי דרך לצעוק בשכונה: 'מי בא לבר?'. ראיתי בפייסבוק שיש צורך גדול, אבל אין מענה"
תוך כדי עבודה על התזה החליטה לפתח אפליקציה והתחילה במחקר שוק. "הורדתי 200 אפליקציות של היכרויות מכל העולם, לא רק למטרה רומנטית", היא משחזרת, "יש גם אפליקציות שמפגישות בין אנשים על בסיס תחביבים משותפים. בדקתי את חוויית המשתמש, ניתחתי כל אפליקציה מבחינת עקרונות פסיכולוגיים, יתרונות וחסרונות, וכתבתי לעצמי מה אני יכולה ללמוד ממנה. ניסיתי להבין למה אפליקציות מסוימות מצליחות ואחרות לא".
ומה היו המסקנות?
"ראיתי שהרוב המוחלט של האפליקציות האלה פשוט לא עובד: קשה להוציא מהן פגישה. למשל, התחלתי לדבר עם מישהו באפליקציה של פרטנרים לטניס. אמרנו שניפגש, אבל אף אחד מאיתנו לא הציע מועד ומקום לפגישה, אז לא נפגשנו. הבנתי שהאלגוריתם של אפליקציות ההיכרויות מוגדר מהמודל העסקי שלהן: הן רוצות שתישארי באפליקציה ותשלמי דמי מנוי – ולא באמת רוצות שתכירי את אהבת חייך. אפילו שמעתי שהאפליקציה מזהה כשאת מדברת עם אדם אחד במשך זמן רב ודוחפת לעברך הרבה התאמות חדשות, כדי לבלבל אותך".
במשך שנה וחצי אפיינה פרייצייט את המיזם ("בתקופה ההיא ההורים שלי השקיעו במיזם וחייתי בצמצום"), ובשנת 2022 הצטרפה לאקסלרטור, חממה ליזמות. "שם הבנתי שאני לא רוצה לפתח אפליקציה", היא אומרת.
למה?
"חשבתי שאפליקציה תהיה מורכבת מדי עבור הדבר הפשוט שרציתי להשיג. רציתי לפתח משהו שישאב כמה שפחות זמן, אנרגיה וקשב. בנוסף, לא רציתי שאנשים מכל קצוות העולם יורידו את האפליקציה, לא יקבלו הודעות בגלל המרחק הגדול ביניהם וימחקו אותה".
אז מה במקום?
"העדפתי לפתח מערכת מבוססת ווטסאפ, כי לווטסאפ יש אנרגיה חברית, שכונתית ונגישה יותר - ונדמה שקשה יותר להתעלם מהודעת ווטסאפ מאשר מהודעת פוש של 'עוד אפליקציה'. ב־2023 זכיתי בוועדת ההשקעות של החממה ליזמות. בעידודם של שני המנטורים שלי, ספי שפירא ואביעד יצחקי, התחלתי לעבוד עם שלושה מפתחים פרילנסרים, אחד מהם הוא גל ויס, שנהיה השותף שלי. הרמנו מערכת עובדת, שמפגישה בין נשים מגיל 18 ומעלה להליכה משותפת. קראנו לזה 'סיבוב בעיר' והגשתי בקשה לרישום פטנט".
למה רק לנשים?
"רציתי להתמקד בקבוצה הומוגנית יחסית. זו הדרך הנכונה להתחיל בסטרט־אפים: מתחילים מקהל יעד מצומצם כדי לדייק את המוצר - ורק אחר כך מתרחבים. מעבר לזה, היה לי חשוב לשדר שזה מיזם חברתי ולא רומנטי. בחרתי להשיק את המיזם עם נשים, כי יש מחקרים שמראים שאצל נשים הצורך גדול יותר, דבר שמעניין אותי כיזמת. "בהמשך המיזם יפגיש גם גברים עם גברים – ושוב, לא בדגש רומנטי: אולי לצורך נטוורקינג ואולי כדי להקשיב אחד לשני. אינטראקציות חברתיות במציאות הן המשתנה שהכי משפיע על האושר שלנו. זה צורך אנושי בסיסי!".
ולמה דווקא הליכה? אני מזכירה לך שבמקור רצית דרינק בבר.
"הליכה היא אולי הפעילות הטובה ביותר לשני אנשים שלא מכירים אחד את השני. קשה להתעסק בנייד בזמן הליכה, דבר שמוביל ליצירת שיח פתוח ואינטימי. בנוסף, בהליכה יהיו סביבנו דברים דינמיים, שנוכל לדבר עליהם. ואחרון חביב: אם הלכת איתי ואני לא לטעמך, לפחות יצאת מהבית, עשית פעילות גופנית וחזרת הביתה עם יותר דופמין".
איך זה עובד, תכלס?
"נכנסים לאתר של 'סיבוב בעיר' וממלאים פרטים: גיל, כתובת, תחביבים ושעה רצויה להליכה. בהמשך מקבלים בווטסאפ הצעה לחברה להליכה בסביבה הקרובה אלייך. אם אישרת את הפגישה במערכת, זה אומר שקבעתן! אחרי הפגישה מקבלים בקשה למשוב קצר: האם נפגשתן והאם תרצי לפגוש אותה שוב. אם סימנת לא, הצד השני לא ידע זאת. לפני חודשיים וחצי השקתי פיילוט של המיזם בגבעתיים, שהיא עיר צפופה מאוד, ומאז אני מקבלת פידבקים מטורפים. נשים כותבות לי שהמיזם משפר להן את איכות החיים. הן מוצאות שפה משותפת עם נשים שלא הכירו ומקיימות שיחות נפש. אחת כתבה לי: בחיים לא הייתי פוגשת את האישה הזאת אם לא המיזם. אפילו אמא שלי כבר נפגשה עם שלוש נשים להליכה משותפת".
ואת עצמך יצאת להליכות דרך המיזם?
"כמובן. פגשתי 11 חברות להליכה ואני בקשר עם חמש מהן. אחת מהן גרה ברחוב שלי. בפעם הראשונה שנפגשנו, היינו יחד ארבע שעות! אני מאוד אוהבת אותה. מתברר שכל הזמן הייתה לי חברה טובה מתחת לאף ולא הכרתי אותה".
לשפר את מדד האושר
הפיילוט בגבעתיים הסתיים, וכרגע פרייצייט מחפשת משקיעים למיזם. "אשמח לפניות מצד גופים ממשלתיים ומקומיים שמאמינים בחשיבותו", היא אומרת. "נשים מכל הארץ מוזמנות להירשם באתר ולקבל עדכון כשהמיזם ייפתח בעיר שלהן. אם יירשמו 500 נשים מרחובות או מהרצליה, זה יעזור לי להשיג תמיכה מהרשויות".
מה תגידי לנשים שחוששות כי זה נשמע להן מסוכן?
"אחרי שמישהי נרשמת למיזם, אני עושה שיחת אימות ומן הסתם שומעת שהיא באמת אישה. הרי גם בלי שנרשמת למיזם, מספר הטלפון שלך חשוף באינספור קבוצות ווטסאפ, פה היחידה שמקבלת את הטלפון שלך היא זו שתצא איתך להליכה – ואתן יכולות לשוחח לפני המפגש. בנוסף, אף אחת לא מקבלת את כתובתך, והמפגשים מתרחשים במקום ציבורי, לרוב באור יום. מה יכול להיות בטוח מזה?".
מעניין שפירוש שם משפחתך בגרמנית הוא "זמן חופשי".
"המיזם שלי יעיל מאוד ולא מבזבז זמן. בקליק אחד את משיגה פעילות חברתית, זמן ומקום, בהתאמה אישית – ולכן המיזם מתאים דווקא לאנשים עם מעט זמן פנוי, שמכבדים את הזמן שלהם".
מהם החלומות שלך להמשך המיזם?
"אני רוצה להגיע לפריסה ארצית ואחר כך לאירופה, ארצות הברית ויפן. הדרייב שלי הוא חברתי: אני רוצה לשפר את מדדי האושר ואיכות החיים של אנשים. מצחיק, יש כאלה שחושבים שבגלל שאני רוצה לעשות טוב בעולם, אני צריכה לעשות את זה בהתנדבות, אבל לא. זה אמור להיות בדיוק ההפך. אני רוצה לעשות טוב בעולם ובו בזמן להתפרנס מזה בצורה יפה".
