לפני חמישה חודשים קיבלה מישל רוקוביצין, מי שמוגדרת כפצועה הכי קשה של 7 באוקטובר, הצעת נישואים מבן זוגה רינט קסימוב. מאז יש לה מטרה: לקום מכיסא הגלגלים שבו היא נעזרת מאז הפציעה ולצעוד לחופה בכוחות עצמה.
"אני אלך לחופה על שתי רגליים", היא חורצת. "אם אני לא מוותרת על הכיסא, אין חתונה. אני לא מתחתנת ככה. הרופאים אמנם פחות אופטימיים, אבל אני אופטימית וזה מה שחשוב. אי־אפשר לעצור אותי. הפיזיותרפיסטית שלי אמרה שעד ספטמבר לא רק אלך, אני ארוץ. אני עובדת קשה מאוד בשביל זה, אבל זה משתלם".
רינט: "כשהיא הייתה בקומה דיברתי אליה ואמרתי, 'תגידי לי מה לעשות'. ואז שמעתי קול בתוך הראש והוספתי: 'אם תקומי, תקבלי טבעת'"
ההצעה המרגשת קרתה ב־1 בספטמבר האחרון, היום שבו חגגו בני הזוג ארבע שנים ביחד, על יאכטה מול חוף הרצליה. "שכרתי שתי יאכטות, זו שאנחנו היינו עליה ועוד אחת שבתזמון מושלם התקרבה עם השלט Will you marry me?", מספר רינט. "הרמתי הפקה מטורפת, רק שמהלחץ שכחתי מהשלט. ישבנו על היאכטה, דיברנו, ופתאום מישל אומרת, 'יא, מישהו מתחתן פה' ומצביעה על היאכטה עם השלט שלנו".
מישל: "הופתעתי ברמות, לא ציפיתי לזה. מאז שחגגנו שנתיים לזוגיות אני מנדנדת לו, 'נו, מתי תציע לי?', והוא תמיד אמר, 'נדבר בגיל 30', אז התכוננתי נפשית לכך שזה ייקח זמן. אחרי זה שאלתי, 'מה קרה שהצעת?', והוא אמר, 'כי הבנתי שיכולתי לאבד אותך'".
רינט: "ב־7 באוקטובר הבנתי שלתכנן מעבר להיום, גג מחר, זו טעות. צריך לעשות הכי מהר את הדברים ולא לתכנן שנים קדימה, כי אנחנו מתכננים ואלוהים צוחק".
6 צפייה בגלריה
"הופתעתי ברמות מהצעת הנישואים, לא ציפיתי לזה"
(צילום: ערן לוי, סגנון: לימור מאיה ריחאנה)
מישל, אהבת את הטבעת?
"אהבתי זה לא מילה. זו טבעת מהממת, לא יורדת ממני. כל כך שמחתי לקבל אותה בנוכחות המשפחות שלנו, שהיו איתנו על היאכטה. הם התחבאו למעלה, וירדו רק כשהוא הציע".
רינט: "לפני הפציעה היא הייתה במרדף אחרי הטבעת, ממש ברמה יומיומית, כך שידעתי שהיא מאוד רוצה ומשתוקקת לזה. כשהיא הייתה בקומה, באחד מרגעי השבירה שלי, דיברתי אליה ואמרתי, 'תגידי לי מה לעשות ואני אעשה, רק תקומי ותחזרי אליי'. ואז שמעתי קול בתוך הראש שלי והוספתי: 'אם תקומי, תקבלי טבעת'".
מישל: "ראית איזה גבר יש לי? ולא רק בגלל שהוא הציע לי נישואים. הוא תמיד היה שם בשבילי. התגייסתי כשהיינו רק חודש ביחד, כל ערב הייתי בוכה לו מהטירונות, והוא תמך בי והרגיע אותי. אני לא יודעת איך הוא לא נפרד ממני, איך הוא לא אמר לעצמו, 'מי זאת המשוגעת הזאת?'".
רינט, היו אנשים ששאלו מה אתה ממהר, למה שלא תחשוב על זה עוד קצת?
"ברור, השאלות האלה קופצות לי בראש גם בלי שישאלו אותי, וכמובן, נשאלתי במרומז אם אני מבין בכלל מה אני עושה. לכולם עניתי שכן ובזה זה נגמר. אמרתי שאני פה להילחם כמה זמן שזה ייקח, עד קו הסיום".
אלוהים, הצילו
ב־7 באוקטובר, בשבת הארורה, שהתה מישל רוקוביצין בבסיס כיסופים, כמפקדת של צוות טכני שתפקידו לתחזק את אמצעי הראייה של התצפיתניות, כמו מצלמות ומכ"מים. היא הגיעה לתפקיד הזה אחרי לימודי הנדסאות במסגרת העתודה הטכנולוגית של צה"ל, והייתה אמורה להשתחרר משירות הקבע 11 יום בלבד אחרי השבת השחורה, ב־18 באוקטובר.
בשעה ארבע בבוקר חזרה מישל מתיקון תקלה, שלחה לרינט סרטון "לילה טוב" והלכה לישון. בשש וחצי התעוררה לאזעקות. כשהמחבלים הגיעו למיגונית, מספרת מישל, "הם ירו עלינו וזרקו מטעני חבלה ורימונים. התפללתי 'הלוואי שאשאר בחיים', 'אלוהים, תציל אותי'. ב־6:55 שלחתי לרינט הודעה אחרונה, כתבתי לו, 'אמא'לה, יורים עלינו'. אני לא יודעת איך הוא שמר על קור רוח אחרי זה. מסביב היו הרבה צעקות, 'אמא'לה', 'אבא'לה', 'אנחנו עומדים למות'. בשלב הזה התעלפתי והתעוררתי לסירוגין. היו לי שבעה כדורים בגוף, אבל מרוב אדרנלין לא הרגשתי כלום. הגוף שלי עשה שאט דאון".
מישל הגיעה לבית החולים עם פגיעה רב־מערכתית, לאחר שנורתה בלשון, בכף הרגל ובצלעות וחטפה רסיס שחדר לעין שמאל ונכנס למוח. רגע לפני שאיבדה את ההכרה למשך שלושה חודשים, הספיקה למסור את מספר הטלפון של אמא שלה וביקשה שיתקשרו אליה. "לא יודעת איך עשיתי את זה. היו לי פגיעות מרובות וחמורות, בהתחלה אפילו לא ידעו עד כמה", היא מספרת. "הורידו לי עין, עקרו לי שתי שיניים בגלל הכדור בלשון, הכדור בכף הרגל ריסק לי את כל העצמות, הורידו לי שליש ריאה בגלל רסיס, היה לי קרע בכבד, קרע בכליות וקרע במעי הגס, אבל הפגיעה הכי משמעותית הייתה הרסיס במוח, שאותו לא ראו בהתחלה. עשו לי CT מוח רק ליתר ביטחון, ואז ראו את הפגיעה הקטסטרופלית במוח. הרסיס פגע לי באונה הימנית וזה גרם לי לשיתוק בצד שמאל. בהתחלה הרופאים אמרו למשפחה: 'אנחנו לא יודעים אם היא תתעורר ובאיזה מצב, לא ידוע אם היא תזכור משהו, תבין, תדבר, אנחנו לא אופטימיים בכלל'".
רינט: "אני לא אשקר - הקולות מסביב לא היו מעודדים, לא נתנו לה הרבה סיכויים לחיות. אבל אני האמנתי שהיא תצא מזה, אפילו שהיא לא נראתה כמו עצמה. גילחו לה את הראש, הראש היה כמו בלון, משהו נורא".
למדתי לאהוב את עצמי
מישל ורינט עלו בילדותם מקזחסטן. הם הכירו באינסטגרם, לאחר שהוא נתקל במקרה בתמונה שלה בעמוד של חבר משותף.
מה גרם לכם להתאהב?
רינט: "ברור שנדלקתי קודם כול על איך שהיא נראית, אבל אני חושב שבסוף זה היה כל החבילה. ראיתי ילדה טובה מבית טוב, בחורה רצינית. כשהתחלנו לדבר הבנתי שהיא מאוד אינטליגנטית וכיפית לשיחה".
מישל: "חברים שלו מספרים שאחרי שהוא חזר מהפגישה הראשונה שלנו, העיניים שלו נצצו. לי לקח קצת יותר זמן. התאהבתי בחוכמה שלו. אני לא מכירה הרבה אנשים שיודעים ללמוד קוד לבד מהאינטרנט. הוא חכם ברמות, מצחיק, שנון ודעתן".
מישל: "מי שהייתי מתה, זה כבר לא קיים". רינט: "יש לי פה גרסה משודרגת של בחורה חזקה ונחושה שניצחה את החיים ואת המוות"
במהלך שלושת החודשים שבהם הייתה מישל מחוסרת הכרה, רינט לא מש ממיטתה. "רבתי עם הצוות שייתנו לי להישאר איתה מעבר לשעות המותרות. דיברתי אליה, החזקתי לה את היד והשמעתי לה שירים של זמרים רוסים שהיא אוהבת. אני זוכר שיצא שיר חדש של אחד מהם והשמעתי לה אותו בלופים. לפני כמה חודשים נסענו באוטו, ופתאום התחיל השיר הזה ברדיו והיא מתחילה לזמזם אותו. שאלתי אותה, 'מאיפה את מכירה את השיר הזה?', והיא אמרה, 'אתה לא זוכר? ממש אהבנו את השיר לפני הפציעה'. היא נדהמה כשהראיתי לה שהשיר הזה יצא אחרי שהיא נפצעה".
מישל, את זוכרת את הרגע שהתעוררת?
"כן. הדבר הראשון שאמרתי לרינט היה 'ירו עלינו בבסיס'. זכרתי מה קרה. בכלל הייתי בטוחה שעכשיו זה 8 באוקטובר, שהתעוררתי בבסיס ועוד מעט אני הולכת הביתה. ואז סיפרו לי מה באמת קרה ב־7 באוקטובר".
איך הרגשת כשהסתכלת על עצמך בפעם הראשונה במראה?
רינט: "משכנו את זה כמה שאפשר. לא רציתי שהיא תראה את עצמה ככה, כי היא באמת אחת הנשים היפות. שבעה חודשים היא לא הסתכלה במראה".
מישל: "ואז ראיתי את עצמי עם קרחת וגיליתי שאין לי עין, וחרב עליי עולמי. כשראיתי את הצלקת על המצח בכלל איבדתי את זה, ואז ראיתי את הצלקות בכל הגוף, ואמרתי לעצמי, 'טוב, אין מה לעשות, תקבלי את זה'. קשה להיות בחורה יפה ולקום ככה. תמיד היו עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי כמה אני יפה. היו אומרים לי 'נסי לדגמן', ואז בגיל 19 איזו מאפרת ביקשה ממני לדגמן לה והצטלמתי כמה פעמים כדוגמנית.
"בהתחלה לא העזתי להסתכל על תמונות שלי מפעם, אבל למדתי לאהוב את עצמי. זה מה שיש, אי־אפשר לשנות את מה שהיה. אלוהים נותן אתגרים רק למי שיודע להתמודד איתם. תודה לאל שיש לי את רינט שאומר לי כל יום כמה אני יפה. אני לא יודעת כמה הוא אובייקטיבי, אבל עדיין נחמד לשמוע. אני מאמינה שאני עדיין יפה, ואם למישהו מפריע איך שאני נראית, שיתמודד. בעיה שלו".
אני אישה חדשה
מישל נמצאת כיום בתהליך שיקום ונחושה להתגבר על הפציעה הקשה. "כשהתעוררתי מהקומה הייתי משותקת בכל ארבע הגפיים. לאט־לאט התחלתי להזיז את צד ימין, אבל את צד שמאל עוד לא הצלחתי להזיז — וזה אומר רגל ויד. זה קשה מאוד. עדי הפיזיותרפיסטית לא מוותרת לי על כלום, אומרת לי, 'קומי ותתחילי ללכת'. בהתחלה הלכתי לאורך המסדרון, ואז עשיתי סיבוב, שניים, שלושה, ועכשיו אני הולכת 45 דקות. זה קשה ומפחיד, אבל אני עושה את זה כמו גדולה".
איך הפציעה השפיעה על הזוגיות שלכם?
"רינט הוא כרגע יותר מטפל מאשר בן זוג, אז זה קצת השפיע על התקשורת בינינו".
רינט: "שאלת אותי קודם מה אני עושה בחיים ואמרתי שאני מטפל. אמנם צחקתי, אבל יש בזה חצי אמת, וזה מורגש בקשר שלנו. הדינמיקה הזוגית נבלעת בתוך המצב. כרגע המצב הפיזי שלה גובר על הכול - על הצרכים שלי, הרגשות שלי והרצונות שלי".
6 צפייה בגלריה
"אני לא יודעת אפילו מי הייתי, זה כבר לא קיים"
(צילום: ערן לוי, סגנון: לימור מאיה ריחאנה)
על מה אתם רבים?
מישל: "בעיקר על זה שאעשה דברים בעצמי. אם אני צריכה להגיע ממקום למקום בבית, הוא אומר לי, 'תתגלגלי לבד', ואני אומרת לו, 'לא, תיקח אותי'".
רינט: "עובדה שאתמול היא התגלגלה לשירותים לבד בפעם הראשונה ועשתה את המעבר מהכיסא לבד. הישג מטורף, התקדמות גדולה".
הפציעה שינתה לך את התוכניות לחיים?
"אני לא חושבת על זה בינתיים. אהבתי את התפקיד שלי בצבא, תכננתי להתקבל לאותו תפקיד באזרחות באחת החברות שעובדות עם הצבא, כמו 'אלביט' או 'רפאל', אבל כרגע אני משקיעה את המאה אחוז שלי בשיקום".
רינט, אתה מצליח לעבוד בתקופה הזאת?
"אני בעיקר מנסה".
מישל: "רק מרחוק, דרך המחשב. הוא כל הזמן איתי. לפעמים הוא עובד יותר מדי ואני כועסת עליו, כי אני רוצה את הזמן שלי איתו".
איפה תהיו בעוד חמש שנים?
מישל: "בבית שלנו, יכול להיות עם ילדים. אני לא יודעת אם זה לא מוקדם מדי לחשוב על זה. אמרו לי שהכול בסדר מהבחינה הזאת, אז כנראה שתמצאי אותי עם ילד אחד לפחות".
את מתגעגעת למי שהיית?
"מי שהייתי מתה, אין לי אותה, גם מבחינת היופי וגם מבחינת האופי. אני לא יודעת אפילו מי הייתי, זה כבר לא קיים. אני אישה חדשה".
רינט: "נכון שהיא אישה שונה מהאישה שהתאהבתי בה, אבל אני חושב שהשינוי הוא לטובה. יש לי פה היום גרסה סופר־משודרגת של בחורה חזקה ונחושה שניצחה את החיים ואת המוות".
הריאיון המלא עם מישל ורינט מתפרסם בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
איפור ושיער: ליאט בן שמשון. מישל – שמלה: שחר אבנט, עליונית: אמריקן וינטג', תכשיטים: אוסף פרטי. רינט – טוטאל לוק: אמריקן וינטג'
