אלי ושרה לביא. "הוא אומר לי 'אלה החיים שלך, את צריכה לעשות מה שיעשה אותך מאושרת'"

הבעל חרדי, האישה יצאה בשאלה - אבל האהבה נשארה: "אנחנו ההוכחה שזה אפשרי"

מפיקת האירועים שרה לביא גדלה בבית חרדי, התחתנה בשידוך, התגרשה, נישאה שוב וילדה - ואז הפכה לחילונית. המשפחה של בעלה ישבה עליו שבעה, אבל לא רק שהוא לא ויתר עליה (אף שבעצמו נשאר חרדי) הוא אפילו תמך בה גם כשהפיקה חתונה להט"בית לשתי כלות

פורסם: 09.09.21, 08:10
שרה לביא הבינה כבר בגיל 17 שהחיים זה לא מה שהבטיחו לה. היא נישאה אז, כמקובל בחברה שבה גדלה, בשידוך שנקבע לאחר ארבע פגישות עם גבר מבוגר ממנה שלא הרגישה אליו חיבור (לא שזה עניין מישהו בסביבתה) ולא שיערה שחייה יהפכו לגיהינום. "כמה ימים אחרי החתונה קיבלתי מכות", היא נזכרת בעיניים דומעות, "וזה המשיך גם אחר כך. לא סיפרתי. לא ידעתי שאפשר לחיות אחרת. הייתי מכסה את עצמי עם מייק־אפ כדי שלא יראו עליי את הסימנים הכחולים, וחייתי כי צריך לחיות. לא עלה על דעתי לשתף מישהו ולהתגרש. אלה היו החיים. קנינו דירה ביישוב דתי מרוחק וחייתי בסוג של כלא. הוא היה קנאי ואובססיבי ברמות מפחידות, ואם הייתי יוצאת או מתלבשת לא לטעמו - למרות שהייתי ממש צנועה - הוא היה יכול להרביץ לי על זה".
איך נחלצת מהנישואים האלה?
"בערב שבת אחד קיבלתי מכות נוראיות ואיבדתי את ההכרה. הוא יצא מהבית. השכנה נכנסה, ראתה אותי מוטלת על הרצפה, הזמינה אמבולנס, וכשהתעוררתי בבית החולים היו שוטרים סביבי כי הרופאים ראו שהגוף שלי מלא סימנים וחבלות. הדברים התגלגלו והגיעו לגירושים. בציבור החרדי בימים ההם גרושה נחשבה סוג ב' והיה עדיף להישאר במקום ולא להתגרש, אבל לי לא הייתה ברירה - האלימות שסבלתי ממנה כבר התפרסמה והרבנים אישרו. היום, אגב, זה יותר קל ומקובל שאישה שסובלת קמה והולכת, והרבנים יותר מאפשרים".

"הבנתי שהוא מה שאני צריכה לחיים"

כשמפיקת האירועים שרה לביא (38) נכנסת לבית הקפה בשמלת מיני קצרה ועל עקבים, עם כמה עגילים באוזניים ולא מעט קעקועים, קשה לדמיין שהיא מתגוררת בשכונה חרדית בירושלים וגם נולדה באחת כזו, כבתם הבכורה מבין 11 ילדים של איש ישיבה ועקרת בית. "להיות ילדה חרדית מירושלים זה אומר להקפיד על הכללים, אין לצאת עם חברות ואין בילויים", היא נזכרת, "את בבית או בלימודים, ואין ימינה או שמאלה. בגלל שאני הבכורה בבית והתגליתי כבשלנית מעולה, למדתי את כל הסודות של המטבח והייתי כבר בגיל 10 שומרת על האחים שלי, מין אמא קטנה. בימי שישי הייתי אופה חלות, מכינה את כל הדברים לשבת, עורכת את השולחן, מסדרת את הבית. היו תקופות שאבא שלי היה צריך לנסוע לשבועיים לטיפולים רפואיים בים המלח ואמי הייתה נוסעת להיות איתו שם. אני הייתי לוקחת את כל האחריות על הבית, מבשלת, מכבסת. בגיל 13 התנהלתי כאמא לכל דבר. בלב תמיד הרגשתי שאני לא משתייכת למקום הזה, אבל אף פעם לא הבנתי מה אני מרגישה. גם לא ידעתי שיש עולם מעבר, לא הייתה לנו טלוויזיה ולא היו טלפונים ניידים".

5 צפייה בגלריה
שרה ואלי לביא
שרה ואלי לביא
"אם מישהו מעיר, הוא תמיד עונה ותומך בי"
(צילום: אלכס קולומויסקי)

בגיל 20, כאמור, מצאה את עצמה עם אות קין על המצח: גרושה. היא נזכרת באותה תקופה בלא געגוע. "כשאני חושבת על זה היום, בכלל לא ידעתי לקראת מה אני הולכת. כל מה שהיה ברור זה שאני שוב מתחתנת ומקימה בית, ולכן מיד יצאתי לשידוכים, למרות שלא ממש הייתי פנויה לזה רגשית. לא הבנתי מה קורה איתי. עדיין הייתי ילדה ולא הייתה לי אופציה להישאר לבד, כי בציבור החרדי זה לא מקובל".
את אלי, בעלה ואבי ארבעת ילדיה (16, 14, 9, 6.5), הכירה בשידוך. גם הוא, כמוה, היה גרוש ללא ילדים, ובנו של אב בית דין ידוע ומכובד בקהילה החרדית בישראל.
"היה מיד קליק", היא אומרת, "התאהבתי בפגישה השנייה. ראיתי אותו, שקט, ילד טוב, לא אובססיבי וקנאי ולא שולט, והבנתי שזה מה שאני צריכה לחיים. הוא היה צריך מישהי שתמלא את חייו באקשן, וזה היה שילוב מוצלח. בפגישה השנייה הודענו להורים שאנחנו ממשיכים, ותוך שלושה חודשים התחתנו".
"התאהבתי באלי פגישה השנייה. ראיתי אותו, שקט, ילד טוב, לא אובססיבי וקנאי ולא שולט. הוא היה צריך מישהי שתמלא את חייו באקשן וזה היה שילוב מוצלח"
לא קיבלתם את ברכת המשפחה שלו.
"אצל המשפחה שלו מלכתחילה לא התקבלתי. למרות שהייתי חרדית, מאוד צנועה, עם שרוולים וחצאיות ארוכות, הנראות שלי לא מצאה חן בעיניהם. כנראה הייתי מודרנית מדי עבורם. בגלל שהיינו גרושים לא היו לנו חגיגת אירוסים ולא שבת חתן וכל שאר הטקסים. הייתה חתונה קטנה באולם פשוט בירושלים ולא חתונה יפה כמו שרציתי. משם נולד תחום ההפקות, שבו אני עוסקת היום. אני מגשימה לנשים אחרות את החלום על חתונה כמו שהן רוצות, כי אף פעם לא הגשמתי את החלום שלי".

"בעלי נתן לי להבין שאני במקום הראשון"

לביא מעולם לא הפסיקה להאמין באלוהים, אולם בגיל 23, אחרי לידת בתה השנייה, הרגישה שהיא רוצה לחיות אחרת, בלי כבלים. "עברתי יותר מדי דברים: התחתנתי, התגרשתי, התחתנתי, תוך חודש נכנסתי להיריון ומיד שוב היריון, ואז התחלתי להרגיש שאני חנוקה ולא מסוגלת יותר להתלבש לפי הכללים. לבשתי באותה תקופה חצאיות ארוכות עד הנעליים ועברתי לחצאיות עד הברך. את הראש, שהיה מכוסה בפאה, התחלתי לכסות בחצי פאה, כשהשיער הטבעי בולט. השרוולים התקצרו מעט. נראיתי כמו דתייה לייט.

5 צפייה בגלריה
שרה לביא
שרה לביא
"נראיתי כמו דתייה לייט"
(צילום: אלכס קולומויסקי)

"יום אחד החלטתי שאני יוצאת לטיול בתאילנד. אמרתי לבעלי שאני נוסעת לשבועיים־שלושה לבדוק מה אני עושה עם החיים שלי. בציבור החרדי לנסוע לתאילנד בזמנו היה יותר גרוע מבגידה. המשפחה של בעלי עשתה בלגן רציני. בכל זאת נסעתי. בעלי שמר על שני הילדים, וחזרתי חילונית לגמרי".
בתאילנד היא הכירה אנשים חדשים, ביקרה בבית חב"ד והצליחה להתחבר לעצמה. "כל הזמן הרגשתי שאני חיה בסוג של שקר כי לא היה לי אומץ לעשות את הצעד. בתאילנד, בלי הסביבה הקרובה, הבנתי מי אני באמת. החלטתי שאני חוזרת בשאלה. מי שרוצה לקבל אותי, יקבל, ומי שלא - לא. גם לי מגיע להיות מאושרת. יצאתי עם מטפחת, חצאית ארוכה וחולצה ארוכה וחזרתי עם גופייה ומכנסיים קצרים ובלי כיסוי ראש".
איך הגיב בעלך כשראה את המהפך שעברת בתוך כמה שבועות בחו"ל?
"לא התעלף. המשפחה שלו ניסתה להפריד בינינו, איימו עלינו בגירושים ושהוא לא יוכל יותר לראות אותי. משמרות הצניעות הגיעו אליי הביתה. עברנו תקופה קשה, והיינו צריכים לעזוב את העיר שגרנו בה ולעבור למקום מרוחק יותר. שֵם המשפחה שלנו עשה לנו המון בעיות, והחלטתי לשנות את שם המשפחה ובעלי שינה איתי. בחרתי בשם המשפחה לביא כי הרגשתי שאני לביאה, נלחמת על הבית ועל הילדים שלי מול כולם. נולדתי כדי לחיות ולהגשים את עצמי, להתקדם ולהיות מי שאני באמת. אני חדורת מטרה ורוצה להגיע רחוק. אני לא רואה אף אחד בדרך מלבד המשפחה והילדים, ואני מקבלת מהם תמיכה מלאה".
"המשפחה שלו ניסתה להפריד בינינו, איימו עלינו בגירושים, ושהוא לא יוכל יותר לראות אותי. משמרות הצניעות הגיעו הביתה. עברנו תקופה קשה, והיינו צריכים לעזוב את העיר שגרנו בה למקום מרוחק יותר"
ישבו שבעה על בעלך.
"כן. אין לנו קשר איתם כבר 14 שנה. אחרי שניתקו איתנו קשר, לקחתי יום אחד את הילדים לבריכה של המגזר החרדי. אחותו של בעלי הייתה שם, ונוצר בלגן. ירקו עליי וביזו אותי בנוכחות כולם. בעלי הגיע מיד, אסף אותי משם, וראיתי את התמיכה שלו. הוא העמיד את משפחתו במקום, ונתן להם להבין שאני במקום הראשון מבחינתו. שם הבנתי שאני יכולה להיות מאושרת כי יש לי את התמיכה מבעלי והילדים. עם המשפחה שלי, אמי ואחיי, אני בקשר מאוד רדוד. אבא נפטר לפני שבע שנים והקשר דעך. אני מאושרת וחושבת שהכל יצא לטובה. לפעמים חברים הם יותר ממשפחה".
לא שעם החברים זה היה פשוט. בהתחלה הסביבה לא ידעה מה לעשות עם המהפך שהיא עברה. "חברים התנתקו, גם מבעלי וגם ממני", היא אומרת. "היום חלקם בקשר. אנשים הבינו שאני מי שאני, לא מפחדת מהאמת שלי, חיה את חיי כמו שאני רוצה ובלי שאף אחד מכתיב לי אותם, ומאושרת. זה שאני לא הולכת בדרך שלהם לא אומר שאני לא בן אדם טוב. היום אני יותר מחוברת לאלוקים מאשר כשהייתי חרדית. גם חברים שהתנתקו בעבר רוצים לחזור ולהיות בסביבתי, ועם הזמן נוצרו לי חברויות עם נשים כמוני, שגדלו בבתים חרדיים וחזרו בשאלה והבעלים שלהם חרדים, וזה משתלב טוב. זו קהילה בפני עצמה בחברה הישראלית".
היה לך ברור שהילדים יגדלו כדתיים?
"כלום לא ברור. אבל כרגע הם אוהבים את הדרך הזו, ואני חושבת שכל אחד צריך לעשות מה שעושה לו טוב. אני מגבה אותם. יבוא יום שהם יחליטו בעצמם מה הם רוצים להיות. לא אני ולא בעלי יכולים להחליט, רק לנווט".

"הוא מכבד את דרכי ואני את שלו"

רוב האנשים לא יכולים לדמיין סיטואציה כמו זו שמציגה שרה לביא, אבל היא ובעלה מייצגים את האפשרות השפויה, את ה'איש באמונתו יחיה' ואת העובדה שאחדות המשפחה היא מעל לכל דת. "השילוב שלנו מאוד יפה, ולא כל אחד יכול לחיות כך. הוא חרדי לכל דבר, אני חילונית בחיצוניות אבל מאמינה באלוהים, והלבוש לא קשור לדת. שבת אני שומרת, כי שבת זו ברכה. היו תקופות שלא שמרתי, אבל חזרתי לזה.
"הבית שלי חרדי לכל דבר כי אני מכבדת את בעלי. אין טלוויזיה בבית ויש תמונות של רבנים על הקיר, הילדים לומדים במוסדות חרדיים, לבושים בהתאם ויש להם טלפונים כשרים (ללא אינטרנט והודעות, רק לשיחות, אמ"ר), אבל אני מי שאני ולא אתלבש כמו דוסית בבית רק כי הילדים בבתי ספר חרדיים ובעלי חרדי שלובש רק שחור־לבן. הוא מכבד את הלבוש שלי ואת דרכי ואני את שלו. כשהוא יוצא לשיעור תורה, אני יוצאת לבית קפה. אני יכולה לטוס בזמנים שלי לחופשה, הוא יכול לטוס כשהוא רוצה. בעלי עובד בבוקר בתחום הרכב, ואחר הצהריים הוא בשיעורי תורה לפעמים עד שתיים בלילה. בתקופת החגים הוא לא נמצא בארץ, הוא חזן שנוסע לחודש וחצי במיאמי, ואני לבד".
"הבית שלנו חרדי לכל דבר, כי אני מכבדת את בעלי. אין טלוויזיה בבית, הילדים לומדים במוסדות חרדיים ולבושים בהתאם. אבל אני מי שאני ולא אתלבש כמו דוסית"
מתי ההבדלים בינך ובין בעלך כן דורשים התייחסות מיוחדת?
"עשיתי בר מצווה לבן שלי, והחברים שלי לא דתיים והם לא רצו לבוא לאירוע חרדי. החלטנו שאני עושה שני אירועים, מעורב לחילונים ולמי שרוצה מהדתיים, ואירוע חרדי ממש. בעלי וגם הילד תמכו והתלהבו מהרעיון. את הנחת התפילין עשינו כחגיגה של אירוע מעורב ויפה בבית כנסת עם תפילה מוזיקלית קלילה ונעימה של נגנים. פשוט ארבע שעות של תפילה שהיא חוויה, ומשם נסענו לאולם ׳מרקש׳ בתלפיות, וזמר חיכה בכניסה ועשה שואו, והיה אוכל כשר. האירוע התחיל בשש בבוקר ונמשך עד שש בערב בהפקתי וכמו שחלמתי שיהיה. את הטקס באירוע החרדי ניהלו הרבנים של בעלי ושל הילד מתלמוד תורה, כניסה עם שופרות באולם בית הכנסת, בעלי והילד שרו שיר כשנכנסו, ואני דיברתי, שזה קצת לא מקובל אבל קיבלו את זה. ישי לפידות הופיע, והיה אירוע מפואר, מופרד עם מחיצות. גם וואו וגם חרדי, נגעתי בכל העולמות".
איך נראית השבת אצלך?
"ערב שבת מתנהל כסדרו. אני קמה בבוקר בשישי, אופה ומבשלת. שולחן שבת שלי זה 30 סוגי סלטים שאני מתקתקת, שלושה סוגי דגים, עוגות שאני אופה. אגב, הציעו לי פעם להגיע ל׳מאסטר שף׳, ואני חולמת להקים קייטרינג לאירועים שאני מפיקה. בערב שרים שירי שבת וקוראים בתורה, ובעלי, הבן ושלוש הבנות הולכים איתו לבית הכנסת. ביום כיפור אני צמה אבל לא הולכת לבית כנסת".

5 צפייה בגלריה
שרה ואלי לביא
שרה ואלי לביא
"מאוד חשוב לו שאני אכבד את אלוקים"
(צילום: אלכס קולומויסקי)

איך הילדים מסתדרים עם זה שהם במוסדות חרדיים ואמא שלהם לבושה כחילונית?
"בבתי הספר של הילדים לא מכירים אותי. רק בעלי הולך לשם כשצריך. כשהבן שלי היה קטן ולמד בתלמוד תורה, אמר לו חבר: 'שמעתי שיש לך אמא חילונית'. החרימו את הילד ולא דיברו איתו. הילד שלי בהתחלה קיבל את זה מאוד קשה, אבל בגלל שאני מגדלת את הילדים בגישה פתוחה וכולנו אוהבים את אלוקים כל אחד בדרך שלו, הוא אמר לי, 'גם אם לא יהיו לי חברים, אני אוהב אותך, תהיי מי שאת'. למחרת הוא הלך לכיתה ואמר, 'זאת אמא שלי ואותה אני אוהב ולא משנה מה אתה אומר'. היום הוא מוקף בחברים חרדים שאוהבים לבקר אצלנו. הוא יותר חרדי מבעלי, עם מגבעת וחליפה שחור־לבן, לומד בישיבה אדוקה ומגיע הביתה פעם בחודש, אבל אם ידברו עליי, הוא לא יישאר חייב".
הוא התבייש בך פעם?
"בכלל לא. קורה המון שאנחנו יוצאים יחד לסידורים או לטיול כמשפחה, ואני לבושה בשמלה קצרה, ואם מישהו יעיר, הוא תמיד עונה ותומך בי. כשהבנות שלי רואות אותי מתלבשת, הן מחמיאות לי מאוד ועוזרות לי לבחור בגדים וצבע לק, והן לא אומרות לי שזה לא צנוע. אם מישהי תגיד להן 'איך אמא שלכן מתלבשת', הן ינתקו איתה קשר".
"כשהבנות שלי רואות אותי מתלבשת, הן מחמיאות לי מאוד ועוזרות לי לבחור בגדים וצבע לק, והן לא אומרות לי שזה לא צנוע. אם מישהי תגיד להן 'איך אמא שלכן מתלבשת', הן ינתקו איתה קשר"
ובעלך?
"הוא אומר לי: 'אלה החיים שלך, את צריכה לעשות מה שיעשה אותך מאושרת'. הוא בחר להישאר איתי מרצון, מאוד חשוב לו שאני אכבד את אלוקים, וזה חשוב גם לי. מעבר לזה, אין לו בעיה עם הלבוש ועם הבחירות שלי. יש לי חמישה קעקועים וזה אסור על פי ההלכה. אומרים לך שאת לא תיקברי בקבר ישראל. הקעקועים מזעזעים את בעלי, אבל הוא מפרגן לי כאשתו.
"כשעברנו לשכונה שאנחנו גרים בה, לא קיבלו את בעלי והוא היה צריך ללכת להתפלל במקומות מרוחקים יותר בגלל איך שאני נראית. היום למדו לקבל אותנו, והוא חלק מהם. היום אפילו לי השכנים אומרים שלום כי הבינו שאני לא אשתנה ושהבית שלי לא הושפע ממני 'לרעה'".
אתם מצליחים בכלל לחיות יחד? להסתובב בפומבי באותם מקומות?
"בעלי מאוד אדוק. הוא לא מגיע לאירועים מעורבים, הוא לא נמצא בשום מקום שחרדי לא יכול להיות בו. הוא יוצא איתי למסעדה כשרה למהדרין, ואם נצא לחופש ויש בריכה מעורבת, הוא והבן לא ייכנסו. אבל הוא איתי. אנחנו ההוכחה שזה אפשרי".

"אני מגשימה לזוגות אחרים את החלום של עצמי"

כששרה לביא מסמנת לעצמה מטרה, תסמכו עליה ששום דבר לא יעצור אותה בדרך. "כל חיי עבדתי בכל מיני עבודות - כמו מזכירה במעבדת שיניים - שהרווחתי בהן שכר מינימום", היא מגלה. "כתוצאה מהמשבר המשפחתי הסתבכנו עם ההוצאה לפועל והיינו קרוב לעשור בפשיטת רגל. לא חלמתי שיום יבוא ואהיה אחרי כל זה, אבל כשיש רצון ויש חלום אפשר להגשים הכל. נלחמתי בכל דרך אפשרית לסגור את החובות. עבדתי בכל מיני עבודות, ימים ולילות, והצלחתי להתקדם. הגעתי למקום טוב שלא חסר לי כלום. בעלי מבין את הרצון שלי להתקדם בחיים. הוא נותן לי להוביל את ענייני הבית והכספים, ולמרות שחושבים שזה כך בכל הבתים החרדיים - שהאישה מנהלת והגבר לומד - זה לא נכון. יש חרדיות שחיות תחת שליטה של הבעל".
לפני שלוש שנים נרשמה ללימודי הפקת אירועים אצל נטלי קולדנוב. אחריהם הקימה את חברת ההפקות שלה "שרה לביא אירועי יוקרה".

5 צפייה בגלריה
המפיקה שרה לביא עם סיון מועלם ומוריה מזרחי בחתונתן
המפיקה שרה לביא עם סיון מועלם ומוריה מזרחי בחתונתן
"אני מגשימה לנשים אחרות את החלום על חתונה, כי אף פעם לא הגשמתי את החלום שלי". שרה לביא עם סיון מועלם ומוריה מזרחי בחתונתן שאותה הפיקה
(צילום: אנטון פילין)

הזכרת קודם שהחתונה שלך עצמך לא הייתה יפה כמו שרצית.
"נכון, למעשה שתי החתונות שלי לא היו בכלל כמו שרציתי ולא הגשמתי שם שום חלום, לא בשמלת הכלה, לא באוכל ולא בתזמורת. זה תמיד בער בי. אמרתי לעצמי שבבוא הזמן אפיק חתונות לזוגות ואגשים להם את החלומות שהייתי רוצה לעצמי. אני מרגישה שאני מתחתנת".
לפני חודש הפיקה לביא את החתונה הלהט"בית של סיון מועלם ומוריה מזרחי, שתי חרדיות לשעבר שיצאו מהארון. האירוע התקיים בווילה יפהפייה בנתניה עם נוף לים, ולביא הוזמנה להשתתף בטקס ולהגיש לשתי הכלות את טבעות הנישואים. "שמחתי להפיק את החתונה שלהן. אם יש אהבה ובן אדם רוצה להגשים את החלום שלו, אני הראשונה להיות שם".
מה בעלך אמר?
"הוא תמך מרחוק".
באיזה מסר נסיים לקראת השנה החדשה?
"אני דוגלת באמונה שכולנו בני אדם וצריכים לדעת לתמוך זה בזה ולקבל את השונה. אני קוראת לכולם לבחור באהבת חינם".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.