למה בית חולים ותיק ומוערך כמו אלי"ן זקוק לגיוס תרומות?
"ראשית, מערכת הבריאות לא מתוקצבת כיאות. כל בתי החולים נמצאים בחוסר, גירעון ומלחמה על כל פרוטה. אך בעוד שבתי החולים הגדולים יכולים לפתח ערוצי רווחיות אחרים, כמו רפואה אסתטית ורפואת תיירים - שיקום ילדים הוא התחום הכי מפסיד שיש. שנית, לנו אין אמא ואבא, אין לנו גב ממשלתי ואנחנו לא שייכים לאף קופה. קופות החולים משלמות עבור כל טיפול כ־85% מעלותו בפועל, ולכן אנחנו צריכים להתגייס בעצמנו כדי להשלים את החסר".
כמה כסף אתם מצפים לגייס?
"המסע "גלגלי אהבה" נערך כבר 22 שנה. בשנים קודמות גייסנו כשלושה מיליון דולר בכל מסע, ואני מקווה שנצליח להגיע לסכום הזה גם השנה, במטרה לסגור את הגירעון התפעולי ולהעניק לילדים את הטיפול שהם צריכים. המסע יתקיים בחמישה מסלולים בצפון הארץ במשך ארבעה ימים, וישתתפו בו 250 רוכבים מכל העולם, שמשלמים כדי להשתתף. רוכבים בשנה הראשונה צריכים לגייס מינימום 2,500 דולר, ומהשנה השנייה - 5,000 דולר ומעלה".
גם את תרכבי?
"אני לא רוכבת, אבל יש לנו עוד מיזמים לגיוס תרומות שבהם אני כן משתתפת, כמו מסע של שלושה ימי הליכה אתגרית בהרי אילת ואפילו צניחה חופשית".
איזו אוכלוסייה בית החולים משרת?
"בית החולים, שחוגג השנה 90 שנה להיווסדו, הוקם בירושלים על ידי אורתופד ילדים שפתח קליניקה לשיקום ילדים עם עיוותי גפיים. בשנות ה־50, בעת מגפת הפוליו הגדולה, הקליניקה הפכה לבית חולים שטיפל בילדים שנפגעו מהפוליו, והיום אנחנו מטפלים בילדים שנפגעו בתאונות דרכים, עברו ניתוחים אורתופדיים מורכבים או מחלות קשות וצריכים שיקום. אנחנו הופכים מוגבלויות בלתי אפשריות לאפשרויות בלתי מוגבלות".
אין לנו גב ממשלתי ואנחנו לא שייכים לאף קופה. לבתי חולים גדולים יש ערוצי רווחיות אחרים"
כמה ילדים מאושפזים בבית החולים?
"על הנייר יש לנו 120 מיטות, אבל בפועל אנחנו מטפלים מדי יום בכ־300 ילדים, חלקם מגיעים במסגרת אשפוז יום או מרפאות חוץ. רק השנה היה לי את העונג לפגוש כסטודנטיות לרפואה שתי צעירות עם מוגבלות שהיו מטופלות אצלנו".
איך הגעת לתפקיד המנכ"לית?
"אני רופאת ילדים, התחלתי כרופאה מן המניין בבית החולים, וכשקודמתי לניהול מחלקה הגעתי למסקנה שכמנהלת אני יכולה להשפיע הרבה יותר. הלכתי ללמוד מנהל ציבורי כעמיתה של קרן ווקסנר בהרווארד וחזרתי לתפקיד הסמנכ"לית. עם פרישתה של המנכ"לית הקודמת נבחרתי לתפקיד. אני כבר לא עוסקת בטיפול, למעט במרפאה לבעיות אכילה מוטוריות של ילדים".
לאישה קשה יותר להצליח בעולם הניהול הרפואי?
"מעולם לא הרגשתי אפליה, אבל כשאני מסתכלת אחורה היו תופעות שהיום לא היו עוברות. למשל, בקבלה להתמחות המנהל שאל כמה ילדים יש לי וכמה אני מתכוונת לעשות. כרופאה צעירה היו משפחות שחשבו שאני האחות, וגם כשהבינו שאני הרופאה קראו לי בשמי הפרטי, אבל לעמיתיי הרופאים הוסיפו את התואר דוקטור. כשהתחלתי את לימודי הרפואה, המרצה, שהיה גינקולוג, הסתכל עלינו ואמר 'רואים איך הפרסטיז'ה יורדת', כי היו יותר מדי נשים לטעמו".
יש הבדל בין ניהול נשי לניהול גברי?
"בהרבה מאוד מקרים נשים יכולות להיות מנהלות טובות יותר כי יש להן נטייה לעבודת צוות והן יודעות יותר מהגברים לשים את האגו בצד. ניהול נשי הרבה יותר גמיש ופתוח לתנאים משתנים. לשמחתי יש היום די הרבה מנהלות של בתי חולים, אני תמיד צוחקת שפעם בכנסים של מנהלי בתי חולים המקום היחיד שלא היה בו תור היו שירותי הנשים, והיום יש כבר תור יפה".
