"'דונה אידיאלה', הייתה אז תחרות מפורסמת מאוד, כמעט כמו מלכת היופי", מספרת עירית דותן, על הנסיבות שהובילו אותה לשער "לאשה" בקיץ 1974. "זכיתי בתחרות הישראלית ונשלחתי לתחרות הבינלאומית שהתקיימה באיטליה, שם זכיתי בתואר סגנית ראשונה. הפרס היה תנור אפייה, שעד היום לא הגיע".
עוד במסע בין שערים לאשה
דותן (71), גרושה בזוגיות, אם לבת, סבתא לשתי נכדות, שמתגוררת ברמת־גן, מוכרת יותר בזכות הקריירה שלה כזמרת. בין השאר, הופיעה בשנת 1973 בפסטיבל הזמר עם השיר "תנו לנו יד ונלך" שזכה להצלחה גדולה. היא נולדה כעירית בן־בנימין ("על שם סבא שלי, שנספה בשואה"), גדלה בחיפה, וכבר בגיל 15 החלה להופיע בפני תיירים כשהיא מלווה את עצמה בגיטרה. בצבא שירתה בלהקת פיקוד צפון לצד יגאל בשן, דובי גל, עדנה לב ואחרים. לאחר השחרור, כשהייתה סטודנטית, התפתח רומן בינה ובין מי ששירת לצדה והיה מפקד הלהקה – דודו דותן. "עזבתי את הלימודים ועברתי לגור איתו בתל־אביב. אחרי חודשיים כבר היינו נשואים", היא נזכרת.
"היום אני מבינה שחייתי בעולם של גברים, גם מבחינת תפיסת עולם וגם מבחינת הבית שבו גדלתי והחינוך שספגתי. לא שמעו אז על קריירות של נשים"
אז איך הגעת לתחרות "דונה אידיאלה"?
"במערכת 'לאשה', שארגנה את התחרות בארץ, הוחלט באותה שנה שהמתמודדות תהיינה מוזיקאיות, ולכן פנו אליי, לזמרות מיכל טל ורותי נבון ולמוזיקאיות נוספות, וביקשו שנשתתף. התחרות התקיימה אחרי מלחמת יום הכיפורים, אז לא היה ערב מיוחד. זימנו אותנו, הופענו בשירה, עברנו ריאיון אצל השופטים, ונבחנו לפי הקריטריונים של התחרות: בישול, סידור פרחים, סידור שולחן והכנת קוקטייל".
היום זה לא היה קורה.
"היום אני מבינה שחייתי בעולם של גברים, גם מבחינת תפיסת עולם וגם מבחינת הבית שבו גדלתי והחינוך שספגתי. לא שמעו אז על קריירות של נשים".
את זוכרת את הצילומים לשער?
"הצילומים התקיימו לפני שטסתי לתחרות באיטליה. ערב קודם הייתה לי הופעה, ובבוקר לא הייתה לי אנרגיה ללכת למספרה, אז חפפתי בעצמי וזו התוצאה".
"כבר לא יכולתי להופיע"
ארבע שנים לאחר אותה תחרות ילדה עירית את בתה, מיכל. שנה מאוחר יותר היא ודודו דותן התגרשו. היא המשיכה לשיר ולהופיע. כשהייתה בת 40, מספרת דותן, החלו לצוץ ולעלות זיכרונות קשים מילדותה המוקדמת, שגרמו לה להבין שבן משפחה פגע בה מינית במשך תקופה ארוכה. דותן התראיינה בעבר בהרחבה על הנושא, וכיום היא אומרת: "זו טראומה שאני נושאת איתי וזו גם הסיבה שבגללה הקריירה שלי נקטעה. כשהייתי צעירה, הכחשתי והדחקתי. כשהפגיעה התחילה לתת את אותותיה, כבר לא יכולתי להופיע".
מה עשית מאז?
"כל מיני דברים. במשך שנתיים, למשל, הייתי דוורית. בהמשך התחתנתי עם האדריכל רוני מעיין ועבדתי איתו במשרד שלו. התגרשנו אחרי 20 שנה. כיום אני עובדת כמדריכת שיקום, מלמדת פיתוח קול, משתתפת במיזם בשם 'שיר א־שיר' להלחנת שירי משוררים ומדי פעם מופיעה. לשמחתי, הקול שלי נשאר כמו פעם".
ואיך התמודדת עם הטראומה?
"רק אחרי גיל 50 ניגשתי לטיפול במרכז טיפולי מתאים. בהמשך התנדבתי במוקד של 1202, מרכז הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית, וגם העליתי מופע אוטוביוגרפי שבו העברתי מסרים פמיניסטיים. מ'דונה אידיאלה'", היא אומרת בחיוך, "הפכתי לפמיניסטית רדיקלית".
פורסם לראשונה: 22:48, 27.10.22
