אורנה אנג'ל עם איוונקה הפעוטה. "היא ואמה היו חודש במנוסה'"

אורנה אנג'ל הקימה בגבול פולין מקלט לנשים אוקראיניות

אורנה אנג'ל, פעילה פוליטית־חברתית־סביבתית, צפתה מדי ערב בנחשולי הפליטות האוקראיניות שנמצאות בסכנה ברורה ומוחשית ליפול לתעשיית המין באירופה. הדמעות שצפו למראה התמונות הקשות, הטיסו אותה עד גבול פולין

פורסם:
"ישבתי בבית וצפיתי כל ערב ב־CNN. ראיתי את נחשולי הפליטים שאיבדו את ביתם וממש זלגו לי דמעות, כשהבנתי שיש אנשים שמנצלים את הכאוס שיש כדי לגייס נשים צעירות ויפות לתעשיית המין בכל רחבי אירופה", מספרת אורנה אנג'ל (59), "מדובר בנשים במנוסה שנמצאות בסכנה, שהולכות עם כל מי שמציע להן עזרה. חברותיי ואני הרגשנו שאנחנו חייבות להקים להן מקלט, מעין בית מעבר, שבו הן יהיו בטוחות. פניתי לאורלי כרמון, מנהלת קהילת 'אורקה' בפייסבוק, שחברות בה 30 אלף ישראליות מכל העולם, והיא מיד התחברה ליוזמה וקראה לחברות הקבוצה לתרום למען המטרה".
פגשת את הנשים הצעירות האלה בפולין?
"את הבנות האלה, יפות וצעירות עם מזוודה קטנה ביד, רואים בכל מקום. אי־אפשר לפספס כמות כזאת של נשים שמגיעות לבד, עומדות שם חסרות אונים ומחכות שמישהו יציל אותן, זה מאוד בולט לעין".
"אי־אפשר לפספס כמות כזאת של נשים שמגיעות לבד, עומדות שם חסרות אונים ומחכות שמישהו יציל אותן, זה מאוד בולט לעין"
באיזו מסגרת נסעת?
"פניתי לארגון החברתי 'טופז', בראשותו של ד"ר מייק נפתלי, והם מיד אימצו אותי לחיקם וצירפו אותי למשלחת של רופאים, פסיכיאטרים ותרפיסטים שנשלחו לגבול. לפני הנסיעה יצרתי קשר עם מתווכים בפולין וקבעתי פגישות, ובין פגישה לפגישה נסעתי לגבול, הצטרפתי לארגונים שפועלים שם ופשוט עזרתי בכל מה שצריך, אם זה לתת כוס תה או פשוט להקשיב ולתמוך".
מי התינוקת שאיתך בתמונה?
"זו איוונקה. היא הגיעה לגבול עם אמא שלה, שהייתה באפיסת כוחות אחרי חודש של מנוסה. הבאתי אותן למלון שלי ולקחתי להן חדר, שינוחו, ינשמו ויתקלחו סוף־סוף. היום האמא שלחה לי סרטון מדירת חדר שהן שכרו בפולין".
איפה נמצא בית המחסה שהקמת?
"האמת היא שראיתי המון בתים וכבר התייאשתי, כי מחירי הדיור באזור הגבול עלו מאוד. בסוף מצאתי בשכונה שקטה בית מספיק גדול, שיכול להכיל בצורה מכובדת 30 נשים. יש בו שישה חדרי שינה, שני מטבחים, שתי מקלחות וחדרי שירותים נפרדים".
30 נשים זה טיפה בים כשמדברים על קרוב לחמישה מיליון פליטים.
"אני רוצה להזכיר לך פתגם שהלך איתי לאורך כל הנסיעה לשם: 'מי שמציל נפש אחת, כאילו הציל עולם ומלואו'. מדובר בסוג של תחנת מעבר, הנשים ישהו בו בין שבוע לשבועיים, וחוץ מזה יכול להיות שתוך חודש הכל ייגמר והן יחזרו לביתן באוקראינה".
"ראיתי המון בתים וכבר התייאשתי, מחירי הדיור באזור הגבול עלו מאוד. בסוף מצאתי בית שיכול להכיל 30 נשים, ויש לנו כסף לחצי שנת שכירות"
מי משלם עבור החזקת הבית?
"אספנו כסף שמספיק לנו לחצי שנת שכירות דרך 'אורקה' ו'טופז'. עמותת טופז תנהל את הבית ותשלים מהתקציב שלה".
מה את עושה לפרנסתך?
"בעבר הייתי מנכ"לית החברה העירונית 'אוצר מפעלי ים', ניהלתי את נמל תל־אביב ובהמשך הייתי סמנכ"לית בחברת 'שיכון ובינוי'. היום אני עוסקת במקצוע שלי כאדריכלית וכן מייעצת לראשי ערים ומועצות בכל הקשור להתחדשות עירונית".
היית גם ח"כית למשך שבוע בלבד. איך זה קרה?
"זה נשמע כמו בדיחה וזו באמת בדיחה: הייתי שבעה ימים ח"כית, פשוט כי לא הצליחו לתפוס אותי בטלפון. ב־2003, כשחברת הכנסת סופה לנדבר התפטרה מרשימת העבודה, אני הייתי הבאה בתור. רצו לבשר לי שמוניתי במקומה, אבל לא הייתי זמינה. הייתי אז מנכ"לית הנמל, בדיוק חיברנו את השפד"ן למערכת הביוב של הנמל, וזה היה פרויקט ענק שהייתי עסוקה בו יום ולילה. באותו שבוע לא עניתי למי שצלצל אליי מטלפון לא מזוהה. כשכבר תפסו אותי, הודעתי שאני לא מעוניינת להיות ח"כית, אבל המינוי שלי כבר נכנס לתוקף, ועד שסיימו עם הביורוקרטיה עבר שבוע שלם".
את מתגעגעת לפוליטיקה?
"כמו שהיא נראית עכשיו, ממש לא. בפעילות ההתנדבותית שלי אני מצליחה לעשות הרבה טוב גם בלי להיות שם".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button