מירב רוזנברג (31) מכנה את עצמה "משפיענית זבל". היא מייצרת תוכן מאוצרות שהיא מוצאת בפחים - לרוב אלה פריטי לבוש שהיא מכבסת ואז מדגימה איך ללבוש. "אני קוראת לזה 'משפיענית זבל' בגלל הטיקטוק, כדי לייצר איזשהו זעזוע. אני רוצה לנכס את המילה זבל ולעשות לה מיתוג מחדש. זבל זה לא רק אנשים מסכנים שמחטטים בפחים, זה גם דבר טוב - זה יכול להיות גם שמלות של משכית, כמו שמצאתי בסרטון הזה שהתפוצץ".
מסע המציאות של מרב בזבל
(כתבת וידאו: דניאל פסו)
היא הצטרפה לאינסטגרם ב־2012, אז הייתה משתפת דברים יומיומיים לחברים ולמשפחה. השינוי בעמוד שלה - כמו אצל רבים אחרים - קרה בקורונה: "לפני הסגר הראשון הייתי בבידוד אחרי שחזרתי מגרמניה. היה לי משעמם, אז העליתי סטוריז על הצמחים שהתחלתי לגדל. אנשים שאלו שאלות, וראיתי שיש מעורבות. אמרתי לעצמי: 'מעניין, אולי אפתח עמוד לצמחים'. זה עוד לא היה נפוץ בארץ אז".
היא פתחה פרופיל באינסטגרם ולאחר מכן גם בטיקטוק בשם The house plant queen ובמקביל סיימה את הלימודים בתקשורת חזותית והתחילה לנהל עמודי אינסטגרם. "העליתי בטיקטוק את אותו תוכן שהעליתי באינסטגרם, וזה לא תפס בכלל. באותה תקופה עברתי לתל אביב, וממש לא אהבתי אותה. הרגשתי פה בודדה מאוד. בכל שבת הייתי יוצאת לשיטוט על האופניים, לראות את השקיעה וסתם להכיר את העיר - ובכל פעם כזו מצאתי מלא דברים. הייתה לי סלסילה על האופניים והייתי חוזרת עם בגדים או חפצים לבית".
מתי זה התפוצץ?
"לפני ארבע שנים בערך העליתי סרטון לטיקטוק שרואים בו פח ירוק ושאלתי: 'אפשר אולי שאנשים יפסיקו לזרוק בגדים לזבל?'. ואז גם הראיתי את הבגדים שמצאתי בתוך הפח. הסרטון הזה קיבל יותר מ־100 אלף צפיות. שאלתי את עצמי מה קורה פה. בשלב הזה כבר הפסקתי לצרוך אופנה מהירה והתחלתי ללבוש בגדים מהזבל. ממש באותו היום לקחתי חולצה מהפח וצילמתי את עצמי מודדת אותה, והסרטון הזה כבר נהיה ויראלי. הוא הגיע לחצי מיליון צפיות".
"מצאתי שמלות ערב של משכית ושל סבינה מוסייב בשווי אלפי שקלים, נעליים של ויוויאן ווסטווד ושל לואי ויטון, חולצה של דיור ומשקפיים של גוצ'י"
איך היו התגובות?
"ממש הפתיעו אותי. הבנתי כמה אנשים לא מודעים לבעייתיות שיש בתרבות הצריכה שלנו ושיש צורך להנגיש את המידע הזה - לא לחנך, אלא להראות אלטרנטיבה. אמרתי, אני ממילא חיה את העולם הזה, אז פאק איט, בואו נהפוך את זה למשהו מגניב. וזה ממש תפס. היום אני כבר עושה 'הולים' - פינות שבהן אני מרכיבה לוקים שלמים מדברים שמצאתי בזבל. ככה אני מייצרת תוכן שאנשים נהנים לצפות בו, אבל מנכסת אותו אליי ולאידיאולוגיה שלי".
קונה רק יד שנייה
את האג'נדה שלה קיבלה רוזנברג מהבית. היא גדלה בירושלים למשפחה שקידמה ערכים של שמירה על הסביבה ומִחזור. "זה נורא הביך אותי כשהייתי קטנה. לאבא שלי היה קומפוסט במרפסת, ומדי פעם הוא היה מביא דברים מהרחוב - לא בגדים, אלא יותר רהיטים, אבל בתור טינאייג'רית זה הגעיל אותי. אני זוכרת את הסבתא האנגלייה שלי מגיעה אלינו יום אחד עם סוודר שהיא מצאה on the wall, ככה היא קראה לחומה ברחוב שהיו מניחים עליה דברים. ואני כזה, 'למה את מביאה סוודר מהרחוב? זה ממש מגעיל. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לקנות חדש'. לקח לי זמן להבין את הקונספט הזה. אח שלי התחיל ללבוש בגדים מהרחוב הרבה לפני, הסביבה שלי פשוט אפשרה את זה".
מתי התחלת להרגיש עם זה בנוח?
"כשהתחלתי ללמוד ויצאתי מהבית של ההורים. הייתה לי דירה לרהט ולא היה לי תקציב כי הייתי סטודנטית ומלצרית. לא חשבתי לחפש ברחוב, אבל פשוט מצאתי דברים. יום אחד ירדתי לזרוק את הזבל והיו שם שני כיסאות וינטג' ממש יפים, שבדיוק התאימו לשולחן שהיה לי. אמרתי, מה, אני לא אקח? ברור שאני אקח. ואז מצאתי איזה שולחן, שייפתי וצבעתי אותו ונורא נהניתי מזה. גיליתי עולם שממש אפשר ליצור בו דברים ולמחדש. "עם זאת לקח לי זמן להגיע לבגדים. לאט־לאט עברתי את המחסום הפסיכולוגי, וברגע שהצלחתי לנתק את כל מה שהחברה לימדה אותי ואת כל מה שתרבות הצריכה לימדה אותי - שזה לקנות חדש, ושאף פעם אין לך מספיק כי תמיד נוסף עוד טרנד - זה קרה".
עד כמה שאת יודעת, יש עוד משפיעני זבל ברשת?
"לדעתי אני עדיין יוצרת התוכן היחידה בנושא הזה בארץ, וזה קצת מבאס אותי. הייתי רוצה שיהיו עוד".
מה הדברים הכי שווים שמצאת בפחים רנדומליים?
"מצאתי פעם מג'ימיקס משנות ה־90 של קנווד שעובד, ואני משתמשת בו מלא. מצאתי לאחרונה שמלות ערב של משכית ושל סבינה מוסייב בשווי אלפי שקלים. מצאתי כיסאות Wassilly בשווי אלפי שקלים. מצאתי נעליים של ויוויאן ווסטווד ושל לואי ויטון, חולצה של דיור ומשקפיים של גוצ'י. לא תמיד הם היו במצב מדהים, אבל כבר לא מפתיעים אותי הדברים שאני מוצאת, כי נראה שאנשים זורקים הכול".
היום את לובשת רק דברים שאת מוצאת או שאת גם קונה?
"אני קונה, אבל רק יד שנייה. אני גם לא אוהבת שמוצאים בשבילי, אני אוהבת לחפש בעצמי בשוקי פשפשים ובחנויות צדקה בחו"ל. אני אוהבת לנבור בערימות".
לבן הזוג שלך את גם מחפשת בגדים בזבל?
"בטח. הוא מקבל בגדים ממש יפים ושווים, אז הוא ממש סבבה עם זה".
"בגדי וינטג' שמיועדים להחזיק שנים, שיש בהם מחשבה, ותפרים איכותיים וכפתורים מעניינים. באופנה מהירה אין את זה"
הייתה לו התנגדות בהתחלה?
"לא ממש, אבל הוא לא בתוך זה כמוני. אם נלך יחד ברחוב ונראה ערימה של זבל, הוא לא יעצור לחפש איתי. תחום האחריות שלי זה עיצוב הבית, שם אני יכולה לקבל את רוב ההחלטות. מדי פעם הוא יכול להטיל וטו ולהגיד, 'מירב, אנחנו לא אוספים את הטוסטר הזה מהרחוב'".
ידוע שבטיקטוק התגובות קשות מאוד. איך את מתמודדת עם זה?
"בהתחלה באמת היו שם תגובות ממש קשות, אבל אף אחת מהתגובות האלה לא הגיעה אליי. לא הרגשתי שזה משפיע עליי או שזה משהו שיגרום לי לחשב מסלול מחדש. אלה תגובות של אנשים שלא מכירים אותי, שלא נחשפו לנושא, אולי של ילדים קטנים או של אנשים מבוגרים יותר שיש להם חוסר מודעות והם לא יודעים להכיל את הדבר הזה. שום תגובה לא גרמה לי לחשוב שאני עושה משהו לא בסדר. להפך, כל תגובה רק חידדה לי כמה מה שאני עושה הוא חשוב ועד כמה שאין מודעות. החברה עדיין מעדיפה לקנות שלוש חולצות ב־30 שקל, או לעמוד בתור כדי להיות בסייל של בגדים ב־10 שקלים, מאשר אשכרה לעשות שימוש חוזר, או שזורקים בגד לפח במקום לתפור חור קטן. זה מה שהניע אותי".
איך כל המהלך הזה השפיע על האופן שבו את מתלבשת?
"הייתי מכורה לאופנה מהירה. כיום אני מתלבשת הרבה יותר יפה לדעתי, עם בגדים יותר מיוחדים, בגדי וינטג' שמיועדים להחזיק שנים, שיש בהם מחשבה, ותפרים איכותיים וכפתורים מעניינים. באופנה מהירה אין את זה, ולא רק שאין את זה, באופנה מהירה לכולם יש את אותו דבר".
מה המסר שהכי חשוב לך להעביר?
"כל אחת יכולה ללבוש יד שנייה או לרהט את הבית בדברים שמוצאים ברחוב או לקנות דברים בשוק הפשפשים - לעשות שימוש מחדש או למחדש. זה לא משפיע לרעה על איכות החיים, להפך - זה רק עושה טוב יותר".
