לא כך חלמה דולב בוטא, מעצבת שיער ומאפרת בת 28 מבית שמש, שתיראה הלידה הראשונה שלה לפני כארבעה חודשים. בשבוע ה־25 להריונה היא הובהלה לבית החולים שערי צדק עם היפרדות שליה מוקדמת, ולאחר 12 שעות צירים ילדה בלידה טבעית את בנה הבכור - פג במשקל 850 גרם במצב קשה וזקוק להנשמה. אחרי ההלם הגדול היא קיבלה בבית החולים הצעה ששינתה עבורה את החוויה. "ראיתי את התינוק שלי מונשם בתוך אינקובטור, מחובר למלא מכשירים, זה היה מפחיד ולא יכולתי לחשוב איך להרים אותו בכלל. אבל כמה ימים אחרי הלידה הציע לי ד"ר איתמר ניצן להתחבר למכשיר חדש שהמציא - סקינקובטור, אינקובטור נייד שמאפשר לשים את התינוק שלי על הגוף שלי, עור לעור. מיד כשהניחו אותו עליי כל החששות התפוגגו, הרגשתי בטוחה, והיה לי חיבור אמיתי עם הילד שלי, זו הייתה חוויה עוצמתית".
במשך חודש וחצי, כמעט מדי יום, ישבה בוטא עם בנה במשך חמש עד שבע שעות ברצף. "יש הורים שלא מרימים את הפג שלהם במהלך החודש הראשון, בעיקר כשהוא מונשם, וגם אז זה רק לזמן קצר בלבד. אני יכולתי לעשות את זה ממש מההתחלה, אפשר אפילו לישון תוך כדי. הסקינקובטור נתן לי שקט. את רואה את הילד שלך מחובר לכל כך הרבה מכשירים, חוששת מכל תזוזה של חוט, ופתאום מניחים אותו עלייך, וכל הפחדים עוברים. אותי שחררו מבית החולים אחרי שבוע, אבל הבן שלי נותר מונשם שלושה שבועות, והמשכתי להגיע ולהיות איתו כשהוא צמוד אליי".
עשיתי מחקר יפה, אבל לא הבנתי שום דבר
"שום דבר שקרה בשנים האחרונות לא הכין אותי לקראת הרגע הזה, שבו נכנסתי לחדר וראיתי את דולב עם בנה עליה", אומר אלון מטריקין, שותפו של ד"ר ניצן לפיתוח הסקינקובטור. "זה היה ממיס. המערכת אפשרה לאימהוּת שלה לצאת החוצה מהרגע הראשון. את פוגשת בפגייה אימהות עם מנעד של רגשות קשים - חרדה, כעס, ניתוק - ופה פגשתי אותה במשמרת שנייה של שלוש שעות עור לעור עם בנה המונשם, מבסוטה, מפטפטת עם הילד, מדברת איתו, פשוט אמא".
ד"ר ניצן, ניאונטולוג (מומחה ביילודים ובפגים) שעובד כיום בבית החולים אסף הרופא, הגה את רעיון הסקינקובטור במהלך תת־התמחות שעשה במלבורן, אוסטרליה. "התחום הספציפי שבו התמחיתי היה הערכה של תפקוד מערכת הלב בפגים. כחלק מזה עשינו מחקר שבו הוכחנו כי תפקוד הלב היה טוב יותר אצל פגים שהיו על אמם מאשר באינקובטור.
"כתבתי מאמר בנושא, ופתאום קלטתי שעשיתי מחקר נורא יפה אבל לא הבנתי שום דבר. אתה לא יכול להגיד שתפקוד הלב טוב יותר כשהתינוק על האמא שלו, כי זה המצב הנורמלי שבו התינוק צריך להיות. אתה חייב להציג את זה שתפקוד הלב מידרדר מתחת לנורמה כשאתה מפריד את התינוק ושם אותו באינקובטור. ואז, שלא כמו שאר הרופאים שסבבו אותי, במקום להגיד איזה יופי שהתינוק היה על אמא שלו שעתיים, אמרתי כמה זה נורא שהוא היה מופרד ממנה במשך 22 שעות, שבמהלכן תפקוד הלב שלו ירד. בעצם במקום להיות ממוקד במתן תרופות מתאימות לשיפור תפקוד הלב והנשימה, הבנתי שצריך לשפר את העניין מהשורש ולמנוע את ההפרדה הזאת, ככל האפשר".
בעזרת האב הפיזיקאי
מחקרים רבים הדגישו את היתרונות הרבים של מגע העור לעור ("שיטת הקנגורו") כטיפול התפתחותי תומך בפגים. בין היתר נמצא כי הוא משפר את ההתפתחות הנוירולוגית ותפקוד הלב של הפגים, מפחית את הסיכון למחלות קשות ולתמותה, מגדיל את משך ההנקה וגם משפר את תחושת הסיפוק והביטחון של אימהות ומפחית את הסיכון לדיכאון לאחר לידה. המלצות ארגון הבריאות העולמי מדגישות את חשיבותו של מגע עור לעור כבר ב־24 השעות הראשונות אחרי הלידה ובמשך שמונה שעות ביום לפחות, לא בהכרח ברצף. הממוצע העולמי כיום הוא פחות מ־30 דקות שהייה של אם ותינוקה עור לעור, והפתרונות הקיימים עד היום בסיסיים מאוד, כמו שימוש בשמיכה עוטפת להוצאת התינוק מהאינקובטור לזמן קצר בלבד.
כשד"ר ניצן חזר לארץ מאוסטרליה לעבודתו בבית החולים שערי צדק הוא החל בפיתוח הרעיון. "אבא שלי הוא פרופסור לפיזיקה שעובד על מכשור רפואי, אז בעצם הייתי חשוף לעולם הזה בצורה חצי פורמלית כבר מילדות. אפילו פרסמתי כמה מאמרים יחד איתו. העבודה במחיצתו נתנה לי כלים לחשוב ולעצב את הפתרון ברגע שזיהיתי את הבעיה. כשהצגתי את הרעיון בשערי צדק, הם מיד התלהבו, והרשות לפיתוח בבית החולים התגייסה לפרויקט. התחלנו להגיש פטנטים, לבנות דגם ראשוני ולקבל אישורים ממשרד הבריאות להתחיל בניסוי ראשון. כבר מההתחלה יכולנו להראות שזה שומר על חום הפגים טוב יותר. בשלב הזה, לפני כמעט שלוש שנים, אלון הצטרף, והצלחנו לגייס עוד כסף ממשקיעים ולהתקדם בצורה מקצועית לדגם שיש לנו עכשיו ולדגם טוב עוד יותר שאנו מפתחים".
כשההורה בטוח התינוק מרוויח
כשד"ר ניצן פנה אליו, היה אלון מטריקין עם ניסיון של יותר מ־12 שנה בפרויקטים בתחום המכשור הרפואי, בעיקר בתחום בריאות האישה. "כשאיתמר סיפר לי על הרעיון, הבנתי שמדובר במוצר של פעם בדור, עזבתי הכול והצטרפתי אליו", אומר מטריקין. "פיתוח המוצר נעשה תוך כדי קבלת פידבק עקבי מהשטח, כדי להיות הכי צמוד לצרכים של האחיות וההורים בפגייה. מיפינו 100 חסמים מרכזיים של שימוש בשיטת עור לעור בשלב מוקדם, והבנו שהבעיה מורכבת ורב־ממדית עם אתגרים טכניים, ביולוגיים ותרבותיים.
"המטרה הייתה לייצר את הגשר הזה בין ההבנה עד כמה עור לעור הוא חשוב ובין היעדר כלים מעשיים לאפשר אותו בצורה אפקטיבית. התחלנו ממקום של אתגר שימור החום והלחות של הפגים, והתקדמנו לפתרון בעיות נוספות כמו המעבר הבטוח והמהיר לסקינקובטור שמגביר את ביטחון ההורים, שחוששים כל כך מהאחריות הרבה של החזקת התינוק. לוקחים הורה במצב סופר רגיש, אמא שבחוויה שלה לא החזיקה את ההיריון וכרגע לא יודעת מה יהיה עתיד התינוק שלה, ואומרים לה שאם היא רק תזוז מעט היא עלולה לפגוע בו. גילינו שברגע שההורים מרגישים ביטחון, הרבה חסמים אחרים מתנדפים. ההורים רק חיכו לאפשרות הזאת לעשות את זה בצורה בטוחה יותר, למשך זמן ממושך יותר, ואנו מספקים להם את התשתית הטכנולוגית לכך".
6 צפייה בגלריה
אלון מטריקין, יזם שמומחה במכשור רפואי. "הבנתי שמדובר במוצר של פעם בדור"
(צילום: פוטו צבר)
ד"ר ניצן ומטריקין נמצאים כעת בשלב של הרחבת השימוש במכשיר לשם הוכחה מחקרית של יתרונותיו. "הדרך המדעית היא לעשות מחקרים רנדומליים", מסביר ד"ר ניצן, "כלומר להגריל כמה מאות תינוקות שיקבלו את הסקינקובטור מול תינוקות שיקבלו טיפול רגיל ולהראות שיש תועלת במכשיר. אנחנו עדיין לא שם אבל עובדים לקראת זה.
"מהניסויים שערכנו עד היום על 25 תינוקות בגרסה המוקדמת ועוד תשעה בגרסה מתקדמת יותר, אנחנו יודעים להגיד שהמוצר שלנו מאפשר מגע עור לעור, על יתרונותיו הרבים. זה קורה מוקדם יותר ולמשך זמן ארוך יותר, כלומר תינוקות רבים שכרגע ברחבי העולם לא מקבלים את המגע הנחוץ הזה, יוכלו לקבל אותו, והורים יוכלו לשהות איתם הרבה יותר זמן כשידיהם חופשיות. בנוסף, הראינו כבר את בטיחות המערכת בניסוי ראשוני".
"אנו מתחילים כעת בניסויים בבבית החולים אסף הרופא, גם בסורוקה עומדים להתחיל בקרוב, ואנחנו בקשר מתקדם עם רמב"ם ועם בתי חולים נוספים. גם בחו"ל המוצר נבדק - בית חולים באוסטרליה כבר קיבל אישור, ובתי חולים נוספים בתהליך".
חוויה מטלטת וקשה לעיכול
אורלי בוקובזה (43) מהיישוב שילה השתמשה בסקינקובטור בלידה השביעית שלה, לפני כארבעה חודשים. "כבר בשבוע ה־12 להיריון התחילו לי דימומים רציניים והיה חשש להפלה. בשבוע ה־23 אושפזתי עם צירים", היא משחזרת. "הצליחו למשוך את ההיריון עד השבוע ה־27 ואז ילדתי את בתי בלידה מהירה במשקל 870 גרם בלבד. השעות הראשונות מטורפות רגשית, את לא יודעת מה יהיה, והדבר היחיד שאת רוצה זה לראות את הילדה. כשאת באה לפגייה את רואה יצור מושלם, אבל כל כך קטן, שזה מפחיד. את רואה ורידים ועצמות, העור דק ושקוף.
6 צפייה בגלריה
אורלי בוקובזה עם הסקינקובטור. "בטוחה שזה ישפיע על הקשר עם הבת שלי"
(צילום: איתמר ניצן)
"הימים הראשונים היו קריטיים ואסור היה להזיז אותה מחשש לפגיעה במוח. אבל גם בהמשך פחדתי מאוד לגעת בה. הכול כל כך שברירי ומפחיד. ברגע שהציעו לי להחזיק אותה בדרך בטוחה, החששות שלי חלפו. זה גם אִפשר לי להיות איתה זמן רב יחסית, לפעמים שלוש שעות ברצף, לשים עליה יד בתוך הסקינקובטור וגם לשתות ולעשות עוד דברים. היו גם ימים שבעלי ואני התחלפנו בינינו, ואז יכולנו להאריך עוד יותר את משך השהייה עור לעור.
"זו לא הלידה הראשונה שלי, וכבר הייתה לי פעם לידה מוקדמת בשבוע ה־32, אבל זו הייתה היכרות ראשונה שלי עם הפגייה, היכרות מפתיעה. אף פעם לא חשבתי עד כמה החוויה הזאת מטלטלת וקשה לעיכול. האפשרות להתחבר לסקינקובטור שינתה אצלי הכול. אני בטוחה גם שזה ישפיע על הקשר שלי עם הבת שלי בהמשך. היא הרגישה את המגע שלי, שמעה את הדיבור שלי מקרוב, היינו יחד משלב מוקדם, וזה כל כך חשוב".
