אחרי שהיא סיפרה לי על הזוגיות הארוכה שלה עם בעלה, היא הוסיפה בחיוך מה הוא אמר לה בתחילת הקשר. "הוא אמר שהוא נולד בשבילי, שהוא הגיע לעולם רק כדי לדאוג לי". וזהו, באותו רגע הבנתי למה אני התגרשתי. כי בזמנו, בעלי הטרי נתן לי להירקב בכלא על רצח שלא ביצעתי! אמממ.. באופן מטאפורי, כן?
זה היה חודשים ספורים אחרי שנישאנו. הלכנו לסרט "שלושת הימים הבאים" עם ראסל קרואו, שמגלם בעל שמחליט לעשות הכול כדי להבריח את אשתו מהכלא, כשהוא היחיד שמאמין בחפותה. עוד לפני שעלו כתוביות הסיום לחשתי לבעלי שאלה רומנטית קטנה: "תגיד, אם אני הייתי מואשמת ברצח והייתי נשבעת לך שלא עשיתי דבר, היית מאמין לי?". הוא בלע את הפופקורן, נאנח והשיב: "אני לא בטוח".
כן. "לא בטוח". בדיעבד, זו כנראה הייתה ביקורת זוגית במסווה של טריילר. כי אם להיות כנה, הנושא לא באמת היה רצח. זה היה על אמון. על צד. על השאלה הכי בסיסית בזוגיות: כשכולם נגדי - האם אתה איתי?
כמה שנים אחרי כן הוא התעקש שזה בכלל נאמר בהומור. אני נוטה להאמין לו. כלומר, איזו ברירה יש לי? זה עדיף מלחשוב שהוא באמת זיהה בי יצר של קילרית. עם זאת, ברור לי שלא כמו ראסל, הוא לא היה מתכנן מבצע מתוחכם שיחלץ אותי מכותלי בית הסוהר. מקסימום היה מגיע לבקר פעם בחודש עם הפוך ומאפה מרולדין. כי אחרי הכול, הוא מעולם לא אמר לי משפטים רומנטיים כאלה גדולים. לא "נבראתי לך", לא "חיכיתי לך כל חיי" ובטח לא "נולדתי בשבילך" - כפי שאמר בעלה של גל מלכה, בראיון השער שערכתי איתה בשבוע שעבר.
ואותו ריאיון גרם לי לתהות: האם משפטים, מסוג זה או אחר, שנאמרים בתחילת הזוגיות שלנו, הם סוג של נבואה? כי מיד עלה בראשי המשפט המפורסם של המלך צ'ארלס, בתקופה שהיה רק נסיך פשוט והתארס לדיאנה. כשהמראיין שאל אם הם מאוהבים ודיאנה השיבה אוטומטית
"כמובן", הוא ענה בפילוסופיה של דגל אדום: "מה שזה לא אומר בכלל להיות מאוהב". מי לעזאזל עונה ככה? ועוד בשידור לכל העולם? ואז נזכרתי בקורס לשפת גוף שלקחתי לאחרונה, שבו המרצה הסבירה איך אפשר לנחש את סיכויי ההישרדות של זוג כבר בטקס החופה.
היא הציגה לדוגמה את סרטון החתונה של צ'ארלס ודיאנה, הראתה כיצד דיאנה מביטה בו, מנסה ליצור חיבור, כשצ'ארלס רוב הזמן משפיל את מבטו, נושך את שפתיו, מה שמעיד על הסתרה ודיכוי רגש אמיתי. ובעוד היא הזהירה את התלמידים מלנתח את סרטון החתונה שלהם, לי כמובן לא היה מה להפסיד.
אז ניסיתי לחזור לחתונה שלי. רק כשמצאתי את הדיסק, נזכרתי שמכשיר DVD היום הוא כבר פריט ארכיאולוגי. עברתי לאלבום, ושם הכול הסתבך: בתמונה אחת אני מסתכלת עליו והוא החצוף משפיל מבט, ובתמונה אחרת בדיוק להפך. ואז תהיתי אם בכלל התיאוריה נכונה. הרי גם בראד פיט הכריז פעם שאנג'לינה ג'ולי היא "הנשמה התאומה" שלו. בדיעבד התברר שגם נשמות תאומות יודעות לכסח יופי האחת את השנייה בבית המשפט.
מצד שני, אם יש לכם גישה לסרט החתונה שלכם ואתם סקרנים לבדוק מה הגוף שלכם פלט שם, לכו על זה. אבל רק הגרושים בינינו, כן? אם אתם נשואים, נסכם זאת במילה אחת: כפי שאמר פעם מישהו חכם ממני, Don’t.
