זמן קצר לפני שחגגה ליאת פישר את יום הולדתה ה־40, היא עברה לראשונה בחייה בדיקת ממוגרפיה. "לא היו לי שום סימנים מחשידים ושום גורמי סיכון", אומרת פישר, היום בת 43, מיילדת בבית החולים בילינסון מקבוצת כללית, נשואה ואמא לשלוש בנות. "תמיד הייתי אדם בריא שניהל אורח חיים בריא, ובאותה תקופה אפילו התאמנתי לחצי מרתון. מעולם לא עישנתי, הינקתי את כל הבנות שלי, יצאתי שלילית בבדיקת BRCA וגם לא הייתה לי קרובת משפחה מדרגה ראשונה שחלתה בסרטן השד. אבל היה אוקטובר, חודש המודעוּת לסרטן השד, והקולגות שלי במשמרת דיברו על החשיבות של הבדיקה. קבעתי תור לבדיקה שגרתית אצל כירורג שד".
ומה קרה בבדיקה? "להפתעתי, הכירורג אמר שהוא חושב שהוא מרגיש משהו. הוא לא היה בטוח, אבל ליתר ביטחון הפנה אותי לממוגרפיה. בבדיקה אכן התגלה ממצא והופניתי לביופסיה. בכנות? גם אז לא הייתי לחוצה. חשבתי לעצמי: 'אין סיכוי שיש לי סרטן, אני הכי בריאה בעולם'. שבוע אחרי הביופסיה המשכתי בתוכנית המקורית וטסתי עם אמא שלי ועם אחותי לתאילנד, לחגוג את יום הולדתי ה־40. שלושה ימים אחרי שהגענו קיבלתי את התוצאות: הגידול היה ממאיר".
איך זה המשיך משם? "התברר שהמחלה כבר הייתה בשלב 3. הגידול היה בגודל של יותר משלושה ס"מ והתפשט לבלוטות בבית השחי, אבל למזלי עדיין לא שלח גרורות. זה היה סרטן מסוג אלים. הרופאה אמרה לי שאילו הגידול היה מתגלה מאוחר יותר, אפילו באיחור של חודש, ייתכן שהוא כבר היה נעשה גרורתי ואז המצב היה אחר לגמרי. בשלב הראשון עברתי טיפול כימותרפי וביולוגי כדי להקטין את הגידול, אחר כך ניתוח ובהמשך הקרנות. לשמחתי היום אני בסדר גמור, אבל ברור לי שאם לא הייתי מחליטה ללכת להיבדק, הסיפור שלי יכול היה להיגמר אחרת לגמרי.
"כמיילדת שזוכה לעזור להביא חיים לעולם, אני מעריכה עכשיו עוד יותר את הזכות להיות שם בשביל היולדת. אני מרגישה שיש משמעות גדולה לכך שזכיתי להחלים, להיות בריאה ולהמשיך לעסוק במקצוע שאני כל כך אוהבת. היום אני רואה גם בעידוד נשים ללכת להיבדק סוג של שליחות: ממוגרפיה היא ללא ספק בדיקה מצילת חיים".

למה את לא קובעת בדיקה?

"אני לא עושה ממוגרפיה כי אני מפחדת שימצאו אצלי משהו". לדברי ד״ר ערן שרון, מנהל היחידה לכירורגיה של השד בבתי החולים בילינסון והשרון (המרכז הרפואי רבין) ומנהל מרחב השד בשירותי בריאות כללית, זו האמירה השכיחה ביותר שהוא שומע מנשים שדוחות שוב ושוב את בדיקת הסקר המומלצת לנשים מעל גיל 40 אחת לשנה. אלא שבמקרה הזה, הפחד לדעת עלול כמובן להיות הרבה יותר מסוכן מהידיעה עצמה. "ממוגרפיה היא בדיקת סקר, וכדי שבדיקה תוגדר כך היא חייבת להוכיח שהיא מורידה תמותה", מסביר ד"ר שרון. "וזה בדיוק מה שהוכח לאורך השנים: שממוגרפיה יכולה להביא לירידה של עד 30% בתמותה מסרטן השד".
ד"ר ערן שרוןד"ר ערן שרוןצילום: שלומי יוסף
מה גם שגילוי מוקדם יכול לשנות משמעותית את היקף הטיפול. "בדיוק. ככל שאנחנו מגלים את הגידול מוקדם יותר, כשהוא עדיין קטן, לפעמים לפני שהוא מערב בלוטות ועוד הרבה לפני שהוא נהיה גרורתי, כך הטיפול בדרך כלל יהיה פחות אגרסיבי. הניתוח יכול להיות קטן יותר, עם פחות פגיעה במראה השד, ולעתים גם הטיפול האונקולוגי והקרינתי יהיה מצומצם יותר".
אלא שהפחד מהתוצאה הוא רק אחד משלל הסיבות שנשים נותנות לעצמן כדי לדחות את הבדיקה. יחד עם ד"ר שרון אספנו כמה מהשכיחות שבהן, ובדקנו למה אף אחת מהן לא באמת מחזיקה מים.
אין לי סרטן שד במשפחה, אז למה שאעשה ממוגרפיה? "רוב הנשים שמאובחנות עם סרטן שד לא מגיעות עם סיפור משפחתי או גנטי. למעשה, כ־90% מהנשים המאובחנות לא נושאות מוטציה גנטית ידועה שמעלה את הסיכון לסרטן השד, ולרוב גם אין סיפור משפחתי של קרובת משפחה מדרגה ראשונה או שנייה שחלתה".
אני רק בת 40. סרטן שד זה משהו שצריך להתחיל לדאוג ממנו בגיל מבוגר יותר. "ההמלצה היום בישראל, ובמדינות מערביות נוספות, היא להתחיל ממוגרפיה כבר בגיל 40, לנשים שאין להן גורמי סיכון. נשים שנמצאות בסיכון מוגבר צריכות לעתים להתחיל את המעקב אפילו קודם, למשל נשים שנושאות את מוטציות BRCA. גם אישה ללא מוטציה גנטית שאמה חלתה בסרטן שד בגיל 40, למשל, עשויה להידרש להתחיל ממוגרפיה כבר בגיל 30, עשר שנים לפני הגיל שבו אמה חלתה".
אני מפחדת מהקרינה. הרי ממוגרפיה בעצמה עלולה לגרום לסרטן. "כמות הקרינה בממוגרפיה נמוכה מאוד, כ־0.4 מיליסיוורט לבדיקה. זו כמות קרינה שהיא שוות ערך לחיים בבית רגיל במשך חודש וחצי. חשוב לזכור שאנחנו נחשפים לקרינה גם במצבים יומיומיים אחרים, למשל במהלך טיסות. לא הוכח שביצוע ממוגרפיה באופן סדיר גורם לעלייה בתחלואה בסרטן. להפך: הוכח שהבדיקה מורידה את התמותה".
עשיתי ממוגרפיה לפני שנה שיצאה תקינה. מה יכול להשתנות? "לא מעט נשים שמאובחנות עם סרטן שד עשו שנה קודם לכן ממוגרפיה שהייתה תקינה לחלוטין. לפעמים מדובר בממצא שהיה קטן מכדי שיהיה אפשר לזהות אותו, בייחוד בשד סמיך, ולפעמים מדובר בגידול שהתפתח מאז. גידול מתחיל ברמה מיקרוסקופית, ובתוך שנה הוא יכול לעבור משלב פרה־קליני, שבו אי אפשר לזהות או למשש אותו, לשלב שבו כבר אפשר לראות אותו. זו אחת הסיבות שבגללן ההמלצה לנשים בגילי 55-40 ללא גורמי סיכון היא לבצע ממוגרפיה אחת לשנה".
אני מרגישה מצוין. אין לי כאבים ואין לי גוש, אז בשביל מה להיבדק? "זו בדיוק המטרה של בדיקת סקר: לאבחן לפני שיש סימפטומים. רובו המכריע של הנשים שמאובחנות בסרטן שד לא הרגישו דבר. אנחנו רוצים לגלות את המחלה בשלב שבו האישה עדיין מרגישה מצוין, ולעתים אפילו לפני שהגידול נהיה חודרני והתפשט לרקמת השד".
אין לי זמן, אני לא מגיעה לזה. "הדחיינות היא אחת הסיבות המרכזיות לכך שנשים לא מגיעות לממוגרפיה. אבל הבדיקה עצמה אורכת דקות ספורות. גם אם מוסיפים את הנסיעה וההמתנה, מדובר בזמן קצר מאוד ביחס לחשיבות הבדיקה".
שמעתי שממוגרפיה ממש כואבת. "לרוב הנשים הבדיקה לא כואבת במידה ניכרת, אבל יש נשים שהשדיים שלהן רגישים יותר. במקרה כזה אפשר לתזמן את הממוגרפיה לתקופה בחודש שבה השד רגיש פחות, למשל כשבועיים אחרי הביוץ. בנוסף, אפשר להתייעץ מראש על נטילת משכך כאבים לפני הבדיקה".
עשיתי אולטרסאונד שד שיצא תקין. "אולטרסאונד שד אינו בדיקת סקר ואינו מחליף ממוגרפיה. אלה שתי בדיקות שרואות דברים שונים. בממוגרפיה אנחנו יכולים לזהות בין היתר הסתיידויות ואזורים בעלי סמיכות חריגה, ואילו באולטרסאונד אפשר לזהות למשל ציסטות וגושים מוצקים. אולטרסאונד יכול להוות בדיקה משלימה, אבל לא תחליף".
יש לי שדיים צפופים, וממילא קשה לראות אצלִי בממוגרפיה.
"העובדה ששד סמיך קשה יותר לפענוח בממוגרפיה לא אומרת שאין טעם לבצע אותה. ממוגרפיה יכולה לזהות הסתיידויות גם בשד סמיך ולעתים הסתיידויות כאלה הן סימן מוקדם להתפתחות סרטן. בנוסף, עצם העובדה שהשד נשאר סמיך, בייחוד אצל אישה לאחר גיל המעבר, מרמזת בעצמה על גורם סיכון".
כירורג שד בדק אותי ולא מצא דבר. "בדיקה ידנית, גם כשהיא נעשית על ידי כירורג שד, לא יכולה להחליף בדיקות הדמיה. הרגישות שלה נמוכה יותר, וגידול בשלב מוקדם יכול להיות קטן משיהיה אפשר למשש אותו".
אני חיה בריא, מתאמנת, לא מעשנת, ולא סובלת מעודף משקל. האם אני צריכה לעשות בכל זאת ממוגרפיה? "פעילות גופנית, תזונה נכונה והפחתת סטרס מועילות לבריאות וקשורות גם להפחתת הסיכון לסרטן, אבל לא נותנות תעודת ביטוח. גם ספורטאית אולימפית יכולה לחלות בסרטן שד".