מתנדבות בקווי סיוע לנשים. מימין למעלה עם כיוון השעון: גילי שגיא, ורד ספיר, הדיל זטמה, ליליאן בשי

4 מתנדבות בקווי סיוע לנשים נפגעות אלימות מספרות על הניסיון לעצור את הרצח הבא

לפעמים הן מקשיבות, מספקות מידע ומציעות עזרה. לפעמים הן פשוט מצילות חיים. ארבע מתנדבות מארבעה מרכזי סיוע שונים מספרות על העדויות הקשות שמלוות אותן גם אחרי שהשיחה הסתיימה

פורסם: 21.11.21, 08:01

"נהגתי בוכה כל הדרך הביתה"

גילי שגיא, מרכזת קו החירום של עמותת "ל.א. לאלימות נגד נשים"
קו החירום פועל בטלפונים 6724*, 1-800-353-300, 24 שעות ביממה, כולל שבתות וחגים

5 צפייה בגלריה
גילי שגיא
גילי שגיא
גילי שגיא. "מנתחת ביני לביני את הדברים ששמעתי"
(צילום: אביגיל עוזי)

גילי שגיא לא יכולה לשכוח את הפעם הראשונה שבה ענתה לשיחה בקו חירום, לפני כ־15 שנה. "התקשרה בחורה צעירה שחוותה אלימות קשה מצד בן זוגה. בקול חלוש היא לחשה: 'את יכולה להגיד במה תוכלי לעזור לי?', ועניתי לה: 'בואי, ננסה. אני פה בשבילך'. היא פרצה בבכי ואמרה: 'זו הפעם הראשונה שמישהו מוכן להקשיב לי'. היא סיפרה על בן זוג שלא מאפשר לה להחזיק חשבון בנק משלה, מקנא לה בצורה חולנית, מכה אותה, מאיים 'לכער' אותה כדי שתהיה רק שלו, והיא מסתירה את הסימנים ומשקרת לסביבה. היא דיברה בשטף, כאילו נפתח לה פקק. מדי פעם אמרתי לה מילים מרגיעות, כאילו חיבקתי אותה בטלפון, ובסוף אמרתי שאפנה אותה לאנשי מקצוע שיעזרו לה, וכך עשיתי".
יעצת לה לעזוב אותו?
"זה לא תפקידנו. היא זו שצריכה להגיע לתובנות ולהחלטות. אבל אני יודעת מניסיון שכשאישה כזו שומעת את עצמה מלבנת את הבעיה בקול, זה עוזר לה להבין את המצב. בסיום אותה שיחה הרגשתי שנתתי לה כוח, ומצד שני חשתי כאב והזדהות. בסוף המשמרת נהגתי בוכה כל הדרך הביתה".
את יודעת מה קרה לה בהמשך?
"במקרה שלה אני יודעת. היא עזבה את הבחור, ניהלה עוד מערכת יחסים כושלת ואחריה פגשה גבר מתאים, נישאה לו והיום היא אם לשניים. לא מזמן היא התקשרה ואמרה שהיא מבקשת לבוא להרצות בפני קורס המתנדבות החדש כדי לספר איך השיחה הראשונה לקו החירום שלנו שינתה את חייה".
עוד בלאשה
שגיא (63), נשואה, אם לשניים וסבתא לשישה מתל־אביב, היא בעלת עסק משפחתי ומרכזת קו החירום של עמותת "ל.א. לאלימות נגד נשים". היא הגיעה להתנדבות לאחר ששמעה ברדיו ריאיון עם רות רזניק, מייסדת העמותה, שהפעילה את המקלט הראשון בארץ לנשים נפגעות אלימות במשפחה. "כשהיא אמרה שהיא מחפשת מתנדבות לקו החירום הרגשתי רצון להיות חלק מזה. מאז אני שם. עברתי קורס של ארבעה חודשים ויצאתי לעולם האמיתי".
קו החירום של "ל.א. לאלימות נגד נשים" פועל כיום 24 שעות ביממה, כולל שבתות וחגים, ומאיישות אותו 35 מתנדבות. במהלך סגר הקורונה נוסף לו "קו לבן". נשים שלא יכלו לדבר, כי הבעל נמצא איתן בבית, שלחו את מצוקתן בווטסאפ. "האפשרות הזו קיימת גם כיום ויצרה מצב שגם נשים שמתביישות או מתקשות לדבר בטלפון, יכולות ליצור קשר".
גילי שגיא: "בכל פעם שאני שומעת על מישהי שנרצחה, אני חוששת שמא היא פנתה אלינו בעבר. זה הפחד הכי גדול של כל אחת מהמתנדבות"
עם כמה נשים שוחחת במהלך 15 שנות ההתנדבות שלך בקו?
"מאות רבות. מעגל הפונים התרחב. אם בעבר פנו רק נשים שחוו אלימות במשפחה, בעקבות המודעות שנוצרה מתקשרים גם בני משפחה, שכנים, עמיתים לעבודה וחברים, שמבקשים לעזור דרכנו לאישה שסובלת מאלימות, גם אם היא עצמה אינה פונה לעזרה".
קורה שאת מזמינה משטרה לפונה?
"זה קרה בשבוע שעבר. אנשים נתקלו ברחוב באישה עם שני ילדיה שנזרקו מהבית, ואחד מהם התקשר אלינו, העביר לה את הטלפון, ולאחר שמסרה לי מעט פרטים, הזמנתי משטרה שאספה אותה. ליוויתי אותה בטלפון עד שהגיעו לתחנת המשטרה והיא טופלה שם".
את ממשיכה לחשוב על הפונות גם לאחר שהעברת אותן לטיפול אנשי מקצוע?
"בהחלט. אני מנתחת ביני לביני את הדברים ששמעתי מהן ותוהה אם הצלחתי להעביר להן כוח. כל המקרים מתועדים. יש לנו קבוצות דיון שבהן מועלים מקרים שטיפלנו בהם והעצות שנתנו לפונות, ואחת לחודש אנחנו נפגשות כדי לנתח יחד מקרים קשים במיוחד".
המשפחה שלך תומכת בפעילות ההתנדבותית הזו?
"לגמרי. לפעמים מגיעה פנייה כשאנחנו בארוחה משפחתית, ואני פורשת לחדר אחר כדי לענות לה. אחת הנכדות שלי משרתת בחיל חינוך ומדריכה נוער בסיכון - נערות ונערים שחוו אלימות בבית. אני מרגישה שהיא קיבלה ממני השראה וגאה בה מאוד".
קרה שמישהי שפנתה אליכם הפכה בהמשך לכותרת בעיתון, כנפגעת אלימות במשפחה?
"בכל פעם שאני קוראת או שומעת על מישהי שנרצחה, אני חוששת שמא היא פנתה אלינו בעבר. זה הפחד הכי גדול של כל אחת מהמתנדבות. כשמתגלה שלא מדובר במישהי שהיינו איתה בקשר, אנחנו נושמות לרווחה".

"יוצרים איתי קשר בכל שעה"

ורד ספיר, יועצת רגשית בקו הסיוע של עמותת "בת מלך" המפעילה מקלטים לנפגעות אלימות במשפחה מהמגזר הדתי־חרדי
קו הסיוע של עמותת "בת מלך", שמספרו 1-800-292-333, פועל 24/7, כולל שבתות וחגים

5 צפייה בגלריה
 ורד ספיר
 ורד ספיר
ורד ספיר. "הכי חשוב לנו להעביר את הכוח לידיים של האישה עצמה"
( צילום: יואב דודקביץ)

"בשנה האחרונה היה לנו מקרה שבו התקשרה אישה שצרחה: 'הצילו! אני לא יכולה יותר!', והשיחה התנתקה", מספרת ורד ספיר. "התקשרנו למשטרה, שם איכנו את הטלפון שלה. בהמשך הגיעו אלינו מהמשטרה לגבות ממני עדות על הפנייה שלה, והעברנו להם את הקלטת השיחה".
עקבת אחרי ההמשך?
"לא. אנחנו גורם מחבר. אין לנו מנדט להמשיך לעקוב או להיות בקשר. לפעמים זה מתסכל, כי מעניין אותי לדעת אם אותה אישה הסתדרה ונמצאת במקום בטוח. לעתים הנשים עצמן מתקשרות לספר או להתייעץ שוב, אבל עקרונית, הכי חשוב לנו להעביר את הכוח לידיים של האישה עצמה".
ספיר (44), נשואה ואם לארבעה מירושלים, היא עורכת דין, עובדת סוציאלית ומטפלת זוגית ומשפחתית. היא הצטרפה לעמותת "בת מלך" לפני כשנתיים, כשהייתה בחופשת לידה עם ילדה הרביעי. "בעקבות הקורונה היו הרבה יותר פניות של נשים במצוקה, והצורך בטיפול בנושא הרגשי שלהן גדל מאוד", היא מעדכנת. "אם זו פנייה בנושא המחייב סיוע משפטי, היא מועברת לעורכת הדין שלנו. כל פנייה אחרת מעבירים אליי. אם הפנייה מגיעה בשעות הערב והלילה, רושמים את הפרטים ואני חוזרת לפונה תוך 24 שעות. במקרה דחוף ממש, יוצרים איתי קשר בכל שעה".
ורד ספיר: "בשנה האחרונה היה לנו מקרה שבו התקשרה אישה שצרחה: 'הצילו! אני לא יכולה יותר!', והשיחה התנתקה. התקשרנו למשטרה, שם איכנו את הטלפון שלה"
מי הפונות לקו שלכם?
"מנשים שנשואות שנים רבות, מתמודדות עם אלימות מתמשכת מכל הסוגים והגיעו לנקודת שבירה, ועד לבחורות צעירות, מאורסות, לקראת חתונה, שרואות מצד בן הזוג המיועד התנהגות שגורמת להן להרגיש לא בנוח וחוששות לספר זאת להורים. זאת למרות שכיום יש בציבור החרדי הרבה מודעות לנושא האלימות, והורים חרדים לא ייתנו לבתם להינשא לבחור שנוהג בה לא כשורה".
כשמגיעה אלייך פנייה, מה את עושה?
"אני שומעת מה מטריד את הפונה, משתדלת להעצים אותה ולהחזיר לה את השליטה שנלקחה ממנה בעצם מעשי האלימות נגדה, אבל לא אומר לה מה לעשות. במקום זאת אפנה אותה לגורמי טיפול או למרכז למניעת אלימות בקהילה שלה, שם ייצרו למענה תוכנית טיפול ארוכת טווח. אם אירוע האלימות התרחש ממש בטווח הקרוב לשיחה, אנחנו ממליצות לה להתקשר למשטרה. פעמים רבות האישה לא רוצה לעשות זאת, מחשש לשמו הטוב של בעלה".
הסיפורים הקשים שאת שומעת ממשיכים ללוות אותך?
"במהלך ההכשרה שלי למדתי לדעת לשים גבולות כדי לשמור על עצמי. אני בהחלט חשה אמפתיה, אבל אם אזדהה עם כל אישה ואקח איתי כל מקרה, את קשייו ואת האימה שבו, לא באמת אצליח לתת עזרה ומענה לנשים שצריכות אותם".

"אני רוצה לחבק אותן"

הדיל זטמה, מתנדבת בקו החירום של עמותת "נשים נגד אלימות" הפועלת בנצרת (בשפה הערבית)
קו החירום פועל 24 שעות ביממה, בכל ימות השבוע, בטלפון 04-6566813. ניתן גם לפנות בצ'אט בכתובת chatwavo.org, בימי א'-ה' בשעות 23:00-20:00.
5 צפייה בגלריה
הדיל זטמה
הדיל זטמה
הדיל זטמה. "הסודיות חשובה לנו מאוד"
( צילום: אביגיל עוזי)

"המפגש הראשון שלי עם אישה שחוותה אלימות במשפחה היה לפני כשנה וחצי, בפעם הראשונה שהתנדבתי בקו החירום בנצרת", מספרת הדיל זטמה (24). "הטלפון צלצל ומעבר לקו נשמע קול נשי מבוהל. זו הייתה אישה נשואה ואם לילדים, שנזקקה לעזרה דחופה. אחרי שנים של נישואים לבעל מכה שגם פגע בה מינית, היא העזה ויצאה מהבית, ולא היה לה לאן ללכת. התרגשתי מאוד לשמוע אותה. לשתינו זו הייתה בעצם הפעם הראשונה: לי כמתנדבת בקו החירום, ולה – הפעם הראשונה שהחליטה לשתף מישהו במצבה. עדכנתי אותה באפשרות להיעזר במשרד הרווחה באזור מגוריה כדי לקבל ייעוץ מיידי, נתתי לה את מספר הטלפון, ואני מקווה שאכן נמצא לה פתרון טוב".
זטמה, המגדירה עצמה כפמיניסטית, היא בת למשפחה מוסלמית מנצרת, שסיימה לימודים בשפה, ספרות ערבית ומדע המדינה באוניברסיטת חיפה. כיום היא עובדת כרכזת ומנחה של פרויקט מתנדבים להדרכה בבתי ספר כדי לעורר מודעות בנושא מיגור האלימות לסוגיה. "עוד כתלמידת תיכון רציתי להשפיע במאבק נגד האלימות כלפי נשים, ולצאת נגד דיכוי נשים בכל התחומים – במשפחה, בחברה, ברחוב", היא מספרת. "ההתנדבות בקו החירום היא רק חלק מזה. אני עדיין בתחילת הדרך".
הדיל זטמה: "לפעמים מגיעה שיחה והפונה לא מדברת. לוקח לה זמן להתחיל לדבר. לפעמים היא אומרת, 'אני לא מרגישה טוב...' וזהו. אני אומרת לה משהו כמו: 'הכל בסדר, תנשמי, אני איתך. כשתהיי מוכנה תדברי'"
האם חווית בסביבתך אלימות במשפחה?
"ממש לא. באתי מבית פתוח שמתנהל מתוך מודעות, באווירה שאינה תומכת באלימות משום סוג. אבל הרצון להשפיע טבוע בי. אני מתנדבת יום אחד בשבוע בטלפון, ואחת לשבועיים עונה לפניות בכתב בצ'אט - אופציה חדשה שנוספה לפני שנה".
מה את שומעת מעבר לקו?
"לפעמים מגיעה שיחה והפונה לא מדברת. לוקח לה זמן להתחיל לדבר. לפעמים היא אומרת, 'אני לא מרגישה טוב...' וזהו. אני אומרת לה משהו כמו: 'הכל בסדר, תנשמי, אני איתך. כשתהיי מוכנה תדברי'. וכשהיא מתחילה לדבר, אני מתמקדת בהקשבה. לפעמים הפונה מספרת שיצאה מהבית ולא יכולה לחזור, ומבקשת עזרה. אני מפרטת באוזניה את השירותים שאליהם היא יכולה לפנות. לעולם לא אשאל אותה לשמה או את פרטיה המזהים. גם בצ'אט היא יכולה לכתוב בשם בדוי או בסימן לא מזוהה. הסודיות חשובה לנו מאוד, כדי לשמור על שלומה וגם כדי שהיא תרגיש בטוחה איתנו".
מי הפונות לקו החירום שלכן?
"בעיקר נשים צעירות בגילאי 25-19, והכי הרבה מתלוננות על אלימות מינית במשפחה, מצד בעל, אח, אבא. אנחנו מציעות לפונה להתלונן במשטרה, לבקש צו הרחקה נגד בן המשפחה האלים, ואם המצב נראה כמחייב יציאה למקלט, אני מסבירה לה במה זה כרוך. בכל פעם שאני מעלה את האופציה של פנייה למשטרה, התשובה היא 'לא, לא!'. נשים פוחדות מתגובת הגבר, המשפחה, החברה, ומתביישות מחשיפת מצבן. הן גם בטוחות שלא יאמינו להן".
לא מתסכל אותך שבעצם ידייך קשורות?
"מניסיוני בשטח למדתי שגם אם היא אמרה לי 'לא' היא תחשוב על האופציה הזאת, ויש נשים שפונות אחר כך בעצמן".
ואם המצב נראה אקוטי?
"אם הפונה לא רוצה – לא פונים למשטרה! אני לא מנסה לשכנע אותה מה עדיף לה. היא המחליטה והיא חייבת להרגיש שאנחנו שומרות על הסודיות שלה".
את מלווה אותה בתהליך?
"לא. אם היא חוזרת לקו, היא תדבר עם המתנדבת שתהיה בתורנות באותו זמן. אנחנו כ־30 מתנדבות, וכולנו מסורות לנושא באותה מידה".
איך משפיעה עלייך ההקשבה לסיפורים קשים של אלימות?
"כשאני מקשיבה לפונות, אני מרגישה רצון להיות לידן, לחבק אותן ולעשות הכל כדי לעזור להן. כל סיפור כזה משפיע עליי. מצד שני, כשאני מסיימת משמרת, אני חייבת לדעת לעשות הפרדה בין ההתנדבות ובין החיים שלי. שואלים אותי אם זה לא הורס לי את האמון בגברים, והתשובה היא שאני לא כוללת את כל הגברים באותו סל. אני מכירה את הגברים במשפחה ובסביבה הקרובה שלי ויודעת שלא כולם רעים".

"אם מנעתי כותרת אחת בעיתון - דייני"

ליליאן בשי, מתנדבת ורכזת המתנדבות בקו החם למניעת אלימות של נעמת
הקו החם של נעמת פועל בטלפון 9201* בימים א'-ה' בשעות 15:00-8:00, ומאיישות אותו תשע מתנדבות
5 צפייה בגלריה
 ליליאן בשי
 ליליאן בשי
ליליאן בשי. "הפונות הן מגיל 16 והלאה - בכל גיל, בכל מעמד ועדה ומכל הארץ"
( צילום: אורן אהרוני)

כבר 20 שנה שליליאן בשי (76) עונה לשיחות בקו החם של נעמת. "כשהפסקתי לעבוד כמנהלת משרד בחברה גדולה, חיפשתי משהו שיעניין אותי ויעזור למי שזקוק לעזרה", היא מספרת. "חברה סיפרה לי על הקו של נעמת, וזה נראה לי מתאים, למרות שמעולם לא חוויתי בסביבתי שום סוג של אלימות, וגם לא ידעתי את היקף הבעיה. לפני 20 שנה המודעות בנושא אלימות במשפחה עדיין הייתה בחיתוליה".
איך הרגשת ביום ההתנדבות הראשון שלך?
"היה לי קשה מאוד לשמוע את הנשים שסיפרו לי את מה שהן עוברות, וזה ליווה אותי גם לאחר מכן. במשך הזמן שמעתי אלפי סיפורים קשים".
הקו החם של נעמת הוקם ב־1983, והוא למעשה הראשון בארץ למניעת אלימות נגד נשים. "לא מדובר בקו חירום, אלא במקום שנותן תמיכה, ייעוץ והכוונה לנשים שרוצות לחיות ללא טרור וללא אלימות", מבהירה בשי, נשואה, אם לשניים וסבתא לשישה מתל־אביב.
מהו תפקיד המתנדבת אצלכם?
"בדרך כלל הפונה נסערת. תפקיד המתנדבת ששומעת אותה הוא קודם כל לתת לה תחושת ביטחון בכך שהיא תגיע לידיים מקצועיות ודיסקרטיות. המתנדבת מרגיעה אותה, מקשיבה להסבר על הסיבות לפנייה, מבהירה לה שכל מה שתספר חסוי, ואז היא רושמת את הפרטים שהפונה מוכנה למסור ומעבירה אותם לאשת מקצוע ליצירת קשר ישיר. השיחה הראשונה היא קריטית וקובעת אם האישה תמשיך בתהליך, שמטרתו לעזור לה לצאת ממעגל האלימות".
"פעם התקשרה בבכי אמא שסיפרה כי היא חוששת שבעלה פוגע מינית בבתה בת העשר, סיפור שהמעיים מתהפכים ממנו. היא הסכימה לתת רק שם פרטי וטלפון והעברתי אותם במהירות לטיפול מיידי"
כשאת חוזרת הביתה, את חולקת עם בעלך את החוויות מיום ההתנדבות?
"ממש לא. כשאנחנו מבטיחות לפונה לפעול בדיסקרטיות זה בהחלט חל גם על בני המשפחה. גם בינינו אנחנו לא מדברות על פניות שקיבלנו במשך היום".
איזה מקרה זכור לך במיוחד?
"פעם התקשרה בבכי אמא שסיפרה כי היא חוששת שבעלה פוגע מינית בבתה בת העשר, סיפור שהמעיים מתהפכים ממנו. היא הסכימה לתת רק שם פרטי וטלפון והעברתי אותם במהירות לטיפול מיידי. לפני שלוש־ארבע שנים עניתי לאישה בוכה שסיפרה שבעלה הכה אותה במהלך ריב, הוציא אותה בכוח מהבית עם שני ילדיהם הקטנים, נעל את הדלת והשאיר אותה ואת הילדים בחוץ ביום חורף גשום. אמרתי לה שתמצא מחסה ושתכף יתקשרו אליה, והעברתי את פרטיה בדחיפות לעובדת הסוציאלית. תפקידי נגמר ברגע שהעברתי את הפרטים לנשות המקצוע, ובידיעה שהן ימשיכו איתה כדי למצוא פתרון".
מי הפונות אליכן? מה הגילים שלהן?
"הפונות הן מגיל 16 והלאה - בכל גיל, בכל מעמד ועדה ומכל הארץ".
מתי מגיע עיקר הפניות לקו החם?
"בעיקר בשעות עשר בבוקר עד שתיים בצהריים. בעבר הקו פעל עד שעות מאוחרות יותר, אבל הגענו למסקנה שהנשים פונות כשהבעל והילדים לא בבית ואז הן יכולות לדבר בלי הפרעה או חשש".
מה ההתנדבות הזו נותנת לך?
"סיפוק גדול שאולי מנעתי מקרה חמור שהיה יכול להיות כותרת בעיתון. אם מנעתי מקרה אחד כזה ב־20 שנות התנדבותי – דייני".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.