את מוציאה ספר קולינריה ראשון בגיל 88. מה יש לך לומר לנשים שמרגישות ש"כבר מאוחר מדי" להגשים חלום?
"שאף פעם לא מאוחר. בתור מי שעשתה את הדוקטורט שלה באוניברסיטת בר־אילן כשהייתה בת 67, נראה לי הגיוני להוציא ספר בגיל 88. הספר נותן לי תחושה של שליחות. יש התבוללות תרבותית בכל העולם, ובעיניי חשוב מאוד לשמר את התרבות התוניסאית. זה ספר של זיכרון וזהות, שמחבר בין המשפחה והטעמים".
הספר מודפס בעברית, אנגלית וצרפתית, והוא עוסק גם בהיסטוריה ובתרבות התוניסאית. למי חשוב לך שהוא יגיע?
"לחברים של הילדים שלי. יש לי בן ובת שגרים בניו יורק ובן שגר חצי מהזמן במוסקבה וחצי באנגליה, הוא מלמד שם קבלה. כשאני באה לבקר, אני מבשלת. החברים שלהם מאוד סקרנים לגבי האוכל הזה. הצאצאים של אחותי איווט ז"ל גרים בפריז ויש שם קהילה תונסיאית חשובה, אז גם להם".
מה שונה באיך שאת מבשלת לעומת איך שאמא שלך בישלה?
"אני זוכרת את עצמי מגיל קטן יושבת ליד אמא שלי כשהיא מבשלת. היא הייתה מבשלת ובוכה על אחי ויקטור, שנספה בשואה כשהיה בן 23, במחנות כפייה בתוניס. אז ההבדל העיקרי הוא שאני לא בוכה כשאני מבשלת. הייתי הקטנה מבין שמונה אחים, ולי ולאמא היה קשר מיוחד. היא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל תמיד דחפה אותנו ללמוד. רציתי להנציח את דמותה בספר".
2 צפייה בגלריה
"כולם צריכים להכיר את ה'קמיה', שזה בערבית 'מנות קטנות'. זה הפתיח המסורתי של התוניסאים"
(צילום: Shutterstock/ASAP Creative)
גם הדוקטורט שלך קשור בשורשייך.
"הגעתי לישראל ב־1956, בגיל 17, ושמתי לי למטרה ללמוד וליישם את רצונה של אמא שלי. למדתי לתואר ראשון ושני ועשיתי דוקטורט. לקח לי שנים כי גידלתי ילדים ועבדתי. הייתי ספרנית בייעוץ המשפט של בנק הפועלים. רק כשכל אחד הלך לכיוון שלו עשיתי לעצמי וסיימתי את הדוקטורט. הנושא שלו הוא 'קליטתם ועלייתם של יהודי תוניסיה בישראל'. הוצאתי ספר בנושא, וספר האוכל הוא השני שלי".
כל המתכונים הם מבית אמא?
"תמיד שימרתי את האוכל התוניסאי. כשלא זכרתי איך מכינים משהו, הייתי מדברת עם איווט, אחותי, והיא הייתה מתקנת לי את המתכונים. עמוס בעלי ואני גרנו תקופה בבורדו, במסגרת שליחות של התעשייה האווירית. כל המשפחות הישראליות ידעו אז שאצל קלודין, ככה מכנים אותי הקרובים שלי, יש אוכל תוניסאי משובח. מהתגובות היה לי ברור שאנשים מחפשים את השורשיות הזו וגם שאם לא נעלה אותם על הכתב, אלה מתכונים שילכו לאיבוד אם מישהו לא יעלה אותם על הכתב".
כריכת הספרבעולם של טיקטוק ומתכונים מהירים, מה המסר שלך לנכדים ולנינים שמנסים לשחזר את המתכונים האלה?
"שאפשר גם טעים וגם מהיר. גם אני מקצרת. למשל, בספר יש מתכון לפקיילה, תבשיל תוניסאי ידוע שמשחימים בו תרד או מנגולד במשך שעות בסיר עם המון שמן, עד שהוא נהיה שחור. לי יש שיטה, עם מעט שמן זית ובמיקרוגל, ותוך עשר דקות זה נהיה שחור ונהדר".
אם היית צריכה לבחור מנה אחת שצריך להכין כדי לשמור על הגחלת, מה היא הייתה?
"'בניה' שנקראת גם יו־יו. קינוח של בצק מטוגן טעים ומהיר שטובלים בסוכר או במי סוכר. כולם צריכים להכיר גם את ה'קמיה' (Kémia), שזה בערבית 'מנות קטנות'. זה הפתיח המסורתי של התוניסאים – הרבה מנות קטנות בכלים נאים. כל הנכדים שלי מחכים לקמיה של סבתא קלודין".
- הספר זמין לרכישה בחנויות הספרים ובאתר navayardeni.com
טעימה מתוך הספר:
