כשבנה של ד"ר תמר קציר היה פעוט, היא התמוגגה, כמו הורים רבים אחרים, משיבושי הלשון שאופייניים לגיל הזה. "יום אחד דיברנו על משהו שהכעיס אותו, והוא אמר 'חוצפה וחרפה!'. הוא גזר את הביטוי הזה מ'בושה וחרפה'. בהזדמנות אחרת, כשהיינו במקום שהיו בו מתנפחים, הוא הגיע אליי בהתלהבות ואמר לי 'את המתנַפְּח הזה אני הכי אוהב!'". כמי שאוחזת בדוקטורט בלשון ועובדת במזכירות המדעית של האקדמיה ללשון העברית, קציר (בת 43 מהיישוב אפרת, נשואה ואם לשלושה בנים) יודעת גם להסביר איך נוצרים השיבושים המתוקים האלה. "יש כל מיני סוגי שיבושים לשוניים של פעוטות. במקרה של מתנַפְּח, למשל, מדובר בתופעה שנקראת 'גזירה לאחור', שבה הילדים מתבססים על צורת הרבים ויוצרים ממנה את צורת היחיד. כך אנחנו גם שומעים אצל ילדים צורות כמו בְּרָג או שיבוש שרווח גם אצל מבוגרים, שאומרים צְדָף במקום הצורה התקנית שהיא צֶדֶף. ויש גם חידושים מסוג אחר, כמו למשל במקרה שבו הבן שלי היה קורא לנעלי עקב נעלי כאב".
למה בעצם ילדים צעירים הם מחדשי לשון יצירתיים כל כך?
"קודם כול, הם עוד לא חושבים מה יגידו עליהם ופחות מרגישים מחויבים למוסכמות. דבר שני, הם נמצאים באמצע תהליך רכישת השפה. הם עוד לא קיבלו את כל הכלים, והשפה שלהם ממש חלקית. תהליך רכישת השפה מתרחש עד גיל שמונה, אבל השלב הקריטי הוא עד גיל שלוש. בגילים האלה הילדים קולטים דברים חלקיים ועל סמך זה מנסים להביע את כל מה שהם צריכים. הם אומרים למשל ביצות, נמלות ויונות, כי הם קלטו שצורת הרבים של מילים בסיומת ה' היא ות (למשל, ילדה וילדות). יש גם את המקרה ההפוך, כשהם אומרים חלונים, שולחנים וכו', ויש גם רמה מתקדמת יותר, כשהילדים תופסים משהו שאין לו סיומת נקבה, ומתייחסים אליו כאל נקבה. למשל, כשהבן שלי היה קטן הוא חשב שצורת הרבים של ביסקוויט היא ביסקוויות, כי בעברית המודרנית מבטאים ט' ות' באותו אופן".
עם כל המתיקות שבדבר, כדאי לתקן את הילדים כשהם משבשים מילים בצורה כזו?
"יש הרבה הורים שלא מתקנים בכלל, כי הם חושבים שהדיבור הזה חמוד והם לא רוצים להרוס אותו, אבל אפשר לתקן באופן עקיף. אם ילד אומר שהוא אוהב 'ביצות קשות', אפשר להגיד לו 'גם אני אוהבת ביצים קשות'. כך הוא לא מרגיש שמתקנים אותו, אבל לומד את הצורה הנכונה".
הנדימן, תיקונאי או תַקָּן?
שני אנשים שלקחו צעד אחד קדימה את היופי של שיבושי הלשון של ילדים הם אסף ושרית כץ, יוצרי עמוד הפייסבוק "ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם", ואותם בין היתר תארח קציר במפגש "דור האלפא: שפת ילדים בעולם משתנה", שתנחה במסגרת "לשון ראשון: המילים הפשוטות", כנס השפה העברית (ימים שני עד רביעי, 5-3 בפברואר בהיכל התרבות ראשון לציון).
"אם ילד אומר שהוא אוהב 'ביצות קשות', אפשר לענות 'גם אני אוהבת ביצים קשות'. כך הוא לא מרגיש שמתקנים אותו, אבל לומד את הצורה הנכונה"
"אסף ושרית התחילו כששיתפו בהברקות של הבנות הפרטיות שלהם", מספרת קציר, "ומשם זה הפך לעמוד פופולרי שבו מתפרסמים משפטים ששולחים להם הורים דוברי עברית מהארץ ומחו"ל. הם מפרסמים שם ציטוטים כמו 'איך קוראים למעלית שיורדת? מורָדית' או 'פעם הייתי חלשלוש ועכשיו אני חזקזוק' וגם 'אני לא מצליחה להזליג את זה!', שאמרה בת שש שלא הצליחה להשחיל את הפסטה על המזלג. הציטוט האחרון, אגב, הוא תופעה רווחת של גזירת פועל משם העצם, כמו במקרים של ילדים שאומרים להשמיך (לכסות בשמיכה) או לשרוול (להכניס את היד לשרוול)".
יש הרבה היגיון ב"שיבושים" האלה. קרה פעם שהם נכנסו לשפה?
"כבר בשנות ה־30 הלשונאים התפעלו מההברקות של זאטוטי התקופה: מזלגית למזלג קטן, מבטיים למשקפיים ואפילו שוטרית לשפה האנגלית, כי בימים ההם השוטרים היחידים בארץ היו שוטרי המנדט הבריטי. וכן, היו גם חידושים של ילדים שנכנסו מזמן לשפה והיום כבר כולם משתמשים בהם. הלשונאי הידוע יצחק אבינרי טוען בספרים שלו שהפועל 'התעסק' התחיל כמילה של ילדים. ודוגמה עכשווית יותר: לפני כמה שנים חיפשנו באקדמיה חלופה עברית למילה 'הנדימן'. המילה שהתקבלה היא תיקונאי, אבל הצעה אחרת הייתה תַקָן, אחרי שכמה וכמה אנשים כתבו לנו שזו מילה שהילדים שלהם משתמשים בה. אילו הייתה מתקבלת, זו הייתה מילה של ילדים".
אז את מציעה לשלוח לכם חידושים של הילדים ואולי הם ייכנסו לשפה?
"יש הרבה הורים גאים שכותבים לנו, כי הם רוצים לשתף בהברקה היפה של הילד וחלק מבקשים להכניס את החידוש לשפה. אבל חשוב לציין שהאקדמיה בעיקר קובעת חלופות למילים לועזיות, ורוב העיסוק המקצועי שלנו הוא בקביעת מינוחים מקצועיים כמו שמות של בעלי חיים, מונחים ברפואה, בהנדסה וכו'. בכל מקרה, לא צריך אישור שלנו כדי להשתמש במילים של הילדים. השפה שייכת לכולם וכולם מוזמנים ליהנות מהחידוש ולהשתמש בו במשפחה".
שפה בגובה הילד
עם כל מי שבטוחים שעידן המסכים והרשתות החברתיות מרדד את השפה, קציר לא בהכרח מסכימה ואפילו מצליחה לראות גם יתרונות באמצעי המדיה החדשים. "הילדים הצעירים עדיין לא חשופים לרשתות, אז זה לא ממש משפיע עליהם, ודווקא אצל הילדים הגדולים אני שמה לב שהם מכירים יותר מהמבוגרים את חידושי האקדמיה. הם נחשפים לזה ברשתות החברתיות שלנו (קציר, בין יתר תפקידיה, מפקחת על הרשתות החברתיות של האקדמיה ללשון. ל"ע). בהרצאה על עבודת האקדמיה ללשון אני מראה מילים לועזיות ושואלת מה החלופה העברית שלהן (קאפקייק = עוגונית; קורקינט = גלגינוע, שמפו = תחפיף וכו'). לרוב, המבוגרים לא יודעים כמעט כלום והילדים יודעים כמעט הכול".
ומה לגבי השפה עצמה אצל בני הנוער?
"זה נכון שאם הילד או הנער כל היום רק יצפה בסרטונים בטיקטוק, העברית שלו תהיה קצת דלה, אבל יכול להיות שזה ישפר את האנגלית שלו, ויש רווח להכרת שפות אחרות. בנוסף, אם ילד צורך תוכן לשוני מהרשתות וגם קורא ספרים, הוא כנראה יבין שיש הבדל בין השפה המדוברת באינסטגרם ובטיקטוק ובין השפה של הספרים, וזה טוב שהילדים יכירו משלבים שונים של השפה".
ואם כבר דיברנו על ספרים, היום כותבים לילדים בצורה שונה מזו שכתבו פעם?
"כן. כשאנשים כתבו או תרגמו ספרים בתחילת המאה ה־20, כמעט לא היה מישהו שהעברית הייתה שפת האם שלו. זו הייתה שפה שהם למדו ואז ממילא היא הייתה מלאכותית והם נטו לכתוב דומה ללשון המקורות. היום, כשמישהו כותב או מתרגם, הוא עושה את זה בשפה שהיא טבעית לו, קולחת יותר והרבה פעמים פשוטה יותר. זה שינוי גדול מאוד שלא קרה בשפות אחרות".
גם הילדים היום שונים מהילדים מלפני 100 שנים.
"נכון, והשינוי בפנייה לילדים נובע משינוי בתפיסות חינוכיות ופסיכולוגיות. היום הרצון הוא לפנות אל הילד בגובה שלו. זו גישה שונה מזו של פעם. בכנס אארח גם את שני מלמד ניצן, תסריטאית שמכינה גרסה מחודשת לסדרה 'הילדים משכונת חיים' מסוף שנות ה־70. הסדרה המקורית דידקטית מאוד, הסדרה החדשה תהיה הרבה יותר מודרנית. גם בה ילמדו, אבל יהיו בה יותר עלילה וסיפור עם התחלה, אמצע וסוף. זה ממחיש את השינויים בין איך אנחנו פונים לילדים אז והיום".
תארחי בכנס גם את מאירה ברנע־גולדברג, הסופרת של סדרת "כראמל", שמצליחה לגרום להמון ילדים לקרוא. איזה סוד היא פיצחה?
"הספרים שלה מלאים הומור, וזה תופס, והיא מודעת מאוד ללשון שלה. היא מאפיינת דמויות במשפטים שחוזרים על עצמם או באמצעות שפה שייחודית להם – למשל, דמות של טבח סיני שמשנה את סדר המילים ומשתמש בשם הפועל במקום בפעלים או דמות אחרת שמדברת בר' מתגלגלת. זה משעשע ונותן את האווירה של הדמות המסוימת. היא משתמשת בשפה שהיא בגובה של הילדים, אבל גם לא פוחדת להכניס ניסוחים גבוהים או נמוכים כשצריך. ילדים קולטים שמדברים אליהם בגובה העיניים ומעריכים את זה".
"בהתחלה חשוב לאפשר לילד לקרוא מה שהוא רוצה, בלי לזלזל בשום דבר"
ובכל זאת, עולמנו מלא בפיתויים, שברובם מככב מסך. איך בכל זאת גורמים לילדים לקרוא יותר, כדי להעשיר את השפה שלהם?
"בעיניי חשוב בהתחלה לאפשר לילד לקרוא מה שהוא רוצה, בלי לזלזל בשום דבר. גם אם זה קומיקס שיש בו שתי מילים בעמוד, נזרום, נתלהב, נעודד אותו ולא ניבהל אם הוא קורא ספרים שהם לכאורה לא לגילו. בנוסף, חשוב להחזיק ספרים בבית ולתת אווירה שספרים זה טוב. אם הילד שואל משהו, לא לרוץ לגוגל, אלא לפתוח אנציקלופדיה וספרים".
כמומחית לעברית, מה המילה שאת הכי אוהבת בשפה?
"יש הרבה מילים יפות, אבל מחידושי האקדמיה אני הכי אוהבת את המילה 'מִפְתָח' – שני עמודים שנראים זה מול זה כשפותחים את הספר. כשילדיי היו קטנים והיינו קוראים סיפור בהמשכים, הייתי אומרת להם 'אנחנו קוראים עוד מפתח אחד, וזהו'".