שני פאולה צורי והילה לוי. "החברות שלנו חזקה מכל וכך גם המסר "

"לא רק אבא משרת בצבא. כל המשפחה מגויסת"

שני פאולה צורי והילה לוי, שתיהן נשואות לקצינים בכירים שמרבים להיעדר מהבית, כתבו יחד את הספר "משפחה בצבא": "אם הילדים שלנו מרגישים שהם חלק ממשהו גדול וחשוב - הייאוש נעשה יותר נוח"

עודכן: 03.12.21, 08:20
שני פאולה, שגדלה בעוטף עזה, הכירה את בעלה לעתיד אלעד צורי בקורס קציני שריון - היא הייתה המד"סית שלו. "כבר כשעמדנו להינשא ידעתי שהצבא הוא חלק מהנשמה שלו וזורם לו בעורקים, אבל לא ידעתי שבעצם חתמתי קבע בצבא", היא אומרת כיום, כשאלעד הוא אל"מ, מח"ט חטיבת הראל.
הילה לוי, ילידת היישוב קדומים שבשומרון, הכירה את אורי בילדות כשהיה הבן של השכנים בבית הסמוך. אבל כשנישאו לא ידעה שיבחר בקריירה צבאית, שתחייב גם אותה ואת ארבעת ילדיהם לעבור מבסיס לבסיס ולחוות שבתות, חגים ואירועים משפחתיים בלעדיו. "מעולם לא ניסיתי להניא אותו מכך, כי ראיתי את האש בעיניים שלו, את המוטיבציה ואת העובדה שהוא 'מורעל' עד היום", היא אומרת. בעלה, אורי לוי, הוא אל"מ, ראש מטה פיקוד ההכשרות.
3 צפייה בגלריה
שני פאולה וצורי הילה לוי
שני פאולה וצורי הילה לוי
שני פאולה צורי והילה לוי: "אנחנו באות מקצוות שונים, אבל החברות שלנו חזקה מכל וכך גם המסר"
(צילום: יריב כץ)
שני (38), תושבת בוסתן־הגליל, אם לשלושה בנים (תומר ואלון בני עשר ובארי בן שש וחצי) היא פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן ובריאות האישה ב"מרכז הרפואי לגליל" ובקליניקה פרטית. הילה (42), עד לאחרונה תושבת קדומים וכיום תושבת ירושלים ומנהלת אשכול של מנהלים קהילתיים בעיריית ירושלים, היא אם להגר (20), חן (18), נדב (15) ואלקנה (12). השתיים, שמגדירות את עצמן החברות הכי טובות, כתבו כעת יחד את ספר הילדים "משפחה בצבא" (ידיעות ספרים). "שתינו מרגישות ויודעות מניסיוננו שאמנם אבא הוא זה שבצבא, אבל השליחות היא של המשפחה כולה", אומרת שני, או אולי הייתה זו הילה – שכן הן עמדו על כך שהריאיון יתקיים במשותף ולכל אורכו השלימו זו את דברי זו.
הן הכירו בצוק איתן, במפגש של נשות מפקדים לוחמים, שנועד להעצימן בתקופה המורכבת. "אני בכלל לא רציתי לבוא, כי הייתי בהיריון, בעלי שירת באוגדת עזה והייתי במתח", מעירה שני. בדיעבד היא מברכת על הגעתה. "כינסו אותנו לשיח נשים תומך, ואני ושני ישבנו זו מול זו", מספרת הילה, ושני נכנסת לדבריה: "ואני פשוט התאהבתי בבחורה הזאת, עם כיסוי הראש, שנראתה לי בהתחלה כל כך שונה ממני. השפה שהשתמשה בה והשקפת העולם שלה היו ממש קופי פייסט למה שהרגשתי. בתום האירוע החלפנו טלפונים והיה לנו ברור שזה זה. התחלנו בשיחות שהלכו ותכפו והקשר בינינו התפתח לחברות הדוקה".
שני: "אני ממציאה לילדיי סיפורים לקראת השינה. באחד הערבים, בארי, שהיה אז בן ארבע, ביקש: 'סיפור על משפחה כמונו' וכששאלתי מה זה 'כמונו' הוא אמר 'משפחה בצבא'"
מה לדוגמה זהה אצל שתיכן?
שני: "שתינו אמהות שמנהלות קריירה ומתקדמות במישור המקצועי, יחד עם ניהול משפחה ובית, במקביל לשליחותו של הבעל לשמירה על ביטחון המדינה. שתינו משתדלות לקיים בית עם כמה שיותר שמחה בלב, על אף המורכבות. מדובר בהרבה כדורים שעלינו ללהטט".
הילה: "הבעיות שנובעות מהיעדרותו של אבא מהבית זהות אצל שתינו. לדוגמה, כשאלקנה חגג יום הולדת חמש בגן חובה, אורי שהיה מג"ד לא יכול היה לבוא וזה כאב לילד. הגננת הציעה לי שאכתוב לילדים סיפור למה אבא של אלקנה לא יוכל להגיע, בדרך שתעצים אותו ותגרום לו גאווה. כתבתי על מה שאביו עושה בצבא, למה הוא לא נמצא בבית כל השבוע, למה הוא נעדר מטיולים וממסיבות ואפילו לא משחק איתו כדורגל בשעות אחר הצהריים, כמו אבות רגילים. הילדים ישבו מרותקים ואלקנה התרגש".
הילה: "כשאלקנה חגג יום הולדת חמש בגן חובה, אורי שהיה מג"ד לא יכול היה לבוא. הגננת הציעה לי שאכתוב סיפור למה הוא לא יוכל להגיע. הילדים ישבו מרותקים ואלקנה התרגש"
ואז, היא אומרת, גמלה בלבה החלטה לכתוב ספר שיעצים את ילדיהם של משרתי הקבע, גברים ונשים כאחד. זה היה לפני כשבע שנים.
לפני כשלוש שנים צמח גם אצל שני רעיון לכתיבת ספר מסוג זה. "אני ממציאה לילדיי סיפורים לקראת השינה. באחד הערבים, בארי, שהיה אז בן ארבע, ביקש: 'סיפור על משפחה כמונו' וכששאלתי מה זה 'כמונו' הוא אמר 'משפחה בצבא'. המצאתי סיפור עם מסר על כך שאבא לא נמצא איתנו תמיד כי הוא עושה דבר חשוב ולמרות היעדרו הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה ואנחנו חלק מהשליחות שלו. כשהילה סיפרה לי על החלום שלה לכתוב ספר ילדים כזה, עניתי: 'לא תאמיני, לפני שבוע כתבתי טיוטה ראשונה'". הן החליטו לשלב כוחות ולכתוב את הספר יחד. לא היה להן פשוט לצאת מאזור הנוחות אל מסע משותף, שבו הן חושבות לחוד ודנות יחד על כל פרט. "לקחנו חלום משותף ולאורך כשנתיים עשינו המון עבודה של סנכרון, עיבוד הרעיון וגיבושו, כדי ליצור ספר שייתן מענה לכל הילדים של המשפחות בצבא - לא רק למשפחות שלנו", מבהירה הילה, ושני מוסיפה: "ניהלנו שיחות ארוכות, בשעות לא שעות, כשאנחנו משתדלות ששום משימה יומיומית לא תיפגע".
3 צפייה בגלריה
משפחה בצבא
משפחה בצבא
ספרן של שני והילה. "משפחה בצבא"
(תצלום: יח"צ, איור: רמי טל)
מה היה המסר שהוביל אתכן בכתיבת הספר?
הילה: "שהילדים שלנו צריכים להיות גאים במשימה המשפחתית שלנו. כלומר, לא רק אבא משרת בצבא, אלא כל המשפחה מגויסת. לכן קראנו לספר 'משפחה בצבא'".
שני: "אם הילדים שלנו מרגישים שהם חלק ממשהו גדול וחשוב - הייאוש נעשה יותר נוח".
בזמן שעבדתן על הספר היו כמה מערכות בחירות. זה השפיע על המסר שרציתן להעביר בו?
שני: "להפך: המסר התחדד. אנחנו באמת באות מקצוות שונים, אבל שתינו אוהבות את ישראל באותה מידה וחשוב לנו לתרום באותה מידה. אנחנו דומות, החברות שלנו חזקה מכל וכך גם המסר".
הילה: "גילינו שהצבא הוא כור היתוך שאין כמוהו, והמסר הוא שילדים של משפחות בצבא צריכים להיות גאים במשימה המשפחתית ולחוש שליחות. זה חשוב גם להם וגם לציבור כולו - שיכירו את החיים של הילדים האלה, שאבותיהם נעדרים הרבה מהבית".
לספר, שמיועד לילדים מגיל שלוש (אייר: רמי טל), מצורף מילון מונחים צבאיים.
"זה התחיל בשיחה שלי עם אחד מבניי", מסבירה שני. "אמרתי לו שאנחנו נוסעים לסגור שבת עם אבא כי הוא עולה לקו, ובעצם היו בזה שתי אמירות לא ברורות. הסברתי לו מה זה 'קו' ומה זה 'לסגור שבת' והבנתי שכדאי לצרף לקוראים הסברים פשוטים לשפה הצבאית".
למי מיועד הספר?
"מטרתנו היא שהוא יהיה בכל גן ילדים, בספריות, שיהיה נגיש לכל ילד שצריך להתגאות בשליחות שהוא משתתף בה, וגם לנשותיהם של משרתי קבע כמונו".
איך הגיבו הילדים שלכן?
"הם היו מקרי הבוחן - כל מה שכתוב בספר בא מהחיים עצמם ומהמורכבויות שחווינו עם ילדינו, ואנחנו גאות מאוד בתמיכה ובעידוד לכל אורך הדרך שלהם, של הבעלים שלנו וגם של בני המשפחה המורחבת, שמסייעים לנו להצליח להיות משפחה בצבא".
פורסם לראשונה: 08:47, 02.12.21
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.