על שולחן האוכל בדירה בנס ציונה מונחים שני מחשבים ניידים. מול אחד מהם יושבת מעיין פרידמן (40), מדברת עם לקוח בטלפון. במטבח, יעל קצב (43) מצלמת סרטון אוכל. אדריאן בן החמש ואלכס בת השנתיים וחצי משחקים בחדר הילדים המשותף, ובסלון שוכב הכלב פרעצל. למתבוננת מהצד זו נראית כמו משפחה מודרנית רגילה, אבל אל תיתנו למראה להטעות אתכן: יעל ומעיין הן לא בנות זוג, אין ביניהן רומנטיקה. הן פשוט שתי חברות טובות שהחליטו להפסיק לחכות לאביר על הסוס הלבן, ובנו לעצמן טירה משלהן בבית של ארבעה חדרים, עם חלוקת חשבונות חצי־חצי והרמוניה מעוררת קנאה.
"אנשים בשוק כשהם מגלים שאנחנו לא זוג", צוחקת יעל, "החל מאמהות בגן ועד העוקבים שלנו באינסטגרם. מדי פעם אני מצהירה בסטורי שפגשתי מישהו שמצא חן בעיניי, ואז יש גלים של הפתעה".
בדירת ארבעת החדרים שבה הן מתגוררות יש חדר אחד למעיין עם שירותים ומקלחת, חדר נפרד ליעל וחדר אמבטיה שכולל שירותי אורחים. הילדים ישנים יחד בחדר המשותף להם במיטת קומתיים. חוץ מזה יש בדירה מרפסת גדולה, סלון מרווח ופינת אוכל שבה הן עובדות.
הן הכירו לפני 14 שנה, כשהיו דיילות קרקע באל על וגרו כל אחת בדירת השותפים שלה באזור המרכז. "במשך ארבע שנים היינו בקשר של שלום־שלום, לא באמת חברות", נזכרת מעיין. השינוי קרה כשיעל עברה תפקיד והייתה צריכה לחנוך את מעיין כמחליפתה. "היה בינינו חיבור קוסמי מהרגע הראשון", אומרת מעיין. "בדרך כלל חפיפה כזו לוקחת יומיים־שלושה. אני שיחקתי אותה מטומטמת כדי שנמשוך את זה חודש שלם. היינו מסיימות משמרת, מחליפות לבגד ים והולכות לים. גילינו אחת את השנייה".
חלפו השנים. מעיין עברה לדירה של המשפחה בנס ציונה וגרה שם לבד. יעל הייתה נשואה שנה, בנישואים לא טובים. "חשבתי שזה ישתנה וזה לא", היא אומרת. "בדרך כלל אני בן אדם שמח ואופטימי, ובאותה תקופה היו לי התקפי חרדה, לא הייתי אני. כשכבר לא הכרתי את עצמי לקחתי את הדברים שלי ובאתי לבית של מעיין לחודש, להתאפס על החיים שלי ולמצוא דירה".
מעיין: "זה היה לפני שבע שנים. היא באה לחודש ולא יצאה עד היום".
יעל: "היה לנו מאוד כיף, עפנו על החיים ולא הורגש מאף אחת מאיתנו הצורך שאני אלך".
מעיין: "היא בלגניסטית נוראית, הבית קטסטרופה". יעל: "אני מבשלת ומגישה לה, כאילו היא גבר פרימיטיבי. היא עושה את כל השאר"
ובשלב מסוים החלטת שאת רוצה להיות אמא.
"הייתי בת 36 כששמעתי מהרופא שהמצב לא מזהיר, ושאם אני מוכנה לצאת למסע של להביא ילד לבד, אני כבר צריכה להתחיל. חשבתי על זה במשך שנייה וחצי ואמרתי לו שאני רוצה". לקח שנה עד שהיא נכנסה להיריון, "השנה הארוכה בחיי", היא אומרת. "היו לי נפילות שבהן הרגשתי שאני צונחת לתהום. עמדתי מפוחדת בפני התממשות הסיוט הגדול של חיי והוא לא להיות אמא. אני רק מדברת על זה ואני בוכה. באחד הטיפולים לא הצליחו לשאוב אפילו ביצית אחת, וביום הזה ירד לי מסך שחור על העיניים. אני זוכרת רק שאני יוצאת מהאוטו ומעיין מחזיקה אותי, כי אני לא מצליחה ללכת. שלושה ימים נמחקו לי מהחיים, אני לא זוכרת מהם כלום".
כשיעל נכנסה להיריון, הן החליטו שתישאר בדירה כמה חודשים אחרי הלידה ואז תחפש מקום מגורים. "לא התאים שרווקה שמחפשת זוגיות תגור עם מישהי עם ילד", אומרת יעל, "זה היה ברור".
מעיין: "הייתי אז בלופ במשך 15 שנה של חיפוש זוגיות, יצאתי ליותר ממאה דייטים ראשונים, מערכות היחסים שהיו לי היו קצרות מאוד. נורא רציתי למצוא זוגיות, להיות כמו כולם. אז כשיעל נכנסה להיריון, אמרתי לה, 'אני לא זורקת אותך למים, נחפש דירה קרוב אליי כדי שאוכל לעזור לך עם התינוק'".
יעל: "אחרי שהתגרשתי באתי למעיין לחודש, להתאפס על החיים שלי ולמצוא דירה". מעיין: "זה היה לפני שבע שנים. היא לא יצאה עד היום"
תוכניות לחוד והחיים לחוד. "בתחילת ההיריון של יעל גם התחילה הקורונה וגם גילו אצל אבא שלי, אהוב לבי, סרטן בשלב מתקדם", מספרת מעיין. "כשיעל הייתה בחודש שביעי הוא נפטר, והמוות שלו היה משבר גדול. ואז, בשיא הקורונה, בשנה הכי קשה של החיים שלי, הגיעה קרן האור הכי גדולה: אדריאן. תינוק מושלם, יפיוף, בלונדיני, מתוק, שאי־אפשר שלא לשמוח כשנמצאים קרוב אליו. אמרתי ליעלי, 'את יכולה לצאת, הילד נשאר בבית. אף אחד לא לוקח אותו'".
יעל: "אדריאן הגיע כקרן שמש לא רק למעיין, אלא לכל המשפחה שלה, שהפכה להיות המשפחה שלי. אני מגיעה ממשפחה קטנה שגרה רחוק, ואדריאן קיבל מהרגע הראשון משפחה ענקית שבה כולם גרים קרוב אלינו".
מעיין: "הם מתייחסים אליו כמו אל עוד אחיין, ואמא שלי מתייחסת אליו כעוד נכד. אנשים לפעמים מרימים גבה, אני יודעת. קשה להסביר. אני לא אמא של אדריאן, אבל הוא חלק ממני. לא תכננו שהחיים ילכו ככה, אבל זה התחבר".
לשתות יין ולבחור תורם זרע
מעיין היא בת למשפחה בת ארבעה ילדים מנס ציונה, כיום מנהלת סושיאל ויוצרת תוכן בתחום התיירות, עם חשבון אינסטגרם שיש לו כ־32 אלף עוקבים (lifebyfrida_). "לפני הקורונה הייתי מנהלת קשרי אדריכלים בחברת עיצוב. כשמנכ"ל החברה לקח אותי לשיחה ושאל אותי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה, אמרתי לו שאני רוצה לטייל בעולם ולהתפרנס מזה. הוא אמר לי, 'אז מה את עושה כאן? אין לך בעל, אין לך ילדים או משכנתה, למה את לא עושה את זה?'. הוא לא חשב שהשיחה תטלטל אותי עד כדי כך שאחרי שבועיים אבקש ממנו מכתב פיטורים. התפטרתי בפברואר, ואחרי חודש הגיעה הקורונה ועם דמי האבטלה היה לי זמן להקים את עצמי ולבנות עסק. התחלתי בסיקור יקבים, וזה גדל והתגלגל עד היום".
יעל נולדה וגדלה בחיפה. היא תמיד הייתה במערכות יחסים זוגיות. "לא חיפשתי", היא אומרת, "אבל איכשהו זה קרה". כשנכנסה להיריון הייתה מתאמת נסיעות בחברת הייטק, עבדה שעות ארוכות ונהנתה מכל רגע. "בזמן חופשת הלידה ראיתי באינסטגרם שמעלים מתכונים וחשבתי שגם אני יכולה, כי תמיד אהבתי לבשל", היא אומרת. "אזרתי אומץ והעליתי את המתכון הראשון ל־300 העוקבים שהיו לי. לא ידעתי כלום בצילום ובעריכה, אבל המתכון הצליח לא רע וככה לאט־לאט זה הלך וגדל. לפני שנתיים מקום העבודה שלי פשט את הרגל, וכיום אני יוצרת תוכן קולינרי באינסטגרם במשרה מלאה (בעמוד yaeleat, שיש לו כ־65 אלף עוקבים. ג"ה).
מעיין: "יצאתי ליותר ממאה דייטים ראשונים, מערכות היחסים שהיו לי היו קצרות" . יעל: "מלבד הקטע האינטימי, כרגע אין לי רצון ליצור קשר רומנטי עם גבר"
כשנה אחרי שאדריאן נולד, פרידמן קיבלה החלטה. "עשיתי עם עצמי חושבים", היא אומרת. "הבנתי שהחיים קצרים, שצריך להגשים חלומות ושאני לא אחכה לאף אחד כדי להיות אמא. ברגע שהחלטתי, הכול הלך מהר. יעל ואני ישבנו יחד עם בקבוק יין מול האתר של בנק הזרע ובחרנו תורם. לקחתי את זה למקום קליל ולא למקום של הרווקה שאין לה זוגיות".
וכמו שפרידמן הייתה בלידה של אדריאן, כך גם קצב הייתה בלידה של אלכס. לא הייתה שאלה בכלל.
מה אתן מסבירות לילדים על הבית המיוחד שלכן?
יעל: "חשבתי שנצטרך להסביר ולתווך, אבל כרגע זה לא עניין בשבילם. בהתחלה ניסינו לחשוב על תואר למעיין, חשבנו על 'דודאמא', שילוב בין דודה לאמא, בסוף הוחלט על 'טייה', זה דודה בספרדית. אני הטייה של אלכס ומעיין היא הטייה של אדריאן, שקורא לאלכס אחותו".
וכשאתן בדייטים, איך אתן מסבירות את מה שקורה פה?
מעיין: "אנחנו לא יוצאות לדייטים".
יעל: "מאז 7 באוקטובר אין לי חשק לצאת לדייטים. זה לא מעניין אותי. לפני זה יצאתי עם מישהו, ומעיין נכנסה לחרדה שאני הולכת לעזוב את הבית".
מעיין: "פתאום קלטתי שיש אדם שהוא איום עבורי. אמרתי לה: 'הוא יתאהב בך ותעזבי ותיקחי את אדריאן'. לא ראיתי מצב שהוא לא יעוף עליה".
הוא היה בדירה? פגש את הילדים?
יעל: "לא. גם כי זה היה קשר לא מחייב וגם כי לא ראיתי צורך שהוא יגיע אלינו, אפילו כשאדריאן היה בגן, וגם כי מעיין לא הסכימה".
מעיין: "זה הרגיש לי מוזר ולא טבעי שבבית שלנו, שגם ככה הוא לא גדול, לא אוכל להסתובב בחופשיות. אנחנו לא שותפות שגרות ביחד וכל אחת מתעסקת בעניינים שלה ולא שתי אמהות יחידניות שחיפשו להקל אחת על השנייה".
אלה בהחלט לא חיים של שותפות לדירה.
"אנחנו בזוגיות בלי סקס, מנהלות משק בית משותף וכל החשבונות חצי־חצי".
יעל: "אני בטיפולי פוריות כמעט שנתיים". מעיין: "לי מספיקים שני הילדים, אני יותר מחושבת בפן הכלכלי"
מה חלוקת המטלות בבית?
יעל: "אני עושה כל מה שקשור לאוכל – להזמין, לבשל וגם להגיש לה, כאילו היא גבר פרימיטיבי. היא עושה את כל השאר".
מעיין: "היא בלגניסטית נוראית, הבית קטסטרופה".
יעל: "אני מנסה למתן את הבלגניזם והיא את הפדנטיות".
מעיין: "למדתי לתעדף את האושר של הבית על פני הרצון בסדר. זה יושב עליי ומציק לי, אבל אני לומדת להכיל את זה כי אני אוהבת אותה. אנחנו סוחבות את הביחדנס הזה כל היום, זה כמעט להקיא עלינו. יעל במטבח מכינה מתכונים, ואני בטלפון עם לקוחות".
יעל: "ואז אני צועקת עליה שתהיה בשקט, כי זה מפריע לצילומים".
לאסוף יחד את הילדים מהגן
אחר הצהריים, בתקופות שגרה, הן הולכות ביחד לאסוף את הילדים מהגן. "פעם בשבוע אנחנו הולכות לאחותי, פעם בשבוע לאמא שלי", אומרת מעיין, "פעם־פעמיים לגינה ובשאר השבוע בבית".
מעיין: "אומרים לנו, אתן עצמאיות, אז תחלקו את השבוע כמו זוג ושבכל יום מישהי אחרת תאסוף את הילדים. אבל זה לא יקרה. אנחנו אוהבות להיות עם הילדים, אף אחד לא אוסף אותם במקומנו, אין 'לשים אצל סבתא'".
יעל: "לא מזמן אדריאן ביקש ללכת לבד לחבר מהגן. זה עשה לי קווץ' בלב".
"בהתחלה ניסינו לחשוב על תואר למעיין, חשבנו על 'דודאמא', שילוב בין דודה לאמא, בסוף הוחלט על 'טייה', זה דודה בספרדית. אני הטייה של אלכס ומעיין היא הטייה של אדריאן, שקורא לאלכס אחותו"
יכול להיות שהאידיליה הזאת מונעת מכן להכיר בני זוג?
יעל: "אמא שלי אומרת לי שאני צריכה להתחיל לחשוב על הרגע שהילדים יגדלו ויעזבו את הבית ויהיה קשה להתחיל אז לחפש זוגיות. אני מבינה את זה, אבל לא יכולה לאלץ משהו שאני לא מרגישה כרגע. מלבד הקטע האינטימי, אין לי רצון ליצור קשר רומנטי עם גבר. בשלב הזה בחיינו ולעוד כמה שנים קדימה, אנחנו תמימות דעים שאם אחת מאיתנו פוגשת מישהו וזה מתפתח למשהו רציני, לא אעבור למקום אחר. זו תהיה זוגיות בלי מגורים משותפים, כמו שהרבה אנשים עושים. את הבית הזה אנחנו לא מפרקות בשום פנים ואופן".
מעיין: "אני מרגישה שאני בנקודה הכי טובה שיכולתי להיות בה. אחרי הרבה שנים של מרדף, אני מרגישה בנוח לתת לעצמי לחיות בלי החיפוש. עבדתי בזה כמו מטורפת, המון דייטים ורחמים עצמיים. יעל פעם אמרה לי שכדי למצוא זוגיות צריך הרבה מזל, וזה נכון. כיום אני מרגישה הכי בת מזל בעולם".
אתן חושבות על עוד ילדים?
יעל: "אני בטיפולים כמעט שנתיים, כרגע בהפסקה מסיבות טכניות. הפעם ניגשתי לזה ממקום מפויס יותר, אני רוצה מאוד עוד ילד, אבל יש לי את אדריאן ואת אלכס. אם זה יצליח, זה יהיה מדהים, ואם לא, הכול בסדר".
מעיין: "לי מספיקים שני הילדים. אני יותר מחושבת בפן הכלכלי ויודעת שילד נוסף זה עוד הוצאות. אני גם אוהבת את החיים שלי ויודעת שעוד ילד יגביל ויקרקע אותי ולא רוצה לשים את החלומות שלי על הולד. מצד שני, לא אקח לאף אחת את הרצון להיות אמא. אני לא משפיעה, ויעל לא מושפעת".
יעל: "זה הנושא הכי גדול שלגביו מקבלים החלטה ביחד כמשפחה, ולמרות שאנחנו משפחה, בדבר הזה אין לה יכולת לקבוע מה אעשה".
איך אתן מתמודדות עם המלחמה?
מעיין: "החדר של יעל הוא ממ"ד והילדים ישנים בו מתחילת המלחמה. בגדול אנחנו משתדלות להמשיך לעשות פעילויות גם בחוץ. זה לא פשוט, היום שלחתי את הילדים לראשונה לאמא שלי לשעתיים כדי שאוכל לעבוד. היינו אמורים לטוס לתאילנד בשבוע הבא במסגרת העבודה - לסקר את היעד למשפחות. ביזנס ופלז'ר יחד. זה כנראה יידחה, אני מקווה שיֵצא לנו לטוס אחרי אפריל".
מה הטיפ שלכן לנשים שקראו את הכתבה וחושבות שיש פה פורמט מנצח?
מעיין: "יש את מה שהחברה מכתיבה ויש את מה שעושה לנו טוב, גם אם הוא לא נורמטיבי. זה לא נורמטיבי לגור עם החברה שלך ולהגיד שאני מוותרת על זוגיות, אבל לא הייתי מתחלפת עם אף אחת אחרת".
