ליהיא גרינר תוקפת את מגזין "לאשה". כך הכריזו הכותרות בתחילת 2023, אחרי שכוכבת הריאליטי התראיינה ל"ערב טוב עם גיא פינס" והביעה את מורת רוחה מכך שמעולם לא זכתה לככב על שער המגזין. "מאז שאני בתעשייה, שזה כמעט 13 שנה, כל הזמן החלום שלי היה שער ב'לאשה'", אמרה בטון דרמטי־גרינרי אופייני. "אפילו טרנסיות קיבלו שער. אפילו אישה עם בלושה! אבל אליי לא פנו ולא יפנו".
צפו בליהיא והתינוקות על הסט
(כתבתה של מלי זיידמן, צילום: ירון שרון, עריכה גיא פוקס)
ובכן, זה לקח קצת זמן, אבל מובן שפנינו. וכפי שאפשר לראות - גרינר, שחגגה באוקטובר האחרון יום הולדת 40, מככבת על השער החגיגי שלנו לצד עשרה תינוקות שעזרה להביא לעולם, אחרי שהוסיפה לרשימת הקרדיטים שלה גם את התואר דולה.
"כשהתקשרו להודיע לי שאני סוף־סוף מקבלת שער, ועוד בגיליון שבועות, חשבתי 'אמא'לה, לא יכולתי לבקש משהו טוב יותר מזה'", היא אומרת כשאנחנו נפגשות בבית קפה סמוך לביתה בפתח תקווה. "וזה לא סתם שער, זה שער חג! זה ביג. התרגשתי ברמה של כלה. נראה לי שבכיתי יותר ממה שבכיתי בחתונה שלי".
אבל איך ומאין נולדה האובססיה? ובכן, מתברר שזה לא רק עניין של אגו, אלא גם של שורשים וגעגוע. "גדלתי בלוס אנג'לס במשפחה ישראלית, ותמיד כשהיינו נכנסים לסופר הכשר, היה שם גיליון 'לאשה'", היא מסבירה. "זה המגזין שקישר אותנו לארץ, נתן תחושה של בית. באמריקה כל אישה רוצה להופיע על השער של 'ווג', ו'לאשה' נחשב ל'ווג' של ישראל".
"היולדת יודעת שמעבר למקצועיות, אביא איתי ללידה גם הרבה אנרגיה שמחה. שיהיו צחוקים ויהיה גוסיפ ויהיה ג'וס. אין ספק שהעובדה שאני אדם מוכר תורמת מאוד"
אז כבר כשהיית ילדה חלמת להופיע על השער שלנו?
"כשהייתי ילדה חלמתי להופיע על שער של 'ווג' (צוחקת). עד תחילת שנות ה־20 שלי רציתי להיות שחקנית בהוליווד. למדתי תיאטרון בתיכון ובקולג', והלכתי להרבה אודישנים, אבל לא התקבלתי. בגיל 25 החלטתי לעשות עלייה, ומהר מאוד אחר כך קיבלתי הצעה להיכנס ל'האח הגדול'. אף פעם לא חלמתי להיות כוכבת ריאליטי, אבל ככה זה התגלגל והתפרסמתי בישראל בדרך אחרת.
"מאז השתתפתי גם ב'הישרדות', הקמתי עסקים, הופעתי בפאנלים בטלוויזיה, נהייתי משפיענית. וכל הזמן הזה קיוויתי שיציעו לי להופיע על שער 'לאשה', אבל זה לא קרה. עד עכשיו. ממש מרגש אותי לדעת שאנשים בעולם יראו אותי על השער, שאחותי שעדיין גרה בלוס אנג'לס תיכנס לסופר ותראה אותי. זה היה אחד הסעיפים העיקריים ב־Bucket List שלי".
אז זהו, החלום התגשם. מה הדבר הבא?
"הייתי רוצה לכתוב סדרת טלוויזיה או סרט על הזוגיות של ההורים שלי, על הסיפור המטורף של אמא שלי. היא גדלה בקריית גת, הבת של ויקטור תייר, טריפוליטאי שהיה חבר ב'הפנתרים השחורים'. כשהיא הכירה את אבא שלי הפולני המשפחה שלו לא קיבלה אותה. אמא שלו לא רצתה שהוא יתחתן איתה, ואחר כך גם התנגדה לכך שאבא של אמא שלי יבוא לחתונה. הייתה כלפיה המון גזענות. זה סיפור שחשוב לי לספר".
"יהיה גוסיפ ויהיה ג'וס"
לפני קצת יותר משנה סיימה גרינר קורס בן שלושה חודשים לדולות, ומאז כבר הספיקה לתמוך בעשר יולדות ולעזור להביא לעולם 11 תינוקות ("כי הייתה גם לידת תאומים"). כדי להבין עד כמה גרינר משמעותית בחייהן של האמהות הטריות, מספיק לציין שלא הייתה אף אמא שסירבה לבקשה שהתינוק שלה ישתתף בצילומים (אחת מהן נאלצה לוותר מסיבות טכניות). "פשוט לא יכולנו להגיד לליהיא לא", הסבירו חלק מהן מאחורי הקלעים. לצלם אישה אחת מוקפת בעשרה תינוקות זה אתגר לא קטן – בעיקר כשהם מסרבים לשבת במקום ולא מפסיקים לבכות – אבל לאורך כל הצילומים גרינר לא הפסיקה לחייך ונראתה בעננים. "במידה מסוימת אני מרגישה שאני זו שילדתי את כל התינוקות האלה", אמרה. "הצילומים האלה עם כולם זו חוויה עצומה".
גרינר עצמה, שנשואה זה 13 שנה ליוסי צבר, איש שיווק ונדל"ן, היא אמא לשלושה ילדים: מייקל בן ה־11, ג'ולין בת התשע ואלי (אליאנה) בת החמש. ההחלטה שלה להפוך לדולה קשורה לחוויות הלידה שהיא עצמה עברה.
4 צפייה בגלריה
"הרגשתי שאני חייבת להתעסק במשהו שקשור לחיים ולבריאה"
(צילום: ערן לוי | סגנון: בר פרידמן)
"בהיריון הראשון שלי עם מייקל נורא רציתי ללדת טבעי, אבל בסוף נאלצתי לעבור ניתוח קיסרי חירום, כי הרופאים ראו שהעובר סובל מהאטות בקצב הלב. בהמשך פגשתי בחוג תינוקות אמא אחת שבמקצועה היא דולה, והיא הרגיעה אותי שלא אהיה חייבת ללדת גם את הילד הבא שלי בקיסרי, שאם אחכה לפחות שנתיים עד הלידה הבאה ואעשה את כל מה שהיא תסביר לי, אוכל בהחלט ללדת בלידה רגילה. ובאמת, לקראת הלידה עם ג'ולין היא הסבירה לי איך לנשום נכון ומה לעשות כשמתחילים צירים או במקרה של ירידת מים. כשהגיעו הצירים הייתי בבית, עשיתי מה שהיא הנחתה אותי, עבדתי נכון על הנשימות, וכשהגעתי למחלקת יולדות כבר לא היה זמן לאפידורל. פשוט ילדתי תוך כמה דקות. ממש כמו תרנגולת. זו הייתה הלידה הכי מדהימה שיש, וזה היה הרגע שהבנתי כמה חשוב לקבל הדרכה נכונה.
"גם בלידה הבאה שלי, עם אלי, התנהלתי בצורה הזו והיא הייתה מושלמת. מאז התחלתי לעזור לחברות שלי, חלקתי איתן טיפים מהניסיון שלי. כל הזמן עבר לי בראש הרצון ללמוד ולהפוך לדולה באופן רשמי, אבל לא היה לי זמן. עד שפרצה המלחמה. עוד לפני כן נכנסתי לסכסוך משפטי עם השותפה שלי למותג המחטבים שהשקתי, והעבודה שלי בעסק נעצרה. בעקבות המלחמה נעצרו גם כל שיתופי הפעולה שעשיתי באינסטגרם".
"אני תמיד מסבירה שלידה זה כמו לדחוף קקי. כשמגיע הרגע לדחוף, דוחפים אותו דבר, וזו תהיה אחת היציאות הכי טובות שהיו לך"
אז ההחלטה להפוך לדולה נבעה מצורך כלכלי?
"לא, ממש לא. דולה זו עבודה קשה מאוד עבור סכום כסף קטן מאוד. החלטתי ללמוד ולעסוק בזה כי מצד אחד התפנה לי זמן, ומצד שני הייתי מאוד צריכה את זה לנפש. בעקבות הטבח נכנסתי ממש לדיכאון. צפיתי בכל הזוועות, שמעתי את כל הסיפורים המחרידים על רצח ילדים ותינוקות, והרגשתי שאני חייבת להתעסק במשהו שקשור לחיים ולבריאה. בזמן שהמתנתי לתחילת הלימודים עשיתי קורס לעיסוי תינוקות. אחריו התחלתי להעביר הרצאות לאמהות בכל מיני קניונים וזה היה מושלם. מצאתי את עצמי שוב מחייכת וצוחקת".
איך היולדות שבחרו בך כדולה הגיעו אלייך, וכמה עולה לשכור את שירותייך?
"היולדת הראשונה שתמכתי בה היא חברה שלי הילה (הילה קסרי־הדר, אחותה של נעמה קסרי, חברתה הטובה של גרינר). אחרות שמעו שהתחלתי לעבוד כדולה והגיעו אליי דרך האינסטגרם. אני גובה עבור חבילה 6,000 שקל, וזה באמת לא הרבה כי אני משקיעה המון שעות. זה כולל פגישת ייעוץ ראשונה עם היולדת והפרטנר שלה. אני מגיעה אליהם עד הבית, ובמשך שעה וחצי נותנת את ההסבר הכי מפורט שיש. אחריה יש פגישה נוספת שבה אני ממש עושה לזוג קורס הכנה ללידה, ובשבוע ה־38 להיריון אני מגיעה שוב ועושה ליולדת עיסוי לקראת הלידה. הפגישה הבאה היא בלידה עצמה. רוב הדולות מגיעות רק בפתיחה 3, אבל אני מגיעה הרבה קודם. כי מה הטעם בדולה אם את עושה לבדך את כל העבודה הקשה?".
מה את מביאה ללידה שאין לדולות אחרות?
"אני חושבת שכל יולדת שחושבת לשכור את שירותיי כבר מודעת מראש לאופי שלי. היא יודעת שמעבר לידע ולמקצועיות, אביא איתי ללידה גם הרבה אנרגיה שמחה, שיהיו צחוקים ויהיה גוסיפ ויהיה ג'וס. אין ספק שהעובדה שאני אדם מוכר תורמת מאוד, כי זה מייצר אצל היולדות ביטחון. הן יודעות שאיתי הן יקבלו את הטוב ביותר, שאף אחד לא ירצה להתעסק איתי. אם קורה משהו לא תקין, בשנייה אני יכולה לקחת את הטלפון ולהעלות את זה לסטורי".
איך את מרגיעה אישה שעומדת ללדת בפעם הראשונה?
"אני תמיד אומרת שאלוהים ברא אותנו, הנשים, כדי ללדת ושפעם אפילו לא היה אפידורל. אני גם תמיד מסבירה שלידה זה כמו לדחוף קקי. יש כאלה שאומרים 'איכס' או 'מה את משווה ילד לקקי?'. אבל אני אומרת: 'כן, כשמגיע הרגע לדחוף, דוחפים אותו דבר. וזו תהיה אחת היציאות הכי טובות שהיו לך" (צוחקת).
הריאיון המלא עם ליהיא גרינר מתפרסם בגיליון החג של "לאשה", השבוע בדוכנים
ניהול סט: דור רביב מרדכי, שיער: אבישי מסטי, איפור: הלן אמויאל במוצרי בובי בראון ומאק. שמלה: Danielle Sinai, תכשיטים: My Joellie, בגדי תינוקות: Carter's
