שירה גרין בת 43 מירושלים, מהנדסת תוכנה בסטארט־אפ Fullpath, נשואה ואם לארבעה (15, תאומים בני 12, 10): "נולדתי במלבורן, אוסטרליה, אמא שלי קנדית ואבא שלי אוסטרלי. כשהוא היה בארץ בענייני עסקים, אמא שלי ביקרה כאן קרובי משפחה והם נפגשו דרך מכרים משותפים שהכירו ביניהם. הם התחתנו ועברו יחד לאוסטרליה.
"גדלתי עם ארבעה אחים במשפחה דתית־ציונית והלכתי ל'בני עקיבא'. בגיל 12 ביקרתי בפעם הראשונה בארץ והיה מרגש להיות במקומות שרק שמעתי עליהם עד אז, כמו הכותל ומצדה. כשהייתי בת 13 הוריי שאלו אותנו מה דעתנו על עלייה לארץ, וכולנו היינו בעד. אני אסירת תודה לאוסטרליה, שקיבלה את סבא וסבתא שלי (מצד אבא) שברחו מבלגיה ערב מלחמת העולם השנייה, אבל מעבר לזה אין לי רגשות ליבשת הדרומית. לקראת העלייה למדתי עברית בשיעורים פרטיים, אבל לא ממש הפנמתי שבקרוב אלמד בבית הספר בשפה הזו".
פדיחות: "ביוני 1995, כשהייתי בת 14, הגענו ארצה ונסענו לדירה שאבא שלי שכר מראש בירושלים. אחרי תקופה קצרה באולפן עברתי לבית הספר 'פלך', שם למדתי עברית תוך כדי תנועה. מובן שיצא לי לעשות פדיחות, כמו למשל כשהרמתי יד בכיתה וביקשתי רשות ללכת לבית שימוש. אחר כך הבנות סיפרו לי שלא ככה אומרים ונורא התפדחתי. תוך שנתיים כבר דיברתי שוטף וסיימתי בגרות מלאה בעברית".
התפתחות אישית ומקצועית: "אחרי שירות צבאי בחיל המודיעין למדתי לתואר ראשון ושני ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית והתחלתי לעבוד במכון מחקר. בגיל 27 התחתנתי עם עולה מאנגליה שהכרתי בארוחת שבת בשכונה, ושנה מאוחר יותר כבר הייתי אמא.
"כשעבדתי בתחום השיווק הדיגיטלי באותו מכון מחקר, נחשפתי לעולם פיתוח התוכנה והסתקרנתי. התחלתי ללכת למפגשים של ארגון She-Codes, שמעודד נשים ללמוד תכנות, ודרכם רכשתי את הכלים הבסיסיים בתחום".
שינוי במסלול: "בגיל 34 אזרתי אומץ, התפטרתי מהעבודה שלי והתחלתי ללמוד תכנות בקורס רציני. אנשים סביבי הזהירו אותי שלא אמצא עבודה בלי תואר בתחומים המדעיים, אבל אני שמרתי על אופטימיות. כשסיימתי את הקורס הגעתי לראיון עבודה ב־Fullpath, סטארט־אפ שפיתח פלטפורמה טכנולוגית מבוססת בינה מלאכותית, הפועלת בשוק הרכב האמריקאי. למרות שלא היה לי שום ניסיון בעולם הטכנולוגי, החברה החליטה להעסיק אותי כמהנדסת ג'וניורית. מאז אני נהנית להתמודד עם אתגרים חדשים מדי יום.
"עובדים איתי בין היתר חרדים, ערבים ועולים מהודו, קנדה, צרפת וארצות הברית, ולמעשה 60% מהעובדים בסטארט־אפ הם עולים חדשים".
"בגיל 12 ביקרתי בפעם הראשונה בארץ והיה מרגש להיות במקומות שרק שמעתי עליהם עד אז, כמו הכותל ומצדה"
המלחמה: "ב־8 באוקטובר הייתי אמורה לצאת לשבתון למשך כמה חודשים, לנוח, לבלות עם הילדים וגם לטוס לדנמרק. כשפרצה המלחמה, מיד ביטלתי את השבתון ועזרתי לסדר דירות למפונים בירושלים. אחרי כמה שבועות חזרתי לעבודה.
"בגלל האווירה הקשה סוף־סוף הסכמתי שנאמץ כלב, דבר שהכניס הרבה אור ושמחה הביתה. למרות הקושי בארץ בשנה האחרונה, לרגע לא חשבתי לברוח לאוסטרליה.
"אני מודה להורים שלי, שעשו צעד אמיץ באמצע החיים ועברו מדינה עם חמישה ילדים. כמי שיודעת איך זה לגור בחו"ל, אני מודה על הזכות לחיות במדינה יהודית ולא להיות מיעוט, בייחוד לאור השנה האחרונה והאנטישמיות בעולם".
איזה הרגל אוסטרלי כדאי לישראלים לאמץ?
"חופש בימי ראשון, כי שישי ושבת לא מספיקים לדתיים שמתכוננים ביום שישי לשבת".
לְמה את הכי מתגעגעת באוסטרליה?
"לרוגע של האנשים".
למה לא תצליחי להתרגל כאן?
"שאנשים זרים קוראים לי ממי. היי, אתה לא מכיר אותי!"
מהו המקום האהוב עלייך בארץ?
"חוף הים באשדוד, שהוא מהמם".
