סיפור העלייה של אנדראה רספטר בת 54 מכרמיאל, נשואה ואמא לשלושה, מורה לאנגלית, רכזת קהילת עולים מארגנטינה בכרמיאל דרך ארגון "הביתה"
קהילה יהודית: "נולדתי וגדלתי בבואנוס איירס, ארגנטינה, וכל החיים הייתי מחוברת לקהילה היהודית בעיר. אני וגם ילדיי השתתפנו בפעילויות של הקהילה ולמדנו בבית ספר יהודי. עבדתי כמורה לאנגלית, ובעלי חוסה היה מעצב אתרים. בעלי תמיד ניסה לשכנע אותי לעלות ישראל, אבל הרגשתי שאני לא מוכנה לעזוב את ארגנטינה".
מצב כלכלי: "כיהודים מעולם לא נתקלנו באנטישמיות, אבל המצב הכלכלי במדינה הלך והחמיר. בשנת 2019, אחרי הבחירות לנשיאות, הבן שלי תומס אמר שזה הזמן שלנו לעלות לארץ, והבנתי שהוא צודק. זה היה הרגע שלנו לארוז מזוודות ולעלות. עשינו את זה דרך הסוכנות היהודית, שהמליצה שקודם הילדים יעלו ורק אחרי שלושה חודשים אני ובעלי נעלה. הסבירו לנו שזה יעזור להם להסתגל טוב יותר".
"בקורונה לא היו טיסות ולא היו חיסונים, והעלייה שלנו התעכבה. היה קשה מאוד להיות רחוקה מהילדים והתגעגעתי אליהם מאוד. בכיתי הרבה באותה תקופה"
7 באוקטובר: "בהתחלה פחדנו, אבל למדנו שזאת המציאות פה. כשעלינו לישראל היו געגועים לארגנטינה, ודווקא אחרי שהמלחמה פרצה הבנו עד כמה טוב ובטוח לנו פה בישראל. לרגע לא שקלנו לחזור. כדי להתמודד עם המציאות ארגנתי קבוצת תמיכה עם פסיכולוגית שעלתה מפרו. הרגשתי שחברי הקהילה היו זקוקים לזה, והם היו אסירי תודה".
עלייה: "לבסוף, שבעה חודשים אחרי שהילדים עלו לישראל, חוסה ואני הגענו לארץ. בגלל הקורונה נאלצנו להיות בבידוד 11 יום במלון בתל אביב, ואז עברנו לכרמיאל. אני התחלתי ללמד אנגלית בבית ספר ובמקביל למדתי עברית באולפן. הילדים הסתדרו מהר מאוד מבחינת השפה, אבל בשבילנו זה עדיין מאתגר. מלבד קשיי השפה אנחנו מאושרים להיות כאן. זו הייתה החלטה טובה להגיע וכבר למדתי להתרגל למנטליות הישראלית, לכללים ולמנהגים".
הקורונה: "ואכן, הילדים שלנו - לוסיה (כיום בת 31), תומס (בן 27) ומגלי (בת 20) - עלו ראשונים. השניים הגדולים הלכו לאולפן בירושלים ללמוד עברית, ומגלי הצעירה הייתה בפרויקט נעל"ה באבן יהודה. כאמור, התכנון היה לעלות אחריהם, אבל אז הגיעה הקורונה. לא היו טיסות ולא היו חיסונים, והעלייה שלנו התעכבה. היה קשה מאוד להיות רחוקה מהילדים והתגעגעתי אליהם מאוד. בכיתי הרבה באותה תקופה".
רכזת עולים: "כבר שלוש שנים אני עובדת כרכזת קהילת עולים מארגנטינה דרך ארגון 'הביתה'. זה ארגון ישראלי ללא מטרות רווח, שמוקדש למתן עזרה לעולים חדשים להשתלב בהצלחה בחברה הישראלית באמצעות קליטה קהילתית. במסגרת התפקיד אני מקבלת את כל העולים החדשים, משוחחת איתם כשהם מגיעים ובודקת למה הם זקוקים. בנוסף, אני מארגנת פעילויות חברתיות ופעילויות דתיות ועוזרת להם להשתלב בעיר ובקהילה. אני ממש מודה על התפקיד הזה. אני רואה איך הם מתגברים על הקשיים, לומדים עברית ומתחברים, וזה מרגש מאוד".
השאלון
איזה הרגל ארגנטינאי ישראלים צריכים לאמץ?
"לבלות את סוף השבוע עם המשפחה".
למה לא תצליחי להתרגל כאן?
"ליחס של הרופאים למטופלים. בארגנטינה הרופא הוא כמו חבר שלך".
למה את הכי מתגעגעת בארגנטינה?
"למשפחה שלי".
מה המקום הכי יפה בישראל?
"ירושליים"
