מי לא מכיר את השירים "איזה שעון בן חיל", "גינה לי", "מי יבנה בית", "ילד פלא", "אליעזר והגזר" ו"רקפת" ("מתחת לסלע צומחת לפלא")? מי לא מזמזם אוטומטית את מנגינת השירים האלה כעת? מי לא מכיר את הסיפור הנפלא "נרקיס מלך הביצה" או את הספר "גן גני", שליווה דורות של ילדים שגדלו בישראל? מאות, אם לא אלפי שירים וסיפורים, שהפכו נכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית ונספגו בהיסטוריה הפרטית והלאומית שלנו, הם פרי מוחו הקודח של לוין קיפניס, שנפטר לפני כ־30 שנה, בן 99 במותו.
בשנות פעילותו היצירתית בישראל נהיה קיפניס אזרח של כבוד בפנתיאון הספרות היהודית החדשה. קיפניס, שהאמין כי ילדים בכל גיל זכאים להתייחסות ייחודית, היה הראשון בין הסופרים והמשוררים שכיוון אליהם את מרב יצירתו ואף הוכתר כחתן פרס ישראל לספרות ילדים ב־1978. גם כיום יצירתו זוכה לעוד ועוד מהדורות, למשל "מעשה בכובע", שיוצא לאור בימים אלה במהדורה מחודשת עם איורים מותאמים לתקופתנו (הוצאת ספר לכל).
"לא בכדי ממשיכים להשמיע את יצירותיו וללמד אותן בגנים ובבתי הספר", אומרת כלתו ציונה קיפניס, אלמנת בנו הבכור שי קיפניס, שאמונה בשם המשפחה על מורשתו הספרותית. "רבים מאוד מהנושאים היומיומיים שקיפניס כתב עליהם אקטואליים גם כיום. הוא אף פעם לא כתב דברים סתם אלא התאים את עצמו למציאות, לצרכים ולאירועים. יתרה מכך, לפני שכתב על נושא כלשהו, הוא למד אותו לעומק. כל פרח שכתב עליו - הוא למד קודם לכן כמה אבקנים יש לו, מתי מועד פריחתו, אילו צבעים יש לו וכו'. כל חיפושית שהוזכרה אצלו - הוא ידע כמה רגליים יש לה בטבע, כמה נקודות על כנפיה וכו'. היה לו ידע בלתי נדלה".
העיפרון כתב מעצמו
כשהיא מדברת על קיפניס, אורות עיניה של קיפניס (92), המתגוררת בבית אבות ברמת־השרון. "הקשר שלי איתו התחיל שנים רבות לפני שהכרנו ממש", היא אומרת תוך דפדוף בחרדת קודש בספרון "יונה ויונה" שדפיו צהובים ומתפוררים. "הספר הזה יצא ב־1930 בהוצאת דביר של חיים נחמן ביאליק, קיבלתי אותו במתנה ליום הולדתי השישי מאבי, דב יזרעאלי, ממקימי קיבוץ עין־חרוד. כשהחברים יצאו בשליחות הקיבוץ העירה, הוא קיבל תקציב נמוך לקניית אוכל, ואת הספרון הוא קנה לי במקום סנדוויץ' לעצמו.
"כשמלאו לי עשר, קיבלתי ממנו עוד 'סנדוויץ'': את הספר 'בנתיב הפלא' של קיפניס. הספר הזה, שנועד לבני הנעורים עם איורים של נחום גוטמן, נכתב ב־1939. הוא סיפר על ילד וילדה באירופה שהקלגסים הנאצים חוטפים. הם מוצאים מקלט ביער, ובסופן של הרפתקאות רבות מצליחים לעלות לארץ ישראל. הם מגיעים הנה בחג החנוכה, והארץ מקבלת אותם בחנוכייה מוארת.
"שאלתי את קיפניס איך כתב בארץ ישראל סיפור נבואי כמו 'בנתיב הפלא' כבר ב־1939, כשאנשים כאן עדיין לא ידעו על השואה"
"לימים, כשהקשר שלנו נעשה קרוב, שאלתי את לוין קיפניס איך כתב בארץ ישראל סיפור מעין נבואי כבר ב־1939, כשבעצם אנשים כאן עדיין לא ידעו על השואה שמתרחשת באירופה. הוא ענה לי: 'לילה אחד נדדה שנתי וחשתי צורך עז לכתוב. התיישבתי, והעיפרון כתב מעצמו, והמשיך לכתוב עד אור הבוקר. עם אור ראשון סיימתי את הספר וחשתי הקלה גדולה והתרוממות רוח'. באותו רגע הרגשתי כאילו ירדה השכינה והכתיבה לו את הספר".
"שכני מירר בבכי ואמר: 'הילד הזה הוא אני! איך לוין קיפניס הכיר את הסיפור שלי?'"
את חושבת שספר כזה יכול לעניין ילדים ישראלים גם כיום?
"יש לי עדות ממשית לכך. בתי, שגרה ביישוב שמשית בגליל התחתון, התבקשה להחליף מורה בכיתה ה'. בשיעור קראה באוזני הילדים כמה פרקים מ'נתיב הפלא'. הילדים התלהבו, והורים התקשרו אליה לשאול איפה אפשר להשיג את הספר. כשהיא סיפרה לי, חשבתי שזו העת להוציא את הספר מחדש. פניתי לכמה הוצאות ונדחיתי בטענה שהוא מיושן. אספתי את בני משפחת קיפניס ויחד הקמנו חברה בשם 'פרחי דקל', שאליה מופנים התמלוגים מיצירותיו. ב־2012 הוצאנו מהדורה מהודרת של 'נתיב הפלא' והענקנו אותה לכל בתי הספר בישראל, כולל הערביים, עם מכתב מאיתנו. לכבוד הוצאת הספר ערכתי בבית האבות שלי ערב חגיגי שבו הוקראו פרקים ממנו. אחד משכניי מירר בבכי ואמר: 'הילד הזה הוא אני! איך לוין קיפניס הכיר את הסיפור שלי?'".
גיליונות לגננות
לוין קיפניס, יליד 1890, היה בעל כישרון יצירתי מילדותו ושאף להיות צייר. כשעלה ארצה, ב־1923, התקבל ללימודים בבצלאל וכתב סיפורים ושירים למבוגרים. כאשר גילה שבארץ יש שממה מוחלטת בכל הנוגע לכתיבה לילדים, נטל את היוזמה. הוא יצר את העלון "גיליונות לגננות", ובו סיפורים שהגננות יוכלו להקריא בגן - בייחוד סיפורי תנ"ך שהנגיש לילדים, שירים מולחנים עם תווים, משחקים (כולל הוראות) - הכל פרי יצירתו. הוא שכפל את כתב היד וחילק את הגיליונות בגנים מדי שבוע. "הוא ראה זאת כמשימת חייו", מדגישה ציונה.
את "נרקיס מלך הביצה" כתב כשנודע על התוכנית לייבוש ימת החולה. "קיפניס נזעק בטענה שזה יערער את האיזון"
לאורך חייו המשיך בכתיבתו לילדים, וחלק ניכר משיריו וסיפורי נשענו על אירועים אקטואליים. למשל, הסיפור "נרקיס מלך הביצה" נכתב כשנודע על התוכנית לייבוש ימת החולה. "לוין קיפניס נזעק נגד התוכנית בטענה שזה יערער את האיזון בטבע", היא מגלה.
"כשמחאותיו לא עזרו, הוא כתב לתיאטרון הילדים שהקים שני חזיונות, שבהם קיים דו־שיח בין החלוצים שבאים לייבש ביצות ובין שוכני הביצה הטבעיים. שם הופיע סיפורו של הנרקיס, הפרח היחיד שהיה מוכן להיעקר ממקום מגוריו - הוא נעתר לבקשת הצפרדעים לבוא ולצמוח בביצה. הגרסה המקורית שונתה ל'נרקיס מלך הביצה'. כשהטלוויזיה הלימודית העלתה את הסיפור, קיפניס 'נכנע' והוסיף לגרסה החדשה דמות של מלך".
"רציתי להראות שאין לזלזל בעזרה קטנה שבאה בזמנה", הסביר קיפניס את כוונתו ב"אליעזר והגזר"
"אליעזר והגזר" האלמותי, שגם הוא זכה לגרסאות רבות, הגיע עד לבית הנשיא יצחק נבון. "כשיצא בול המתנדב, הודפס עליו ציור של סבא אליעזר ושל כל החבורה שסייעה לו להוציא את הגזר העקשן מהאדמה. כולנו הוזמנו לבית הנשיא, ולוין קיפניס סיפר שביסס את הגזר על דמותו שלו. 'לא מתוך עקשנות נאחזתי בקרקע', הסביר. 'רק רציתי להראות שאין לזלזל בעזרה קטנה שבאה בזמנה. עובדה: כשסבא אליעזר ביקש עזרה בעקירת הגזר, הצטרפו אליו הסבתא, הנכד, הנכדה, החתול והכלב, וכל אלה לא הצליחו לעקרו. רק כשהגיע העכבר הקטן והוסיף את עזרתו, הגזר ניתק ממקומו'".
כל החסכונות
הקשר החד־סטרי של ציונה ליצירתו של לוין קיפניס הפך לקשר משפחתי אחרי אסון אישי שפקד אותה. אהוב נעוריה ובעלה הראשון, הטייס עמרי אריאב, בוגר קורס הטיס הראשון בחיל האוויר הישראלי, נהרג בתאונת מטוס ב־1954 והשאיר אותה עם תינוק בן עשרה חודשים ושברון לב נוראי. לשי קיפניס, אז קצין בקבע, היא נישאה כעבור שש שנים. שי, בנו הבכור של לוין קיפניס ואחותו ניצה, היו יתומים מאמם מרים, אשתו הראשונה של הסופר, שנפטרה בילדותם. לימים נישא לוין קיפניס לדבורה ונולדו להם עוד בן ובת, טל ונטע.
לציונה ושי נולדו יחד שתי בנות והם גידלו באהבה את שלושת הילדים והיו נשואים כמעט 60 שנה עד פטירתו לפני כשבע שנים. "אני בת מזל: זכיתי לשתי אהבות ענקיות".
כבוגרת מדעי הטבע ופסיכולוגיה בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל־אביב ובוגרת לימודי הוראה בסמינר הקיבוצים, עבדה כמורה שנים ארוכות. במקביל נוצר קשר מיוחד בינה ובין חמיה. לוין קיפניס הגה רעיון להקים מרכז לספרות ילדים, שהרציונל מאחוריו הוא להעלות את קרנה של ספרות הילדים בארץ. הוא ביקש ממנה לסייע בידו, והיא ראתה בכך זכות גדולה. "חיפשנו אכסניה מתאימה, ובסוף נפל הפור על סמינר (היום מכללת) לוינסקי, שלוין קיפניס לימד שם 25 שנה על תקן של מורה למלאכת יד. תוך כדי שיעור היה מעשיר גם את השכלתם של התלמידים", היא אומרת. "קיפניס השקיע במרכז את כל חסכונותיו, כי האמין שצריך ליצור כאן מסורת של עם באמצעות היצירות הספרותיות של יוצרים שכתבו לילדים. עבדתי איתו וניהלתי את המרכז במשך 19 שנה".
בימים אלה היא שוקדת על הגשמת רעיון שמלווה אותה זה שנים: הוצאת ספר שיאגד את כל שירי הזמר של לוין קיפניס - תווים ומילים, בתוספת אפשרות של שמע. במימוש הרעיון הגרנדיוזי היא נעזרת במוזיקאי איתמר ארגוב ומשתפת פעולה עם גופים שונים. בספר העתידי יכונסו שירים שביצעו יפה ירקוני, אילקה רווה, שושנה דמארי, רונה קינן ועוד. שירים אחרים, שטרם בוצעו, יושרו בפי זמרים צעירים ועכשוויים. הספר, שייצא לאור בהוצאת "פרחי דקל" המשפחתית, אמור לשאת את השם "מחרוזת שירי הזמר", מחווה לספר בשם זה שכתב, הלחין ופרסם לוין קיפניס ב־1923, עוד בטרם עלותו ארצה.
"מדובר בחלום של שנים שקורם עור וגידים", אומרת ציונה, שימיה ולילותיה עמוסים בפרטי הביצוע המורכב. "אני מאוד מקווה לזכות ולהיות פה כשהספר ייצא לאור".
