לפני כשבע שנים הגיעה השחקנית מלכי גולדמן (39) לפסטיבל הסרטים של טורונטו בעקבות השתתפותה בסרט האימה The Vigil. כמה דקות אחרי הפרמיירה קראו לה חברים להכיר את הבמאי גידי דר, והוא סיפר לה על הסרט שהוא מתכנן עם שולי רנד. "אמרתי לו באנגלית, ׳כל מה שאתה מספר לי, אלה דברים אמיתיים מהחיים שלי! הייתי פעם חרדית׳", היא מספרת. "הוא ענה: ׳כשנתחיל לעבוד על הסרט, אדבר איתך׳".
מלכי גולדמן ושולי רנד ב"הבדחן"
(קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג, משה ולאון אדרי)
נשמע כמו האודישן הקצר בהיסטוריה.
"הייתי ממש בהיי, חזרתי לבית שלי בברוקלין, ואז פרצה מגפת הקורונה, נהיו הרבה בעיות בעולם ושכחתי לגמרי מהכול. יום אחד, מתישהו בשנת 2022, קיבלתי מייל מגידי. ׳מלכי, את מדברת עברית?׳, ועניתי, ׳כן, גם יידיש, גדלתי במאה שערים׳. הוא ביקש שאשלח להם הקלטה מצולמת של שתי סצנות. גידי צפה בהקלטה. המבטא שלי, שהוא מבטא של דוברי יידיש, התאים לו, והוא אמר: ׳בואי נעשה זום׳. עשיתי אודישן שבו אמרתי לשולי רנד, 'היי אבא, זאת שרה לאה', ונראה לי שבאותו הרגע התקבלתי".
ילדוּת: "רחוב יפו היה אסור"
בימים אלה עולה בבתי הקולנוע הסרט "הבדחן" בבימויו של דר ובכיכובו של רנד, שבו משחקת גולדמן. היא בת 39, ישראלית לשעבר וניו יורקרית בהווה, נשואה טרייה ובהיריון ראשון. גדלה בירושלים, בת עשירית מבין 14 ילדים. את שם משפחתה המקורי שינתה, לדבריה, כדי לא להכאיב להוריה.
6 צפייה בגלריה
מלכי גולדמן בילדותה: "עשיתי דברים שלא עושים, כמו לפרק מכשיר אלקטרוני"
(צילום: אלבום פרטי)
גדלת במשפחה מיוחסת בקהילה החרדית.
״כשהייתי קטנה, אבא כבר היה אדמו"ר. אני זוכרת בית שאנשים נכנסים ויוצאים ממנו כל הזמן. הייתה לנו בבית קומה שקראו לה 'דער כולל', עם שולחנות, וכל שישי בערב ושבת בבוקר אנשים באו ואכלו. אבא אוהב מאוד הכנסת אורחים, והוא חושב שהכי חשוב לתת אוכל לאנשים שאין להם״.
"בגיל 16 רציתי ללבוש חצאית ירוקה. המנהלת התקשרה לאמא שלי ואמרה, 'אתם משפחה טובה, למה היא צריכה לעשות דברים כאלה?'"
היא למדה בבית ספר של קהילת סאטמר ואחר כך בסמינר לבנות. ״חשבתי שהחיים שלי הכי מדהימים בעולם״, היא אומרת. ״היה לנו בית, תמיד היה אוכל, לכל אחד הייתה מיטה משלו, והרגשתי מיוחסת. לא הכרתי את ירושלים, רק את שיכון סאטמר במאה שערים, שכונת גאולה. רחוב יפו, למשל, היה אסור. ביום הייתי ילדה טובה וחייכנית, אבל בלילה הייתי עצובה. בכיתי ולא ידעתי למה. העצבות הייתה הסוד שלי. התפללתי להשם שכולם יקומו בבוקר ויהיו בריאים ולא ידעתי למה אני מפחדת עליהם. כשיש לך סוד, את מתחילה לחיות חיים פנימיים כי לא מבינים אותך, ולחיות בשביל עצמך״.
איך נראתה השונות שלך?
"תמיד שאלתי שאלות. למשל, בכיתה ג' למדנו את הסיפור על בלעם ובלק, ולא הבנתי איך האתון מדברת עם שניהם. חזרתי הביתה מבולבלת, ביקשתי תשובה מאבא שלי, והוא אמר: ׳לפעמים בתורה הסיפור הוא רק משל׳. הנהנתי וידעתי שזה לא הגיוני. אם זה משל, מה הפשט?
"הייתי עושה דברים שלא עושים. זה התחיל עם משהו פשוט: הייתי לוקחת מכשיר אלקטרוני, מוצאת מברג ופותחת כדי לראות מה יש בפנים. זה דבר שילדות חרדיות לא עושות, אבל רציתי לדעת מה יש שם. כשהייתי נערה דיברתי בפתיחות עם האנשים שבאו אלינו הביתה. גיסי לא ממש נשם כשראה אותי מדברת עם בנים וחשב שלפעמים הייתי יותר מדי נחמדה. הוא דיבר עם אמא שלי וזה עשה בלגן בבית, למה מלכי מדברת עם בחורים? ואני אמרתי, ׳רק אמרתי למישהו תודה׳.
"עשיתי את עבודת הבית שלי ועזרתי עם הבישולים וכל מה שעשיתי היה בשקט. בגיל 16 רציתי ללבוש חצאית ירוקה, שהיום זה בסדר, אבל בזמנו זה לא היה מקובל. המנהלת התקשרה לאמא שלי ושאלה, 'למה מלכי עם חצאית ירוקה? אתם משפחה טובה, למה היא צריכה לעשות דברים כאלה?'״.
החתונה הראשונה: "חשבתי, איך זה שכולם מחייכים ואני רוצה למות?"
גולדמן לא יצאה בשאלה בנעוריה. זה לקח עוד קצת זמן. כשהייתה בת 19 קיבל אביה את תפקיד האדמו״ר בקהילה גדולה בברוקלין. כל בני המשפחה עזבו איתו. בגיל 22 נישאה בשידוך. ״אני זוכרת שההורים שלי סיפרו לי שמחר אני הולכת לראות בחור טוב והרגשתי שאני הולכת למות כי נגמרו הכיף והפרטיות והעצמאות. אמרתי לאבא שלי בציניות: 'מחר? למה לא היום?'. כשפגשתי את החתן למחרת לעשר דקות, הוא הזכיר לי איזה דוד שאני לא אוהבת. נכנסתי לשירותים ובכיתי. לא יכולתי לנשום. המחשבה שאבא שלי יגיד להם שאני לא רוצה הייתה קשה. התרסקתי. הרגשתי מאוד לבד. נראה לי שזו הייתה הפעם הראשונה שבאמת הסתכלתי על ההורים שלי ואמרתי – מי הם והאם הם מכירים אותי? בימים שהייתי מאורסת ועד החתונה התחלתי לחשוב על חיים אחרים. בחתונה חשבתי, איך זה שכולם מחייכים ואני רוצה למות?".
הנישואים לא החזיקו מעמד.
"שישה שבועות גרנו יחד ואז נפרדנו. אחרי שלושה־ארבעה חודשים, בחודש ניסן, קיבלתי גט בעזרת אדמו״ר שעוזר לחרדים בענייני גט. בהתחלה הוא שלח אותנו לטיפול זוגי, כי לדבריו, על פי ההלכה צריך לעשות הכול כדי לשמור על שלמות המשפחה. כשזה לא עבד, הרב הסכים שאנחנו לא מתאימים. שלושה חודשים הסתגרתי בבית. לא דיברתי עם אף אחד. רק ציירתי. יום אחד הרב התקשר אליי, ׳רוצים להביא לך גט, מתי את פנויה?׳. אמרתי: ׳עכשיו׳״.
התרחקות מהדת: "פתאום יצאתי מהג'יפ במכנסיים"
לאחר גירושיה התרחקה בהדרגה מהדת, והחיים התחילו לקרות לה כפי שאפילו לא חלמה אותם. היא מצאה דירה, למדה אמנות בת׳ורו קולג׳ ואחר כך התקבלה להאנטר קולג׳. ״גרתי בדירת סטודיו באושן פארקוויי, לימדתי ציור בחדר שישנתי בו ושילמתי לבעל הבית במזומן מכסף של הוראת ציור. בכל שבת אירחתי חברים שעזבו כמוני את הדת, והתחברתי עם אמנים.
"ג׳ון טורטורו אמר, ׳את צריכה לשקול לימודי משחק׳. עניתי: ׳מה פתאום? אני זקנה מדי׳. הייתי בת 24 והרגשתי בת 90, אבל החלטתי לנסות"
״מה שהקל עליי בתקופה ההיא היה העובדה שהיה לי כסף כי עבדתי כציירת ומורה לציור, וכאילו לא הייתי צריכה אף אחד. העצמאות הייתה באופי שלי, אבל גם בכיס. הורדתי את המטפחת גם בחוץ וגם בבית. יום אחד הלכתי למכון כושר ויצאתי מהג'יפ פתאום עם המכנסיים. אמרתי, אוקיי, כנראה אני כבר בשלב שאני יכולה ללכת בחוץ עם מכנסיים. מישהו שהכרתי בקורס ציור שהעברתי התקשר אליי בשבת, ישנתי והתעוררתי מהצלצול. הרמתי את הטלפון ודיברתי איתו, ונבהלתי שאני מדברת בטלפון בשבת, אבל לא קרה כלום ולא ירד עליי גשם מהשמיים! אני בטוחה שאם יש אלוהים הוא לא יושב שם עם משקפת ואומר, 'למה זה גרביונים 70 דנייר ולא 90?'״.
איך קיבלו הורייך את תהליך ההתרחקות שלך מהדת?
"עזבתי את הדת כי זה לא עבד בשבילי, אבל לא עזבתי את המשפחה שלי. אני מאוד אוהבת אותם, והם אנשים מדהימים וטובים. יום אחד אבא שלי אמר שמישהו סיפר לו שהוא ראה אותי משחקת כדורסל במכנסיים. אמרתי לו, ׳אתה רוצה לדעת את האמת?׳, והוא אמר, ׳לא׳. מעולם לא קיימנו עוד שיחה על העניין. אמא שלי כן הייתה שואלת כשביקרתי אצלם בארוחת שישי, ׳את בסדר? מה את עושה?׳. סיפרתי את האמת, שאני מלמדת ציור.
"הייתי במסיבה ומשם הלכתי להורים והחלפתי לבגדים צנועים. מישהי אמרה לי: 'את נותנת להם שליטה'. אמרתי: 'לא, אני מכבדת אותם'"
"כשהתחלתי להכיר אנשים חדשים, להיות בפייסבוק ובאינסטגרם, לא סיפרתי להוריי שאני חיה חיים אחרים. לא היו לי האומץ או הכוח לדבר איתם על זה. ההורים כמובן ידעו שאני הולכת כבר שנים לארגון Footsteps (שמסייע ליוצאים בשאלה, בדומה לארגון 'הלל' הישראלי. אמ"ר) ופעם אמא שאלה אותי: ׳יש במפגשים אוכל כשר?׳. היא בעצם רמזה לי שהם יודעים ומבינים, בלי לייצר קרייסס.
"לפני 13 שנה, כשהבאתי את בן הזוג שלי, יוסף הורוביץ, שהוא דתי לשעבר, הוא לא נראה חסיד ולא סאטמר, וזה היה נחמד איך שאמא שלי אמרה לי, בעדינות, ׳הוא יכול לחבוש כובע כשהוא בא אלינו, כמו שאת עושה?׳.
6 צפייה בגלריה
"החיים שלי מקבילים לחיים של משפחתי החרדית, אז למה שלא יהיו מקבילים גם בבית?". ציור של מלכי גולדמן
(ציור: מלכי גולדמן)
"אני בעצם חיה חיים מקבילים למשפחה שלי. זה שונה מחיים כפולים, כי בחיים כפולים יש מישהו שאסור לו לדעת משהו על החיים האחרים שלך, אבל כשאת חיה לצד החיים של הורייך, כולם יכולים לדעת מה קורה בחייך, אם הם רוצים. אין סודות".
בכלל לא?
"פעם הייתי במסיבה גדולה בניו יורק, וסיפרתי שאני חייבת ללכת משם להורים כי אחיין שלי התארס. החלפתי לבגדים צנועים, ומישהי אמרה לי: 'זה לא טוב שאת עושה את זה, כי עכשיו את כאילו מראה לכולם שאת נותנת את אותה שליטה להורים שלך'. אמרתי לה, ׳מה פתאום? אני מכבדת אותם וכשאני הולכת להורים שלי אני הכי צנועה׳. זה כמו שאנשים לא הולכים לעבודה בבגד ים. יש דרס קוד גם בבית של ההורים שלי, אבל זה לא סוד שאני חילונית״.
נותרת בקשר עם חברות מירושלים?
"אני לא בקשר עם אף אחת. ראיתי מישהי מהעבר במקרה בניו יורק ואמרתי שלום".
קריירת משחק: "ג'ון טורטורו אמר שיש לי כישרון טבעי"
החברים החדשים שפגשה פתחו בפניה דלתות לא שגרתיות. "בגיל 24 חברה שחקנית לקחה אותי לארוחת שישי אצל הבמאי והשחקן ג'ון טורטורו. היא חשבה שאולי אוכל לעשות ארט בסרט חדש שלו. הסכמתי ללכת, אבל הודעתי שאני הולכת ללבוש בגדים צנועים, כי הבנתי שיהיו בארוחה חבר׳ה שהולכים לבית הכנסת שבו אבא שלי מתפלל, ואני מכבדת אותו. הגעתי עם מין חלוק של שבת ומטפחת לבנה. כשהם עזבו, הורדתי את המטפחת. הצגה שלמה. ג׳ון טורטורו וונסה פאראדי, שהייתה שם, רצו לדבר איתי. היא שיחקה אלמנה של אדמו״ר בסרט 'רק ג'יגולו' שטורטורו ביים, והיא רצתה ללמוד ממני על החיים האלה. למחרת הם הגיעו לבית שלי. כשקראתי איתה את השורות של התסריט, ג׳ון אמר, ׳יש לך כישרון טבעי, את צריכה לשקול לימודי משחק׳. עניתי: ׳מה פתאום? אני זקנה מדי׳. הייתי בת 24 והרגשתי שאני בת 90 ושהחיים שלי כבר עברו, אבל החלטתי לנסות״.
בשלב הזה החליטה מלכי לקחת שיעורי משחק. ״מצאתי את עצמי באמצע לימודי אמנות, מלמדת ציור, לומדת גם משחק ומתחילה לעבוד כמעצבת עם קולנוענים״.
ההופעה הראשונה שלה על במה הייתה במיצג פרובוקטיבי בתיאטרון יידישפיל. ״החלטתי לעשות עבודה שעוסקת בבדיקה שעושות נשים חרדיות כדי לבדוק אם הן נקיות אחרי הווסת ויכולות לקיים יחסי מין עם הבעל. יש מין בד שאת צריכה להכניס פנימה ולראות אם יש בו צבע (של דם). את התמונה הזו הצבתי על הבמה ולא הבנתי שזה פרובוקטיבי. ואז על רקע העבודה הזו המוזיקה התחילה ואני מתחילה להוציא תחתונים גדולים מהשקית, תולה על הקיר והתמונה באמצע״.
אחר כך שיחקה תפקיד ראשי בהצגה God of Vengeance (אל נקמה) בתיאטרון יידישפיל, שעליה קיבלה ביקורת טובה ב״ניו יורק טיימס״. עכשיו כבר היה לה קל יותר למצוא סוכנות שתייצג אותה, והיא קיבלה תפקיד גם ב״המורדת״ ששודר בנטפליקס.
בעבודות האמנות שלך, שמוצגות בביתך, יש ציורי רבנים לצד ציורי נשים עירומות.
"אני מציירת מהחיים, והחיים שלי הם הכול: יש לי ציורים של עירום ויש לי רבנים, כי החיים שלי מקבילים לחיים של משפחתי החרדית, אז למה שלא יהיו מקבילים גם בבית?".
שמרת על קשר עם ג׳ון טורטורו ועם ונסה פאראדי?
"כן! אנחנו חברים טובים ולפעמים אנחנו יוצאים לקפה, הוא נותן לי טיפים ואנחנו מדברים על משחק. כשקיבלתי את התפקיד ל'הבדחן' הוא מאוד התרגש בשבילי. גידי נתן לי אישור לשלוח לו לינק לצפייה עם תרגום. גם עם ונסה אני בקשר, בכל פעם שאני בפריז, אנחנו יוצאות לקפה״.
הסרט החדש: "פתאום צופית גרנט נכנסה"
בקיץ האחרון, אחרי 13 שנה של זוגיות, נישאה מלכי גולדמן לבן זוגה, יוסף. ״התחלנו כחברים טובים שרצים יחד בפארק. התחתנו בחתונה קטנטונת בניו יורק. הזמנתי רק את ההורים, אחיות ואחים וגיסים. בחופה הרגשתי כל כך הרבה אהבה מהם. פתאום היה לי פלאשבק לחתונה הראשונה, שבה הייתי כל כך לבד ורוצה למות, לעומת החופה שעשיתי עכשיו, שבה התרגשתי והייתי מלאת רצון לחיות. הפעם התחתנתי גם בשבילי, לא רק בשבילם״.
לאחרונה הגיעה לישראל כדי להשתתף בטקס פרסי אופיר, שבו הייתה מועמדת לתפקיד שחקנית המשנה על תפקידה ב״הבדחן״ (במלעיל). הדמות שהיא מגלמת, שרה לאה, היא בתם היחידה והרווקה של זוג חרדי. אביה (רנד), פעם בדחן מפורסם ומצליח בחתונות, ירד מגדולתו, התמכר לאלכוהול ומנסה לחזור לעשייה, ללא הצלחה. כשבתו מוצאת שידוך, סוף־סוף, הוא מוכרח להשיג כסף לאירוע ויוצא למסע פנימי. "לשחק לצד שולי היה כבוד", היא אומרת, "הוא פשוט נושם אמנות, והוא כל כך חכם ושחקן נדיר. אין שתי דקות שהן אותו דבר בחברתו".
גם אשתו, צופית גרנט, משתתפת בסרט.
"הכרתי אותה מהטלוויזיה. הייתי צריכה ללמוד את הסצנות שאני הולכת לעשות איתה כל כך טוב, כדי שגם אם אני אתרגש, לא אשכח את השורות שלי. ביום הצילומים חשבתי, מתי היא באה? ופתאום ראיתי אותה מהחלון וחשבתי, אומייגאד. היא נכנסה ומיד נתנה לי חיבוק, הכי לא בפוזה״.
לדמות שאת מגלמת יש כוחות קבליים. היא עושה כשפים ומסירה קללות. הכרת את זה מחייך הקודמים?
״כן. בשבילי הדמות הזו לא הייתה מוזרה, כי הכרתי נשים כאלה, אפילו הייתי אצל אישה כזו. כשהייתי קטנה כל חורף הייתה לי דלקת בגרון ולקחו אותי למישהי שגרה ברחוב יואל בירושלים. היא עשתה לי טקס כזה, אמרה פתאום, ׳וואו, עין הרע, עין הרע׳. לא ידעתי מה קורה. אחרי שנה הייתי צריכה לחזור שוב. יש לי גם אחות שמאמינה בכוחות ועושה כל מיני בדיקות לגבייך עם שרשרת שזזה לימין או לשמאל.
"כשיש לך מיינדסט של מאמין, האמונה עוברת גם למקומות מיסטיים. שרה לאה, הדמות שלי, באמת מאמינה שהיא יכולה להציל את העולם. וכשהיא מאמינה גם אחרים מאמינים, וזה עובד.
"כשקיבלתי את התסריט אמרתי לעצמי ששחקנית אחרת שלא מבינה את הדמות יכולה להרוס את זה כל כך מהר. רציתי להיות חלק מזה ולספר סיפור כמו שהוא, בלי סטריאוטיפים וסטיגמות, כי ראיתי בו אמת".
