מעין מור (35) היא מטפלת באמצעות כלבים. עמית רובינוף (27) הוא מאלף ומטפל באמצעות כלבים. הם בזוגיות זה שנה, גרים בנווה ירק עם חמשת כלביהם: איבי, סולי, ג'ולי, ברונו וארצ'י. זה סיפור ההיכרות שלהם.
סיפור האהבה של מעין ועמית
(כתבתה של אביב וינברגר)
ההתנדבות: "עבדנו בשני קצוות שונים"
עמית: "כשהתחילה המלחמה עבדתי בתחום החינוך הלא פורמלי. מאחר שאני כלבן טיפולי ובעלים של כלב טיפולי, עלה לי רעיון לתרום בכיוון הזה. שלחתי הודעות לקולגות מהתחום, וכך הוקמה קבוצה של כלבנים טיפוליים, שצברה תאוצה והגיעה ל־400 מתנדבים. יצאנו להתנדב בבתי מלון ובכל מקום שיש בו מפונים".
מעין: "כששמעתי שנפתחה קבוצה כזו, הצטרפתי מיד. רציתי לסייע גם בלוגיסטיקה והצטרפתי לקבוצת ווטסאפ קטנה יותר, שבה היו כמה מתנדבים שניהלו הכול, וביניהם עמית".
עמית: "נפגשנו כששנינו הגענו להתנדבות הראשונה. האינטראקציה היחידה הייתה כשאמרנו שלום ולחצנו יד. בהמשך הפעילות עבדנו בשלב מסוים באותו חלל עבודה, בשני קצוות שונים".
העזרה: "שמרנו על דיסטנס"
מעין: "כחודש אחרי שהצטרפתי לקבוצה, נקבע לי ניתוח במפרק הירך. היו לי אז שני כלבים טיפוליים ועוד גורה בת חצי שנה, ג'ולי, שבדיוק הכשרתי. את הכלבים הבוגרים הפקדתי אצל אמא שלי ואצל חבר, אבל לגבי ג'ולי, הבנתי שאני חייבת להיעזר במישהו שימשיך להכשיר אותה עד שאתאושש. על סמך אינטואיציה ותחושת בטן בלבד, עלתה לי לראש הדמות של עמית. ראיתי שהוא מקצועי ומסור לעבודה, והרגשתי שיהיה נכון לפנות אליו. שלחתי לו הודעה והסברתי שאני מחפשת מישהו שיעזור לי. לא היה לי כסף לשלם על זה".
עמית: "באותה תקופה גרתי בהרצליה, ומעין גרה בכפר יונה. הסכמתי מכל הלב. הזמנתי אותה אליי עם ג'ולי כדי לבדוק שהיא מסתדרת עם הכלב שלי, ברונו".
מעין: "עמית שלח לי הודעה - 'רציתי להתכרבל עם ג'ולי על המיטה אבל היא בדיוק הקיאה לי על השטיח'. אז כתבתי לו, 'אתם מוזמנים לבוא להתכרבל פה'"
מעין: "כשהגעתי וראיתי אותו, אמרתי לעצמי 'איזה חמוד', אבל אז הבנתי שהוא צעיר ממני בשמונה שנים. יש לי ביטחון, ואם אני רוצה להתחיל עם בחור, זו לא בעיה מבחינתי, אבל כאן, בנוסף לפער הגילים, חשבתי לעצמי שאני בטח לא הטיפוס שלו ואין לזה סיכוי. השיח בינינו היה מאוד מקצועי וענייני, והיה ממש דיסטנס".
עמית: "במהלך תקופת ההתאוששות של מעין שלחתי לה סרטונים ותמונות של הכלבים. הראיתי לה שאני משקיע בג'ולי המון, עובד איתה עם ילדים, מכשיר אותה. יום אחד הייתי אחרי פגישת עבודה באזור של מעין, והחלטתי לקפוץ לבקר אותה".
מעין: "הייתי מאוד חלשה, עם קביים, ונראיתי על הפנים. מעוכה. לא היו לי אז מחשבות למצוא זוגיות. באותה תקופה בכלל מחקתי את שתי האפליקציות להיכרויות שהיו לי. שחררתי את זה. עמית בא לקחת אותי עם האוטו, ונסענו לגינה ליד הבית שלי כדי שהכלבים ישחקו שם יחד. זו הייתה סיטואציה מביכה: דידיתי על הקביים ובקושי הצלחתי להיכנס לאוטו. לא קרה בינינו שום דבר באותו מפגש".
ההתאהבות: "הבנתי שאני לא משחרר"
עמית: "אחרי חודש וחצי עם ג'ולי התקשרתי למעין ואמרתי לה שאקפוץ שוב עם הכלבה. באותו יום התבשרתי שמישהו שאני מכיר נהרג בקרב. הייתי עצוב ושבור וחשבתי ללכת לדבר קצת עם מעין, להתפרק רגשית. אפילו הבאתי איתי בקבוק יין, כי חשבתי שזה יעזור להשתחרר. משהו בתוכי גם הבין שיש איזו התעניינות מעבר למה שאני עושה עבורה".
מעין: "אני עדיין הייתי בקטע ידידותי לגמרי. אבל באותו ערב כבר קרה בינינו משהו. התפתחה שיחה עמוקה. דיברנו בעיקר על המלחמה ועל מה שקורה. כשעמית חזר הביתה, הוא שלח לי הודעה: 'רציתי להתכרבל עם ג'ולי על המיטה, אבל היא בדיוק הקיאה לי על השטיח, אז אבחר בברונו'. אז כתבתי לו, 'אתם מוזמנים לבוא להתכרבל פה'. כתבתי ואמרתי לעצמי - מה שיהיה יהיה. יום אחרי זה עמית הגיע עם הכלבים, ומאז אנחנו ביחד. שלושה חודשים אחר כך כבר גרנו ביחד במושב".
מעין: "בהתחלה אמא שלי הרימה גבה – בכל זאת, זה פער לא קטן. אבל עמית מאד בוגר, מתנהג ומתנהל כמו גברים הרבה יותר בוגרים מגילו".
עמית: "כלבים פותחים את הלב, וגם להיות בעזרה ונתינה זה משהו שפותח. היו לי כאן כוונות טהורות לעזור למעין, וזה חזר אליי"
עמית: "נכון שקיים פער בשלב שכל אחד נמצא בו בחיים, במוכנות ובבשלות להתקדם קדימה כזוג ולהקים בית ביחד. זה משהו שפחות חיפשתי כשהכרנו. בתור רווק בן 26 רציתי ליהנות מהתקופה הזו בלי להתחייב יותר מדי, עד שמעין הגיעה, והבנתי שאותה אני לא משחרר. נתנו לזוגיות שלנו להתפתח ולהתקדם בקצב שלה. הכול מתגמד כשיש אהבה אמיתית".
מעין: "אני אוהבת את הגישה החיובית שלו לחיים, את הקלילות, את השטותניקיות שלו ואת זה שהוא מצחיק אותי עד דמעות, שהוא רומנטיקן ומפתיע אותי למרות שאני לא אוהבת הפתעות ואת שיחות העומק איתו. הוא רגיש וחזק בו בזמן".
עמית: "אני הכי אוהב במעין את הכנות והאותנטיות שלה. לא משנה מה יקרה, היא תמיד תגיד לי את האמת. היא החברה הכי טובה שלי ואני סומך עליה בעיניים עצומות שתהיה שם בשבילי עוד לפני שאני יודע בעצמי שעובר עליי משהו. אני מודה עליה כל יום ויום".
הכלבים ואנחנו
מעין: "מבחינה מקצועית אנחנו עוזרים אחד לשני, מפנים לקוחות זה לזו, אבל גם שומרים על הפרדה ולא עובדים ביחד".
עמית: "כלבים פותחים את הלב, וגם להיות בעזרה ונתינה זה משהו שפותח. היו לי כאן כוונות טהורות לעזור למעין, וזה חזר אליי".
