שכנים יכולים להיות משפחה
עו"ד מיכל נחמיאס מתל אביב, מנהלת את מערך מחיר למשתכן ומחיר מטרה בחברתHIGH GROUP, בת 49 נשואה ואמא לשלושה
"גדלתי באשדוד בבית של שישה חדרים עם שישה אחים. זה היה בית חם ומלא חיים. הקשר בינינו היה יומיומי ועמוק, וחונכנו מגיל צעיר להיות לא רק אחים, אלא גם החברים הכי טובים זה של זה. השכנים היו עבורנו כמו בני משפחה, וכולנו גדלנו כקהילה אחת גדולה, מלוכדת ותומכת. גם היום, אף על פי שעזבנו את אשדוד, הקשרים נשמרו.
"היום אני גרה בדירת פנטהאוז בתל אביב שגם בה יש שישה חדרים. מדובר בחוויית מגורים שונה, קסם ייחודי של חופש ופרטיות. השכונה מבוססת על איזונים ומרחב אורבני".
ילדותי עיצבה את התפיסה לגבי מהו בית
יעל פרי מקיסריה, סמנכ"לית שיווק ומכירות בקבוצת מבנה, בת 55, נשואה ואמא לארבעה
"גדלתי בדירה ישראלית ממוצעת בחיפה. הייתי בת בכורה עם ארבעה אחים, במשפחה שלא התאפיינה בשפע חומרי, אלא בערכים של חריצות, אחריות ותחושת שייכות. הוריי עבדו קשה כדי להעניק לנו יציבות וביטחון.
"אבי עבד שנים רבות ברפא"ל, ולאחר פרישתו פנה לעולמות המסחר והמכרזים. ממנו למדתי חשיבה עסקית, ניהול משא ומתן ויכולת לזהות הזדמנויות. אמי הייתה עקרת בית במשרה מלאה, והיוותה עוגן של חום, הקשבה ולב פתוח. זה היה בית שתמיד יכולנו לחזור אליו, גם רגשית.
"הילדות הזו עיצבה את התפיסה שלי לגבי מהו בית. לא רק כמבנה, אלא כמקום שמכיל חיים ואנשים. זהו חיבור שמלווה אותי עד היום, גם בעולמות הנדל"ן. יחד עם בעלי, בעבודה קשה ובהתמדה, בנינו את חיינו צעד אחר צעד, ללא קיצורי דרך".
"היום אני גרה בבית פרטי בקיסריה. הוא שונה מאוד מהבית שבו גדלתי, אבל נשען על אותם יסודות: משפחתיות, יציבות ותחושת בית אמיתית. עבורי זאת הוכחה לכך שכשיש דרך, ערכים ושותפות, אפשר לצמוח, מבלי לאבד את מי שאתה".
בית הוא לא מיקום אלא קהילה
ליאת דנינו מגבעתיים, משנה למנכ"לית בחברת אלמוגים, בת 53, גרושה ואמא לשניים
"גדלתי בבית פרטי רחב ידיים בעיר לוד, אחת מתוך שלושה ילדים. הייתה לנו חצר ענקית עם עצי פרי כמו פומלות ולימונים, והחיים שלנו התרחשו בחוץ. תמיד היו חברים, משפחה ושכנים שהתארחו בבית שלנו. כולם הכירו את כולם, הלכנו יחד לצופים, לבית הספר, חזרנו ביחד, בלי טלפונים ובלי ווטסאפ. זה היה בית חם, פתוח, מלא תנועה וקשר אנושי".
"היום אני גרה בדירת ארבעה חדרים בגבעתיים. היא קטנה יותר מהבית שגדלתי בו, אבל לא פחות חמה. גם כאן יש קהילה אמיתית.
"אני בקשר מצוין עם השכנים, אנחנו עוזרים אחד לשני, מרגישים נוח לבקש בייביסיטר או מקדחה. הנוף אחר, העיר שונה, אבל התחושה דומה למקום שבו גדלתי. זה מוכיח לי שבית הוא לא הגודל או המיקום, אלא האנשים, הקשר והקהילה שנבנית סביבו".
רוצה לתת לילדיי תחושת קהילתיות
אפרת אמסלם צור מהיישוב אירוס, סמנכ״לית קשרי לקוחות בחברת אלמוג, בת 43, נשואה ואמא לשלושה
"גדלתי בבת ים בדירת ארבעה חדרים, בבית חם, אוהב ומלא בזיכרונות ילדות טובים ומשמעותיים. הכרנו את כל השכנים, גם מהבניינים הסמוכים, והתחושה הייתה של שבט אחד גדול, משפחה מורחבת שבה חיים זה לצד זה. אם שכחתי מפתח או כשאמא איחרה מהעבודה, תמיד הייתה שכנה שהיוותה עבורי בית שני, שלישי ואפילו רביעי. סירים עם מטעמים מיוחדים עברו בין הקומות, ודלתות היו פתוחות כמעט תמיד. בדירה הזו גדלנו אני ואחי הגדול, חדר מול חדר, והכול נעשה יחד. חלקנו חפצים, חוויות וזמן משותף.
"אחר הצהריים, בחופשות, בחגים ובשבתות, היינו כל ילדי השכנים נפגשים ברחבת החניה שבין הבניינים והופכים לחבורה אחת גדולה. לא היו טלפונים ניידים, והזמן התמלא במשחקי חברה, שיחות ויצירתיות".
"היום אני גרה בבית פרטי ביישוב אירוס, הסמוך לנס ציונה. כאן השכנות פחות יומיומית, אבל ועד היישוב פועל ליצירת קהילתיות ומפגשים. אני מנסה להעביר לילדיי את החשיבות של הביחד, של קהילה ושל נוכחות אנושית מעבר למסכים. זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות שבגללן בחרנו לבנות כאן את ביתנו, כדי לאפשר לילדינו ילדות דומה, עד כמה שניתן, לזו שגדלנו בה".
הייתה לנו ילדות מנצחת
אורטל הרוש מקריית ביאליק, מנהלת שיווק ומכירות בקבוצת שובל, בת 42, נשואה ואמא לשלושה
"גדלתי בקריית שמונה, בדירת ארבעה חדרים, כילדה בכורה עם עוד שלושה אחים. הילדות שלי הייתה אחת התקופות המתוחות ביותר שידעה העיר. מציאות של מלחמה כמעט בלתי פוסקת – קטיושות, אזעקות ומקלטים. אבל יותר מהפחד, אני זוכרת את הביחד. כל השכנים היו מתאספים לארוחות בוקר, צהריים וערב. דלתות פתוחות, ילדים שעוברים מבית לבית, צחוק, רעש וחיים.
"הייתה לנו ילדות מנצחת. גדלנו המון ילדים יחד, בכל בית היה מקום, בכל לב הייתה אחריות על כולם".
"היום אני גרה בקריית ביאליק בשכונת אפק, בדירת חמישה חדרים. לכל ילד יש חדר משלו, אבל הילדות שלהם נראית אחרת. פחות דלתות פתוחות ויותר מסכים סגורים. ילדים גדלים עם טלפונים ביד, סוני בחדר ומחשב במקום חצר. הקשרים אחרים, המפגשים קצרים יותר, והעולם מרגיש קרוב דרך מסך אבל לפעמים רחוק בלב. זו לא בהכרח ילדות פחות טובה, היא פשוט שונה. יותר טכנולוגיה, פחות רחוב. יותר ידע, פחות זמן להיות ביחד באמת. ועדיין קיים פחד מטילים ומלחמות, ותפקידנו הוא ללמד את הילדים שלנו אנושיות בתוך הטכנולוגיה, הקשבה, ויסות רגשי, יצירתיות וחיבור אמיתי".
בית הוא עוגן וזהות
צורית דעדוש מרחובות, סמנכ״לית שיווק ומכירות בחברת אורון נדל"ן, בת 48, אמא לשניים
"גדלתי בקריית גת, בבית פרטי שהחל כבית קטן וצנוע והלך והתרחב עם השנים לווילה של שבעה חדרים. אבא אמן, עם ידיים עובדות ודמיון פורה, הפך את הבית למרחב חי, משתנה וצבעוני, המחובר לאדמה ולתנועה. החוויה הזו יצרה חיבור עמוק לקרקע ולתחושת הביתיות".
"היום אני גרה בדירת שלושה וחצי חדרים, 115 מ"ר בקומת קרקע ברחובות. כשלא התאפשר לרכוש בית פרטי, הבחירה הייתה בדירה הזו כי רציתי חצר מחוץ לבית. זו דירה שאני מעצבת ומשנה כל הזמן. עבורי בית הוא עוגן, זהות ומקום שצריך להרגיש חלק ממני.
"כשחיפשתי את הדירה הראשונה, היה לי חשוב שזה יהיה מקום קרוב לקרקע ובמיקום מדויק. באחד האירועים בגן של הילד, שאלתי את אחת האמהות אם יש מישהי שמוכרת דירה כזו, וככה הגעתי לדירה שראיתי רק מבחוץ, בלי להיכנס פנימה. כבר מהאווירה על הספסל בחוץ הבנתי שזה המקום הנכון, והחלטתי לסגור עסקה מיד. לפעמים הדברים אצלי עובדים מהבטן, גם בעניינים עסקיים, והאינטואיציה הזו באמת הוכיחה את עצמה עד היום".
לא אשכח את ריחות ילדותי
אושרה אברהם מיבנה, סמנכ"לית תכנון והנדסה בחברת HIGH GROUP, בת 39, נשואה ואמא לשלושה
"גדלתי בקריית עקרון בדירת שלושה חדרים, ישנה ולא משופצת, אבל מלאה בחום ובאהבה. אמא שלי דאגה לכל פינה ולכל קיר. הכניסה לבית הייתה צבעונית בהשראת האנרגיה המיוחדת שלה וקושטה בפרחים, חפצים מיוחדים ונוכחות שמרגישים מיד.
"יש לי אח שצעיר ממני בארבע שנים. בילדות רבנו כמו כולם, אבל היום אנחנו חברים טובים מאוד, מקיימים ארוחות שישי משותפות ובילויים יחד, הרבה בזכות הדרך שאמא שלי הובילה אותנו בה. גדלתי בשכונת עמידר, עם ריח חזק וקבוע של אינג’רה מהשכנים, ריח שנחרט בי והפך עם השנים לאהבה אמיתית לאוכל האתיופי.
"היחסים עם השכנים היו חמים - דלתות פתוחות, ביקורים הדדיים, בישולים משותפים. זו תחושת קהילה ונוסטלגיה שאני מאוד מתגעגעת אליה.
"היום אני גרה ביבנה, בדירת שישה חדרים שאחרי שיפוץ הפכה לחמישה, עם חדר הורים ענק. אני אוהבת אותה מאוד".
