מריון דז'ואה (35), רווקה, עלתה מצרפת לפני שמונה שנים, גרה בבת־ים.
משפחה מסורתית: "כשהייתי ילדה לא היה לי כמעט קשר לארץ, הגעתי לכאן פעם אחת בגיל שנתיים. היינו מסורתיים במידה מסוימת, אבל ישראל לא הייתה נוכחת בבית. לפני תשע שנים התחלתי להתעניין בישראל והשתתפתי בפרויקט 'מסע' של הסוכנות היהודית, שמביא צעירים מהתפוצות ללמוד, להתנדב, להכיר את השפה ואת החיים בישראל. אהבתי מאוד את מה שראיתי, בעיקר את תל־אביב - עיר מטורפת. בצרפת היה לי הרבה יותר משעמם. חזרתי למרסיי לחצי שנה ואז החלטתי לעשות עלייה".
אנטישמיות: "אני לא דתייה ולא למדתי בבית ספר יהודי, כך שלא סבלתי אנטישמיות. אני נראית כמו כל צרפתייה אחרת, אבל שמעתי דיבורים נגד יהודים ברחוב. בן דוד שלי עבר חוויה לא נעימה, חבורת צעירים הציקה לו ברכבת ושברה לו את הטלפון מפני שהוא חבש כיפה".
התאקלמות: "לקח לי זמן להתאקלם בארץ. במשך שלוש שנים החלפתי דירות שבע פעמים, עד שהבנתי מה מתאים לי. לא תמיד היה פשוט להסתדר בלי משפחה ובלי שפה, אבל מבחינת עבודה דווקא קל מאוד בישראל. ניקיתי בתים, עשיתי בייביסיטר, עבדתי במסעדת סושי ובחנות פרחים. בצרפת לכל עבודה הכי פשוטה צריך תעודות וקורות חיים. למדתי בצרפת שנתיים ראשונות משפטים, ובהמשך למדתי עיצוב אופנה ועיצוב פרחים. השנה פתחתי בארץ עסק לעיצוב אירועים".
מסביב לעולם: "אמא שלי נפטרה לפני 15 שנים. אבי ואחותי גרים בצרפת, ואחות נוספת שלי גרה בארצות־הברית. אנחנו שומרים על קשר בווטסאפ ובזום ונפגשים פעם בשנה־שנתיים".
מלחמה: "אנחנו משלמים מחיר קשה על המלחמה ויש לי לא מעט חברים שעזבו, אבל אני עדיין מעדיפה לחיות פה. הדברים הטובים מבטלים את הפחד. העזרה הענקית שיש פה אחד לשני היא מדהימה".
אוכל: "לקח לי זמן להתרגל לאוכל הישראלי. עם הזמן למדתי לאהוב ג'חנון, מלאווח, סביח. היום אני מעדיפה את האוכל הישראלי, ובעיקר את ארוחת הבוקר הישראלית. אין ארוחת בוקר טובה יותר בעולם".
סטיגמות: "בארץ יש על הצרפתים סטיגמה של עשירים. ראיתי שכשאנשים מזהים את המבטא שלי הם מעלים מחירים, למשל, במונית או כשרציתי לשכור דירה. עם הזמן העברית שלי השתפרה, ואני יודעת איך להתמודד עם זה".
חינוך: "בישראל יש יותר חופש לילדים ואני אוהבת את זה. בצרפת ההורים נוקשים יותר. לי, למשל, היה ברור שאני צריכה ללמוד משפטים כי גידלו אותי להאמין שאין לי הרבה אפשרויות. כיום אני לא עוסקת בתחום הזה, אבל כשאת ילדה את עושה מה שההורים אומרים לך. בישראל החינוך יותר פתוח ומאפשר.
"יתרון נוסף הוא שהישראלים הם אנשים שעוזרים. בצרפת הלכתי פעם עם אמא שלי ואחותי, ומישהו שדד מהיד של אמא את הצמיד וברח. אף אחד ברחוב לא זז. בישראל אנשים קופצים לעזור כשמשהו קורה".
איזה הרגל צרפתי כדאי לישראלים לאמץ? "נימוס. אנשים פה פחות מנומסים באופן כללי. הרבה פעמים נכנסים לחנות ולא אומרים שלום ולהתראות, נדחפים בתור".
למה את הכי מתגעגעת? "צרפת היא מעצמה קולינרית, ובתקופה הראשונה התגעגעתי בעיקר ללחם, לעוגות, לגבינות".
למה לא תצליחי להתרגל בארץ? "עשיתי הרבה בייביסיטר לילדים, וכל פעם התפלאתי איך אנשים ברחוב העירו לי הערות. בצרפת זה לא יעלה על הדעת".
מה המקום האהוב עלייך בארץ? "תל־אביב. יפה, תוססת וחיה".
