אסתר גברזגי , בת 39, מאור יהודה, נשואה + 3, לומדת בקורס אבטחת מידע
ילדות בלי אמא: "נולדתי בצפון אתיופיה, בתיגראי, וגדלתי בעיר אדיס אבבה. אמא שלי נפטרה כשהייתי ילדה. אבא שלי, דוד שלי וסבתא וסבא שלי גידלו אותי ואת שני האחים הקטנים שלי. למדתי בבית ספר ציבורי לא יהודי, אבל חונכתי על המסורת היהודית. סבתא שלי סיפרה לנו שכשהיא הייתה גרה בכפר, היא נהגה לצבוע את משקוף דלת הבית בצבע אדום, כמו שעשו ביציאת מצרים כשאלוהים פסח על בתי העִברים. כולנו חלמנו לעלות לארץ ישראל יום אחד. האחים של סבתא עלו לפנינו ותמיד הציעו לה לעלות לארץ, אבל היא הייתה עסוקה בגידול הילדים ובחיים שלה באתיופיה".
עלייה: "כשהייתי בת 11 סבא שלי נפטר. בעקבות זאת סבתא שלי החליטה שזה הזמן להגשים את החלום ולעלות. שבע שנים לאחר מכן, כשהייתי בת 18, אני, אבא שלי ואחותי עלינו לארץ והגענו לבאר שבע. התרגשתי מאוד, כי כל החיים חלמתי להגיע לפה. כבר רציתי לחוות את כל מה שסיפרו לי על ישראל".
התאקלמות: "מיד כשהגעתי לארץ הרגשתי גזענות כלפיי. אנשים נעצו בי מבטים, היו כאלה שקראו לי כושית. הרגשתי פשוט שונה. לכל מקום שהלכתי נתנו לי להרגיש שאני מעולם אחר. מה שעזר לי להתמודד עם הקשיים זה האהבה שלי למדינה. לא חשבתי לרגע לחזור לאתיופיה כי ידעתי שכאן זה הבית שלי".
עבודה: "אחרי שלמדתי עברית באולפן רציתי ללמוד סיעוד ולהיות אחות, אבל בגלל ההתאקלמות הקשה לא מצאתי את עצמי ולא הלכתי ללמוד. במקום זה עבדתי במלצרות בבית מלון באילת. התחתנתי, ובגיל 24 כבר הייתי אמא והבאתי לעולם את הבת הבכורה שלי, יהילי. היא ילדה עם צרכים מיוחדים והייתי צריכה למצוא עבודה נוחה שאוכל לשלב עם הטיפול בה. התחלתי לעבוד במשק בית, זה היה נוח מבחינת שעות העבודה. ניקיתי בתים של אנשים, שטפתי כלים וגיהצתי להם את הבגדים. הרגשתי שלמה עם העבודה, והלקוחות שעבדתי אצלם היו נחמדים. התפרנסתי בכבוד ולא התביישתי בזה שאני מנקה בתים".
הסבה מקצועית: "לפני כמה חודשים הייתה לי שיחה עם הבת האמצעית שלי, הייב, שהיא ממש כמו חברה שלי. שאלתי אותה מה היא רוצה להיות כשתגדל, והיא אמרה שהיא רוצה להיות כמוני ולנקות בתים. הבנתי שאני מודל לחיקוי עבורה והרגשתי שאני צריכה לקחת את עצמי בידיים וללמוד מקצוע שיתאים לכישורים שלי. כל השנים האלה רציתי ללמוד, ולא ידעתי מה, עד שמצאתי את הכיוון שלי. לפני כמה חודשים פניתי לעמותה בשם טק־קריירה, שפועלת לשילוב יוצאי אתיופיה בתעשיית ההייטק. אני לומדת דרכם קורס אבטחת מידע ומקווה להשתלב בתחום. הלימודים קשים ואינטנסיביים מאוד, שמונה שעות ביום. לא למדתי כאן בארץ לפני כן, ויש לי רק בגרות שהוצאתי באתיופיה, אבל אני מצליחה להתמודד. עכשיו, כשהבת שלי רואה אותי משקיעה בלימודים, היא רוצה להיות כמוני, ואני מרגישה שאני סוללת לה את הדרך".

השאלון:

איזה הרגל אתיופי ישראלים צריכים לאמץ? "לתת כבוד".
למה לא תצליחי להתרגל כאן? "לחוצפה".
למה את הכי מתגעגעת באתיופיה? "לחום של האנשים".
מה המקום האהוב עלייך בישראל? "ירושלים".