זה התחיל בפאניקה. חברה שלי חזרה מדייט, נכנסה לאוטו, ובמשך כל הנסיעה הביתה מלמלה לעצמה רק מילה אחת: "פאק". היא הלכה לישון מוטרדת והתעוררה בבעתה. מה הייתה הבעיה? ובכן, זו בדיוק הבעיה. לא הייתה שום בעיה.
"הוא אחד לאחד כל מה שרציתי בגבר", דיווחה לי כשמיהרה להעיר אותי לפנות בוקר (טכנית השעה הייתה 11:00, אבל שבת). "בדיוק הטעם שלי, חולה ים כמוני, הילדים שלנו באותו גיל. לא הפסקנו לצחוק שעתיים". ואז היא לקחה נשימה ואמרה בטון של אדם שקיבל אבחנה רפואית קשה: "אני חושבת שאני עומדת להיכנס לזוגיות".
שתבינו, מדובר במישהי שמצהירה כבר נצח שהיא מחפשת קשר. היא התגרשה לפני עשור, ובחמש השנים האחרונות המיטה שלה אירחה בעיקר את החתול ואת הלפטופ. היא מחליקה באפליקציות עד שכואב לה האגודל, ורוטנת בייאוש שאין מספיק גברים שווים. אבל ברגע האמת קרה לה מה שקורה להרבה גרושים ותיקים: היא הבינה שהיא התאהבה בלבד שלה.
זה לא קרה ביום אחד. כמו כל רומן טוב, זה התחיל בקטנה, כריבאונד. פלירט. משהו זמני עד שיגיע "הנכון". רק שה"לבד" התגלה כמחזר כובש ומפתיע. כשהילדים הלכו לישון הוא פינק אותה בסדרות שוות בבינג׳ בלי מריבות על השלט. כשהם היו אצל הגרוש הוא לקח אותה לספינינג, לבית קפה עם חברות או פשוט זרם איתה לשנ״צ. והיא? בשלב מסוים הבינה שהיא נקשרת. אפילו נתנה לו מפתח לדירה. אבל עדיין, שכנעה את עצמה שברגע שיגיע הבחור הנכון היא תעשה לו גוסטינג בלי למצמץ.
מדובר במסלול די שכיח בקרב גרושים. בשנים הראשונות אנחנו עוד "חמים מהתנור". התבנית עוד טרייה, הגוף זוכר איך זה לחיות בשניים. יש גם דחף לשחזר, לתקן. לכן רבים נכנסים תוך שנה־שנתיים לקשר רציני. אצל בני המזל זה מחזיק, הופך לסוג של נישואים גם בלי טבעת. אצל אחרים זה מתפרק, ואז יוצאים שוב. ועוד פעם. ועוד פעם. וככל שהשנים עוברות בלי מערכת יחסים יציבה, קורה משהו שקט. לא דרמטי. מתרגלים. בהתחלה זה אילוץ. אחר כך נוחות. ואז זה כבר סגנון חיים.
הרוב לא משקרים כשהם אומרים שהם רוצים זוגיות. הם באמת מאמינים בזה, זוכרים את היתרונות: את הריגוש, את השותפות, את הסקס. ולכן, בכל פעם שמופיע מישהו עם פוטנציאל, הם פותחים את הדלת לרווחה. רק שמהר מאוד הם מוצאים גם סיבות לטרוק אותה חלקן לגיטימיות (הוא תקוע על האקסית שלו), חלקן הרבה פחות (הוא כתב "בוקר אור!!!" עם שלושה סימני קריאה).
אך לפעמים, במקרים נדירים, אין אפילו סימן שאלה אחד להיאחז בו לא חיצונית, לא רגשית, לא אורתוגרפית. ואז? מתחיל הפחד. כי אם הוא באמת מתאים, משהו צריך לזוז.
במצב כזה קיימים שלושה תסריטים אפשריים: הבנאלי מהר מאוד מתברר שהדייט החדש לא כזה מושלם, כמו שאגב קרה בסוף לחברה שלי. אחרי שסירבה לשכב עם נסיך החלומות בדייט השני, הוא התגלה כנסיך החושך ונעלם לתוך הלילה; האידיאלי אוזרים אומץ, נפרדים מהלבד ודוהרים עם האהוב החדש לעבר השקיעה; והטרגי נוטשים את הלבד, אבל בהמשך האהוב החדש נוטש, מותיר אותך עם לב מדמם, ואת חוזרת ללבד עם זנב בין הרגליים. אך הפעם הלבד כבר לא מחכה לך עם פיג׳מה וסדרה בנטפליקס, הוא פתאום מרגיש קר ומנוכר. כי מתברר שגם ל"לבד" יש אגו, וברגע שבוגדים בו, משלמים את המחיר.
