יפעת מנהרדט

למה העדפתי להתקלח במים קרים ולא לקפוץ לאמבטיה של הגרוש

דוד החשמל בדירתי התקלקל, ואני התעצלתי לארוז חד־פעמית כמה דברים בשקית ולהתקלח במקום אחר. ואז זה הכה בי: על בתי נגזר רוב חייה להכניס את חפציה האישיים לשקיות ולקפץ מבית לבית | סטטוס: גרושה

עודכן:
לא מזמן, ביום חורפי במיוחד, מצאתי את עצמי נכנסת למקלחת ומתרחצת ביודעין (!) במים קפואים. לא טעיתן. אתן לא במדור הבריאות ולא מדובר כאן בטרנד אמבטיות הקרח. אתן במדור הגרושה. העצלנית.
דוד החשמל בדירתי הפסיק לעבוד, והטכנאי יכול היה להגיע רק למחרת. אבל זה לא שחסרו לי אופציות ליהנות בכל זאת ממקלחת חמימה, כן? אמנם אני גרה בגני תקווה, אבל עם כל בני המשפחה שגרים סביבי אפשר לחשוב שאני חיה בשבט זולו. העניין הוא שלשם כך היה עליי לקחת איתי בגדים להחלפה, את השמפו ומסכת השיער שלי, את קרם הגוף ואת המסרק שלי. בקיצור - להתקלח במים קרים נראתה לי אופציה טובה יותר מאשר לקפץ עם אוסף שקיות לדירה אחרת. מה גם שאומרים שזה טוב לעור הפנים, "אז מי יודע?", חשבתי, "אולי אפילו אצא מהמקלחת הקרה צעירה יותר".
ובכן, עזבו שבמקום פרגית נראיתי כמו ירבוע מצוי, גם אחרי שהתחממתי נשארתי עם קור מקפיא בתוך הלב. כי פתאום זה הכה בי: חשבתי איך אני התעצלתי לארוז חד־פעמית כמה דברים בשקית, בזמן שהבת שלי עושה זאת על בסיס קבוע. איך כמעט רוב חייה נגזר עליה להכניס את חפציה האישיים לשקיות ולתיקים, ולקפץ כך מבית לבית.
תמיד כששמעתי ביקורת שטוענת שילדיהם של זוגות שבחרו להתגרש "הם מסכנים", חרצתי שזה בדיוק ההפך. לא רק בגלל שהילדים מקבלים שני הורים מאושרים יותר (מה שנכון), אלא שהילדים זוכים גם לקבל יותר זמן איכות עם כל אחד מהוריהם. ועדיין, יש דבר אחד שתמיד גרם לי לרגשות אשם: מגיל ארבע נגזר על ילדתי לגדול בשני בתים.
לזכותו של הגרוש שלי הוא בחר בשלב מוקדם לעבור לגור בבניין לידי, כך שגם בזמן שילדתנו שוהה אצלו, היא תוכל להישאר בסביבתה המוכרת ולהיפגש עם חבריה בכל עת. ובכל זאת, היה לי קשה לשמוע אותה מספרת איך התעוררה באמצע הלילה וניסתה להיזכר "באיזה בית היא עכשיו", או לקבל ממנה שיחת טלפון אחרי חוג שבה היא שואלת: "אמא, מכאן אני צריכה ללכת אלייך או לאבא?". וזה בלי להזכיר כמה פעמים היא נאלצה ללכת לבית הספר בלי משהו שהייתה צריכה, כי הוא נשכח בדירה השנייה.
דווקא לכל עניין האריזות התייחסתי פחות. אולי כי כשהיא הייתה קטנה היו לה פחות דברים, וגם ככה אני ואביה ניהלנו את "א.א. הובלות". אלא שעכשיו, כשהיא בת 12, היא כבר מחליטה בעצמה מה ללבוש, יש לה מוצרי טיפוח יותר משלי, ופתאום קלטתי שבכל פעם שהיא מתארגנת לשינה אצל אביה, היא אורזת כאילו היא יוצאת לשבועיים בפריז.
זו הסיבה שלאחרונה אני ואביה אמרנו לה שכל עוד היא רוצה וכל עוד אין לי תוכניות בערב, היא יכולה תמיד להישאר לישון אצלי. כשסיפרתי על כך למכר גרוש, הוא אמר: "איזה כיף לגרוש שלך". נדהמתי. כי לגרוש שלי הכי לא כיף. אבל יותר חשוב לו שלילדה שלו יהיה כיף.
בדיוק אז נחשפתי לפוסט בקבוצת גרושים בפייסבוק, על גרוש שבזמן שחברתו נמצאת אצלו וילדיו רוצים לקפוץ אליו לקחת דברים ששכחו, הוא משאיר להם אותם מחוץ לדלת. "אם זה הזמן שלי בלי", הסביר, "שלא ייקחו לי את הפרטיות".
רוב ילדי הגרושים לא מסכנים. אבל יש כאלה שכן. בינתיים, בתי מתלוננת רק על הדוּד, ששוב התקלקל. אבל היא לא התעצלה והלכה לאבא.
פורסם לראשונה: 21:57, 30.01.25
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.
The Butterfly Button