כשלמדתי באוניברסיטה הייתה לי חברה טובה ממש. ההיכרות איתה התחילה במפגשי לימודים משותפים למבחנים אבל העמיקה די מהר לחברות אישית שנמשכה שנים רבות לאחר קבלת התואר. ליווינו זו את זו בשלבי החיים - נישואים, לידות, מעברי מגורים, אפילו חופשות משפחתיות משותפות היו. אבל בכל זאת משהו השתנה במהלך השנים. מסלולי החיים התפצלו יותר ויותר, היחסים נהיו הדדיים פחות, והפגישות הלכו והתמעטו. בסופו של דבר, אחרי 30 שנה, החברות הזו התפוגגה לגמרי.
נזכרתי בחברתי כשקראתי את ספרה מעורר המחשבה של מישל אלמן, Bad Friend: Why Friendship Breakups Hurt and How to Heal, שעוסק בחברות, בשינויים שהיא עוברת במהלך החיים וגם בפרידות/ ניתוקים שהם אולי בלתי נמנעים, אבל יכולים להכאיב מאוד. אלמן, מעל הכול, רוצה שניתן לחברות את הכבוד שמגיע לה (ספוילר: היא חשובה לא פחות מיחסים רומנטיים), שנבין שצריך להתאמץ כדי לשמור על חברות טובה אבל שחשוב גם לפרק בזמן חברות שכבר לא עובדת ולא להרגיש אשמה בשל קודים חברתיים שהגיע זמנם לעבור שינוי.
זה ספרה החמישי של אלמן (33), מאמנת ומרצה - וכמו הקודמים לו, הוא נהפך לרב־מכר. היא פעילה מאוד ברשתות החברתיות, עם 500 אלף עוקבים, אקטיביסטית בנושא דימוי גוף חיובי ומשתתפת קבועה בתוכניות טלוויזיה ורדיו. לנושא הספר הגיעה, כמו בספריה הקודמים, בשל עניין אישי שלה. "להיות חברה טובה - זו הייתה הזהות שלי הרבה שנים", היא כותבת בפתח ספרה. בעיות בריאות בילדותה שהובילו לניתוחים ולאשפוזים רבים הקשו עליה לשמור על חברויות, היא מספרת, והדבר הוביל אותה למאמץ יתר. "חשבתי שכמות החברים שלי מראה כמה אני נאהבת. הבטחתי לעצמי שאעשה כל שביכולתי כדי לגרום לחברים להישאר. פעמים רבות זה הוביל אותי לפשרות ולהיעדר גבולות. נעשיתי החברה הזאת שתמיד אפשר לסמוך עליה שתהיה שם, ושכחתי את עצמי". מותשת, פגועה מחברים שבכל זאת עזבו ומלאה בתחושות אשמה, החלה לחקור את נושא החברות ולהבין טוב יותר מה באמת חשוב במערכת יחסים כזו.
ספרה, המשלב סיפורים אישיים עם רקע מחקרי, מעלה כמה שאלות טובות שכדאי שנחשוב עליהן יותר. חברויות חשובות מאוד, אך לא מוערכות מספיק. אתם יכולים להשקיע המון בתזונה בריאה, בספורט ובהקלת סטרס, אבל אם לא תשקיעו במערכת יחסים חברית, הבריאות שלכם תיפגע. מחקר האושר של אוניברסיטת הרווארד, אחד המחקרים הארוכים ביותר בהיסטוריה (87 שנה), מצא שהמנבא הגדול ביותר לבריאות מנטלית ופיזית, הרבה יותר מלחץ דם או כולסטרול, הוא איכות היחסים החברתיים שלנו. המחקר, בהובלתו של פרופ' רוברט וולדינגר, קבע גם ששיפור הקשרים בגיל מאוחר מביא לאושר מיידי. מחקר נוסף (מטא־אנליזה על 148 מחקרים) של אוניברסיטת בריגהאם יאנג ביוטה, ארצות הברית, מצא עלייה של 50% בסבירות לאריכות ימים בקרב אנשים שטיפחו יחסים חברתיים חזקים יותר - שיפור שאפשר להשוותו רק להפסקת עישון.
"בחברה אובססיבית כל כך לבריאות היה אפשר לצפות שייתנו עדיפות לחברויות כגורם ראשון במעלה. החברויות מתמרצות את הבריאות בהמון דרכים, החל משינה טובה יותר ועד להפחתה של מחלות לב, זיהומים ודמנציה"
"בחברה אובססיבית כל כך לבריאות", אומרת אלמן, "היה אפשר לצפות שייתנו עדיפות לחברויות כגורם ראשון במעלה. החברויות מתמרצות את הבריאות בהרבה דרכים, החל משינה טובה יותר ועד להפחתה של מחלות לב, זיהומים ודמנציה. גם בהיבט של בריאות מנטלית, נמצא שאנשים שיש להם חברים ונהנים מתמיכה חברתית גבוהה, נוטים פחות לדיכאון. החברויות מספקו לנו יותר אמון, אמפתיה וגם פחות רגישות לדחייה".
למרות החשיבות הרבה של חברויות בחיים שלנו, מדגישה אלמן, הן נתפסות לרוב כפחותות ערך לעומת הקשרים הרומנטיים שנפתח. "בחברה הפטריארכלית המטרה היא להינשא ולהביא ילדים, ולכן מעודדים אותנו לשים את חיי האהבה שלנו במרכז עולמנו. המסר ברור: אנו מעריכים יחסים רומנטיים יותר מחברויות", כותבת אלמן. "אבל לאדם ממוצע יהיו בחייו הרבה יותר מערכות יחסים חבריות מאשר מערכות יחסים רומנטיות. אז למה השיח על אהבה נרחב הרבה יותר משיח על חברות? מדוע מספר המחקרים והספרים על אהבה גדול כל כך לעומת אלה על חברות?
"בכל תחומי החיים ברור שחברויות הרבה יותר חשובות מכפי שנותנים להן קרדיט", מוסיפה המחברת. "מחקרים מראים שחברות, בעיקר בגילים מבוגרים, מגינה על הבריאות ועל האושר שלנו אפילו יותר מאשר קשרי משפחה ויחסים רומנטיים והיא אפילו מסייעת לחיי האהבה שלנו. נשים שנהנות מתמיכה חברתית נוטות להיות עמידות יותר למצבי סטרס בתוך מסגרת הנישואים. בואו ניתן לחשיבות החברות תיקוף, בואו ניתן לחברויות שלנו את הכבוד המגיע להן", מפצירה אלמן.
פרידה מחברה מערערת את הזהות שלנו
את הכבוד המגיע לחברות, אלמן מבקשת שניתן גם לכאב ולצער שמלווה את סיומה. כשיחסים רומנטיים מסתיימים, הנורמה היא להיות מוקפים באהבה ובאמפתיה, אומרת אלמן, אבל כשחברות מסתיימת, יש לרוב שתיקה מעיקה והרבה שיפוטיות. יש בחברה שלנו היררכיה של אבל על פרידה: גירושים נמצאים בראש, פרידה זוגית אחר כך, ואילו פרידה של חברות נמצאת בתחתית סולם האבל, לא משנה אם הפרטנר הרומנטי היה בחייך שנתיים, והחברה הטובה - 20 שנה.
אלמן רוצה להדגיש לכולנו שני דברים חשובים: הראשון, האבל שלך על אובדן חברות טובה תקף וחזק ואת לא צריכה להתבייש בו. "אי אפשר להשוות כאב, אבל כאב על פירוק חברות לא מדובר ולא מוערך כמו כאב הכרוך בפרידה רומנטית, וחייבים לתת לו מרחב ושיח מספקים. כמו ביחסים רומנטיים, יש כאן אבל על עתיד משותף שנעלם, שמערער את הזהות שלנו".
השני, שימי לב לא לקחת את האשמה באופן אוטומטי עלייך. "גם אם החברות נגמרה, את לא חברה רעה. פרידות של חברות נפוצות יותר משחושבים. מחקר של אוניברסיטת אוטרכט בהולנד ואוניברסיטת שטוקהולם בשוודיה מצא שלאורך שבע שנות המחקר כ־70% מהחברים הקרובים ו־52% ממערך החברות הדיגיטלית נעלמים. שינויים הם הסיבה המרכזית לרוב הפרידות בין חברים, בין אם מדובר בשינוי לא רצוי שצץ בעקבות טראומה ובין אם זה שינוי מכוון בעקבות טיפול פסיכולוגי, אימון ועבודה עצמית. הרבה פעמים שינוי כזה משנה את חוזה החברות. שבירת חברויות עטופה בבושה ובשתיקה ובהרבה שיפוט חברתי שגורמים לנו פעמים רבות לתהות אם לא הכול באשמתנו. אבל את לא הבעיה, הבעיה היא בדרך שבה אנו חושבים על פרידה חברית".
חברות או קולגות
חלק מהחברויות שלנו בחיים נוצרות על רקע עבודה משותפת, אבל כדאי להתייחס אליהן קצת אחרת. "כשעובדים יחד מפתחים תחושת קירבה, אבל לא כל מי שנחמד אלייך רוצה באמת קשר חברי", כותבת אלמן. "זה בולט במיוחד כשעוזבים עבודה ומבטיחים לשמור על קשר, וזה לא מחזיק מעמד".
מחקר של בית הספר קלוג למינהל עסקים באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארצות הברית מוכיח שעירוב החיים החברתיים עם עולם העבודה עלול להגדיל את מספר הקונפליקטים שעולים, בגלל ציפיות לא מותאמות בקשר. "מקום העבודה יכול להיות מקום נהדר למציאת חברים חדשים, אבל היחסים נעשים מורכבים כשאת בוטחת במישהו שחשבת שהוא חבר ואז הוא משתף את מה שאמרת עם אחרים כי הוא רואה בך רק קולגה ואין לו אותו קונספט של נאמנות שלך יש. לכן חשוב לוודא שהציפיות והדעות שלכם לגבי חברות תואמות. אחת הדרכים הטובות לעשות את זה היא פשוט לשאול: "אתה אומר לי את זה בתור קולגה או בתור חבר?".
גם כאן, חשוב לשים לב שיצירת מערכת חברית לא נובעת מחשש לגבי מה חושבים עלינו או מרצון שכולם יאהבו אותנו. "כשאנחנו רוצים להיות חברים של כולם, אנו עשויים לרַצות גם את אלה שזורקים עלינו עבודה. כדאי להתמקד יותר בכך שיכבדו אתכם מאשר שיאהבו אתכם".
מישל אלמן: "להיות חברה טובה - זו הייתה הזהות שלי הרבה שנים. חשבתי שכמות החברים שלי מראה כמה אני נאהבת. הבטחתי לעצמי שאעשה כל שביכולתי כדי לגרום לחברים להישאר"
לצד הבעיות האפשריות, לא כדאי לשכוח גם את התועלת מיצירת חברות בעבודה. זה יכול להוביל לעתים לתעדוף ולקבלת הזדמנויות נוספות, וזה תורם גם להפחתת לחץ ושחיקה.
"האדם הממוצע", כותבת אלמן, "יבלה 90 אלף שעות מחייו בעבודה, וזה המון זמן שצריך להעביר בלי סוג מסוים של תמיכה מהאנשים סביבנו. יחסים חברתיים יכולים לעזור בשיכוך השפעות שחיקה, במתן אפשרות לסיעור מוחות ובשיפור חוויית העבודה שלנו. גם אם זו רק ידידות, היא יכולה ממש להועיל לנו".
"תרבות ההתעדכנות" פוגעת בקשר
אם גם אתן מרגישות שמספר החברות שלכן הולך ופוחת עם השנים, אתן לא לבד. חוקרים מאוניברסיטת אלטו בפינלד ואוקספורד הבריטית מצאו שמספר החברים שיש לנו גדל עד גיל 25, ומאז, בגלים שונים, הוא מתחיל לרדת. ד"ר אלכסנדרה פראונד מאוניברסיטת ציריך נותנת לזה הקשר מעניין - מחקר שערכה על אוכלוסיית קופים הראה שהם נעשים הרבה יותר בררנים עם הגיל בבחירת החברויות שלהם. לדבריה, הדבר מראה לנו שאנו כאנשים לא ייחודיים בדרך שבה עם הגיל אנו מתחברים פחות לאנשים אחרים, וייתכן שיש לזה סיבות אבולוציוניות.
"האם הירידה במספר החברויות עם הגיל נעשית בצורה מודעת או נובעת מכך שהחברה מתעדפת נישואים וילדים?", תוהה אלמן. "יש בבירור תקופה שבה קשה יותר לשמר חברויות, כשהמשפחה שאתם בונים שולטת על הזמן ועל האנרגיה שלכם. גם מצבים משפחתיים שונים יכולים להשפיע על התופעה. אבל השאלה היא אם אנחנו לא יכולים בהמשך ותוך כדי התהליך להיאבק להחזיר חברויות ישנות או לבנות חדשות".
שינויים הם הסיבה המרכזית לרוב הפרידות בין חברים, בין אם מדובר בשינוי לא רצוי שצץ בעקבות טראומה ובין אם זה שינוי מכוון בעקבות טיפול פסיכולוגי, אימון ועבודה עצמית
אחד המכשולים המרכזיים בדרך, אומרת אלמן, הוא רידוד החברות לרמה של התעדכנות חסרת עומק. "כדי לשמור על החברות קבעתי פגישות אחד על אחד במטרה להתעדכן", היא אומרת. "מהר מאוד ההרגשה הייתה כמו ריצה בלתי נגמרת על גלגל אוגרים - כשפגשתי את החבר האחרון ברשימה, כבר עברו כמה חודשים מאז שראיתי את החבר הראשון, והייתי צריכה להתחיל הכול מחדש. אהבתי לשמוע על החיים של החברים שלי, אבל לפעמים השתעממתי מאותם סיפורים שוב ושוב. הרגשתי שאני כבר לא באמת חלק מהחיים שלהם, רק מקבלת את הסיפור של החיים שלהם".
כריכת הספרצילום: יח"צתרבות ההתעדכנות שאלמן מתארת נובעת גם מדעיכת כוחן של קבוצות החברים, גם מההרגל שלנו לעדכון שטחי ברשתות החברתיות וגם כמובן מהעומס של החיים המודרניים. כל זה מוביל לכך שאנחנו מנסים "לשמור על קשר" דרך מפגשים מזדמנים במקום להיות קשורים באמת לחברים שלנו. הפתרון של אלמן למצב, שעליו היא ממליצה לכולנו, הוא לנסות לקבוע פעילויות משותפות יחד עם קבוצה של חברים, במטרה ליצור חוויות בזמן אמת ולא רק לסמן וי ביומן שנפגשנו. פעילויות כמו יציאה משותפת להופעה, משחק ספורטיבי משותף, בילוי בספא או כל דבר שגורם הנאה, מחדדות ומעשירות את החברות גם על בסיס שוטף ומונעות את הצורך להמתין לעדכונים.
טפחו את החברויות שלכן
- התייחסו אל חברות כמו אל חשבון בנק משותף, שבו כל אחד משקיע.
- השקיעו בחברות שלכן את המאמץ שמגיע להן. חברויות טובות אינן מקריות, הן נוצרות, מטופחות ומושקעות.
- גלו גמישות לגבי אופי החברות לאורך השנים. אל תחפשו תמיד מערכת יחסים שוויונית, יש זמנים שבהם אחת משקיעה יותר והשנייה מקבלת יותר וזה בסדר, כל עוד ההדדיות נשמרת לאורך זמן.
- אל תחששו מעימותים. בכל אינטראקציה בין אנשים יש פוטנציאל לקונפליקט. אל תחששו להתעמת על דברים חשובים, כי התמודדות מוקדמת נותנת אפשרות לשינוי שישמור על החברות לאורך זמן.
- אל תצפו לחברות ללא תנאים. העדיפו חברות שיהיו שם בשבילכן בעת צרה, אבל אל תצפו שתמיד יהיו הסכמות ביניכן. יסמנים הם לא חברים טובים.
- התאימו את עצמכן לעומק הקשר. היו סלקטיביות במעגל הפנימי שלכן וחשפו מידע אישי רק למעגל קרוב.
- גוונו את מאגר החברות שלכן. אין אדם אחד שיכול למלא את כל הצרכים שלכן. עדיף לבנות מערכת תמיכה רחבה יותר, שבה יהיו חברות שונות לצרכים שונים.
