גיא ויפעת. "אי־אפשר שלא להתאהב בו. כשמכירים אותו, כיסא הגלגלים נעלם מהעיניים"

"הזהירו אותי שלא להיכנס למיטה חולה, אבל הזוגיות עם גיא היא המיטה הכי בריאה בעולם"

כבר 13 שנה שגיא ויפעת דרשר בזוגיות צמודה. ולא, העובדה שבעקבות פגם גנטי הוא מרותק לכיסא גלגלים וצמוד למכונת הנשמה היא לא פקטור מבחינתם: 'הנכות לא מנהלת אותנו, אנו מנהלים אותה'

פורסם: 22.07.22, 10:13
הוא: גיא דרשר, בן 46, מנהל תשתיות ענן ו־IP בחברת ההייטק AmplioLearning המתמחה בטכנולוגיות לימוד
היא: יפעת דרשר ("אני מציגה את עצמי כך כי אנחנו ידועים בציבור"), בת 50, מעסה באבנים חמות, גרושה ואם לשניים (בת 28 ובן 25)
הם: בזוגיות 13 שנה, גרים יחד בטבריה

האבחון

גיא: "כשנולדתי הייתי תינוק בריא. לקראת גיל שנה התחילו אצלי בעיות נשימה, ואמא שלי לקחה אותי לבדיקה רפואית. אז אבחנו שאני סובל מפגם גנטי נדיר ממשפחת חולשת השרירים, שגורם לחוסר פרופורציה בסיבי השריר. בעקבות זאת אני לא יכול ללכת ומרותק לכיסא גלגלים. אני מצליח להשתמש רק בכף יד ימין ומסוגל לבצע כמה פעולות בסיסיות כמו להשתמש בעכבר המחשב ולאכול, אבל זקוק לסיוע צמוד של מטפל. בנוסף אני סובל מבעיות נשימה, ולכן מונשם כל הזמן - במהלך היום על ידי מכונת הנשמה ובלילה עם חמצן. בגלל מכונת ההנשמה הדיבור שלי לא ברור. אני גם לא מסוגל להשתעל חזק מספיק כדי להוציא ליחה שמצטברת, אז אני משתמש במכשיר להוצאת נוזלים מהריאות.
"בניגוד לניוון שרירים שמידרדר עם הזמן, מצב הבריאות שלי סטטי. אין למצב הזה תרופה אלא רק טיפול תומך. עברתי כמה ניתוחים, ברגליים, בגב, בלסת ובכליות, אבל זה לא הוביל לשיפור. כשהייתי צעיר קיבלתי טיפולי פיזיותרפיה, אבל בגיל 18 משרד הבריאות הפסיק לממן אותם".

האזינו לכתבה. הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת


ההתמודדות

גיא: "עד כיתה ג' השתלבתי בגן ובבית ספר רגילים, ומגיל שמונה עברתי ללמוד מהבית. המורים של בית הספר הגיעו במהלך שעות היום ללמד אותי, ניגשתי לבגרויות בעל פה וסיימתי בהצטיינות. כשאנשים רואים אותי, קשה להם להבין שהראש שלי עובד. הם חושבים שיש לי פיגור שכלי או לקות נפשית, והרבה פעמים מדברים אליי כמו לילד קטן, או פונים רק למי שנמצא איתי ולא מדברים איתי באופן ישיר. זה כואב והרבה פעמים שאלתי את עצמי למה זה קורה לי, אבל אני מבין שאלה החיים שלי ומשלים עם זה.

גיא: "הדבר הראשון שחשבתי כשראיתי אותה היה: וואו, מי זאת היפהפייה הזאת?" יפעת: "יש לו חוש הומור מטורף, ושנינו אנשים קצת משוגעים. גיא נכנס לחיים שלי בכל הכוח, הרגשתי שאני לא יכולה בלעדיו"

"כשהייתי ילד היו לי חיי בדידות, ולא הייתה לי אינטראקציה עם ילדים אחרים. המפלט שלי היה המחשב והאינטרנט. בגיל עשר לימדתי את עצמי תוכנה מספרי לימוד ובהמשך מהאינטרנט. בתיכון למדתי במגמת מחשבים ואלקטרוניקה, ואחר כך, בגלל שלא גייסו אותי, התחלתי לימודי הנדסאי תוכנה. אחרי הלימודים עסקתי בבניית אתרים, וב־2006 התחלתי לעבוד בפורטל נענע כמנהל שרתים ובמתן תמיכה טכנית לגולשים. ניהלתי את כל העבודה מביתי בכרמיאל, שם גרתי באותה תקופה עם המטפל שלי".

ההיכרות

יפעת: "בתקופה שאחרי הגירושים שלי הייתי פעילה בצ'אט של נענע. בשלב מסוים הציעו לי לנהל בהתנדבות את חדר צ'אט 30+ והסכמתי בשמחה. גיא היה האחראי על הצ'אטים, אבל לא הכרתי אותו, לא דיברנו ולא התראינו, כי הוא עבד מהבית.
"רק אחרי ארבע שנים פניתי אליו בעקבות תקלה שהייתה בשרת. הוא אמר לי שהוא לא יכול לעזור לי, כי בשביל לעזור הוא יצטרך 'להפוך שולחנות וכיסאות', וזה לא משהו שהוא יכול לעשות פיזית. לא הבנתי למה הוא מתכוון, כי לא ידעתי על המגבלה הבריאותית שלו. אז הוא סיפר לי שהוא נכה, אבל לא ידעתי בדיוק מה המצב שלו. גם אני עבדתי מהבית שלי בטבריה, והצעתי שנגיע ביחד למשרדים בתל־אביב ו'נהפוך שולחנות וכיסאות' עד שהבעיה תיפתר. בגלל שהוא לא נוהג, סיכמנו שאני אסיע אותו למשרדי החברה. זאת הייתה הפעם הראשונה שנפגשנו".

המפגש

יפעת: "לפני שפגשתי את גיא מעולם לא נחשפתי לאנשים במצבים בריאותיים קשים. בפעם הראשונה שראיתי אותו יושב על כיסא הגלגלים עם מכונת ההנשמה, זה הלחיץ אותי. ריחמתי עליו וחשבתי לעצמי שזה הזוי שהאיש הקטן הזה בתוך הכיסא הוא אותו איש חשוב שעומד מאחורי כל הצ'אטים והפורומים. באותו יום הוא היה אצל ההורים שלו בעכו. אספתי אותו משם, נסענו לתל־אביב ודיברנו כל הדרך. אחרי שענייני העבודה סודרו, חזרנו לעכו והמשכנו לדבר במשך שעות. הרגשתי אליו חיבור מיידי".
גיא: "הדבר הראשון שחשבתי כשראיתי את יפעת היה: וואו, מי זאת היפהפייה הזאת? פחדתי מהמפגש הזה כי אני יודע איך העולם רואה אותי, אבל הרגשתי שהיא מקבלת את זה יפה. היה לי כיף לדבר איתה, וכבר כשנפגשנו העזתי לחשוב עליה בקטע רומנטי".

2 צפייה בגלריה
גיא ויפעת דרשר
גיא ויפעת דרשר
"בהתחלה הסתרנו את הקשר בינינו"
(צילום: אפי שריר)

ההתאהבות

יפעת: "אחרי המפגש הראשון גיא התקשר אליי והזמין אותי לדייט בטיילת של טבריה. החל מהדייט השלישי כבר היינו ביחד. התאהבתי בראש שלו. יש לו חוש הומור מטורף, כולל הומור שחור. אני בן אדם שאוהב לצחוק, ושנינו אנשים קצת משוגעים. אחרי הגירושים שלי לא תכננתי להתאהב, אבל אז גיא נכנס לחיים שלי בכל הכוח. הרגשתי שאני לא יכולה בלעדיו.
"בהתחלה הסתרנו את הקשר בינינו, כי ידעתי שלאנשים יהיה קשה לקבל את זה. הילדים שלי מיד התחברו לגיא, אבל כשסיפרתי למשפחה ולסביבה הקרובה שלי, הייתה הרמת גבה. הם ריחמו עליו, שאלו אותי בשביל מה אני צריכה את זה והזהירו אותי שלא להיכנס למיטה חולה, אבל אני הרגשתי שהזוגיות עם גיא זאת המיטה הכי בריאה בעולם. אמרו לי שמגיע לי צל"ש על האומץ שלי, אבל אני לא מסתכלת על הפיזיות, אלא על הלב והמוח של הבן אדם. לא הרגשתי שאני מקריבה את החיים שלי, זה היה בשבילי הכי טבעי שנהיה ביחד".
"אמרו לי שמגיע לי צל"ש על האומץ שלי, אבל אני לא מסתכלת על הפיזיות, אלא על הלב והמוח של הבן אדם. לא הרגשתי שאני מקריבה את החיים שלי, זה היה בשבילי הכי טבעי שנהיה ביחד"
גיא: "לקח לי זמן להרגיש בנוח מולה, והיא מצידה קצת פחדה בהתחלה לגעת בי כדי לא להזיק לי, אבל עם הזמן שנינו השתחררנו. התאהבתי בחוכמה, בנחישות וביופי שלה. לפני שהכרתי את יפעת היו לי שלוש מערכות יחסים, אחת מהן עם מישהי לא נכה, והן החזיקו כמה חודשים. אני ויפעת יחד כבר 13 שנה ויש לנו זוגיות חזקה ויציבה".

הזוגיות

יפעת: "אנחנו צמודים אחד לשנייה ולא נפרדים. עד שהכרנו, גיא לא נהג לטייל ולבלות, אז מאז שאנחנו יחד אנחנו משלימים את הפער - מבלים, מטיילים בחיק הטבע במקומות שנגישים לכיסא גלגלים ויוצאים לחופשות במסגרת מרכז 'מהלב לאמיר' בחיפה, שמיועד לחולי SMA ומונשמים, ומציע פעילויות לחולים ולמשפחותיהם. אני עוזרת לגיא בתפקוד היומיומי כשהמטפל לא נמצא, מקלחת ומלבישה אותו. הוא מצידו מעניק לי הרבה תמיכה רגשית. הוא תמיד מקשיב לי ונמצא שם בשבילי. כשאנשים מסתכלים עלינו ברחוב הם חושבים שאני המטפלת שלו, אף אחד לא מתאר לעצמו שאני בת זוגו. כיום ההורים שלי אוהבים את גיא ותומכים מאוד בקשר שלנו. אי־אפשר שלא להתאהב בו. כשמכירים אותו, כיסא הגלגלים נעלם מהעיניים".
גיא: "מלבד התקופה שבה גרתי בכרמיאל עם המטפל שלי, התגוררתי תמיד אצל הוריי בעכו. ב־2014 יפעת עברה לגור איתנו, וישנו ביחד בחדר שלי. רצינו לעבור לגור בדירה משלנו, אבל לא יכולנו להרשות את זה לעצמנו מבחינה כלכלית. רק לאחרונה, אחרי שהצלחנו לחסוך קצת, עברנו לגור בדירה שכורה בטבריה. יפעת נותנת לי הרבה כוח ובלעדיה לא הייתי שורד. לא הבאנו ילדים משותפים לעולם, וזה כואב לי, אבל הכי חשוב זאת האהבה שלנו. מעבר לכך, יש לי קשר מצוין עם הילדים שלה מהנישואים הקודמים".

האתגרים

יפעת: "הקושי הכי גדול שלנו הוא כלכלי. יש הרבה הוצאות - גיא זקוק למטפל צמוד, ומכשיר החמצן וכיסא הגלגלים שלו צורכים הרבה חשמל. הקצבה מביטוח לאומי מאוד מצומצמת, ולהורים משני הצדדים אין אפשרות לעזור לנו. אנחנו חולמים שיהיה לנו בית משלנו ומתקשים לחסוך. למרות כל הקשיים אנחנו משתדלים ליהנות מהרגעים המאושרים שיש לנו ביחד".
גיא: "הנכות לא מנהלת אותנו, אנחנו מנהלים אותה. אמנם אני נכה, אבל המוגבלות היא לא שלי. הכל אפשרי".
לכתבה זו התפרסמו 0 תגובות ב 0 דיונים
הוספת תגובה חדשה
אין לשלוח תגובות הכוללות מידע המפר אתתנאי השימוש של Ynet לרבות דברי הסתה, דיבה וסגנון החורג מהטעם הטוב.