פרופ' נורית שנבל (53) מהרצליה, נשואה ואם לשניים, חוקרת בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
המסלול שלי: תואר ראשון בפסיכולוגיה ותואר שני ושלישי בפסיכולוגיה חברתית, כולם באוניברסיטת תל אביב. פוסט־דוקטורט באוניברסיטת ייל במסגרת מלגת פולברייט
מה את חוקרת? "אני חוקרת תהליכים של פיוס בעקבות קונפליקט. בהגדרה שאני עובדת איתה יש שלושה מרכיבים: החזרת האמון בין הצדדים באופן שמאפשר להם לשתף פעולה, שוויון ביחסים במובן של כבוד הדדי וזכויות שוות ושיקום הזהות החיובית של שני הצדדים".
מה זה אומר, שיקום הזהות? "כשאני פוגעת במישהו אני עלולה להרגיש שאני אדם רע או לא מוסרי. כשפוגעים בי, אני עלולה להרגיש חלשה, מושפלת או שלא מכבדים אותי. כדי שיתרחש פיוס, הצד הפוגע צריך להיות מסוגל לחזור להרגיש שהוא אדם בעל ערך מוסרי, והצד הנפגע צריך להרגיש שוב שמכבדים אותו ושיש לו קול".
איך הגעת לחקור דווקא פיוס? "כשבחרתי נושא לדוקטורט, זו הייתה תקופה שבה נושא ההתנצלות והפיוס זכה להרבה תשומת לב בעולם. בדרום אפריקה פעלה ועדת האמת והפיוס אחרי נפילת האפרטהייד ובצפון אירלנד נחתם הסכם יום שישי הטוב. חוקרים אפילו דיברו אז על 'עידן ההתנצלויות'. בשנת 2000 הגיע האפיפיור יוחנן פאולוס השני לישראל וביקש סליחה על רדיפת היהודים בידי הכנסייה הקתולית, ואף הניח בכותל פתק ובו בקשת מחילה. באותה תקופה גם נשיא ארגנטינה התנצל על כך שארצו קלטה אחרי מלחמת העולם השנייה פושעים נאצים וסייעה להם להימלט מהעמדה לדין. פתאום פיוס והתנצלות הפכו לנושאים מאוד בולטים, וזה השפיע גם על הכיוון המחקרי שלי" (נושא הדוקטורט הוא "מודל הפיוס מבוסס הצרכים", מ"ב).
חווית בעצמך אירוע שהתחבר לנושא. מה קרה? "ב־2006 נסעתי לבאר שבע ובדרך אספתי שלושה נערים שחיפשו טרמפ. בשלב מסוים שניים יצאו מהרכב ואחד נשאר וניסה לשדוד אותי. למזלי עברו במקום שני בחורים, אחד מהם היה חמוש, הם הבחינו במאבק והתערבו. בהמשך המשטרה תפסה את הנערים. האירוע הסתיים בלי שנפגעתי פיזית, אבל אחריו השתתפתי בהליך של 'צדק מאחה' ונפגשתי עם הנער שנאבק בי ועם המשפחה שלו".
"אפשר לחשוב שאם אדם עשה משהו רע ואומרים לו 'אתה בסדר' נותנים לו רישיון להמשיך לפגוע, אבל במחקרים אנחנו רואים לעתים את ההפך"
מה זה בעצם "צדק מאחה"? "בניגוד לצדק מעניש, שבו הדגש הוא על העונש שמקבל הפוגע, צדק מאחה מסתכל על הפגיעה כעל קרע ביחסים בין הפוגע, הנפגע ולעתים גם הקהילה. הרעיון הוא להפגיש בין הצדדים, כך שהפוגע יבין את ההשלכות של מעשיו והנפגע יקבל הזדמנות להשמיע את קולו".
איך הייתה הפגישה שלך עם הנער? "היא הייתה משמעותית עבורי, כי נחשפתי לדברים שלא ידעתי. למשל, המשפחה שלו התביישה במה שעשה. הנער עצמו כמעט לא הסתכל לי בעיניים לאורך הפגישה ורק בסופה הישיר אליי מבט. אני לא יכולה לדעת מה הוא לקח מהמפגש, וחשוב לי להדגיש ש'צדק מאחה' הוא לא תרופת פלא, אבל יש מקרים שבהם למפגש כזה יכולה להיות משמעות".
המטרה היא שהנפגע יסלח? "לא בהכרח. לפעמים מה שחשוב לנפגע הוא שהפוגע יכיר בעוול, ייקח אחריות ויאפשר לו להשמיע את קולו. סליחה ופיוס הם אפשרות, לא חובה".
איך בודקים בצורה מחקרית נושא מופשט כמו פיוס? "למשל, באמצעות מחקר כמותני שבו נבדקים עונים על שאלונים. לפעמים מתייחסים לקונפליקטים שקרו להם, לפעמים מתייחסים לווינייטה (סיפור קצר) שהם קוראים תוך שהם שמים את עצמם בנעלי הנפגע או הפוגע ולפעמים אנחנו מייצרים קונפליקט במעבדה - למשל, נותנים להם לבצע מטלה שבסופה אחד נפגע ואחד פוגע.
"בנוסף, עם התפתחות שיטות המחקר אנחנו מנסים לבדוק נתונים כמו התבטאויות ברשתות החברתיות (למשל, היה לנו מחקר שבו ניתחנו פוסטים בטוויטר) ודיאלוגים מוקלטים בזום. אנחנו מנתחים אותם בצורה שפעם לא היה אפשר לעשות, לדוגמה, באמצעות אלגוריתם שמנתח את הבעות הפנים של הנבדקים".
מה גילית על אנשים שפגעו באחרים? "אחד הממצאים הוא שדווקא כשמשקמים במידה מסוימת את הזהות המוסרית של הפוגע, הוא מוכן יותר לעשות מאמץ כדי לתקן. אפשר לחשוב שאם אדם עשה משהו רע ואומרים לו 'אתה בסדר' נותנים לו רישיון להמשיך לפגוע, אבל במחקרים אנחנו רואים לעתים את ההפך".
תסבירי. "צריך להבחין בין האדם ובין המעשה. אפשר לומר: 'מה שעשית היה חמור, אבל אני לא חושבת שאתה כולך אדם רע'. כשאדם מרגיש שהוא כולו פסול ולא מוסרי, הוא עלול להיכנס למגננה. כשהוא מסוגל לקחת אחריות על מה שעשה ובכל זאת להרגיש שהוא אדם בעל ערכים, יש לו יותר יכולת לנסות לכפר על הפגיעה".
כמו ההבדל בין להגיד לילד "אתה רע" ובין "עשית מעשה רע"? "בדיוק. לא מטשטשים את חומרת המעשה, אבל גם לא הופכים אותו להגדרה הכוללת של האדם".
ומה הצד שנפגע צריך כדי להתפייס? "הוא צריך להרגיש שהכבוד והיכולת שלו להשפיע חזרו אליו, שסופרים אותו ושיש לו קול. התנצלות יכולה לעזור בכך, כי ברגע שהפוגע מתנצל ולוקח אחריות, הוא מכיר בחוב שלו כלפי הנפגע".
למה כל כך קשה לאנשים לסלוח? "אחת הדינמיקות שאני רואה במחקרים היא ששני הצדדים מרגישים שהם הנפגעים העיקריים. אנשים שפגעו נוטים לרוב להקטין את חומרת המעשה שלהם, וכשהפגיעות הדדיות כל צד זוכר היטב מה עשו לו ופחות את מה שהוא עשה לאחר. נוצרת מעין תחרות על תפקיד הקורבן, שבה כל אחד רוצה שהשני יתנצל בפניו".
ואם מישהו התנצל ובכל זאת אנחנו לא מצליחים לסלוח? "יכולות להיות לכך סיבות טובות. אולי אנחנו לא מאמינים שההתנצלות אותנטית, אולי חוששים שהפגיעה תחזור ואולי מערכת היחסים לא חשובה לנו מספיק כדי שנרצה לשקם אותה. סליחה היא לא תמיד הדבר הנכון, ולפעמים נכון דווקא להתרחק".
איך נראית התנצלות אמיתית? "מחקרים מצביעים על כמה מרכיבים חשובים: לקיחת אחריות, הבעת חרטה, הבטחה שהמעשה לא יחזור על עצמו ובמקרים המתאימים גם הצעה לפצות על הנזק. חשוב שההתנצלות לא תכלול מרכיבים הגנתיים כמו תירוצים והצטדקויות, האשמה של הנפגע באחריות למה שקרה או טענה שהוא מגזים בחומרת הפגיעה. אבל גם אם אדם אומר את כל הדברים הנכונים, הוא עדיין יכול לא להתכוון אליהם. גם למה שקורה אחר כך יש משמעות".
ומהי סליחה אמיתית? "סליחה היא לא שכחה. אפשר לזכור היטב את האירוע ואת חומרתו ובכל זאת לא לנטור טינה. כשהסליחה אמיתית יש בדרך כלל תחושה של הקלה ושל יכולת להמשיך הלאה".
אפשר לסלוח גם למי שכבר איננו בחיים? "כן. יש גישות שרואות בסליחה גם תהליך פנימי, שלא חייב להתרחש מול האדם הפוגע. אפשר להכיר בכעס ובפגיעה, לעבד אותם ובסופו של דבר להשתחרר מהטינה. באותה דרך אפשר לעבוד גם על סליחה עצמית".
מהי סליחה עצמית אמיתית? "לא להגיד לעצמי 'כולם עושים את זה' או 'לא הייתה לי ברירה'. סליחה עצמית אותנטית דורשת קודם להכיר במה שעשיתי ולעבד את הבושה. רק אחר כך אפשר להגיע למקום שבו אני אומרת: עשיתי דבר שאני מצטערת עליו, אבל אני לא רוצה להישאר לנצח מוגדרת על ידו".
מה החשיבות של יום כיפור בהקשר הזה? "יש ערך בכך שקיים יום שנותן מבנה חברתי להתנצלות ולחשבון נפש. לפעמים אנחנו לא מתנצלים גם כשמערכת היחסים חשובה לנו, כי אנחנו חוששים שלא יסלחו לנו או שהשיחה תהיה קשה. יום כיפור יוצר הזדמנות לגשת לדברים האלה. כמובן, עצם העובדה שהתנצלנו ביום כיפור לא הופך את ההתנצלות לאותנטית.
"אבל אני לא חושבת שתמיד צריך לסלוח או להתנצל. כדאי לשאול עד כמה מערכת היחסים חשובה לנו והאם האדם שמולנו באמת ראוי לאמון. אם כן, כדאי להתנצל בכנות, לקחת אחריות ולא להקטין את חומרת הפגיעה. עוד דבר שכדאי לזכור הוא שמריבות שמתנהלות במייל, בווטסאפ או ברשתות החברתיות נוטות להסלים. אם מרגישים שזה קורה, עדיף להתאפק ולא להמשיך לענות שם, ולעבור לפגישה פנים אל פנים או לפחות לשיחה בטלפון או בזום. וכשסליחה והתנצלות באמת עובדות, יש בהן הרבה הקלה והן מאפשרות לשני הצדדים להמשיך הלאה".
הערת שוליים
מה היית עושה עם מלגת מחקר של מיליון דולר? "הייתי רוצה לחקור את הקשר בין הקשבה לפיוס: האם אפשר לאמן אנשים להקשיב באמת לאחר, ולא רק לחכות לתור שלהם לדבר, והאם הקשבה כזאת יכולה להפחית קיטוב ולעזור לפיוס. למעשה, כבר קיבלתי מענק מהקרן הלאומית למדע שמאפשר לי להתחיל לחקור את הנושא".